ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג, מ). י"ל ע"פ מ"ד בזוה"ק (ח"ג רנה:) לולב דא צדיק דדמי לחוט השדרה, דביה ח"י חוליין, לקבל ח"י נענועין דלולב, ואינון לקבל ח"י ברכאן דצלותא, לקבל שמונה עשר אזכרות דהבו לה' בני אלים (תהלים כט, א). לקבל שמונה עשר אזכרות דק"ש. ונענוע לשית סיטרין, בחושבן ו', תלת נענועין בכל סיטרא אינון ח"י, ע"כ. ונרמז ענין זה כאן בקרא, כי ולקחת"ם לכ"ם ביו"ם הראשו"ן גימטריא כ"י מצו"ה גדול"ה לנענ"ע הארב"ע מיני"ם ח"י (נענועין) בפר"ט בהל"ל עה"כ.
עוד י"ל ע"פ מ"ש בספה"ק לקוטי תורה (המגיד מטשארנאביל זצוק"ל) וז"ל, ד' מינים שבלולב הם רומזים בשם הוי"ה, ומנענעים ומביאים ללב, שכל הבאה הוא ללב, כדי להיות מאיר ומתגלה בלבו של אדם. וזהו שמנענעין לשית סיטרין מעלה ומטה ולארבע רוחות, כי הוא יתברך אחד בשמים ובארץ וד' רוחות, ולפי שהוא מקומו של עולם כמ"ש (שמות לג, כא) הנה מקום אתי וגו'. וצריך להמשיך ולהכניס אחד בלב, שיהי' ה' אחד שורה ומתגלה בו, ולמהוי אחד באחד, ע"כ. הרי שתכלית הד' מינים שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה הוא להכניס את ארבע אותיות הוי"ה ב"ה בלבו, שיהי' ה' אחד שורה בלבו ומתגלה בו. וז"ש ולקחתם לכם וגו' היינו הובאה להלב, כי ר"ת ל'כם ב'יום ה'ראשון הוא הל"ב, פרי עץ הדר וגו' אלו ד' מינים שרומזים לד' אותיות הוי"ה, כדי שישרה ד' אותיות הוי"ה ב"ה בלבו ע"י לקיחה זו לכם, ועי"ז ושמחתם לפני הוי"ה, כי יתגלה לפניכם ד' אותיות הוי"ה ויתקיים בכם (תהלים לב, יא) שמחו בהוי"ה וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. וכמ"ש (שם קה, ג) ישמח לב מבקשי הוי"ה.
וערבי נחל (שם). י"ל ע"פ מ"ד בספה"ק זרע קודש(מועדים) וז"ל, הערבה מרמז על האנשים בעלי גומלי חסדים, אע"פ שעושין מצות אנשים מלומדה בלי טעם וריח, עם כל זה מצרפין אותה להד' מינים, ואגודים אלה באלה, ע"כ. ובזה י"ל ערבי, פי' אע"פ שהם בלי טעם וריח ובבחינת ערב וחושך, שאין שכלם מאירים, עכ"ז הם ערבי נחל, נח"ל נוטריקון נ'צר ח'סד ל'אלפים, רומז שהם מקיימים נתון תתן (דברים טו, י). אפילו אפילו אלפי פעמים (ראה ספרי ראה פיסקא סד). ע"כ הם מצטרפים ואגודים עם האתרוג היא הצדיק שיש בו טעם וריח.
כל האזרח בישראל ישבו בסכת. י"ל ע"פ מ"ד בספה"ק לקוטי תורה להרח"ו ז"ל (פ' אמור) וז"ל, בסוכת תשבו. דיבר לנוכח עם הז' צדיקים היושבים בסוכה, כמ"ש בזוהר (ח"ג קג:) בזמן שכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, לאלו דיבר שלא בנוכח. אי נמי בשכר שתשבו בסוכות ז' ימים בעוה"ז, יזכו כל אזרח בישראל (לעת"ל) ישבו בסכת עורו של לויתן. לזה לא הזכיר כאן ז' ימים (כי סכת עורו של לויתן הוא לא רק לז' ימים אלא דבר נצחיי), ע"כ. והנה נרמז במקרא קודש הזה כי כ"ל האזר"ח בישרא"ל ישב"ו בסכ"ת גימטריא וזה"ו בסכ"ת עור"ו ש"ל לוית"ן.
עוד י"ל ע"פ מ"ד בספה"ק דעיקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה. ואפילו החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה, שמרוב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים, ומתעורר לו בכיה מחמת רוב השמחה, וזה עיקר מעלת הבכיה שתהיה מחמת שמחה. וזה בכי"ה הוא ר"ת ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום (תהלים פט, יז). שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך, כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה, ועל כן בכי"ה בגימטריא המלוי של ס"ג (יו"ד ה"י וא"ו ה"י גי' ס"ג, והמילוי בלבד הוא אותיות ו"ד י' א"ו י' גימטריא ל"ז מספר בכי"ה) כמובא בכתבי האר"י (שער הכוונות, דרושי תיקון חצות, דרוש א). היינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה, כי בינה לבא כ"ש "הלב מבין" (תיקו"ז יז.).
ועיקר השמחה היא בלב כמ"ש (תהלים ד, ח) נתתה שמחה "בלבי". ומשם צריך שתהיה התעוררות הבכיה כנ"ל, ועל ידי זה נמתק הבכיה והבן. והנה סוכות הוא זמן "שמחתינו", כי החרטה על העבר הוא מתוך שמחה ותשובה מאהבה, ע"כ נרמז בר"ת כ'ל ה'אזרח ב'ישראל י'שבו ב'סוכות ר"ת אותיות בכי"ה שהוא נוטריקון ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום כנ"ל. וכן כל המצות צריכין להיות בשמחה ובטוב לבב מרב כל, נמצא בעת שנוהג מצות עשה דאורייתא של סוכה אפילו בעת השינה אינו בטל וישן, אלא בכל רגע מקיים מצות תשבו כעין תדורו, ע"כ צריכים אנחנו להיות שמחים מאוד לפני ה' אלהינו שבעת ימים. וזהו בשמך רומז על מצות סוכ"ה גי' יחוד הוי"ה אדנ"י כנודע, יגילון כל "היום" ממש.