שתי סוכות הבנויות בצורה שווה אחת כשרה ואחת פסולה
א. בשו"ע (סי' תרכט יט) איתא 'פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים על שלחנו, פסולה, אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה והוא שיהא בתוך ד' לסכך'. וא"כ יתכן שתי סוכות שפרסו בהם סדין תוך ד' לסכך ואחת תהיה כשרה ואחת תהיה פסולה, דאחד פרס מפני הנשר ואחד פרס בשביל לנאותה.
ב. אם אחד בנה את הסכך קודם הדפנות, או אחד הניח את הסכך שלא לשם צל, אע"פ שהסוכה היא אותה סוכה מ"מ היא פסולה.
ג. סוכה הכשירה מדין מיגו דהויא דופן לשבת. וסוכה אחת נמצאת באר"י וכבר הגיע שבת ואחת נמצאת באמריקה ועדיין לא הגיע שבת.
ד. בשו"ע (סי' תרלג ד) לגבי סוכה למעלה מכ' אמה איתא 'מיעטה בתבן וביטלו, הרי"ז מיעוט, וא"צ לומר עפר וביטלו. אבל סתם אינו מיעוט, אפי' בעפר, עד שיבטלנו בפה'. וא"כ משכח"ל בב' סוכות הגבוהות למעלה מעשרים והניחו בהם תבן, והאחד ביטל והשני לא ביטל.
ה. סוכה המסוככת במטלניות שאין בהם שלושה על שלושה. דלגבי עשיר הסוכה כשרה דאין המטלניות מקבלות טומאה, ולעני זה סוכה פסולה דהוי דבר המקב"ט. (כך מבואר בדברי הגר"ח הלוי).
להכשיר סוכה ע"י דיבור
א. בסוכה למעלה מעשרים אמה ונתן בה תבן למעטה, דמבואר בשו"ע (סי' תרלג ד) שצריך לבטל את התבן בפיו. ויוצא שע"י ביטול התבן בפיו הוא מכשיר את הסוכה. (אמנם ע"ש במ"ב סקי"ג שיש מן האחרונים הסוברים שביטול בלב גם מהני).
ב. בסוכה הכשרה רק לשבת של סוכות מדין מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לעניין סוכה. דלכאורה כשיקבל על עצמו תוספת שבת יכשיר בזה את הסוכה.
ויש לדון בסוכה הנ"ל הכשרה רק לשבת של סוכות מדין מיגו, מה יהיה בכה"ג שהסוכה שייכת לשתי שותפין ואחד מן השותפין קיבל על עצמו תוספת שבת והשותף השני לא קיבל ע"ע תוספת שבת. האם נאמר מיגו דהוי דופן להאי שקיבל ע"ע תוספת שבת הוי דופן להאי דלא קיבל ע"ע תוספת שבת, או דילמא חד מיגו אמרי תרי מיגו לא אמרי'.
סוכה שפסולה לאיש וכשרה לאשה
בסוכה גדולה ושולחנו בתוך הבית מבואר בשו"ע (סו"ס תרלד) דמי שיושב כך כאילו לא אכל בסוכה, ויש לדון דהני מילי לגבי איש שמחויב בסוכה, אבל אשה שאינה מחויבת בסוכה לא גזרו בה ואם תשב כך תקיים מצות אכילה בסוכה. (וכן נקט הגריש"א, קב ונקי ח"א סי' קצג).
שני אנשים בסוכה אחת וכל אחד יצא יד"ח אם יהיה במקומו של השני
תשובה - באיצטבא באמצע מבואר בשו"ע (תרלג ז) ובמ"ב שם שכל הד' צדדים כשרים דבכל צד שיושב יכול לומר שזה הוא הרוח הרביעית וכל שאר הג' צדדים הם הדופן עקומה. אמנם הביא שם בשער הציון שהביכורי יעקב מסתפק אם באדם אחד מהני. והיינו שאדם אחד שבירך מתחילה לישב ברוח אחד יש ספק אם יכול לעבור ולשבת בצד השני כיון שבאכילה זו הוא קבע מהם הדפנות ומהו הרוח הרביעית. ולפי"ז משכח"ל בשני בני אדם שכל אחד בירך בצד אחר, ואח"כ החליפו מקומותיהן, שיצטרכו מלכתחילה כל אחד לחזור ולשבת במקומו הראשון.
ישב בסוכה למעלה מכ' אמה ויצא ידי חובה
בשמעתתא דאיצטבא (סוכה ד.) מבואר ברש"י שבבנה בה איצטבא באמצע אף המקום שחוץ לאיצטבא כשר אע"פ שהוא למעלה מכ' אמה מדין פסל היוצא מן הסוכה. (והרא"ש שם פליג ע"ש) וכן נפסק בשו"ע (סי' תרלג ה) 'היתה גבוה מעשרים ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה, ובה שיעור סוכה, כשרה כל הסוכה אפילו מהאצטבא והלאה'.
שכח יעלה ויבוא בחוה"מ סוכות ולא צריך לחזור
בליל שבת חוה"מ אם שכח להזכיר יעלה ויבוא יש לומר דאין צריך לחזור. - דין זה חידש המהרש"ם (דע"ת סי' רסח יג) וזה מבוסס ע"פ מש"כ רע"א (סי' קיד ה) דבליל שבת מי ששכח לומר משיב הרוח אין מחזירין אותו דהא אם התפלל רק מעין שבע יצא אף דבברכת מעין שבע אינו מזכיר גשם א"כ במה שהתפלל סדר התפלה כראוי רק שלא הזכיר גשם, לא גרע ממעין שבע, והניח רע"א בצ"ע לדינא. וע"פ זה כתב המהרש"ם דה"ה לענין יעלה ויבוא כיון דבברכת מעין שבע לא מזכירים יעלה ויבוא בעל כרחך שבליל שבת יוצאים בדיעבד גם ללא הזכרת יעלה ויבוא.
אתרוג הכשר במקום אחד ופסול במקום אחר
א. אתרוג של מעשר שני. בירושלים הוא כשר כיון שראוי לאכילה, ומחוץ לירושלים הוא פסול דאין בו היתר אכילה - כן הוא הדין לדעת רש"י והרע"ב.
ב. בשו"ע (תרמח יז) איתא 'מקום שהאתרוגים שלהם כעין שחורות מעט, כשרים. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי"ז פסול בכל מקום'. ומבואר שם במ"ב (סקנ"ז) דכל מה דשחורות מעט כשרים זה רק במקומות שכך גדלים רוב האתרוגים, אבל בשאר מקומות אפילו בשחורות מעט פסולים.
אתרוג הכשר לאיש אחד ופסול לאיש אחר
א. מי שיש לפניו שתי אתרוגים אחד של ערלה ואחד שאינו ערלה, והם מעורבים יחדיו ואינו יודע מי הערלה ומי השאינו ערלה, חידש בזה המהריט"א (קהלות יעקב אות ס') דלא יוצא ידי חובה אף אם יטול את שתיהם, דכיון דספק דאורייתא לחומרא שניהם לא ראויים בשבילו לאכילה. ולפי"ז משכח"ל באיש אחד שאינו יודע מה האתרוג הכשר ומה הפסול דאינו יוצא ידי חובה, ואיש אחר היודע מה הכשר ומה הפסול יוצא ידי חובה.
ב. אתרוג של תרומה טהורה כהן יוצא בו יד"ח, וישראל לא יוצא בו יד"ח. כן היא שיטת הר"ן. אמנם שיטת רש"י (דף ל"ה: ד"ה הרי) שגם ישראל יוצא ידי חובתו באתרוג של תרומה.