סעודת יו"ט
הקדמונים אחזו שער לדרוש ולחקור על מה עשה ד' ככה, ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר, מן ובאר וענני כבוד, הנה צוה הש"י זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא עשה כן במן ובאר.
והנה נ"ל ע"פ פשוטו, ע"פ מה שכתב הרב הגדול חיד"א זללה"ה בשם הרב צמח דוד, דגם הבאר הי' בו טעם כל המשקין כפי רצון האדם כמו שהמן הי' בו טעם כל המאכלים. א"כ כיון שנצטוינו בשמחת החג בבשר ויין ושאר מטעמים הנה יש זכר למן ובאר. (בנ"י תשרי י' י"ג)
מתנה לישראל ולא הערב רב
הרב הגדול החסיד מוה"ר חיד"א זלל"ה הטעים לנו עוד טעם מן ובאר כי הערב רב פלט אותם הענין, זכר וצוונו במצוה לעשות זכר לענני כבוד. הנה כתב בשם הרה"ח מוה"ר יהודא חאבילייו זלל"ה להיות ענני כבוד היו רק ישראל מיוחדים בטובה משא"כ מן ובאר גם הערב רב נהנו מהם, עכ"ד... (שם ט"ו)
לא בקשו לענני הכבוד
עוד דרש הרב הגדול מוה"ר חיד"א בשם הרב מוה"ר ישועה זיי"ן זלל"ה להיות המן והבאר ניתן להם ע"י תלונותם ותרעומתם אשר בקשו אומל למו ומים לצמאם, משא"כ ענני כבוד ניתן להם מבלי שאלה מאתם רק בטובו הגדול ית"ש, ע"כ לא ניתן להם זכר למן רק זכר לענני כבוד, עכ"ד. (שם ט"ז)
לולב בשבת
כלה של לולב ושל שבת
...מה שגזרו חז"ל בשב ואל תעשה לבטל שלשה מצות בהגיע זמן מצותן בשבת דהיינו שופר לולב מגילה... והנה בודאי כל משכיל יבין שהגם שגזרו חז"ל לבטל מצות אלו ביום השבת בכדי שלא יבואו לידי חילול, עכ"ז השכל מחייב שבודאי לא היו גוזרים לבטל מצות עשה הבא מזמן לזמן אם לא שידעו אשר כח וסגולת השבת תעמוד במקומה, דאי לא תימא הכי קשה קושית הראשונים למה לא גזרו בקריאת התורה ולמה לא גזרו על מצות מילה בשבת, ע"כ צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון שנעשה על ידי ג' המצות הנ"ל הנה יושלם בקדושת השבת...
ענין סגולת הלולב, נודע ענינו בכתבי מרן האריז"ל להמשיך ה' חסדים מהיסוד הנקרא כ"ל, לנוקבא היא ה' אחרונה, על כן נקראת כל"ה, כי היסוד כ"ל ממשיך לה ה' חסדים והיא ה' אחרונה שבשם. הנה גם שבת נקראת כלה וכמו שאמרו בגמרא בואי כלה, הנה מורה אשר סגולת שבת בעצמותו פועל פעולת הלולב...
כל הדברים הנ"ל יש לרמוז בדברי הנבואה, אם תשיב משבת רגליך וכו' (היינו שלא להעביר ד' אמות ברשות הרבים) וקראת לשבת ענג (היינו מותר לך לגזור גם על הג' מצות שלא לעשותן בשבת בכדי שלא תבוא להעביר ד' אמות וקדושת השבת תעמוד לך במקומה) והרמז הוא, לשב"ת בגימטריא שופ"ר לול"ב מגל"ה, ענ"ג כבר דרשו דורשי רשומות ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן... נהר רומז ליסוד אשר היא בבחינת הלולב להמשיך ה' חסדים מהיסוד לנוקבא וכמש"ל, וזה נעשה ג"כ בשבת מקדושת היום... (שם שבתות ט' א')
שלם עיר שכם
ויבא יעקב, (כל בית יעקב [עד סוף הדורות]) של"ם (ר"ת ש'ופר ל'ולב מ'גילה, בג' מצות אלו באים שלימים ומושלמים) עיר שכ"ם (ר"ת ש'בת כ'לה מ'לכתא), עיר לשון התעוררות, כשמתעורר קדושת יום השבת אשר קדושת היום יכונה בג' שמות הללו, תימא הכי קשה קושית הראשונים למה לא גזרו בקריאת התורה ולמה לא גזרו על מצות מילה בשבת, ע"כ צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון שנעשה על ידי ג' המצות הנ"ל הנה יושלם בקדושת השבת... (שם)
הושענות
הקפת הבימה מעורר חסד
מרן האריז"ל כתב בכוונות כל ההקפות לכוין שם א"ל במילואו כזה: אל"ף למ"ד בגימטריא הק"ף. ...קבלת רבותינו אשר הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הן המה מפתחות מכוונים לעורר ולפתוח הי"ג מדות של רחמים, וכל מדה ומדה שימדוד האדם בלימוד התורה בעל פה מעורר כנגדו המדה בגבהי מרומים המבוארים בתורה שבכתב א"ל רחו"ם וחנון וגו'... שם א"ל הוא המדה הראשונה מן הי"ג מדות, ומצות והוא מה שנאמר חסד אל כל היום... וע"י הקל וחומר שהוא המדה הראשונה שהתורה נדרשת מעוררים א"ל חסד עליון.
