נוראים המה דבריו של הרמב"ם (הל' תשובה ז', ו') וז"ל: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר 'שובה ישראל עד ד' אלוקיך', ונאמר (עמוס ד', ו') 'ולא שבתם עדי נאם ד'', ונאמר (ירמיה ד', א') 'אם תשוב ישראל נאם ד' אלי תשוב'. כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".
עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ד) על בעל תשובה ש"אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם".
דברים מבהילים ומחזקים כאחד.
מה סיפר ר' נחום על בנו שעזב את דרך התורה
בירושלים של מעלה התגורר הגאון הצדיק רבי נחום יאס'ער זצ"ל מזקני וחשובי חסידי שטעפענשט אשר נולד והתגורר שנים רבות על אדמת רוסיה. בהיותו עדיין בחו"ל הושפע ל"ע אחד מבניו מסביבת הקומוניסטים, ועזב את דרך התורה רחמנא ליצלן. מעולם לא דיבר רבי נחום על צערו הגדול שיש לו מהבן שהלך לרעות במקומות זרים, רק פעם אחת, בעת שישבו אצלו חבורת אברכים דורשים ומבקשים, ואחד מן המשתתפים הזכיר לפניו דברי הרמב"ם הנ"ל, והיו שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה, שברגע כמימרא יתהפך מ'משוקץ ומרוחק ומתועב' ל'אהוב ונחמד קרוב וידיד', פתח החסיד ואמר בלב מורתח: "הרי יודעים אתם אודות בני... (רמז ולא יסף לפרש), הנה אם יבוא הבן באיזה יום, ידפוק על דלת ביתי, ויצעק אלי, 'טאטע, הנני עוזב את דרכי וחוזר אליך', כמה תגדל אהבתי אליו באותה שעה, ובאותו רגע לא אחשוב כלל על התלאות והצער והעגמת נפש שגרם לי מעודו ועד היום הזה, שהרי עכשיו הנני שמח שחזר למקור מחצבתו ועולה על דרך המלך". כמו כן ממש הקב"ה שמח כביכול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה, לא שנא מיעט לחטוא ואף אם חלילה הרבה לחטוא, שהרי כעת הוא מתחרט על כל מה שעשה ורוצה להתקרב אל ה', וזה מעורר אהבה עזה מן האב לבן, וכמו שאמרו במדרש אגדה (תנא דבי אליהו פרק ל"א) "מעיד אני עלי שמים וארץ, שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל , יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה".
ספר מיוחד ל...בינוניים
וביסוד הדברים ש'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', ביאר ב'ליקוטי מהרי"ל' (פר' האזינו על הפטרה שובה) מתלמידי הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, מה שאמרו (ר"ה ט"ז:) 'שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחר של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבין ונחתמים לאלתר למיתה, בינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים, זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה'. וידועה הקושיא, מדוע הוצרכו לייחד ספר ל'בינונים', הרי אם יזכה יכתב שמו בספרן של צדיקים, ואם לאו יהא להיפך ח"ו, ומדוע נתייחד עבורם ספר מיוחד. אלא, כי הבינוני שזכה להתהפך ל'בעל תשובה' הרי הוא עומד 'במעלה ובמקום' גבוה מ'הצדיקים', ואינו מן הראוי שייכתב יחד עמהם, לכן ייחדו עבורם ספר מיוחד.
לעדי עד - ימלוך
עצה נתן לנו הרה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע בבארו את הפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך', בדרך משל לאדם הנושא משא, ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו כוחותיו ואין בידו להמשיך בהליכתו. מה עשה, החל עושה לעצמו סימנים, וחושב לעצמו הרי עד בית פלוני אינו מרחק רב ולא יקשה עלי נשיאת המשא הכבד, אלך רק עד שם. בהגיעו לשם חזר על תחבולה זו, הביט על אבן גדולה במקום פלוני ואמר 'אמשיך בהתאמצות רק עד אשר אגיע לשם', כך המשיך בדרכו עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו. וזה פירוש 'שובה ישראל עד', כך היא דרכה של תשובה - שבכל עת יחזק את עצמו עד פה אבוא בענין פלוני, ועד שם אבוא בענין אחר, או אז יגיע 'עד ה' אלוקיך' - שיזכה לבוא לתכלית השלימות, ויסורו מאתו כל המסכים המבדילים בינו לבין השי"ת.
ובזה יש לפרש בלשון הפייט (מוסף יום א' דר"ה) 'לעדי עד ימלוך מלך עליון', כי הדרך להמליך עלינו את מלך עליון היא על ידי 'עדי עד', עד כאן ... עד כאן... וכך יהלך ממדרגה למדרגה עד שיגיע להמליך את הקב"ה בשלמות על כל אבר ואבר דיליה.
הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע מגור היה מרבה לבקר רבנים שעברו את מאורעות המלחמה (ונשארו ללא קהילותיהם וכך עלו לארה"ק בחוסר כל...). פעם אחת נקש על דלת ביתו של הרב מסעבען הגאון רבי צבי קינסטלעכער זצ"ל, הרב פתח את הדלת ונבהל בראותו את הרבי מגור עומד בשערי ביתו. שאל הרב, מדוע לא הודיע הרבי מראש שהוא עומד להגיע? נענה הרבי בשאלה, מדוע יש להודיע מקודם, ענה הרב, אם הייתי יודע הייתי מנצל את הזמן לחזור בתשובה, אמר לו הרבי, בשל כך אין צריך להודיע תחילה, ואין צריך שהות, שהרי בזוה"ק כבר נאמר – 'תשובה בשעתא חדא ברגעא חדא...' (בשעה אחת וברגע אחד ששב, נחשב כבעל תשובה גמור).