Skip to content
נהורא

שיחה מיוחדת ויסודית מכ"ק מרן אדמו"ר מקאסוב זי"ע לחג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

(עריכה מיוחדת לגליון 'נהורא' בפרסום ראשון)

הקדמה למאמר: אחד מהיסודות שהיו שגורים ביותר בתורתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, הוא ענינה של מידת היסוד, שהיא ההתקשרות בעומק להקדוש ברוך הוא, עד כדי מיצוי נקודת החיים וגילויה. במאמר יסודי זה מרחיב רבינו בענין זה, על פי המבואר בזוה"ק ובתורת האריז"ל (דרושי חג הסוכות דרוש ה') שעבודת נענוע ארבעת המינים הוא להמשיך את הארות ה'דעת' מהמקום העמוק ביותר, דהיינו בתוך השורש העליון שממנו נמשך הדעת לנפשות ישראל, ועל ידי הנענוע יורדת הארתם ומתפשטת בכל שבעת כוחות הנפש, הנרמזים בארבעת המינים.

במאמר יסודי זה, ניתן לקבל את אחד מהיסודות המרכזיים בתורתו ועבודתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר היוותה בסיס מרכזי שחוזר ונשנה במאות ממאמריו שעליהם חזר ושנה במשך השנים בתמצית לבו ונפשו, והיא שעיקר עבודת האדם הוא להפך את יסוד נפשו, להיות מקושר בתענוג אלוקי, אשר רבינו היה חוזר ושונה שהוא התיקון העיקרי למידת היסוד ולכל עבודת האדם.

דבר זה נרמז גם בספרו 'שבת מלכא קדישא', שבו ביאר בהרחבה שח"י הברכות של שמונה עשרה, הם כנגד ח"י חוליות שבשדרה, וביאר שם שענין הברכות הוא לחבר את הדעת שבמוח עם כל האיברים עד היסוד, באופן שהאדם יתחבר בשלימות לאור הדעת, לא באופן של ידיעה חיצונית המאירה בו, אלא על ידי הגדלת ה'מוחין' דגדלות ממקור הדעת, באופן שהשפע יורד מאור הדעת ללא מעצור, וכל כוחות הנפש מתאחדים עם הדעת, וענין זה נמשל בגוף האדם אל הח"י חוליות שבשדרה, שהם הממשיכים את החיות מהמוח לכל הגוף].

מבואר בזוה"ק (תיקוני זהר לז.) שהלולב נמשל כנגד חוט השדרה שממשיך חיות פנימית, מה'מוח', שורש החיות, עד היסוד שענינו התגלות החיות בפועל. ביאור הענין הוא, כי שורש החיות המתפשט בכל איברי האדם הוא מהמוח, שבו משכן הנשמה, ומשם מושך האדם את חיותו.

[ועל דרך המבואר בספר בעל שם טוב עה"ת ריש פ' נח: בשם מורי [הבעל שם טוב]: העוסק בתורה ובעבודת השם יתברך לשם שמים לעשות נחת רוח להשם יתברך בלי שום תשלום שכר, אז זוכה לטעום מתיקות ועריבות ותענוג בתורה ובעבודת השם יתברך, ועל ידי זה הוא מוליד ברוחניי].

להבנת הדברים, ידוע שכל אדם חי עם תענוג (א מענטש לעבט פון תענוג), והוא המניע את כל עבודתו. נתאר לעצמינו אדם שיקבל על עצמו שיתפלל וילמוד בלי שום תענוג בלתי לה' לבדו, ובאמת אין לו סבלנות לזה כלל [ער האט נישט קיין נרווען צו לערנען], אבל עושה כך רק לשם שמים. האם יהיה קיום לעבודתו? ברור הדבר שעבודה כזאת אין לה קיום, ולא תחזיק יותר מיום או יומיים.

ועוד והוא והעיקר, אין לתפילה ותורה כזאת, הנעשים בלי חיות ותענוג, שום עומק ואיכות אמיתית, כי מוחו של האדם נמשך אחר דבר שיש לו תענוג, והיכן הוא מקור התענוג, ב'מים שבמוח', הלחלוחית שבמוח שהוא מקור התענוג שבנפשו.

וזאת יש לדעת, שמקור התענוג, בין התענוג שבקודש ובין התענוג שבחול, תענוג אחד הוא, היינו שבין אדם הנהנה מתורה ותפילה ובין אדם הנהנה מתענוגים של הבל, כולם מקורם אחד הוא, ומבואר בספה"ק, שבראש השנה נגזר על האדם כמה תענוג יהיה לו, ובידו הדבר אם להתענג מתורה ותפילה או מתענוגים של הבל, וכשמתענג מתענוגים של הבל הרי זה גורע מזכות התענוג שיש לו להתענג בתענוג דקדושה.

