מד' המינים, – כי הכל תלוי בלב
הנה כשנוטלים ד' מינים אנו מברכים "על נטילת לולב", וזאת כי הלולב הוא הגבוה בד' מינים וא"כ היה צריך לפתוח בו, ולמה זה פותח הכתוב בפרי עץ הדר שהוא אתרוג, ואחרי כן מזכיר כפות תמרים שהוא לולב, [וכנאמר [ויקרא כ"ג מ'(, "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגו'"[, ויש לומר שע"כ פתח הכתוב באתרוג, כדי לרמז לנו, שדבר ראשון צריך האדם לטהר את מחשבותיו ורצונותיו שבלב, ולשעבדם לעבודתו יתברך, כי שאר האיברים, ולכן התחיל באתרוג שהוא כנגד הלב, וראיה לזה ממה שאמרו במשנה [אבות פ"ב ט'[, צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, ר"א אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב וכו', רבי אלעזר אומר לב טוב, ועל כך אמר ריב"ז רואה אני את דברי רבי אלעזר שבכלל דבריו דבריכם, דהיינו כי הכול תלוי בלב הרי שעיקר הכל הוא מהלב, והוא ההידור של כל הגוף, ולכן התחיל הכתוב באתרוג, כי האתרוג הוא כנגד הלב שהוא העיקר, והלב גם מרומז בנאמר "פרי עץ הדר", כי הלב הוא אבר באדם הנקרא עץ השדה, והוא "הדר" כי הוא ההדור שבכל האיברים, [וראה בספר סדר היום שכיון שהאתרוג דומה ללב האדם, ע"כ יש צורך שהאתרוג יהיה יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם לרמז בזה שהאדם צריך שיהיה לבו נקי מכל סיג, ופנוי מכל מחשבה רעה[, שפתי כהן [ויקרא כ"ג מ'[ והחיד"א [שמחת הרגל, סוכות, לימוד ב'[, וכך מבאר רבי עובדיה מברטנורא [שם[ את דברי המשנה הנ"ל, שע"כ אמר רבי יוחנן רואה אני את דברי רבי אלעזר שבכלל דבריו דבריכם: לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות ואע"פ שיש לפעולות איברים מיוחדים, מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב.
והשל"ה [שער האותיות אות ל' לב טוב[, מרחיב ומבאר את ענין חשיבות הלב כדלהלן דע כי הלב הוא מקור החיים, ניתן באמצע הגוף, והוא נגד בית קדשי הקדשים וכו', וע"כ הסכים רבן יוחנן בן זכאי ואמר, רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם, שאמר לב טוב וכו', כי הנה כל המידות, קנאה ותאוה וכבוד, הם בלב, ויש בו דעות רבות מהמידות הטובות ורעות, הגאוה והענוה, הזכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, האהבה והשנאה, הרחמניות והאכזריות, הנדיבות והציקנות, הכעס והרצון והחרטה, וכאלה רבות, וכן הרבה דברים מסורים ללב שעליהם נאמר [ויקרא י"ט[, " ויראת מא-להיך" על כן התפלל דוד [תהלים נ"א[: " לב טהור ברא לי א-להים " , ומחויב לראות תמיד שיהיה קודש קדשים נשאר בקדושתו, שיהיה מדור לשכינה לקיים מה שנאמר [שמות כ"ה[ "ושכנתי בתוכם" , ואם חס ושלום מטמא את הלב, שיהיה לך חורש און, אז הוא מכניס צלם בהיכל לפני ולפנים.
