הרב אהרן שמואל הלוי
בדין שמחה בתוספת יו"ט
בכתובות מז. מוקי הגמ‘ הא דמוסר האב את בתו נערה לחופה, בשבתות ויו“ט דלא מבטל ליה ממעשי ידים, והקשו תוס‘ דמדאו‘ אין נושאין נשים במועד ותירצו דהכא איירי שעה אחת לפני יו“ט, שהוא כיו“ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא, ומבואר דמותר לישא נשים בתוספת יו“ט ולא על זמן זה ושמחת בחגך ולא באשתך.
ובפשוטו נראה דכל דין תוספת הוא רק למלאכה ולא לשאר דיני יו“ט, אמנם הגרי“ד הלוי מאר לפרש דהנה בפסחים עא. ממעט ליל יו“ט הראשון משמחה וא“כ קשה דיהא שרי לישא אשה אף בליל יו“ט. ותירץ להשיטות דשמחת יום ראשון בחתן הוי דאו‘, א“כ אסור ישא בלילה מחמת דין שמחה של היום שעי“ז חל ממילא ואין מערבין שמחה בשמחה, ולפי“ז מש“כ תוס‘ שבתוספת יו“ט יכול לישא, משום דבליל יו“ט כבר לא יהא דין שמחה דאו‘ דחתן דנגמר בצאת הכוכבים, ושפיר י“ל דמחוייב בכל המצוות של יו“ט אף בתוספת יו“ט. והסכים לזה אביו מרן הגרי“ז ז“ל. )ברכת אברהם פסחים צט(
בדין מצות סוכה איש וביתו
כתוב בספר מהרי“ל )סוכות(: עיקר המצוה לישן אשתו עמו בסוכה, וכתב ע“ז בדרכי משה )תרלט ג( וכן אמרינן ברפ“ק דערכין בהדיא, דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי תשבו כעין תדורו ופטור מן הסוכה, וסיים ואף שיש לדחות, מ“מ סברא גדולה היא, עכ“ד.
ופירש בשיעורי רבינו יחיאל מיכל )ערכין ג( הראי‘ דבגמ‘ איתא הכל חייבין בסוכה כהנים לויים וישראלים, וכו‘ כהנים איצטריכא לי‘ סד“א הואיל וכתיב בסוכות תשבו, ואמר מר תשבו שבעת ימים כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו וכו‘ דרמיא עלייהו עבודת הרגל לא ליחייבו קמ“ח עכת“ד הגמ‘.
ויש לפרש השקלא וטריא דהוא אמינא דאין מצות סוכה נוהגת בכהנים כלל, דכיון דא“א להו לקיים תשבו כעין תדורו לא נצטוו במצות סוכה כלל, ודחי דאף דכהן העובד פטור, מ“מ משכחת לה קיום מצות סוכה בכהן שאינו עובד, ולפי פירוש זה גם למסקנא לא חשיב ’כעין תדורו‘ אלא בדירת איש ואשתו וזה ראיית הרמ“א, אמנם אפשר לפרש דלמסקנא לא בעינן כלל דירת איש ואשתו, ורק כהנים בשעת עבודה פטירי מלתא דהולכי דרכים, וכי היכי דאפשר להו מחייבי.
וצריך עיון
קושיות מבי מדרשא
מתעסק בקיום מצות סוכה
כתב בשעה“צ )סי‘ תרלט ס“ק צג(: ’כשנכנס לשם )לסוכה( לגבות חובו וכדו‘ שאר עסק, ואין נפק“מ אצלו בין אם הוא סוכה או בית או חוץ, בזה לכו“ע א“צ לברך )לישב( דלא עדיף ממתעסק בעלמא, ורק בחלבים ועריות אמרינן דמתעסק חייב שכן נהנה, כן שמעתי בשם גדול אחד, ונכון‘, עכ“ל.
