כתב בשו"ע דנהגו לברך על האכילה בסוכה. ובטעם הדבר שנהגו לברך על האכילה בסוכה לכאורה יש בזה ב' טעמים או שהוא משום שבאמת עיקר הברכה הוא ודאי לא על עצם האכילה בסוכה כיון שכל האכילה בסוכה הוא רק היכ"ת לישיבה בסוכה אלא הביאור הוא שעל ידי האכילה בסוכה הוא פוטר את שאר החיובים בסוכה.
(ובאמת שלכאורה הוא תימה הרי הוא נכנס לסוכה אינו מברך והרי קיי"ל שהברכה צריכה שתהיה עובר לעשייתן וא"כ מה הביאור בזה שאנו אומרים שכיון שבהמשך הוא יאכל על כן הוא לא מברך,
והביאור בזה לכאורה הוא מוכרח משום שאפילו אם יש חיוב אכילה באמת אך הוא לא חיוב אכילה שעומד באופן עצמאי אלא הוא חיוב אכילה שכל יסודו הוא כ'חלק ממצות סוכה' והטעם משום שמצות סוכה הוא גדר של דיורים ועל כן ברגע שהוא אול הוא ממשיך בקביעות הדיורים והברכה היא לא על החפצא של האכילה גרידא אלא הברכה היא על קיום הדיורים וזה יש על ידי אכילה).
אמנם יש טעם שני שהוא לא משום שהאכילה עצמה פוטרת את שאר הדברים אלא משום שכל התקנה היה על אכילה ולא על שאר הדברים.
והנ"מ בזה הוא בגוונא שהוא לא אוכל אלא הוא נמצא בסוכה ללא אכילה האם בזה הוא ודאי חייב לכולי עלמא לברך על שאר הדברים או דילמא דכיון דהחיוב שלו הוא רק על אכילה בסוכה ממילא אין לו חיוב לברך על שאר הדברים.
ובאמת הדברים הללו ברורים: הנה במשנה ברורה הביא בצורה מוחלטת את הצד שבאמת ודאי שהברכה הוא על כל הדברים אלא שהביאור שהברכה על האכילה פוטרת את שאר הדברים, וממילא הוא מביא שמי שמתענה באותו יום מכיון שהוא לא אוכל הדבר פשוט שהוא צריך לברך על הישיבה בסוכה של אותו היום.
אלא שכאן יש לתמוה כמה תמיהות:
א. המשנ"ב מביא (תרלט סקמ"ח): 'והמתענה בסוכות, או שאין דעתו לאכול פת באותו יום אז לכו"ע כל אימת שיצא יציאה גמורה חייב לברך דדוקא כשאוכל פת ס"ל להנהו פוסקים שמברך על עיקר חיוב הסוכה ופוטר כל הדברים הטפלים אבל כשאינו אוכל לא שייך זה (ט"ז ושאר אחרונים) וכתב הח"א דה"ה כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה וחוזר ונכנס ולא יאכל עד הערב וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת לביהכ"נ דבזה ג"כ לכו"ע צריך לברך'
ולכאורה יש לתמוה תמיהה גדולה חדא מה ההבדל בין מה שהט"ז כותב לבין מה שהח"א כ' ומאי טעמא מה שהח"א כ' נקרא חידוש עד כדי שיש טוענים שהמ"ב לא קיבל חידוש זה ואילו הט"ז מובן לכו"ע.
ועוד דמבואר באמת מהמ"ב דלפי הט"ז במקרה של הח"א הוא באמת לא יצטרך לברך, והוא פלא אמאי והא אם כל הסברא הוא משום שהאכילה היא זו שפוטרת את שאר הדברים א"כ הדבר פשוט מאוד שאם הוא לא יברך על אכילה הוא יהיה צריך לברך ומ"ט יש צד שהט"ז יחלוק ע"ז.
ולכאורה הדבר פשוט שהכוונה בזה הוא שבשלמא אם באותו יום הוא לא מברך כלל על הסוכה בזה לכולי עלמא הוא צריך לברך על שאר הדברים אך אם הוא באותו יום מברך על הישיבה בסוכה בזה לפי הט"ז הוא לא צריך לברך אמנם הא גופא טעמא בעי מאי טעמא באמת הוא לא צריך לברך והרי כל הסברא בזה הוא משום שהוא פוטר וכאן הוא לא שייך.
ולכאורה מוכרח מזה דבאמת הסברא של הט"ז הוא משום שהרי אמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים נמצא שכל השבע ימים יש חיוב להיות בסוכה, ועל כן סבירא ליה להט"ז שברגע שהוא כבר בירך באותו היום הוא כבר לא צריך לברך מכיון שהוא כבר קיים את היום של ישיבת סוכה, ונמצא לפי זה דהברכה היא לא רק על עצם האכילה בסוכה אלא הברכה הוא על קיום הדין של התורה בסוכות תשבו שבעת ימים' ועל כן כל מה שהוא נקט הוא רק אם הוא מתענה בסוכות שאז אין לו את הקיום של שבעת ימים ועל כן בזה הוא יוצא ידי חובה.
ולפי זה הביאור הוא שאפילו בשעה שהוא לא נמצא בפועל בסוכה עדיין ממשיך לו הקיום של מצוות סוכה כל זמן שהוא לא מבטל את זה.
אמנם הח"א הוא זה שמחדש את הסברא השניה שהוא סבירא ליה דכיון שכל ישיבה וישיבה בפני עצמה היא מצווה בפני עצמה על כן אנו תמיד מוכרחים להגיע לזה שהאכילה היא זו שפוטרת את הישיבה ועל כן בכל מצב הוא צריך לברך אם אינו אוכל באותו זמן בסוכה.