והחיד"א [שם[ ממשיך ומרחיב את חשיבות עניין כוונת וטהרת הלב, בעת שאדם מתפלל להקב"ה, כי הנה מובא בגמ' [סנהדרין ק"ו[, שרבא אמר, שעל אף שבדורו לומדים תורה יותר מבדורו של רב יהודה, עם זאת הרי כאשר היתה עצירת גשמים בדורו של רב יהודה היה רב יהודה חולץ נעלו אחת ולא היה מספיק להוריד את נעלו השניה עד שבא הגשם, ואילו אנחנו צועקים ואין מי ששם ליבו אלינו, אלא שהקב"ה ליבא בעי [הוא חפץ יותר בטהרת הלב[, כנאמר, " וה' יראה ללבב", ומכיון שלבם של בני דורו של רב יהודה היה שלם יותר על כן נענה להם הקב"ה, ובתורת חיים [סנהדרין ק"ו:[ מפרש את זה שאמרו שם שהקב"ה ליבא בעי', שהכול תלוי בלב, כי בו משכן הנשמה וכל האיברים גרירי בתריה, וכל העוסק בתורה ובמצוות ואין לבו לשמים הרי הוא כגוף בלא נשמה, ונמשל כבהמות נדמו, והיינו דאמר בפ"ב מפרקי אבות[, רואה אני את דברי רבי אלעזר שאמר לב טוב מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם, ומוסיף החיד"א ואומר שכבר המשילו את העניין של תפילה ללא כוונה, למלך שציוה על עבדיו שיכינו לו בשר צלי ויכינו לו זאת בתוך ארמונו, ואכן בבוקר הזדרזו עבדי המלך ויביאו אל היכל המלך כלי בישול וכידה ופחמים ושיפוד ומפוח וחומרי בעירה ומים ומלח ושאר ירקות, והעמידו כל זאת כנגד המלך, והציתו את האש והעצים, וסידרו את כל הכלים, והמלך ממתין שיביאו את הבשר ובשר אין, וכבר שקע השמש והבשר לא הגיע, ויחר אף המלך עליהם עד כדי בזיון וקצף, כי לא רק שלא כמצות המלך, ולא הביאו בשר, אלא ד עוד בזו את המלך שלחינם שמו לפניו את כלי הבישול והצלייה שמקומם במטבח, ואכן כך זה מה שקורה להמון אנשים, כי הנה נאמר בתורה " ולעבדו בכל לבבכם " ,ואמרו הנ"ל עבודה שבלב זו תפילה, דהיינו שהעיקר התפילה היא העבודה שבלב, ונמצא שהקב"ה מבקש מאתנו את הלב, אך כדי שהתפילה תצא החוצה מהלב ותגיע לפני המלך, יש צורך להביא את הכלים לפני המלך, והם הגוף והאברים הראויים, שהם הגרון והלשון והשפתיים והסידור כיוצא בזה, אולם אם את כל הכלים יביאו לפני המלך ואילו את הלב שהוא העיקר לא יביאו, הרי וודאי שעונשם גדול, ואכן המעמיק במשל זה תבא בו וראה ופחד, כי הנה כאשר יבחן את עצמו יראה שגם הוא אין ליבו שלם עמו, וכאשר הוא עומד לפני ה', כמה מחשבות והבלי העולם מסתודדים בלבו, הן כאשר לומד והן כאשר מתפלל, וגם כשדוחה את אותם ההרהורים מכל מקום הרי הם עוברים ושבים ברצוא ושוב.
וכל זה בא מחמת שיום ולילה עסוק הוא בענייני העולם הזה, ובחברת בני אדם אשר לא נגה עליהם אור תורה, רק כל התעסקותם הוא בהבלי העוה"ז, או בסדר אכילתם ומלבושם, או במשאם ומתנם, או באהבתם או בשנאתם את אנשי עירם או את קרוביהם, ומאחר שכל זמנם הם מטרידים את לבם לחשוב מן הכיעור והדומה לו, בעניינו הבל וריק, הרי ממילא גם בזמן המועט אשר הם רוצים לעבוד את ה', גם אז לבם ומוחם ממשיכים ועושים כפי רגילותם, אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה, מה נענה אז ובמה נצטדק, וממשיך החיד"א בדברי מסרו ואומר שזה מה שאומר הכתוב, "ולקחתם לכם" שתקחו את עצמכם ותתעוררו מתרדמתכם,ותראו שהדבר הראשון הוא, "פרי עץ הדר" שהוא רומז ללב ותשגיחו שיהיה הלב מסור בידכם, שלא יסורו המחשבות ולילך הנה ואנה בהבלים ורוחות,רק "ולקחתם לכם " לטובתכם, "ביום הראשון" לחשבון עוונות [כשאתם עדיין נקיים מעוונות] הוא תקחו "פרי עץ הדר" את הלב שהוא עיקר והדר האדם שהאדם כעץ השדה, ותראו ותשגיחו שהלב אכן יהיה הדר, דהיינו נקי וטהור ושלם לה',