מבצע סעיד
סעיד לומד פוליטיקה
מאת: עוזי קפלון
תַּקְצִיר: ר' יִצְחָק, הָאַבָּא שֶׁל הַתִּינֹקֶת הַחֲטוּפָה, מוֹכֵר לְסַעִיד אֶת הֶחָמֵץ שֶׁל כָּל הַמְּדִינָה לִקְרַאת פֶּסַח. סַעִיד הַנִּלְהָב מַבְטִיחַ בִּתְמוּרָה לְהַחֲזִיר אֶת הַקְּטַנָּה אַךְ... מֵפֵר אֶת הַבְטָחָתוֹ
חֻלְיַת הַשּׁוֹטְרִים וּבְמֶרְכָּזָהּ סַעִיד הוֹפִיעָה בְּעִקּוּל הָרְחוֹב וְהִתְקַדְּמָה הַיְשֵׁר אֵלֵינוּ. סַעִיד הָיָה סָר וְזָעֵף. הוּא נֶעֱמַד מוּל הָרַב וְשָׁתַק. "אֵיפֹה הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי?", קָרְעָה הַשְּׁאֵלָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הָאַבָּא. צְמַרְמֹרֶת עָבְרָה לְאֹרֶךְ גַּבִּי. מִי יוֹדֵעַ מָה עָשָׂה לָהּ?
"הַיַּלְדָּה בְּסֵדֶר גָּמוּר. אַתָּה לֹא בְּסֵדֶר, כְּבוֹד הָרַב! זֶה יָפֶה כָּכָה לַעֲבֹד עָלַי? תֵּדַע לְךָ שֶׁסַּעִיד הוּא לֹא טִפֵּשׁ, וְסַעִיד עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן, שֶׁאִם בְּפֶסַח שֶׁעָבַר הַיְּהוּדִי מָכַר אֶת כָּל הֶחָמֵץ, מֵאֵיפֹה יֵשׁ לָהֶם פִּתְאוֹם כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה חָמֵץ? אַה? וּפִתְאוֹם סַעִיד מֵבִין שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בֶּטַח לֹא פְּרָיֶארִים... וְאִם בְּפֶסַח הֶחָמֵץ אָסוּר לָכֶם וְאַתֶּם מוֹכְרִים אוֹתוֹ, אָז אַחֲרֵי פֶּסַח, שֶׁאָז כְּבָר מֻתָּר לָכֶם חָמֵץ, אַתֶּם בֶּטַח קוֹנִים אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה. נָכוֹן? תַּגִּיד שֶׁאֲנִי לֹא צוֹדֵק! וְתֵדַע לְךָ, כְּבוֹד הָרַב, שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה צְחוֹק מִסַּעִיד יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ מֵהַתִּינֹקֶת שֶׁלּוֹ!".
כָּל הָעֵינַיִם נִנְעֲצוּ עַכְשָׁו בְּר' יִצְחָק. הוּא הָיָה חִוֵּר כַּסִּיד וְעֵינָיו יָקְדוּ לְתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל הָעֲרָבִי. הַאִם יִשָּׁבֵר? הַאִם יִתְפָּרֵץ וְיִתְנַפֵּל פִּתְאוֹם בַּחֲמַת זַעַם עַל הַמְחַבֵּל הָאַכְזָרִי?
שְׁנִיּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל דְּמָמָה מְעִיקָה, וְאָז שָׁבַר פִּתְאוֹם ר' יִצְחָק אֶת שְׁתִיקָתוֹ. "טוֹב, חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אִתְּךָ עֲסָקִים... מְכִירַת חָמֵץ הִיא עֵסֶק רְצִינִי בְּיוֹתֵר. אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה זֶה לֹא יֶלֶד, מַסְּקָנָה אַחַת פְּשׁוּטָה: אֵינְךָ מֵבִין כְּלוּם בְּפוֹלִיטִיקָה!"...
***
סַעִיד לָטַשׁ עַל הָרַב עֵינַיִם נִדְהָמוֹת. אוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, זוֹ בְּהֶחְלֵט הָיְתָה תְּגוּבָה פָּחוֹת צְפוּיָה. וְלָמָּה הוּא מִתְכַּוֵּן בִּכְלָל? מַה קְּשׁוּרָה לְכָאן פּוֹלִיטִיקָה?!
הָרַב הִבְחִין הֵיטֵב שֶׁסַּקְרָנוּתוֹ שֶׁל סַעִיד נִצְּתָה. הוּא הִמְשִׁיךְ: "אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁהֶחָמֵץ יִשָּׁאֵר שֶׁלְּךָ גַּם אַחֲרֵי פֶּסַח? אֲנִי מִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ! הֲרֵי בָּרוּר שֶׁזֶּה חוֹזֵר לַיָּדַיִם יְהוּדִיּוֹת! אַתָּה פָּשׁוּט לֹא הֵבַנְתָּ כְּלוּם!".