...הנה צונו להקריב בחג הקדוש הזה ע' פרים בשביל ע' אומות ליתן להם
ארי"ה שאג
...והנה ג' זמנים להפסקות הדין בבית דין של מעלה, היינו בראש השנה יכתבון, וביום צום כפור יחתמון, ובהושענא רבה גמר החתימה מסירת הפתקין כמו שכתוב בזוהר, א"כ הוא כעין בית דין של מטה אשר נעשה עניינם בכתיבה וחתימה ומסירה... ומעתה מה שהקדמונים אתנחו סימנא, ארי"ה שאג מי לא יירא ר"ת א'לול ר'אש השנה י'ום הכיפורים ה'ושענא רבה, הנה אנן נמי נימא כתיב"ה חתימ"ה מסיר"ה בגימטריא ארי"ה בהחזרת האֶלף לאל"ף... וזה שיש לרמז ג"כ הושיעני מפי אריה, שלא יקטרגו המקטריגים בג' עיתים אשר מספרן ארי"ה, ומקרני רמים וכו', היינו מהתחלת ראש השנה עד החתימה בנעילת יום הכיפורים ר"מ שעות, וכן מהחתימה הזאת עד התחלת ליל הושענא רבה, [והוא הנרמז בתיבת רמי"ם]... (שם ב')
שמיני עצרת
פר אחד איל אחד
רז"ל נתנו טעם למה בכל ימי החג מקריבין הרבה פרים וביומא תמינאה פר אחד איל אחד, ואמרו במשל למלך שעשה סעודה לכל עבדיו כמה ימים, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך... הנה יש להתבונן אדרבא כיון שהוא אוהבו אצלו אדרבא מהראוי להגדיל ולהאריך עמו בסעודה יותר ויותר, וגם מהו הטעם כדי שאהנה ממך. אבל המשכיל על דבר סוד שמיני עצרת הוא עיקר יום הנרצה ליחודא שלים, וזהו הנרצה עשה לי סעודה קטנה, שלא להאריך בהנאת הסעודה כי אני מבקש לעשות הסעודה בחפזון, כי רצוני ליהנות ממך כביכול בקירוב בשר ולא יתערב זר בשמחתינו... (י"ג א')
מקיף פרטי ומקיף כללי
...ממעשה כל המצות מתהוים (על האדם ג"כ) אורות מקיפים, אך הוא בחינת אור מקיף פרטי מקיף החוזר, היינו האור שלא יכילנו הכלי יוחזר להיות בחינת מקיף על הכלי... והוא דמיון בחינת חיה אשר הוא מקיף פרטי לכל מדריגה בפני עצמה היינו לנפש בפני עצמה ולרוח בפני עצמה ולנשמה בפני עצמה כנודע. אבל יש אור מקיף כללי אשר הוא מקיף מתחלתו היינו מתחילת הארתו ומקיף הכל בהשוואה דמיון בחינת יחידה המקיף הכל ביחד לכל חלקי נר"ן [ר"ת נ'פש ר'וח נ'שמה]. הגה: ונ"ל ענין מנהגינו בטלית של מצוה הנהוג אצלינו שאינו כעין מלבוש בחיתוך איברים בפני עצמן רק על המלבושים הנעשים בחיתוך אברים עוד יש למעלה מהם מלבוש עליון בלא חיתוך איברים, עטיפת כל הגוף ביחד... [ע"כ הגה] (והיא באה משמחה של מצוה), והוא ענין יום שמחת תורה להתהוות המקיף הכללי מן כללות עשיית המצות ולכל התורה... ולדעתי הוא סוד ההקפות שעושין ביום שמחת תורה לרמז המקיף הכללי...
ומעתה תתבונן דבר מתוך דבר, מנהג אבותינו תורה היא שביום זה אין חשבון ומספר אל העולים לקריאת התורה, כיון שהארת היום מבחינת אור מקיף הכללי אל התורה, ממילא אין גבול וחשבון, וכן תבין מה שנוהגין תיכף אחר סיום התורה ביום זה מתחילין תיכף בראשית לנעוץ סופה בתחלתה, כי אין סיום וגבול... (שם ב')
חותם בתוך חותם
קי"ל בדבר החשוב בעינן חותם בתוך חותם, אין לך דבר חשוב בעולם כישראל, ע"כ הגם שנחתמו לחיים ולישועה ולרחמים ביום הסליחה עכ"ז צריכין עדיין חותם בתוך חותם ביום הושענא.
ואמרו חז"ל בדבר החשוב הנשלח ביד עכו"ם דבעינן חותם תוך חותם דכולי האי לא טרחי ומזייפי, הוא הדין בנידון המשפט הקדוש העליון כיון שנגמר לטובה חותם תוך חותם שוב לא טרחי הקליפות והמקטריגים לקטרג ולומר חס ושלום שיגרם החטא, הבן הדבר... (שם א')
הושענא רבה
הבאת דברי האגרא דכלה בפרשת תזריע [בגליון לר"ה, במדור בפקודיך אשיחה], וביאר סדר קריאת פרשיות הקרבנות, ונראה מדבריך שגם היולדות צריכה להפך סדר הפרשיות ולומר עולה קודם לחטאת כיון שהחטאת אינו אלא ספק. אמנם לא כתב כן הבני יששכר, אלא אדרבה זהו כוונת רש"י בפירוש דברי הגמ' למקראה שאעפ"כ צריכה לקרות החטאת קודם לעולה.