ולכאורה הסברא של הט"ז הוא משום דסבירא ליה שכיון שבאותו יום הוא כבר בירך לישב בסוכה הוא כבר קבע את אותו היום ונמצא שהברכה של האכילה פוטרת אפילו מה שהוא ישב קודם אפילו שהוא יצא באותו זמן יציאה גמורה משום שהוא הולך על עצם הדיורים בסוכה והדברים מחודשים מאוד.
אלא שכאן יש מקום תימה גדול: הנה מצינו בכמה וכמה מקומות במשנה ברורה שהוא דן על כל מיני דברים האם צריך לברך לישב בסוכה או לא, והתמיהה עולה מאליה, מה הנידון בזה האם הוא צריך לברך או לא, והרי לכאורה הדבר פשוט שהוא צריך לברך שהרי אפילו אי נימא שלא מברכים על כזה סוג של אכילה מכיון שזה לא נקרא אכילת קבע אלא הוא נקרא אכילת עראי, אך הדבר פשוט שהוא עכשיו יושב בסוכה והרי תמיד הסברא הוא משום שאנו אומרים שהאכילה פוטרת את הישיבה בסוכה וכיון שכאן אנו אומרים שאין אכילה הפוטרת שוב הדר דינא שיהיה עצם הישיבה בסוכה שהיא עצמה תחייב אותו לברך על לישב בסוכה והוא פלא גדול!!!
והנה המקומות שבהם דן רבינו המשנ"ב בספרו האם צריך לברך או לא:
א. הבדלה האם צריך לברך לישב בסוכה.
ב. פת הבאה בכיסנין הוא דן האם צריך לברך או לא ולמעשה המסקנא שלו הוא שהוא יישב מעט בסוכה ואז יהיה יכול לברך.
ג. יין - הביאור הלכה דן האם צריך לברך לישב בסוכה או לא והאם הוא נחשב 'קבע' ואע"פ שבסוד הוא מסיק שהוא ודאי נחשב קבע והוא נותן בזה טעם שכיון שהעיקר כאן הוא 'תשבו כעין תדורו' ע"כ ברגע שאדם קובע את סעודתו עליו הוא חייב בסוכה, אמנם עדיין יקשה תיפוק ליה מדין זה שהוא יושב בסוכה בזמן זה, ומדין זה הוא היה צריך לברך לישב בסוכה.
ד. שינה - אנו לא מברכים על שינה בסוכה, ולכאורה הוא פלא מאי טעמא לא מברכים על שינה והא לפי דברי הח"א אין צד לא לברך על שינה בסוכה.
אמנם מאידך ודאי שפשטות לשונו הוא שכל החיוב לברך לישב בסוכה הוא רק על חמשת המינים ולא על דברים אחרים.
והנה ישנו דבר מאוד מעניין דאיתא בשו"ע שכל תבשיל מחמשת המינים אם הוא קובע עליו חשיב קבע והוא צריך לברך לישב בסוכה ובביאור הלכה מביא דהמקור לזה הוא מדברי המאמר מרדכי שהוא מביא שכל דבר שהוא קובע עליו בדידיה תליא מילתא (ובאמת המאמר מרדכי לשיטתו לק"מ כיון דהוא סבירא ליה דכל הברכה הוא רק על האכילה בלבד).
אמנם במאמר מרדכי בפנים מביא את זה אלא שהוא מצרף גם את הנושא של פת הבאה בכיסנין ואילו הביאור הלכה לא מביא כלל את הדעה הזאת ויש לעי' האם הוא חולק על זה או לא.
חידוש גדול בדעת הח"א
רצו לומר (הרב שלום בוגץ שליט"א) דגם לפי דעת הח"א אין הכוונה שבשעה שאדם יושב בסוכה הוא מברך לישב בסוכה על עצם הישיבה בסוכה, אלא הביאור בדבריו הוא שברגע שהוא שוהה מעט בסוכה יש לו חיוב ברכה בסוכה אך אין הביאור הוא שעל עצם הישיבה הוא מברך אלא צריך שהייה מסוימת, ועל פי הנ"ל אפשר להוסיף דהוא הדין הכא הוא צריך שהייה, וזה הביאור במ"ב שאומר גבי פת הבאה בכיסנין שהוא צריך לשהות מעט בסוכה, ולכאורה מה יש בזה שהוא שוהה מעט בסוכה, אלא הביאור בזה הוא שלפי הח"א צריך שהוא ישהה מעט זמן, ועל כן הוא רוצה לצאת ידי חובת הח"א.
עוד רצו לומר דגם לפי דעת הח"א אין הביאור הוא שכל אכילה יש לה שהייה אלא שברגע שהוא אוכל הוא לא שוהה והוא לא מקיים לפי הח"א ישיבה בסוכה, והטעם משום שהוא אוכל עכשיו. וכמו שאם אדם ישתה מים במשך הרבה זמן לא יברך לישב בסוכה, מכיון שמה שהוא נכנס הוא לשתות מים ולא בשביל לשהות בסוכה ועל כן הוא לא מברך.
וצריך עיון לפי הח"א מאי טעמא הוא לא מברך על השינה עצמה, וקשה מאוד לומר שבשינה הוא נקרא שהוא ישן בסוכה והוא לא שוהה בסוכה. ובאמת ידוע בשם רבינו יהודה שהוא משום שמא יירדם וקשה תיפוק ליה מדין זה שהוא שוהה בסוכה.
ועוד קשה אם הברכה בשינה הוא על זה שהוא הולך לישון מכיון שבשינה עצמה הוא לא מקיים את המצווה א"כ מה הנידון בזה שהוא דן שמא הוא לא יירדם והא אדרבה אם הוא לא ירדם הוא ודאי מברך.