סוכה שהיא גנוזה למעלה מעשרים אמה פסולה (סוכה ג.). שזה הסוכה צריכה עכ"פ להיות שיעורה ז' טפחים על ז' טפחים (שו"ע או"ח סי' תרל"ה סעי' י), שהם ז' פעמים ז' מספר מ"ט, רומז למ"ט שערי בינה שהשיג משה רבע"ס, לאחר שנגרמו בעשיית העגל להפסיד שער החמישים מחצתו. והנה בשיעור מ"ט טפחים, כל טפח מראה שבעות הרי ה' פעמים מ"ט, הרי מספר רמ"ח, רומז על ענוה, מכל מכל הוי שפל רוח שפלות לנוח רמ"ח (אבות ד, ד).
והנה קומת הסוכה לא פחות מעשרה טפחים (סוכה ג.), ושיעור הלכה ורוחב לא פחות מז' טפחים על ז' טפחים (שו"ע או"ח סי' תרל"ד) שהם מ"ט כנ"ל, הרי עשרה פעמים מ"ט, הרי מספר ת"ל, כמספר תמי"ם, לרמזות כי תמים תהי עם ה' אלקיך (דברים יח, יג), התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א), שהגם שתהי תמים, תהי בשבעה וענוה.
ויש לרמז סוכ"ה ס"ו וגם כ"ה, בסוד מה שכתב במגלה עמוקות כי תבא לה ומכלה קוליס (שמות כה, ה), כי קוליס הם סס"מ, וזהו כי תבא ר"ת, ר"ת ס'ככי ס'מע, שהתורה מרומז במלת ס'ככי, וס'מע מס"ג נק"מ, בזה מכלה הקוליס. וגם כ"ה רומז לק"מ עיי"ש. וזהו ס"ו (רומז על התורה שכן) בפסוקים הראשונים של ה' חומשי תורה יש ס"ו תיבות, (כ"ה רומז על ק"מ כנ"ל).
והנה קומת של סוכה עשרים אמה ולא יותר (סוכה ג.), והטעם כי סמך היה כת שש טפחים, הרי בעשרים אמה ק"ן טפחים הרומז על משה רבע"ס שהיה ק"ן שנה מטעם שהיה תרומתו של עולם (שמו"ר פרשה טו, פ' ה), שהעולם עומד ו' אלפים שנה (ר"ה לל.), ובתרומה יש במשנה (תרומות ד, ג) שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים, עין בינונית אחד מחמישים, עין רעה אחד משישים, והעולם נוהג במדת בינונית אחד מחמישים, הרי תלי ממלא בשמת תרומ"ה, לשון תלי ממלא (זוה"ק ק"ג קעט. בלע"מ), ונשלם לאלף שנים מגיע שיעור תרומה ק"ן שנה, לכן שיעור סוכה עשרים אמה, שהקיום של כלל ישראל במשכו ממה שנאמר ק"ן כנ"ל.
והנה זה שיש ג' עיניים יפה בינוני רעה, וזהו סוד הרמז שהקב"ה למארבעים אמה מכלל ליכנס לארץ ישראל ורצה להיות יותר, ר"ל שהקב"ה ל"ג לך (דברים ג, כו), כי ל"ג ר"ת ר'עס ג'ינונית, כי רוב העולם הוא רעה ובינונית ולא יפה, וזהו ר"כ ר"ת ר'עס ג'ינונית, ר"כ לפי הבינונית הקיות ק"ן שנה. והנה משה לפי דעתו הקדושה קטן כי שאין צריך להיות נכסי' יפה ובינונית, כ"פ עי"ן גימטריא ס"ל, וזהו וירא ה' כי ס"ל לראות (שמות ג, ד), לראות כעין יפה ובינונית, והנה ג' פעמים עי"ן גימטריא סמ"ה, וזהו כי גדול על סמ"ה שהלך (תהלים כז, יג), לו כי גדול מעל סמ"ה שהלך (תהלים קס, ה).
והנה בזה יש לרמוז כי בפסוק אחד כתיב (תהלים לג, יח) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, ובתוך אחד אומר (שם לד, יז) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד, י), ובזוה"ק (ח"ג קכט:) ביאר שהולך ע"ל הקבלה, כי יש בחי' אריך אנפין וזעיר אנפין, בזעיר אנפין יש בחי' חסד ובחי' גבורה, ושם ב' עיניים, לכן כתיב עיני ה', שהם בחי' ז"א שיש שם השגחה בשתי בחי' עיניים, שאכל אריך אנפין כולו בחי' טוב בלא אין כלל, לכן כתיב עין ה' אל יראיו יעו"ש.
