כ‘ בצפנת פענח סוכה ]ו ב[ שדין מצטער שנאמר בסוכה הוא רק קודם שנכנס לסוכה אבל אם כבר נכנס לסוכה כשאינו מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר ועי‘ בשפת אמת' לד כח ד"ה במשנה שכ' לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה למצטער כשהוא כבר בסוכה ]ובזה מיושב החידוש בגשמים שהם גם אחרי שנכנס[
הביכורי יעקב סוכה סי' תרנ"א נוקט באופן ברור שלדעת הרמב"ם שבירושלים נוהגת מצות נטילת לולב מן התורה אף בזמן הזה כל שבעת הימים והוא על פי שיטת הרמב"ם שירושלים בכלל המקדש וכן שיטתו שקדושת ירושלים לא בטלה ומכח חידוש דין זה כ' שהזוכה לגור בירושלים עיה"ק יכוון לקיים מצות נטילת לולב כל ז' על דעת ספק זה אם הוא מצוה דאוריתא או דרבנן שאם יכוון למצוה דרבנן יש חשש שעובר על בל תגרע לרמב"ם ולכוון על דאורייתא גם א"א שמא אין הלכה כמותו ועובר בבל תוסיף אלא יכוון על הספק כנ"ל.
הראב“ד בהשגות סוכה ]יד[ סובר שהמכניס קערות וקדירות לסוכה הרי היא פסולה מדרבנן שמא יצא מן הסוכה.
הערוך לנר בספרו ביכורי יעקב ]סוכה תרנא יג[ מסתפק אם תושבי אירופה יכולים לצאת בד' מינים שגדלו באמריקה ואוסטרליה ולהיפך מכיון שישנה הלכה ליטלם דווקא דרך גידולן, וא"כ אותן הגדלים באמריקה וכד' הרי כלפינו ראשם הוא למטה ושורשם למעלה וכאשר יבוא ליטלם כאן לא יהיה כדרך גדילתן, או דילמא כיון שנוטל את הסמוך לארץ למטה זהו דרך גידולם וסיים שם שכן מסתבר.
החת“ס או"ח תרל"ט על המג"א סקי"ז כתב דאף דחיוב אכילה בסוכה הוא רק בלילה הראשון מ"מ חיוב דירה וישיבה בסוכה ישנו בכל יום עיי"ש וכדבריו מבואר בחידושי המאירי סוכה כו עיי"ש
ראה חבירו שחטפתו שינה חוץ לסוכה כגון בבית הכנסת וכו' אם צריך להעירו משנתו בכדי שלא יבטל מצוות סוכה דעת הגרש"ז אויערבאך דאין צריך להעירו משנתו בכה"ג שנרדם לאונסו ]ספר הסוכה פסקים[, מפני שאינו עובר איסור בשנתו דפטור הוא מן המצוות כולם. אמנם דעת הגרי"ש אלישיב דצריך להעירו דמבטל הוא מצוות סוכה ע"י שלא נזהר שלא ליישן חוץ לסוכה ]זמן שמחתינו פ"א ס"ק ב[
כ‘ המ"ב ]תרמ כז[ שיזהר לא להוציא את השלחן בשעת השינה שמא ימשך אחר שולחנו ובספר מועדים וזמנים ח"א סי' פז כ' שסיפר לו יהודי שהתארח אצל הח"ח שביאר את טעמו לפי שחושש לרמ"א ]תרמ ד[ שהסוכה צריכה להיות ראויה גם לאכילה וגם לשינה, וא"כ גם בלילה צריכה להיות ראויה לאכילה, וע"כ כשאין שולחנו בסוכה חיישינן שימשך אחר שולחנו, אלא שהעיר בזה דא"כ אף בזמן סעודה צריך שישאיר מטתו שם, וזה לא שמענו. וצ"ע.