הרב יעקב ישראל שניידר
הנה כבר נתבאר בכמה מקומות המעלה הגדולה של עשיית סוכה שאין הוא היכ"ת גרידא לקיום מצוות ישיבה בסוכה, אלא הוא חלק מן המצוה ובזה הוא שונה מכל המצוות, והראיה הגדולה לזה הוא דהנה ישנו פלא גדול הרי אם אדם קנה בית והוא עכשיו יכול ליתן שם מזוזה היעלה על הדעת שהוא יהיה יכול לברך שהחיינו, והלא הדברים פשוטים שאין כל סיבה לברך כן והטעם הוא משום שכל מה שנאמר שהוא מברך שהחיינו הוא רק על דבר שהוא חלק מן המצווה עצמה, וא"כ יש לתמוה מאי טעמא גבי סוכה הוא נחשב כמו שהוא חלק מן המצווה עצמה.
ומכאן רואים יסוד נוראי שחוזר על עצמו בכמה מקומות והוא דמלבד מה שיש חיוב לישב בסוכה יש גם חיוב לעשות סוכה, והטעם הוא משום שסוכה כידוע אינה רק מקום כמו הדירה שלו אלא יסוד הסוכה הוא שאנו חיים בזה ב'צילא דמיהמנותא' ועל כן בניית הסוכה היא עצמה החפצא של המצווה, וכמו שמצינו שחל שם שמים על הסוכה, וכמו שמצינו לגדולי רבותינו שהיו מנשקים את הסוכה בשעה שהם יוצאים, מה שלא מצינו בשום מצווה שמנשקים אותה כגון שופר, וחנוכיה, והטעם משום שהסוכה היא חפצא של השראת השכינה.
ועל פי זה נראה דמה שכ' שמתי שנגמר יו"כ אנו מיד מגיעים לבנות סוכה משום 'מחיל אל חיל' אין הכוונה משום שאנו סתם מחפשים מצווה בעלמא דזה גם אפשר ללמוד תורה שהיא כנגד כולם, ואין צורך דוקא לעשות סוכה אלא הוא משום שסוכה באמת הוא המשך של יום הכיפורים והוא משום שכיון שזכינו בו למחילת עוונות על כן יש לו את הזכות להיות בצל הקב"ה בתוך הסוכה ועל כן הוא נחשב מחיל אל חיל בעצם בניית הסוכה עצמה.
ועל פי זה נראה פשוט מה הקשר בין נטילת לולב לסוכה על פי פשוטו דהנה בפשטות היה מקום לומר דבאמת הם כמה סוגי מצוות שנאמרו בסוכה שיש מצווה אחת לבנות סוכה ויש מצווה ליטול ארבעת המינים, אמנם הדברים פשוטים שיש קשר אדוק בין שני הדברים ולא לחינם הם שניהם באותו זמן דגם נטילת ארבעת המינים הוא מהות אחת של קשר עם הקב"ה וכמו שמצינו בכמה מקומות שנטילת הלולב היא זו שגורמת לעצור רוחות רעות וטללים רעים והטעם משום שברגע שאנו זוכים להיות בצל ה' על כן יש לנו את האפשרות לזכות לעצור את הרוחות הרעות, ועל כן נהגו ליטול לולב דוקא בסוכה.
ועל פי זה נראה פשוט שדין תשבו כעין תדורו שנאמר בתורה הוא משום 'צא מדירת קבע ושב בדירת עראי' משום שהכוונה בזה הוא שצריך שיהיה לאדם דירה חדשה בשבעה ימים ואפילו אם הוא לא יושב בפועל בסוכה הוא ודאי מקיים אותה שבעת ימים אמנם ודאי פשוט וברור שאין לו קיום מצווה ממש מתי שהוא לא יושב בסוכה, והראיה שהרי ברגע שהוא נכנס לסוכה הוא מברך לישב בסוכה, ואי נימא שיש לו קיום מצווה גם מתי שהוא לא יושב בסוכה ודאי שאין הוא יכול לברך לישב בסוכה שהרי הוא כבר קיים זה קודם לכן.
והנה נחזור על הראיות היסודיות שיש לזה שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה:
א. איתא בגמ' במכות דף ח' ע"א 'א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטבת עצים דרשות דלמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפ"ה אמר רחמנא ליגלי, וכתב שם רש