ויש לבאר טובא כוונתו, דהא מה ענינו למתעסק שגדרו שחסר את ידיעתו בעשיית העבירה, משא“כ כאן שיודע היטב על כניסתו לתוך הסוכה. ויותר דומה לכהן הנכנס לביה“ק רק בשביל לגבות חובו, דודאי שעובר באיסור, ולא חשיב כמתעסק כלל, כיון שיודע על כניסתו לביה“ק. )ובאמת שיש מקום לפוטרו מברכת לישב מטעמים אחרים מלבד מתעסק, עי‘ בפוסקים( ]הרב מאיר טעפ[
אכילה בסוכה כל שבעה לדעת הגר“א
כתב המ“ב )תרלט סקכ“ד( להסתפק לפי דעת הגר“א דיש קיום מצוה באכילת מצה כל החג האם גם גבי ישיבה בסוכה יהיה מצוה קיומית כל שבעה. וקשה הא ודאי דגבי סוכה יש חיוב ויש מצוה כל שבעה והרי מברכים על זה.
והפשוט הוא שכיון שהחיוב אכילה אינו חיוב אכילה אלא הוא חיוב ישיבה בסוכה על כן יש ספק של המ“ב האם מצד החיוב אכילה יש גם חיוב של ישיבה בסוכה. ]הרב אשר פורמן[
’מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה‘
מבואר בגמ‘ )סוכה כח.( דשמאי הזקן בנה סוכה עבור נכדו, ומוכיחה מזה הגמ‘ דס“ל דתינוק בן יומו חייב בסוכה. וקשה מה הוכחה היא זו הא דילמא התם הוא משום שהוא ספייה בידים וכ‘ הפוסקים דאין לספות בידים מחוץ לסוכה. ]הרב יעקב ישראל שניידר[
’מצטער פטור מן הסוכה‘
בגמ‘ )סוכה כו.(: ’אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה‘. וצ“ע מה החידוש בזה דמצטער פטור מן הסוכה והא לכאורה הוא מפורש במשנה גבי ירידת גשמים דפטורים מן הסוכה, והטעם בזה פירשו הראשונים שהוא משום מצטער, וא“כ נמצא דהוא משנה מפורשת גבי גשמים ומה חידש רבא. ]הרב יעקב ישראל שניידר[
’העושה סוכה לעצמו‘
בגמ‘ )סוכה מו.(: ’העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו‘. וקשה הרי כל הסוכה הוא רק היכ“ת לקיים מצות אכילה ושתיה בסוכה וכי מצינו שמברכים על בית משום מעקה וכדו‘. ]הרב אשר פורמן[
’ניטלה פטמתו פסול‘
קשה הא בכמה דוכתי מבואר שהסיבה שהפיטם נופל הוא משום שנגמר הגידול ושוב אין צורך בו, אך א“כ מאי טעמא הוא נפסל, והלא אדרבה כיון שהוא עם פיטם הוא מהווה ראיה שלא היה כאן גמר פרי, )אא“כ סגי במקצת גמר פרי, אך עדיין יקשה מאי טעמא נפסל(.
ועוד קשה אי נימא דהוא חלק מהאתרוג הא מורכב פסול משום שהוא חסר משום שחלקו לימון ואילו גבי פיטם אנו אומרים שהוא כשר אם נפל בצורה טבעית ולא אמרינן שכיון שניטל הפיטם יפסל משום שהוא חסר ואפילו שכרגע צורתו נראית שלימה. ]הרב יעקב ישראל שניידר[
אכילה ושינה בסוכה
עי‘ בשו“ע )סי‘ תרלט( שכ‘ בסעיף א: ’כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושתה ודר בסוכה‘, ואילו בסעיף ב כתב: ’אוכלים ושותים וישנים בסוכה‘. וצ“ב מדוע כפל השו“ע בשני הסעיפים אותו דין שצריך לאכול ולשתות בסוכה. ועוד יל“ע דהשו“ע לא הזכיר את מש“כ ’ודר ומטייל‘ ואילו הרמ“א הזכיר זאת. ]הרב אשר פורמן[