Skip to content
קביעותא

טומאת בגדים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

במשנה ריש פרק כ"ז דכלים: "הבגד מיטמא משום חמשה שמות". כלומר ישנם חמישה אופני שימוש בבגד, ולכל שימוש יש את שיעור הגודל שבו הוא מקבל טומאה.

א. אם הבגד הוא כלי קיבול, כגון שצוררים בו מרגלית שיעורו בכל שהוא. כלומר אפילו חתיכת בגד קטנה ביותר מקבלת טומאה.

ב. אם הבגד משמש למושב, שאז מקבל טומאת מדרס הזב, שיעורו לא פחות משלשה על שלשה טפחים כדי לקבל טומאת מדרס הזב או הנדה.

ג. אם הבגד נעשה אוהל למת, שיעורו טפח על טפח.

ד. סתם חתיכת בגד שיעורה להיטמא, בין טומאת מת ובין טומאת שרץ, שלש על שלש אצבעות.

ה. אם הוא אבנט או חגור, אע

אע"פ שאין ברחבו שלש אצבעות מיטמא משום אריג.

וכל זה בבגד העשוי לנו מצמר או פשתים ודומיהם. ואילו שק - הנארג משיער בעלי חיים, כגון נוצה של עזים [חוץ מן הנארג מצמר כבשים] כאמור בכלל בגד ואינו קרוי קודש מדרס לחטאת.

כלומר, בגדי עם הארץ נחשבים כטמאי מדרס לגבי הפרושין, והם אלו שאוכלים אפילו חולין בטהרה. והסיבה: שמא ישבה עליהן אשת עם הארץ כשהיא נדה. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה - מא מאחר והפרושין אינם אוכלים תרומה, זהירותם פחותה מאוכלי תרומה, ושוב אנו חוששים שמא ישבה על בגדיהן או שכבו עליו. וטומאת מת, אשתו נדה. וכן הלאה בשר קודש צריך שמירה יותר מתרומה, ומי חטאת צריכים שמירה יותר מקודש.

ובמשנה מסכת דמאי (פרק ב' משנה ג') איתא: המקבל עליו להיות חבר, דהיינו לענין טהרות, דהיינו פרוש, שיהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים, אינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו. כי כאמור, בגדי עם הארץ מדרס הם לגבי הפרושים.

More in this printout

View the whole printout