Skip to content
מעיינות הים

דרך התשובה שמתגלה בסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

תקנת השבים במצות סוכה

ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גולתא וכולהו רבנן דבי ריש גולתא בסוכה גזולה הוו יתבי, צוחה ולא אשגח בה רב נחמן, אמרה ליה איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צוחא קמייכו ולא אשגחיתו בה, אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד.

אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה עביד ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש, פשיטא מאי שנא מעצים מהו דתימא עצים שכיחי אבל האי לא שכיחא אימא לא קמ"ל נהי מילי בגו שבעה אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו בטינא ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה דמי. (סוכה דף לא ע"א)

תקנת השבים ע"י העליה לדרך היחוד – דרך החכמה

יש לבאר את עומק ענין דתקנת השבים, שהנה עומק תקנת מריש שתקנו חז"ל כשבנה המריש בבנין, שאין צריך להשיב את המריש עצמו והפקיעו בשב ואל תעשה חיוב דמצות עשה דוהשיב את הגזילה עצמה הוא – משום שגילו חז"ל עומק בדרך התשובה, שסתם תשובה היא מבחינת הבינה שהיא בקו השמאל דמינה דינה מתערין.

על כן בסתם דרך התשובה על הגזילה היא בדרך הדין שחייב לסתור את כל הבנין שבנה כדי להשיב את המריש שגזל, והחכמים שהם מרכבה לבחינת החכמה, גילו מפני תקנת השבים, דרך עמוקה של תשובה בדרך היחוד – דרך החכמה, שכיון שהשם יתברך סיבב שהיתה כבר הגזילה ועתה אי אפשר להשיב בדרך הרגילה, עלינו להעלות לדרך היחוד שהכל מאיתו יתברך.

וכיון שעתה קבוע המריש בתוך הבנין וקשה להוציאו שמע מינה שרצון השם יתברך שיהא כן, ושיש ניצוצות קדושות במריש זה השייך לבעל הבנין וכו', עד שבהמשכת אור היחוד שהוא אור החכמה – אור החסדים, מתגלה דרך חדשה בתיקון הגזילה אף ללא סתירת הבנין, אלא על ידי תשלום שווי החפץ בלבד.

שתיקת רב נחמן – החכמה דרכה בצניעות

והנה יחוד חכמה ובינה קשור לסוד החש-מל, עתים חשות עתים ממללות, כדברי חז"ל (חגיגה דף יג ע"ב). והיינו דחשות ושותקות – מצד אור החכמה שדרכה בצניעות ובשתיקה; ולעתים ממללות – מצד הבינה.

והנה רב נחמן שמבחי' חכמה לא ענה לאשה, שכן דרך היסוד והחכמה להרבות בשתיקה, בבחי' עתים חשות.

וטען רב נחמן עליה ש'פעיתא היא', שהאשה הזאת צועקת שישיבו לה הגזילה, שהיא הולכת וטוענת בדרך התשובה של ספי' הבינה, על כן טענתה שצריכים להשיב לה הגזילה עצמה כדרך הבינה.

אך האמת שחז"ל המשיכו כבר דרך גבוהה של דרך החכמה - דרך השתיקה - עתים חשות, שעל פי דרך זו אין צריך להשיב לה הגזילה עצמה, ועל כן עתה במיוחד שרב נחמן היה מרכבה לגלות הפסק של תקנת מריש שפסק זה הוא פסק שמצד ספי' החכמה, הרי התנהג עתה בדרך זו שלא לענות לה כלל, בבחי' עתים חשות כנ"ל.

האשה רצתה לעורר את כחו של אליעזר – החיצוניות של אברהם אבינו ע"ה

והאשה שצעקה שהיא נכדת אברהם אבינו ע"ה שהיו לו ש"ח עבדים, איך אין משגיחים בה – הביאור על פי הנ"ל דיש לומר שהיה זה ביום הראשון דסוכות, יום האושפיזא דאברהם אבינו ע"ה. ובאה לצעוק בסוכת רב נחמן על שלקחו לה המריש וקבעוהו בסוכה.

אלא שבאמת בחי' דאברהם אבינו ע"ה שייכת לקו הימין - קו החסד, אור החכמה, וגם הוא האור שמאיר בכללות בכל ימי חג הסוכות כידוע ש'יומם יצוה ה' חסדו' קאי על יום ראשון שהוא יומו של אברהם אבינו ע"ה, שאזיל עם כולהו יומין. וגם שרק יום א' דסוכות הוא יום טוב שמשפיע לכל ו' ימי חול המועד.

ועל כן בסוכה מתגלה לנו תוקף תקנת השבים הנ"ל שאין צריך לסתור הסוכה אף שהיא בנין רעוע שאין קשה לסתרה, ובכ"ז עד סוף ימי הסוכה אין צריך לסתור הסוכה כדי להשיב המריש, והיינו דבסוכות מאיר לנו אור החכמה והחסד הנ"ל, שממנו מגיע תקנת השבים הנ"ל. על כן כשרצתה האשה לטעון שיסתרו הסוכה, ניסתה לעורר בחי' חיצוניות דאברהם אבינו ע"ה שהוא בחי' אליעזר עבד אברהם שאמרו חז"ל שהוא היה הש"ח עבדים, ואליעזר עבד אברהם היה בזיו איקונין שלו כדאי' במדרש (בר"ר נט, יא) שהיה דומה קלסתר פניו של אליעזר לאברהם אבינו ע"ה והיה בבחי' החיצוניות דאברהם אבינו ע"ה, ובה רצתה לעורר שיתחשבו עם בחי' החיצוניות שהיא ספי' הבינה (הכלי לחכמה) ובה יסתרו הסוכה.

על זה אמר ר"נ 'פעיתא היא דא' שרוצה בדיבוריה לעורר את ספי' הבינה והחיצוניות, בחי' עתים ממללות, 'אך אין משגיחים בה' – כי העיקר הוא הבחי' הפנימית דאברהם אבינו ע"ה, בחי' אור החסד והחכמה, שמצידה אין צריך להשיב המריש.

More in this printout

View the whole printout