Skip to content
צפונות

הידור עד שליש

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

רבינו הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א

יש להסתפק, במי שיש לו שתי אתרוגים לפניו ואחד יותר יפה האם מחוייב משום זה אלי ואנוהו להוסיף דמים לקנות היותר יפה או לא

ויש בזה סוגיא מפורשת ב"ק ט: הידור מצוה עד שליש וכו' וכו' ונחלקו רש"י ותוס' בפירושו. רש"י מפרש כפשוטו דמיירי בכל המצות כגון לולב ושופר דשתי שופרות או ס"ת לפניו ואחד יפה יותר צריך להוסיף עד שליש מדמי הראשון כדי לקנות היפה יותר. התוספות לא ניחא ליה בפי' זה דא"כ אין לדבר סוף דאחרי שקנה והוסיף שליש ימצא לו יותר יפה ויצטרך עוד פעם להוסיף שליש וכן הלאה ויכלה כל ממונו (כך כתב בבית יוסף בשם הסמ"ג בשם רבינו יהודה דמשום טעם זה לא פירשו כפרש"י אלא בפירוש הוא דמיירי באתרוג מצומצם כשיעור אגוז. וכבר קנהו ואח"כ מזדמן לו אתרוג יותר גדול שיכול להחליפו אלא שיצטרך להוסיף דמים, ובזה הוא שאמרו שיוסיף עד שליש בדמיו להחליפו (ואם אין לו אפשרות להחליפו אלא שיקנה עוד בזה לכו"ע אי"צ כמש"כ הפוסקים) ולא שייך בזה הקושיא הנ"ל שהרי אין לדבר סוף דיש לדבר סוף דאחרי שהוסיף דמים וקנה יותר גדול מכאגוז כבר אי"צ להוסיף גם אם ימצא יותר גדול ויפה).

וכתב הבית יוסף דלפי' התו' דמיירי, להוסיף כדי לקנות אתרוג יותר משיעור מצומצם (והיינו בשיעור ביצה בדעת רבי יהודה דקיי"ל כוותיה ומה שנקטו שיעור אתרוג באגוז כדעת ר"מ לאו דוקא). אפילו אם כבר קנה צריך להחליפו ביותר גדול, אבל לפרש"י דוקא בשניהם לפניו אבל אם כבר קנה אי"צ להחליפו ולא זכינו להבין דא"כ אמאי דחו התו' פרש"י דלפירושו אין לדבר סוף דהרי יש לדבר סוף דאחר שכבר קנה שוב אי"צ להחליפו ואיך שלא יהיה נפשט שאלתינו כמה כסף צריכים להוציא מצוה יהיה נאה יותר, דלפרש"י צריך להוסיף עד שליש בדמיו וזהו מה שאמרו בהידור מצוה עד שליש, ולפירוש התו' לעולם לא צריך להוסיף דמים כדי לקנות נאה היותר ומה שאמרו הידור מצוה עד שליש לא מיירי אלא דאתרוג בשיעור מצומצם וכמש"נ. ולפי דבריהם צריך לדחוק דמה דילפינן מקרא דזה קלי ואנוהו, עשה לפניו נאה לולב נאה, היינו דלא הוספת דמים אבל להוסיף דמים לזה אי"צ עתה,