ולרגלנו יתבאר כי מדה כנגד מדה, מי שמתנהג בבחי' טוב, היינו טוב גמור, מתנהגין עמו ג"כ במדת טוב גמור, שזהו בחי' ל"א, עין אחד גמור, וזהו עין ה' אל יראיו, והוא הנותן כעין יפה, אבל לרוב העולם המתנהגים בבחי' בינונית ובמדת עין רעה, שם ב' בחי' ז"א, ב' עיניים, וזהו ג"כ מ"ש ז"ל (בנוסח של שיש שלום בשמו"ע) וטו"ב יהיה בעיני"ך לברכנו, טו"ב היינו עין ל"א, יחיל עיני ז"ל, לברכנו להמתיק הדינים ולשפכה חסד ולרחמים כנודע. וזהו וירא ה' כי ס"ל לראות בשני עיניים בסוד ז"א, ב' פעמים עי"ן גימטריא ס"ל, וע"ז כתיב (שמות ג, ה) ויאמר אליו ה' קרב אליו ר"ת חת"ס, כי סס"מ רומז לסוד אריך אנפין כדאיתא בזוה"ק (יתרו ה.) כי לת"ס רבינו (ישעי' סג, יח) היינו חכמה שהיא אריך אנפין יעו"ש. וזהו סל' תקלנ' קלס' ס"ס גימטריס סס"ל, כי בבחי' ב' עיניים שייך חסד לז"א, ולא חסד לא"א, והש"ית יכפר.
והנה כתיב שם (שמות ג, ו) ויאמר אנכי אלקי אביך ויסתר משה פניו מפני יראתו מן האלוקים, כי אסור להסתכל בשכינה, כי זהו היה קטס סכל (תיקו"ז תיקון סט קנ:). והנה ק"ן טפחים קומת הסוכה יש בהם ת"ל לכבדות, כי בנפש ה' כבדות, ה' פעמים ק"ן הם ת"ל. והנה שכינ"ה במילואו [בזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ס"י] גימטריס תר"ס בסוד ות'ל'ס' שהם עני אבותינו במצרים (בקה"מ ט, ט), וזהו סוכה לשון הסתכלות שהוא למעלה מת"ל כבדות, היינו כשאין בה תר"ס כבדות פסולה, כי אסור להסתכל בשכינה, כי על השכינה מותר להסתכל, אבל בשכינה עצמה אסור להסתכל.
הטור כתב (או"ח סי' תרכ"ה) כי קלוס ענני כבוד נתן השי"ת לישראל בחודש ניסן בבחינת ממילא וכוונתו על הסוכה לעשותה כתשלומי עת גשמים, כי בניסן באו ונכנסו לסוכה כי נקין עושין סוכות לכל, לכן כוונתו השי"ת לעשות סוכה בעת הגשמים, לרמזות שאנחנו עושין רק בשביל מצות השי"ת עיי"ש.
והנה סוכ"ה תשל"י גימטריס אלף וקל, שהוא כנגד שם א"ל סל"י (במילואו בזה, אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד) שמספרם אלף קסל קל, ועם ב' שמותיהם שם אלף וקל והוא נקרא שם הבירורים כנודע, והוא שם היסוד כנודע. ומפי רלמו"ל הק' זצ"ל שמעתי כי אלף וקל הוא מספר ישראל קדושים במספר מכוון עכ"ל ז"ל. והוא בחי' יוסף הצדיק, לכן יש לומר שלכן נקרא סוכה בשם סוכ"ה, לשון סכך לשון הסתר לכסות הדבר, כי כן מדת יוסף הצדיק להיות מכוסה, כי בכל קדושתי כי יוסף ויהודה הם שני רבנים שונים זה מזה, כי יהודה הוא בהתגלות ויוסף הוא בהסתכלות.
ולאח"כ ראיתי כך בספה"ק (שפת אמת עה"ת), וסימן לדבר מ"ש ביוסף כשבי בבית האסורים הכתוב (בראשית לט, כד) אין של בית הסוהר רואה שם כל מאומה בידו כאשר ה' אתו ואשר הוא עושה ה' מצליח, היינו כי של בית הסוהר אשה באהבה נפלסה ביוסף, ורצה ממנו כי ה' כנודע אתו, ורצה לדעת כמה זכה יוסף לזה, והפך וברך ולא אשה קטנה שום עבודת ה' שבזכות זה זכה לזה, וז"ש אין של בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו, היינו שלא אשה לאיזה עובדא לכל יוסף אשר ראוי לתלות שבזכות אותו דבר זכה שיהי ה' אתו, כי כל כך הסתיר יוסף מעשיו, וגם ממהריו הסתיר מעשיו, שלא ידעו כמה הוא גדול וצדיק, אבל ביסודו כתיב (בראשית מט, א) יהודה אתה יודוך אחיך, כי לא גזל צדקתו וקדושתו וכללי אליו.
לכן מאחר כי תשל"י סוכ"ה גימטריס שם הבירורים שהוא שם היסוד שהוא נסתר, כלומר ז"ל (סוכה מט:) תמוקי ירכיך (שופטים ז, ג) מה ילך בסתר אף ל"א בסתר עיי"ש. לכן נקרא הסוכה בשם סוכה, לשון סכך לכסות ולהסתיר מעשיו, לכן ההלכה בסוכה מרובה מכלתה פסולה (סוכה ג.), כי סמך היינו הסכך, מורה על התגלות, כמ"ש (במדבר כה, ד) ויאמר ה' אל משה קח לך כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, ופירש"י ז"ל נגד השמש לעין כל, ומדרש אגדה (תנחומא יט) השמש מודיע את הקוטלים כו' עיי"ש. ולכן סמך מרובה מכלתה פסולה, אבל מועט קמה מותר, ור"ל שיהי כולו בשבע, כי המצות סכך עושין לכל שייך לומר שיסתיר עצמו, וכי לא יתפלל בציבור ולשנות טלית ותפילין וכדומה, אלא הדברים שיוכל להיות בשבע, יעשה בשבע ולא יפרסם מעשיו.