הרוח הקרירה של הלילה, לא הצליחה לכבות את האש שיקדה בלבבות פנימה. הן זה עתה הסתיימה תפילת ליל יום טוב ראשון של חג, וכל אחד ממהר ברגש אל סוכתו, לחסות בצל השכינה הקדושה, האימא עילאה, המחבקת את בניה באהבה.
וכמו שאר צדיקי עולם, שהיו נכנסים אל הסוכה בהתלהבות עילאית, עמד גם הרה"ק רבי יצחק מוויעלפאלי זי"ע על פתחה של הסוכה הקדושה, ובדיבורים נרגשים עורר את כל הנלווים אליו, שיכינו את ליבם היטב בטרם יכנסו להסתופף תחת כנפי הסוכה.
בין הדברים אמר בשם זקנו הרה"ק רבי שלמה זלמן מוויעלפאלי זי"ע, כי מי שאינו שב בתשובה טרם יכנס אל הסוכה, הרי זה כאילו לא ישב כלל בסוכה, אלא על התנור שבתוך הבית.
והיה רבי שלמה זלמן מבאר את דבריו על פי מעשה שהיה בהיכלו של הרבי הקדוש מלובלין זי"ע - 'החוזה'.
בימיו של החוזה, נכפה על יהודי העיר לובלין מנהג משונה. 'ראש הקהל' ששלט בכוח הזרוע על הקהילה, לא היתה דעתו סובלת את הכבוד שכיבדו כולם את הצדיק, ומאד הציק לו העובדה, שבכל הבריתות שהתקיימו בעיר מתכבד הרבי בסנדקאות, ולא הוא. התקין אפוא תקנה נחרצת, שהסנדקאות תתחלק לפי סדר החדשים, בחודש אחד יהיה הרבי הסנדק, ואילו בחודש שלאחריו יהיה הוא - ראש הקהל - הסנדק, וחוזר חלילה...
פעם אחת, נולד בן לזונדל, אחד החסידים המקורבים יותר של הרבי, ויום הברית חל בחודש שבו היתה הסנדקאות שייכת לראש הקהל. הצטער זונדל, שכן השתוקק שיהיה הרבי הסנדק ולא ראש הקהל, הלך אפוא וביקש מראש הקהל שיוותר, אך הוא סירב בעקשנות. בצר לו פנה אל הרבי, אך הרבי השיבו: "אם סירב ראש הקהל לבקשתך, אי אפשי לי להפר את התקנה".
"רבי!", הזדעק זונדל, "והלא זוגתי היולדת לא תרצה לתת את הילד למילה, אם ישמש ראש הקהל כסנדק ולא הרבי!".
"אם כן אפוא", השיבו הרבי, "אבוא להשתתף בברית, ואני אהיה הסנדק..."
התרגש זונדל ויצא בשמחה מן הקודש.
ויהי ביום השמיני, כאשר התכנסו כל הקהל למעמד הקדוש של הברית, בבית הכנסת הגדול של לובלין, הופיע גם החוזה בהדרו, ואף ראש הקהל עמד שם. זונדל היה נבוך, הוא קיווה מאד שלא יעלה עשן באפו של ראש הקהל כשיראה שהרבי מתכבד בסנדקאות, ולא הוא.
אלא שלהפתעה שכזאת לא ציפה. משהגיע תור הסנדקאות, כיבד הגבאי את ראש הקהל ולא את הרבי. זונדל לא האמין למשמע אוזניו, "והלא הרבי הבטיח לי שיהיה הוא הסנדק", הרהר בלבבו באכזבה קשה. אך הוא נאזר בגבורה ולא אמר דבר.
משהסתיים מעמד הברית, ניגש זונדל אל הרבי להתברך מפיו הקדוש, אמר לו הרבי: "דע לך שאני הייתי הסנדק, למרות שעל הכיסא ישב ראש הקהל, כסבור היה שהוא ישב על הכיסא, אבל באמת לאמיתה לא ישב אלא על התנור! הלא תראה את מלבושו העליון כי כולו מלוכלך מאבק התנור..."
נשא זונדל את עיניו והביט על ראש הקהל, והנה מעילו מאובק כולו. הבין זונדל כי למרות שלעיני בשר היה נראה כי ראש הקהל יושב כסנדק, אולם במחשבה היה הרבי הסנדק, כי היה מכוון את כל הכוונות הרצויות, שראש הקהל כלל אינו מבין בהם. ולכך התכוון הרבי כשאמר שהוא יהיה הסנדק ולא ראש הקהל.
הפטיר הרה"ק רבי שלמה זלמן ואמר: "יכול האדם לשבת בסוכה, אך אם לא הכין לבו כראוי מתוך תשובה וכוונה נכונה, הרי שאינו יושב אלא על גבי התנור..."
***
אכן כך לימדונו רבותינו הקדושים צדיקי דור ודור, שטרם יכנס האדם אל הסוכה הקדושה, יתבונן בשגב קדושתה, באור המקיף אותה בשמות הקדושים (סוכ"ה בגימטריא הוי"ה אדנ"י) ובמלאכי השרת משרתי עליון (סוכ"ה בגימטריא מלא"ך), ובטרם יכנס להישען תחת העץ ירחץ לבבו בתשובה שלימה, תשובה מאהבה, שהרי זוהי עבודת הימים האלה, לשוב אל ה' מתוך שמחה, כי הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בו.
וכדבר האמור בספר הקדוש "ייטב פנים" (לסוכות) להרה"ק רבי יקותיאל יהודה מסיגעט זי"ע בעל "ייטב לב", בהאי לישנא:
"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג, מב). 'תשבו' אותיות 'בושת', כי האדם בשומו אל לבו גודל קדושת הסוכה בבחינת מקיף כמבואר בספרים, ימלא בושה וכלימה על מה שעבר, אולם זאת העצה היעוצה שיקבל עליו להיטיב מעשיו מהיום והלאה, ובזה יכנס לסוכה על שם העתיד, ובפרט כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ, א). וידוע כי מעשיהם של צדיקים נקרא אור, והפכו נקרא חושך כדאיתא במדרש בראשית (ב"ר פ"ג ס"ח). וזה שאמר 'כל האזרח', שאומר אהיה זורח אור ישבו בסוכות, והראיה לזה כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, על שם שעתידין לקבל את התורה, והבן".
א לעכטיג'ן יום טוב!
עפ"י: 'שיח זקנים'