Skip to content
צפונות

חפצא דמצוות סוכה - צילא דמיהמנותא

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הרב יעקב ישראל שניידר

מתני': כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ודירתו עראי, ירדו גשמים מותר לפנות מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, משלו משל למה הדבר דומה לעבד שמזג לו כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו.

והנה לכאורה ישנו פלא גדול בעצם הבאת המשל של המשנה, הלא תמיד מצינו במשנה חידושי דינים, וא"כ התמיהה היא מאי טעמא המשנה באמת אומרת את המשל והלא אין בזה שום חידוש דין אלא הוא רק נתון מציאותי שיש בזה רמז של קללה, ולכאורה היה הדבר מתאים לגמרא להביא דבר כזה אך אין לזה שום שייכות עם המשנה עצמה.

ואפשר לומר בזה דהנה לפני כן אמרנן במשנה חידוש דין שמותר לפנות משתסרח המקפה, וגם זה הוא פלא גדול, הרי אם כל הסיבה של הפטור הוא משום שהוא מצטער א"כ מה שייך ליתן שיעור לזה והרי כל אחד הוא לפי מה שהוא מצטער וכאן מבואר שמשתסרח המקפה הוא שיעור לכולם ומאי טעמא הוא שיעור אחיד לכולם.

ואפשר לומר דהנה מצינו ב' סוגי מצוות: גדר המצוה בעלמא הוא כמו שמצינו גבי שופר דאמרינן 'רחמנא אמר תקעו' וביאורו שאפילו שטעם השופר הוא בשביל להזכיר את אילו של יצחק, וכן מצינו ששופר הוא בשביל לערבב את השטן אך בזה הוא רק טעמא דקרא אך הוא לא עצם הדין, דעצם הדין לתקוע בשופר הוא מכיון שזה מה שה' אמר, ובחינוך מבואר עוד הרבה טעמים לזה וכמו בכל המצוות שיש טעמים בחינוך, אך הוא לא נכנס בגוף המצווה עצמה.

אמנם מצינו סוג מצווה שונה והוא מצוות ישיבת סוכה דמוזכר בתורה 'בסוכות תשבו שבעת ימים' ששם אין הביאור הוא שזה רק מצווה לישב בסוכה – מכיון שהקב"ה הושיב את עם ישראל בסוכות אלא הביאור הוא דזה גופא החפצא של המצווה עצמה דדין המצווה הוא הוא עצמו לישב בצילא דמהימנותא, כלומר דזה עצמו החפצא של המצווה והוא לא טעמא דקרא אלא הוא בתורת 'חפצא דמצווה' דהחפצא של המצווה הוא לישב בכזה סוכה.

ובזה יבואר מה שכ' הב"ח דיש כוונה המעכבת בסוכות שצריך לכוון 'כי בסוכות הושבתי' והוא דבר שלא קיים בכל התורה כולה, ואע"פ שהוא עצמו אומר משום שזה כתוב בתורה, אך הא גופא שזה כתוב בתורה זה עצמו מוכיח הוכחה גמורה שהכוונה בזה הוא שזה גופא החפצא של המצווה והוא לא רק טעם בעלמא.

ועל פי זה הביאור בדין של משתסרח המקפה אינו משום שהוא מצטער ברגע שסורחת המקפה אלא הוא משום 'משלו משל למה הדבר דומה' כלומר הטעם הוא משום זה גופא שאין כאן סוכה ועל כן מותר לפנות את הסוכה והוא לא רק בתורת טעם חיצוני.

ועל פי זה אפשר להוסיף דבר נפלא הרי כאן בעצם יש משנה שהיא כוללת כמה דברים שהוא גם את הדין שאדם עושה סוכתו קבע ודירתו עראי וגם את גשמים, ולכאורה מה החיבור ביניהם ומאי טעמא המשנה מחברת בין שני הדברים.

והביאור הוא משום שזה גופא באה לומר המשנה דהמשנה באה לומר את זה גופא שמה שהוא עושה את דירתו קבע הוא משום שהגדר של סוכה הוא לא שהוא אוכל ושותה בסוכה אלא הוא 'חי בצילא דמהימנותא' ועל כן הוא מכנה משותף בזה שהוא גם אוכל וגם שותה וגם ישן, ואין הביאור הוא שכביכול יש כאן ציווי אחד לאכול וציווי אחר לישון אלא הביאור הוא שהציווי הוא לחסות תחת כנפיו והוא כולל אכילה ושתיה בסוכה, וכיון שכן על כן ברגע שהוא לא צילא דמיהמנותא כי כביכול הקב"ה לא חפץ בזה ממילא מותר לפנות משום שאין האכילה והשתיה עומדים בפני עצמם.

ובזה יבואר היטב מה הטעם שיש חילוק בין הפטור של גשמים לבין הפטור של מצטער משום שגבי מצטער הוא פטור בגברא שהוא לא יושב בסוכה אך בפטור בגשם הוא לא חפצא של סוכה והוא לא פטור בגברא עצמו, ועל כן גם רבא לא היה יכול ללמוד את דינו מהמשנה והוצרך לחדש בפני עצמו שמצטער פטור מן הסוכה והטעם הוא משום הנ"ל משום שכל מה שהמשנה מחדשת הוא רק בגדרי הסוכה ולא בגדרי מצטער.

ואולי לפי זה יתיישב באופן נפלא מאי טעמא נאמר רק בסוף הפרק הדין ששבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, והא לכאורה אם זה עיקר הדין דסוכה מאי טעמא נאמר הדבר רק בסוף הפרק והא היה צריך לכתוב בתחילה את הדין שצריך לאכול ולשתות ולישון בסוכה דזה עיקר המצווה, ומאי טעמא השאירו דבר זה לסוף.

