כאן מביא רבינו דברי הזוה"ק היאך נזהרים מן העין הרע, וסגולות להנצל ממנו.
"בזוהר נח דף ס"ח ע"ב,"
ר' חייא מפרש שם שמי שחטא א"א לו להסתתר מלפני הקב"ה ואת דינו, דהיינו שרוצה להסתתר תחת הקליפות כדי שלא ימצאנו הקב"ה וצד הקדושה, ועי"ז יתנצל מן הדין. דאינו כן, שהרי הקב"ה הוא אשר ברא גם את הרע ואת הקליפות, ולפניו ית' אין חילוק בין טוב ורע, אור וחושך. אלא אדרבה, מי שמסתיר את עצמו הקב"ה עושה עמו דין בגלוי.
אבל מי שמטהר עצמו בתשובה בפרהסיא ואינו בוש מלפני בני אדם שמתלוצצים עליו, אז הקב"ה מסתירו שלא יתראה ביום ששולט הדין. ומבאר הזוה"ק וז"ל, "דודאי אבעי ליה לאיניש דלא יתחזי קמי מחבלא כד שריא על עלמא דלא יסתכל ביה, דהא כל אינון דיתחזון קמיה אית ליה רשו לחבלא", פירוש, דצריך האדם שלא יתראה לפני המחבל ומשחית כששורה שליטתו בעולם, דכל מי שיתראה לפניו יש לו להמשחית רשות להשחית.
"והיינו דקאמר ר"ש כל בר נש דעיני' בישא עינא דמחבלה שריא עלויה, ואיהו מחבלא דעלמא איקרי,"
וזהו דקאמר ר"ש דכל מי שיש לו עין הרע, עינו נעשה כלי קיבול להמשחית ששורה עליו, והוא נקרא משחית.
"וליבעי ליה לאינש לאסתמרא מיניה ולא לאיקרבא בהדיה דלא יתזק, ואסור למיקרב בהדיה באיתגליא כו'."
וצריך האדם להסתתר מן האיש שעינו רע ולא להתקרב אצלו כדי שלא יזיק לו המשחית, ואסור להתקרב אצלו בגלוי.
ומוסיף עוד הזוה"ק, (לא הביאו רבינו), וז"ל, "ומשום הכי מאיש רע אין בעי להסתמרא מניה, מקמי מלאך המות על אחת כמה וכמה". פירוש, דמשו"ה צריך להשמר מן האיש הרע ההוא, וכ"ש שצריכים להתחבא ולהשמר עצמו מן המלאך המות, וכמו שאמרו חז"ל שבשעת שלום צריך להלך באמצע הדרך ולא בפינות ששם הולך המלאך המות, ולהיפך בזמן המגפה שאין להלך באמצע הדרך שאז שולט המלאך המות והולך שם.
"מה כתיב בבלעם, נאום הגבר שתום העין, דעינא בישא הוה ליה ובכל אתר דהוה מסתכל ביה הוה עליו אמשיך רוח מחבלה, ובגין כך הוה בעי לאסתכלא בהו בישראל, בגין דשצי בכל אתר דעיניה הוה מסתכל."
וכן כתיב אצל בלעם, שהיה לו עין הרע ובכל מקום שהיה מסתכל היה ממשיך רוח המשחית ע"י עינו הרעה. וזהו שפירשו ז"ל שתום העין, היינו שרצה לשאוב רוח המשחית על ישראל בעינו הרעה.
"מה כתיב, וישא בלעם את עיניו, דזקיף עינא חד, ומאיך עינא חד בגין לאסתכלא בהו בישראל בעינא בישא."
וזהו דכתיב וישא בלעם את עיניו, שהגביה עין אחת למעלה לשאוב ולקבל כח החיצונים, והשפיל עינו השני כדי להסתכל על ישראל ולהטיל בהם כח הרע הזאת ע"י העין הרע שלו.
"תא חזי, מה כתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו, חמא דשכניתא חפיא עלייהו עכ"ל."
כל הנ"ל היה במחשבתו של בלעם לעשות, אבל לבסוף ראה שהשכינה חופף עליהם ומסתירה אותם מן עינו הרעה ופעולת המשחית. וכיון שלא היה יכול לראותם לא היה יכול לשלוט עליהם, שמזיק צריך לראות את הניזק בפניו כדי להזיקו. וזהו מה שאמרו ז"ל לעיל שאסור יתראה לפני מי שיש לו עין הרע.
"והנה נכתב אצלינו בסגולה להנצל מעין הרע של איש אחד הבא פתאום לומר הפסוק וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים."
דהיינו, שלכתחילה יש לעשות כדברי הזוה"ק שלא יתראה כלל לפני האיש שיש לו עין הרע. אבל אם בא האיש הזאת פתאום אז יש לעורר ע"י אמירת הפסוק מה שנעשה אצל ישראל במדבר, שכאשר רצה בלעם להזיקם השכינה הק' כיסה אותם ולא היה ביכולתו להזיקם, כמו כן יהיה הוא זוכה לכך שהשכינה יכסה עליו ולא יראה אותו האיש ההוא.
ויש להוסיף ולחבר תחילת דברי הזוה