כדי לתקן ענין זה, ולחדש את כח התענוג שבנפש, על האדם להמשיך שפע מתוך מימי הדעת שהם שורש התענוג, אשר בנענוע הלולב אנו ממשיכים משורש התענוג את חיות התענוג לכל כוחות הנפש, ועל ידי זה שב ומתחדש התענוג של האדם בתורה ובתפילה, ממקור אמיתי, באופן שהתענוג שלו בעבודת ה', יהיה תענוג של קיימא.

אמנם האדם מרגיש שזמן זה מיוחד הוא, אבל מהיכן יקח את הכוחות לעשות כך? על כן נתן לנו הקב"ה את הארבעת מינים הגדלים על המים, ומגלה לנו בזה שזמן זה הוא זמן שמחה, אשר בו משפיעים תענוג לנפשות ישראל, ועל ידי הנענועים של הארבעה מינים ממשיכים את השפע שבמוח אל כל כוחות הנפש.

ואם אמור יאמר האדם לשם מה צריך אני את המצווה, כיון שאני יודע את עיקר העבודה - שהוא להמשיך תענוג? תשובה לכך, שמבואר בקדמונים, שכמו שאין האדם יכול להמשיך את ענין התפילין בלי תפילין הכתובים כהלכותיהם על עור בהמה ובכתיבה כשרה כו', כי אין האדם יכול להמשיך כח אלוקי שלמעלה מהשגתו בלי הכוח האלוקי שנטע הקב"ה בפועל במעשי המצוות, על ידי הציווי שנצטווינו לעשות כך וכך, כי ככל שנתבונן ונעמיק בדעתינו אין זה אלא כטיפה מן הים, ורק בכח האלוקי של תורה ומצוות אפשר לעשות כך.

וכיון דאתינן להכי, יש להמליץ עצה טובה לכל אחד לעשות סוג של 'התאמנות' ו'התעמלות' רוחנית, להחזיק עצמו במחשבה אחת זמן מרובה, וזהו תרופה למחלה הידועה שהיא הפרעת קשב וריכוז, שהיא מחלה שכולם סובלים מוקפים בהם, ובני אדם מכניסים את כל מחשבתם בשטותים והבלים אלו, אז כשרוצה להשקיע מחשבתו וליבו באיזה ענין, אינו יכול להכניס את עצמו מתוך כל קצוות תבל שבהם שקע את עצמו, ונדמה לו כאילו האותיות שבספר קטנות הם 'די קליינע אותיות'.

ובאמת האותיות לא קטנות הם אלא גדולות, כי כל העולם כולו נברא באות ה' אחת והעולם הבא באות י', הרי מכאן שהאותיות גדולות יותר מכל העולם ולא כמו שהם נראים בסידור, אלא שכן נראה לעיננו, ואין אנו משיגים את גודל מעלתם, כיון שאין אנו במדריגה זאת.

וזה הטעם למה שהזהירו הצדיקים תלמידי הבעש"ט שלא לדבר לפני התפילה שום דבר בטל (עיין צעטיל קטן), שלא להסיח את דעתינו מאותיות התפילה, שכל עת דרכו של אדם לחזר אחר חדשות ובכל עת נשמעת השאלה 'וואס איז נייעס', אבל בסופו של דבר מי שרוצה לדבק את עצמו להשם יתברך מוכרח לקבל על עצמו לא להסתכל לפני התפילה בשום חדשות, ולא לדבר בשום חדשות, כדי לא להסיח את החיות שלו מהדעת דקדושה.

ועבודה זאת שהיא עבודת הריכוז היא עבודה נפלאה, שנותנת לאדם חיות נפלאה. אדם שנכנס לבית הכנסת, וישקיע את כוחותיו לנתק את עצמו מכל העולם, מכל הנבראים, להסתכל בזה שאין מציאות בעולם כלל חוץ מהשם יתברך. לכל הפחות למשך חמש או עשר דקות, שבזמן הזה יחשוב רק על מציאות השם יתברך, יבוא על ידי זה לקדושה נפלאה, שמקדשת את כל כוחות הנפש; כאשר אדם לוקח את כל כח המוח שלו שהוא התענוג, ומחבר אותו אל השם יתברך, הרי זה כמקווה טהרה, כיון שמעיינות המוח שלו מתדבקים בהשם יתברך ומתאחדים עמו ממש. די מוח פארט אין די אייבישטער אליין.

