במאמר בידך אפקיד רוחי [בגליון לר"ה] הבאת דברי הבני יששכר בענין המנהג שהש"ץ מברך על נטילת ידים בציבור. ומעולם הבנתי שהיה מונע את עצמו מלברך על שהיה עומד לפני העמוד, ולא כמו שפירשת שהיה מברך שתי פעמים. ואני מעוין לידע למה פירשת דבריו כן.
ש. י. ווייס
תשובה מחברי המכון: רבינו מתחיל לומר בזה הלשון, מנהג ישראל בכל מקום מושבותם בגליות וכו', שמזה נשמע שמדבר ממנהג נפוץ מאד. והנה הפוסקים (או"ח סי' ו' סעי' ב') מזכירים המנהג שבכל ימות השנה היה הש"ץ מברך על נטילת ידים, אשר יצר, אלקי נשמה, וברכת התורה לפני העמוד, מה שאין נוהגין כן כהיום. ובימי הסליחות היה צורך לברך לפני סליחות מפני הפסוקים שאומרים אז, אבל עדיין היו מברכים פעם שנית בתחילת תפילת שחרית. ומזה היה נובע המנהג שגם בראש השנה ויו"כ היה הש"ץ מברך פעם שנית ברכות אלו בציבור, וכדמבואר במטה אפרים (סי' תקפ"א סעי' י"ג וסי' תקפ"ד סעי' ו') בפירוש. ומסתבר שרבינו כיוון לזה המנהג, שמסתמא היה עדיין מנהג נפוץ מאד בימיו.
——————
מצאתי כתוב בקונטרס הליכות קודש – בלאזוב (לימי הרחמים והרצון) במדור הסיפורים אות כ"א, שהובא עדותו של הרה"צ מקרעניץ זצ"ל שמנהגו של הצבי לצדיק, נכד רבינו, היה שביו"כ מיד כשנתעורר משינתו היה הולך לבית המדרש ואמר כל ברכות השחר מנטילת ידים ואשר יצר וכו' לפני העמוד עד וידבר, וכשהאיר היום התחיל להתפלל. ואפשר שבזה רצה לקיים הענין של המנהג הזאת, הגם שלא בירך שתי פעמים כדי לצאת גם דעת הפוסקים שאינו נכון לעשות כן.
א. ח. שפירא
יפה העיר א. ח. שפירא. ויש להוסיף, שהגם שרבינו דיבר מר"ה ומנהג הלזה של הצבי לצדיק היה ביו"כ, אעפ"כ יש שייכות בעבודות שני ימים טובים אלו, וכדמבואר בספה"ק שבט' ימים של עשי"ת כל העבודות הם בחיצוניות העולמות, וביו"כ חוזרים לעשות כל תיקונים אלו בפנימיות העולמות, ע"כ בודאי ששייך לומר הענין שביאר רבינו אצל ר"ה גם ביו"כ.
ש. י. אטלאס
———————
הבאת דברי האגרא דכלה בפרשת תזריע [בגליון לר"ה, במדור בפקודיך אשיחה], וביאר סדר קריאת פרשיות הקרבנות, ונראה מדבריך שגם היולדות צריכה להפך סדר הפרשיות ולומר עולה קודם לחטאת כיון שהחטאת אינו אלא ספק. אמנם לא כתב כן הבני יששכר, אלא אדרבה זהו כוונת רש"י בפירוש דברי הגמ' למקראה שאעפ"כ צריכה לקרות החטאת קודם לעולה.
ד. ב. שפירא
יפה העיר הרב ד. ב. שפירא, והדברים נכתבו בקיצור הלשון. ויש להוסיף שביאר רבינו הטעם שהיולדות שאני, משום דלעולם הוי האשה בספק אם חטאה ונשבעה שלא תזדקק לבעלה ואפ"ה חייבה התורה, וע"כ דמתחייבת בודאית ולא מספק. משא"כ לדידן שלא חייבה התורה להקריב חטאת בכל יום, שכשבאים לקרות הפרשה בכל יום אינו אלא ספק, ע"כ צריכים לקרות פרשת העולה לפני החטאת.
ש. י. אטלאס
——————
אודות ספיקת רבינו, אם יכולים לברך על השלמת מאה קולות אם לאו, [הובא בגליון העבר, וגם בגליון הזאת במדור פקודיך הבינני], ביארת בטוב טעם ב' מהלכים בזה. אמנם יש להפליא שלא הבאת עוד דרך פשוט מאד. דהנה דברי רבינו מיוסדים על פסק העיקרי הד"ט שהתיר לברך על תקיעות דמעומד, ויש לו ב' צירופים, א' שיש שיטות שיכולים לברך גם אחר עשיית המצוה, וב' שתוס' והרא"ש סברי שיכולים לברך עד גמר המצוה. ובהשלמת מאה קולות כבר גמר המצוה וא"א לברך עוד, אבל מצד השיטות שיכולים לברך גם אחר עשיית המצוה יש לברך, ובזה יתבאר היטב ספיקת רבינו, אם יש לסמוך על שיטתם אם לאו.
בכבוד רב,
שלום בעסערמאן