וכל מה שנתבאר עד זה הוא ע"פ דעת הבית יוסף ורוב הפוסקים אבל המהרי"ק בתשובותיו סי'ס"ב פירש דברי התו' והרא"ש באופן אחר ולדבריו גם לשיטת התו' והרא"ש יש אופנים שצריך להוסיף דמים בשביל היופי והדור, דעיי"ש דפשיטא ליה דמש"כ הרא"ש דוגמא אתרוג בשיעור אגוז וכדעת ר"מ, בדוקא נקטיה דאילו לרבי יהודה דשיעור אתרוג הוא כביצה אם קנה כשיעור ביצה לא צריך להחליפו כדי לקנות גדול יותר מכביצה, ופי' הטעם לזה דאתרוג מצומצם כאגוז אין בו הידור כלל אבל כביצה לרבי יהודה יש בו הידור קצת ואי"צ להוסיף, וביאור דבריו. דהתו' והרא"ש חלקו על פרש"י, דלדידיה לעולם צריך להוסיף כדי לקנות יפה יותר, ואינהו ס"ל דלא אמרו להוסיף דמים אלא אם נזדמן לו אתרוג שאין לו הידור כלל ולזה נקטו לדוגמא בעלמא כאגוז לר"מ דאין בו הידור כלל כמו כן לרבי יהודה כל שאין בו הידור כלל דומיא דאגוז לר"מ צריך להוסיף דמים שיהא עכ"פ מהודר קצת, וכגון לולב והדס היבשים קצת אלא שלא הגיעו לשיעור יבשות לפסול, צריך להוסיף דמים לקנות שאינו יבש ודומה ממש לשיעור מצומצם דאגוז לר"מ, [ואפשר דאפילו לולב הכמיש או הדסין כמו לין נחשב כאין בו הידור כלל ולכו"ע צריך להוסיף בו דמים, ואולי אפילו אתרוג שיש לו חזזית בשטח גדול של האתרוג [באות אותיות קטנות אלא לא ברובו ממש באופן שפוסל עיין סי' תרמ"ח, גם צריך להחליפו לקנות יפה יותר שאין בו הידור כלל וכל שכן אתרוג שיבש קצת, בכל אלו אין הידור כלל וצריך להוסיף דמים]. וז"ל המהרי"ק אם הוא כביצה אפילו לרבי יהודה א"צ להוסיף עליו אפי' משום הידור מצוה, דהא הידור הוא קצת, ונפקא מינה בעלמא דהיכא דאיכא הידור מצוה קצת אין חייב כלל להוסיף אפי' משום הידור. עכ"ל ומשמע דכללא הוא דאם יש בו הידור קצת אי"צ להוסיף ואם אין בו הידור כלל צריך להוסיף ועל הדרך שנתבאר. ומעכשיו קשים עלינו דברי הב"י סי' תרנ"ו שהביא דברי המהרי"ק ודחאם בשתי ידים, דא"כ דלרבי יהודה כשיעור מצומצם של ביצה ל"צ להוסיף אמאי העתיק הרא"ש הלכה זו דהידור עד שליש דאינו נכון אלא לר"מ ואנן קיי"ל כרבי יהודה דשיעורו כביצה. ולמש"נ ל"ק כלל, דגם לרבי יהודה נ"מ דאופן שאין בו הידור כלל והוא מתבאר מתוכן לשונו של המהרי"ק ודברי הב"י צ"ע. ועכ"פ מתוך דברי הב"י שלא תירץ כמש"נ לעיל דלבד מאתרוג מצומצם לר"מ כאגוז, ולר"י כביצה אין שום גוונא שצריכים להוסיף בדמים משום הדר ויופי לשיטת התו', ואפילו לולב או הדס מצומצם ל"צ להוסיף עליו דא"כ אין לו שום קושיא על המהרי"ק. ואפשר דמכאן למ"ד המשנ"ב סי' תר"י סק"א לחדש דהטעם של התו' והרא"ש להוסיף בשיעור מצומצם משום דחיישינן שמא יתמעט ויפסל, ולפי"ז בהדס לולב ובערבה אפי' כשיעור מצומצם ל"צ להוסיף וכמשמעות דברי הב"י, דבהם אין חשש שמא יתמעט דלא שייך חשש זה אלא באתרוג שמצטמם ומתמעט. אמנם במהרש"ל הובא במג"א סק"ב פשיטא ליה דכך הוא בדין גם בלולב ובהדס מצומצמים כיון דכתיב בהו הדר, והמג"א הוסיף דהוא הדין שופר וס"ת שיש בו שיעור מצומצם צריך להוסיף וכ"ז דלא כמשנ"ב הנ"ל [וקצת תימה על המשנ"ב דבסק"ב העתיק דברי המג"א וזה סותר דבריו בסק"א דהטעם דצריך להוסיף הוא משום שמא יתמעט. ועוד תימה קצת שכתב שם שהמג"א "מצדד" להחמיר גם בשופר וס"ת מצומצם, ולי זה משמע דהמג"א מסתפק בזה קצת ואילו המג"א כתב ונ"ל וכו' וכו' בלא שום ספק, עיי"ש ראייתו]. ומתוך דברי המג"א הנ"ל שגם שופר וס"ת בשיעור מצומצם צריך להוסיף הידור (אפילו לשיטת השו"ע שפסק כתו' ורא"ש) מתבאר מה שכתבנו לעיל לדעת המהרי"ק דכל שאין בו הידור כלל גם לדעת התו', והרא"ש צריך להוסיף דמים עד שליש, דאל"כ נודע מהב"ח (או"ח ח סק"ז) דמצוה שנתפרש טעמה להדיא בתורה 'עיקר המצוה אולם יש לדון ממקרא מלא שדיבר הכתוב (אמור כג): 'למען ידעו דורותיכם', ופי' הרמב"ן: מה הטעם להחמיר בשיעור מצומצם בשופרות וס"ת מדברים אחרים, ועל כרחך כמ"ש היכ"ת לקיים מצות אכילה ושתיה בסוכה וכי מצינו שמברכים על בית משום מעקה וכדו'. קשה בפסוק 'כי יצפנני בסוכה'. האתרוג דהוא מוקדם בקרא'. ואפשר דה"ה בדידן, שמא מחמת עצם הקדימה בתנורדיההג קדימה בקיום, וכעי"ז מצינו צד במצוות הפורים להקדים הקודם בפסוקים. מודה דצריך להוסיף. ועיין במשנ"ב דדעת הגר"א לפסוק כדעת רש"י וס"ל דגם אם כבר קנה צריך להחליפו ורש"י מודה לזה ודלא כמ"ש בב"י לדעתו.

More in this printout

View the whole printout