הסוכה היא סולם להכנס דרכה אל הסוכה העליונה שמעל הטבע
כאשר אנו נכנסים לתוך הסוכה אנו פוסעים בסילודין לתוך "קודש הקדשים"!
דהנה בימי הדין בראש השנה, כאשר התגברו הקטרוגים וכוחות הדין, באותה שעה נתקיים בנו "אליך זעקו ונמלטו" על ידי זעקת השופר הבוקע ממעמקי הלב, מתוך נקודת 'יחידה' שבפנימיות כל אחד מישראל, ומחמת נקודה זו מוכן כל אחד מישראל למסור נפשו על קדושת השם כי רואה את עצמו כמציאות אחת ומאוחדת עם הקב"ה ואינו מוכן להפרד ממנו אפילו ע"י יסורים ועינויים, ולכן מזכיר השופר את עקידת יצחק ואת נקודת 'יחידה' ששם לא מגיע שום פגם. ועל ידי זעקה זו נמלטים אל תוך "קודש הקדשים" שלמעלה מכל ההגדרות, ושם לא נתפסים החטאים והעוונות, ולכן אנו נזכרים לטובה ולברכה, וכמאמר חז"ל (ר"ה כו:) לענין השופר: כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. היינו שעל ידי השופר אנו עולים ומתעלים כביכול לבית קדשי הקדשים. אלא שב'ראש השנה' נשאר הכל 'בראש', בשורש העליון, ולשם אנו חוזרים ועולים באימה וביראה ביום הכיפורים, ומחמת כן נמחלים כל העוונות, אבל בסוכות אנו מורידים את הקדושה הזאת כאן למטה.
'צילא דמהימנותא', והסכך המקיף מעל הראש הוא בחינת אמונה פשוטה שלמעלה מההשגה, ועל ידי שאיש ישראל מיסב ומסתופף בצילא דקודשא בריך הוא, יוצא מ'דירת קבע' שזהו ההרגשה שהעולם הוא דבר קיים ומתנהג בדרך הטבע באופן קבוע, ונכנס אל 'דירת עראי' - להכיר שהעולם הזה והכרת השכל האנושי המוגבל לפי הטבע, כולו 'עראי' ופרוזדור אל הטרקלין העליון שלמעלה מהשגה (פרי צדיק, חג הסוכות אות כו).
זוהי עבודתינו בחג הסוכות. לצאת מ'דירת קבע' ששם נתפסים העולמות כמציאות ולהכנס לתוך 'דירת עראי'. בונים מקום מיוחד ששם אין מציאות העולמות תופס מקום ועולים למקום נעלם ששם אין העולמות ניכרים כמציאות נפרדת, מתעלים עד האמונה העליונה, ומתבטלים בתוך זרועותיו של הקב"ה הסוכך עלינו את כנפיו כאימא המסככת על בנה - "כי יצפנני בסוכה".
וכיון שמקום ארון אינו מן המדה, והוא מעל להגדרת המקום, על כן מתבטל ענין ה'מקום' ויוצאים מתוך דירת קבע לדירת עראי, כאשר ה'אור המקיף' שאינו יכול לצמצם עצמו בתוך גדרי המקום חופף ומאיר עלינו מסביב, ואנו מתבטלים בתוכו.
ועל כן, כשאנו פוסעים בסילודין אל תוך הסוכה, אין אנו נכנסים לתוך ארבע דפנות של עץ בעלמא, אלא מתעלים לתוך הסוכה העליונה, ונכנסים אל מקום עליון שמעל הטבע. כל הסוכה כולה שמותיו הקדושים של הקב"ה, והאדם מוקף באור קדושתו יתברך (ייטב לב, פר' אמור; אור המאיר, דרוש לסוכות).
ובזה יש לכוין כשאנו פוסעים לתוך הסוכה התחתונה, שאין אנו נכנסים לתוך סוכה של קרשים כדי לחסות תחת הצל הגשמי, אלא אנו נכנסים על ידי קדושת הסוכה הגשמית - עד לתוך הסוכה הפנימית, אל היחוד השלם, וכמו שכתב ב'אור המאיר' (דרוש לסוכות) כי 'סוכה התחתונה היא רק כמו פתח ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה'. עכ"ד. ובכך אנו מתעלים לישב תחת צילא דמהימנותא עילאה, כשאנו מוקפים רק תחת צל השכינה בלי שום רצון אחר.
לכן אנו יוצאים בסוכות החוצה, ישנים ברחובה של עיר, אוכלים בגזוזטראות, כדי לבטא את האמונה הגבוהה שלנו שאיננו מפחדים משום דבר, והקב"ה נמצא בכל מקום ומגן עלינו תמיד.
וכתב בספר אמרי פנחס (שער ד אות קפד) וז"ל: לכן אנו מברכין על הלולב ויושבין בסוכה בשווקים וברחובות בלי שום שמירה וכלי מלחמה וזה לשון סוכה מלשון נסיכות, כי אנו מראים שיושבים בצלא דמהימנותא בעלמא דחירו.
וכאשר אנו יוצאים מתוך כל הפחדים והדאגות, ומתעלים למקום שמעל הטבע, בצל האמונה, מיד שורה עלינו ה'שמחה' - "ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח" - כתוצאה מהתבטלות כל הדאגות והטירדות, כי אין מה לדאוג, אין מה לחשוש, אנו מתבטלים 'כגמול עלי אמו', ואוספים את הביטול ואת השמחה למשך כל השנה כולה (שפת אמת, סוכות תרל"ט).