והביאור הוא משום שבאמת בתחילה המשנה דיברה רק על החלק של חיוב סוכה שהוא אכילה שתיה ושינה, ועל זה נאמר בתחילת הפרק דהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו וכמו שכ' רש"י דעיקר המצווה של סוכה הוא אכילה שתיה ושינה, ואילו בסוף הפרק כתוב את הדין השני והוא חפצא דמצוות סוכה של 'צילא דמיהמנותא'.

ובאמת הביאו בשם רבינו מרן הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל שכ' ג"כ כיסוד האחרונים דאיכא ב' חלקים במצות סוכה שהוא גם החלק הזה של עצם הישיבה.

ועל זה הביא דבר נפלא דהנה בתחילת הפרק אמרינן דהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו, וכ' רש"י דעיקר מצות הסוכה הוא אכילה שתיה ושינה, ורצה לומר דכל מה שהוא לא יצא ידי חובה הוא רק מבחינת החלק של החיוב של הסוכה שהוא אכילה שתיה ושינה אך את הדין השני של 'צא מדירת קבע' הוא קיים גם באופן שהוא ישן מתחת למיטה והטעם משום שהוא נמצא בתוך הסוכה עצמה.

ובזה ביאר באופן נפלא מה שטבי עבדו ישן מתחת למיטה ולכאורה הוא פלא הרי אם באמת לא יוצאים ידי חובה א"כ מאי טעמא טבי ישן מתחת למיטה ואיזה רווח היה לו בזה, ולפי הנ"ל הדברים נפלאים דהכוונה בזה הוא שהוא רצה לקיים את ה'צא מדירת קבע' אך לא את החיוב של ישיבה בסוכה שהוא כולל את האכילה השתיה והשינה שלזה הוא סבר שהוא פטור ועל כן בזה יש קיום.

ולפי הנ"ל יוצא דבר מבהיל דבאמת עיקר מצוות ישיבה סוכה שהוא אכילה שתיה ושינה מובא רק ברש"י ולא מובא בעצם המשנה.

מצוות עשיית הסוכה

ועוד יש להוסיף בזה דהנה ידוע חידושם הגדול של רבותינו האחרונים והוא דמלבד מצוות סוכה במהותה הרגילה יש מצווה מיוחדת בעצם עשיית הסוכה, וכבר מטו בי מדרשא בעיקר החיוב ומקורו בדברי הראשונים והוא דעי' בספר שערי שמחה להרי"ץ גיאות הל' סוכה ז"ל ונשאל מרב האיי נהגו לעשות סוכה בבית הכנסת מי שאין לו מקום לעשות סוכה או מי שאין ידו משגת או שלא הי' לו לעשותה נכנס ויושב בה ויוצא בה יד"ח ומברך או לא והשיב הלא אתה יודע שחייב אדם לישב בסוכה כל ז' כעין תדורו היוכל לדור בבית הכנסת ולאכל ולישן שם ודאי נכנס ויושב בה מברך אבל כל ידי חובה לא יצא וכו' עכ"ל.

ולכאורה הדברים צ"ב דמשמע דמשום דלא יוכל לדור ולישן בבית הכנסת מהאי טעמא כל ידי חובה לא יצא אבל מ"מ נכנס ויושב בה ומברך, וקשה דאם מותר לו לאכול שם ולברך אקב"ו וכעי"ז גם בלשון השאילתות (קסט) 'דמחייבין דבית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסכות תשבו שבעת ימים עכ"ל, לישב בסוכה א"כ מה עוד חסר לו דאמרי' דכל ידי חובה לא יצא אך אי נימא דמלבד עצם קיום מצות סוכה והאיסור לאכול ולישן חוץ לסוכה איכא עוד דינא של סוכה שבעה שצריך שתהא סוכתו דירתו כל שבעה לפי''ז י"ל דהן הן דברי הגאון דהלא איכא עוד דינא בסוכה שתהא דירתו שם כל שבעה ימים מקרא 'דתשבו כעין תדורו' וד"ז הלא לא יוכל להתקיים בסוכה של בית הכנסת דאין אדם יכול לדור ולאכל ולישן שם, האמנם דעכ"פ סוכה היא ומקיים בה מצות סוכה ולא חשיב אוכל חוץ לסוכה ושפיר מברך על ישיבתו ג"כ אבל מ"מ כל ידי חובתו לא יצא כי חסר בזו הסוכה הקיום דין של סוכה שבעה הנלמד מתשבו כעין תדורו.

ולפי הנ"ל זה גופא הביאור בזה דיש חיוב מיוחד לעשות את הצילא דמהימנותא עצמו ועל כן מכיון שיש חיוב מיוחד לעשות את הצילא דמהימנותא עצמו כן על כן יש חיוב מיוחד לעשות כן.

ולפי זה אפשר להוסיף דבר נפלא: הנה מצינו בגמ' דיש לימוד מיוחד 'כל האזרח בישראל' לרבות את הגרים, ולכאורה הוא פלא מאי טעמא באו לרבות את הגרים, והא מאי טעמא שגרים לא יהיו חייבים במצוות סוכה, והביאור בזה הוא על פי הנ''ל שכיון שחפצא דמצוות סוכה הוא להיות בצילא דמיהמנותא ואינו מצווה גרידא, ע''כ ס''ד דאין יכולת לגרים שהם לא מזרע אברהם לישב בצילא דמהימנותא ועל כן לא יהיה להם חיוב דהרי זה גופא החפצא של המצווה, ועל זה קמ''ל דאעפ''כ יש חיוב גם על גרים, (ובזה יש לדון טובא האם הוא חיוב חיצוני או שהוא מעצם גדר מצוות סוכה).

More in this printout

View the whole printout