הנה מצינו ושמחת בחגך שהיה בו שמחה יתירה ולכאורה יש להבין מה הטעם דדוקא גבי סוכות יש שמחה יתירה מה שלא מצינו בשאר החגים, והביאור הוא משום שכיון שכל מהות הסוכות הוא להיות בצל ד' על כן חייב להיות שמי שנמצא בצל ד' הוא שמח ומדין זה חייב שיהיה כאן שמחה.
ולפי זה יש לבאר היטב מה דאמרינן בגמ' גבי אבל שהוא חייב בסוכה ומקשי' פשיטא ומתרצי' דס"ד דכיון שמצטער פטור מן הסוכה על כן היה ס"ד שהוא יהיה פטור קמ"ל דדוקא צערא דממילא אבל הכא כיון שהוא מצער את עצמו הוא צריך ליישב את דעתו.
וצריך עיון טובא מה היה הצד שאבל יהיה פטור מן הסוכה והרי לכאורה הדבר פשוט שכיון שהצער שיש לו אינו קשור לסוכה לא יהיה פטור ועוד מאי טעמא באמת יש עליו חובה מיוחדת ליישב את דעתו למצווה והא אפילו אם הוא לא מיישב את דעתו למצוה עדיין מכיון שהוא חייב בכל המצוות יהיה חייב גם בזה.
ומבואר מזה יסוד נוראי שכיון שכל מהות הסוכה הוא בזה שהוא יושב בצל ד' על כן ודאי שאם הוא בצער חסר לו את קיום המצווה ועל זה קמ"ל דכיון שהוא חייב ליישב את דעתו למצוה על כן הוא חייב בסוכה, ולולי זה הוא באמת היה צריך להיות פטור מן הסוכה.