ובכל תנועה ותנועה, ואין די באמירת 'אני מאמין', אלא יש בזה אלפי דרגות בלי סוף, בין צדיקים שחיו עם השגחת ה' בכל תנועה ותנועה לידיעה קלושה בעלמא, וכדי להגיע לכך שידיעת ה' תיתפס בעומק הנפש, אף על פי שאין לנפש כח לתפוס זאת בשכל האנושי כי אין לנו שום תפיסה בו יתברך, לכן נתן לנו הקב"ה את מצוות 'ולקחתם לכם ביום הראשון', שמעיקר הדין יוצאים בלקיחה בעלמא (עיין פסחים ז:), אבל אין אנו מסתפקים בכך, אלא מנענעים את הארבע מינים שהם כוחות הנפש ומייחדים אותם אל השם יתברך, כמו שיתבאר.

וזאת יש להבין, שמחשבותיו של האדם סובבות תמיד סביב כל המידות, ועבודתו של האדם היא לקשר את כל מידותיו ולהביא אותם להשם יתברך, וזה ענין ההדסים שהם כנגד העיניים, והערבות שהם כנגד הפה, והאתרוג שהוא כנגד הלב והלולב שהוא כנגד המוח (עיין ויקרא רבה ל יד), כי עבודת נענוע הארבע מינים היא לקשר את כל כוחות האדם להשם יתברך, על ידי שיקשר את התענוג שלו להשם ית'.

דבר זה נרמז גם בצורתם של עלי הלולב שהם מיוחדים בכך, שדרכם לגדול ביושר באופן שהם מקושרים ועולים יחד עם השדרה, להורות על המידה של ההתקשרות של הנבראים לשורשם, תנועתו של הנברא הנוטה ונמשך אל בוראו [-אלעס ציהט צום שורש], בשונה מענפי כל האילנות שדרכם להתפצל לכאן ולכאן, וזה מורה על עבודתו של האדם להתקשר לשורש כמו הלולב שמורה על ההתקשרות אל השורש.

בשלמות, ולכן אם נחלקה התיומת הלולב פסול.

כוונה זאת היא תשוקתו של האדם להתקשר להשי"ת, כמו שדרך התינוק להשתוקק לאביו ולאמו, וכדי שנוכל לבוא לכך נתן לנו השם יתברך כוח התקשרות זאת על ידי עבודת נענוע ארבעת המינים, שעניינם הפנימי הוא התקשרות אל השורש.

בזאת יובן עניינם של ההקפות סביב הבימה, שמבואר בדברי האריז"ל שהיא כעין עבודת המזבח, כי תוכנה הפנימי של עבודת הקרבנות, לייחד את המחשבה וכל כוחות הנפש אל השורש, כמו שלבעל חי ישנה מעלה זאת, שכל מה שהוא עושה הוא מרוכז כולו באותו ענין כגון להביא לחמו וכיו"ב ואין לו שום מחשבות אחרות; וזהו עבודת הלולב, לאחד את כל המחשבות לנקודה אחת להיות על דרך קרבן ממש.

וכמובא בגמרא (סוכה מה.): אמר רבי אבהו, מאי קראה שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח.

וזהו עבודת הושענא רבה שאז נעשים ישראל בבחינת כהנים שמקריבים על המזבח, כי הנפת הערבה על המזבח היא בבחינת קרבן, מכיון שעל ידי שישראל קישרו את כל כוחותיהם בימי חג הסוכות אל השי"ת, וקישרו את כל שבעת המידותיהם וזיככו כל אבר ואבר והקיפו את עצמם באור השם יתברך, יש להם כח כמו כהן הנכנס לפני ולפנים, שזהו סוד עבודת הקפת הבימה עם ארבעת המינים, שמניחים את הס"ת על הבימה, שזה מורה על התקשרות של בני ישראל אל התורה בכל כוחות הנפש, ומקיפים את הבימה עם הלולב והערבה לקשר את המוח שלנו לנקודה אחת, שהיא בחינת התקשרות של תענוג כלולב הגדל על כל מים, דהיינו שהוא כח ההתקשרות אל המים שהם תענוג, אריין ברענגען די תענוג, האבן א קשר צום אויבערשטען מתוך תענוג, להיות מקושר באמת אליו יתברך שמו.

זהו ביאור לשון הכתוב (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. שפשטות הדברים היא שעצם לקיחת הארבע מינים מביאה שמחה, דהיינו התענוג והשמחה בעבודת ה', ולשמחה זאת נתן לנו הקב"ה את מצוות נענוע ארבעת המינים, שיש לה כח עצום לקשר את כל כוחות הנפש להשם יתברך.

לשמיעת השיעור המלא מפי כ"ק אדמו"ר מקאסוב זצ"ל, הכנסו למערכת 'חסידות פלאם' בשלוחה 7 (מועדים), 6 (סוכות), 1 כמו כן ניתן לשמוע עוד מבחר שיעורים מכ"ק אדמו"ר זצ"ל ומיבדלח"ט מדולי המשפיעים שליט"א 033044444 ארה" | 0443300412858 אירופה | 5183299222 ארה"ב

gilyoines.com

More in this printout

View the whole printout