סַעִיד הִסְמִיק. "אָז לָמָּה טָעַנְתָּ שֶׁזֶּה מִשְׁתַּלֵּם לִי?".
"חָשַׁבְתִּי שֶׁתָּבִין לְבַד", נֶאֱנַח ר' יִצְחָק. "עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל בִּפְרוֹטְרוֹט. וּבְכֵן, שִׂים לֵב, וְתַקְשִׁיב לִי טוֹב־טוֹב: נָנִיחַ שֶׁמְּדִינַת יִשְׂרָאֵל מוֹכֶרֶת לְךָ אֶת הֶחָמֵץ שֶׁלָּהּ. אוֹקֵי?".
- "אוֹקֵי".
- "אָז אַתָּה פָּשׁוּט מַמְתִּין בַּבַּיִת הַכֶּלֶא עַד שֶׁנִּכְנָס חַג הַפֶּסַח וְאָז אַתָּה פּוֹנֶה אֶל בַּגָ"ץ וְדוֹרֵשׁ שִׁחְרוּר לְאַלְתַּר, כּוֹלֵל הַעֲבָרָה בְּטוּחָה לְיַרְדֵּן. חַד וְחָלָק!".
- "אֲבָל לָמָּה שֶׁבַּגָ"ץ יְשַׁחְרֵר אוֹתִי?!".
"מָה, עוֹד לֹא הֵבַנְתָּ? רוֹאִים שֶׁאֵינְךָ מֵבִין בְּפוֹלִיטִיקָה! אַתָּה כּוֹתֵב לְבַגָ"ץ, וְשׁוֹלֵחַ גַּם הֶעְתֵּק לְכָל חַבְרֵי הַכְּנֶסֶת, שֶׁאַתָּה הוּא הַגּוֹי שֶׁקָּנָה מִן הַמְּדִינָה אֶת כָּל הֶחָמֵץ שֶׁלָּהּ. אַתָּה תּוֹפֵס? בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵם חַיָּבִים לְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ! שֶׁהֲרֵי אִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן, יֵצֵא שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁל הַמְּדִינָה שַׁיָּךְ לְגוֹי, שֶׁשַּׁיָּךְ אַף הוּא לַמְּדִינָה וְכָלוּא בְּבֵית סֹהַר שֶׁלָּהּ... בְּמִקְרֶה כָּזֶה, לִכְאוֹרָה, כָּל הַמְּכִירָה לֹא שָׁוָה כְּלוּם וַהֲמוֹנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִכָּשְׁלוּ אוֹטוֹמָטִית חַס וְחָלִילָה בְּחָמֵץ בְּפֶסַח...
"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַכְּנֶסֶת תִּשְׁתֹּק עַל זֶה? הֲלוֹא תִּהְיֶה פֹּה הִתְקוֹמְמוּת עֲמָמִית אַדִּירָה! הַמֶּמְשָׁלָה לֹא תַּחֲזִיק מַעֲמָד! הַבַּגָ"ץ יֶאֱלַץ לְהַכְרִיעַ בֵּין שִׁחְרוּרוֹ שֶׁל מְחַבֵּל זוּטָר אֶחָד לְבֵין מַשְׁבֵּר מֶמְשַׁלְתִּי חָמוּר. וַהֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁבְּכָל מִקְרֶה אֵין לְבַגָ"ץ בְּעָיָה גְּדוֹלָה עִם שִׁחְרוּר מְחַבְּלִים...
"שְׁמַע, סַעִיד! לְפִי הַהֲלָכָה שֶׁלָּנוּ, אִי־אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲסָקָאוֹת קִנְיָן אֶלָּא עִם אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים וּבְנֵי־דַּעַת. אַתָּה אָדָם מְבֻגָּר, סַעִיד. אֲבָל הַאִם אַתָּה בַּר־דַּעַת אוֹ לֹא? לְפִי הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלְּךָ עַד עַכְשָׁו, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ... אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאָדָם בַּר־דַּעַת, בְּמַצָּבְךָ, לֹא הָיָה דּוֹחֶה אֶת הָעִסְקָה שֶׁהִצַּעְתִּי לְךָ עַכְשָׁו. אֲנִי לֹא אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֵׁנִית! אִם אַתָּה רָץ עַכְשָׁו וּמַחֲזִיר לְכָאן אֶת הַתִּינֹקֶת בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה, אֲנִי מוֹכֵר לְךָ אֶת הֶחָמֵץ. אִם לֹא, אֲחַפֵּשׂ לִי גּוֹי אַחֵר וְזֶהוּ".
הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא