כ‘ השו"ע (סי' תרמח ז): 'נטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. הגה ויש מחמירין אם נטלה השושנתא, דהיינו מה שאנו קורין פטמא (ר"ן), וטוב להחמיר במקום שאפשר. מיהו לענין דינא אין לפסול אלא אם כן נטל הדד דהינו העץ שראש הפטמא עליו, והראש נקרא שושנתא. וכל זה דוקא שנטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו'.
וכ‘ המשנה ברורה וז"ל: 'כשר, כיון שכך היא בריתן, וזהו דרך גידולן, אין לכנותם בשם חסרים, או שאינן הדר ונכרים הם, כי יש במקום פטמא כמו גמא מתחלת בריתו, וכתב בבכורי יעקב (ס"ק כד) דזה דוקא רק כשיש גמא מעט שאין כאן פסול רק משום חסר, וכיון שמתחלת בריתו הוא כן, ולא נחסר ממנו כלל, לא מקרי חסר. אבל לפעמים יש גמא עמקה, שחללה עד חדרי הזרע, וניכר ע"י שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק, בזה נראה דפסול גמור הוא, שהרי נקב בתולדה פסול כל היכי דנקב פסול, כדאיתא ביו"ד סי' מג בפרי מגדים מש"ז סק"ב, וכיון דנקב עד חדרי הזרע פסול הוא הדין בנקב בתולדה'.
ולכאורה לפי"ז תמיה רבתי על אלו הלוקחים אתרוג ללא פיטם אע"פ שיודעים שהוא נפל על העץ ולא גדל ללא פיטם ולפי זה הוא פלא מה הטעם להכשיר כיום אתרוג ללא פיטם אע"פ שידוע לכולם שהוא גדל עם פיטם ונשר ולא נכלל במה שכ' הרמ"א 'מעולם'.
והנה באמת בעיקר הדבר מצינו לגדולי הפוסקים בימינו שעמדו על מדוכה זו וכ' באמת מכח טענות אלו לפסול אתרוגים ללא פיטם מטעם חסר או מטעם הדר (לד' המ"א וחשש לו המ"ב).
ואלו הן: א. הגרח"פ שיינברג במכתב לספר לקיחה תמה כתב וז"ל: 'לא ידעתי למה העולם נוטים להקל בדבר זה ליטול אתרוגים שאין להם פיטם דהרי מלשון הרא"ש שהביא הרמ"א בסימן תרמ"ח ס"ז מבואר דמיירי באתרוגים שלא היה להם פיטם שבאתרוגים שלנו הגורם לכך הוא הקלקול בעצים שחלשים הם ובעיני ראיתי שבאותו עץ עצמו ישנם אתרוגים בעלי פיטם שנשאר עד אחר הקטיף ואתרוגים שהפיטם נפל מהם ולא שייך לומר על דבר כזה שכך דרך ברייתו ללא פיטם.
ב. דעת רבינו הגר"ש אויערבאך זצ"ל כפי שהעיד הרב יצחק ויסמן קובץ אור ישראל סג עמ' קו וז"ל: שמעתי ממרן הגר"ש אויערבאך דאף דדעת החזו"א מקורו בראשונים וכן נהגו גדולי ירושלים למעשה לקחת אתרוג ללא פיטם אבל כיום דנעשים פעולות מיוחדות לשמור על הפיטם ממילא נפל ההיתר דזה תהליך האתרוג שנופל הפיטם ולכן מן הראוי לקחת אתרוג עם פיטם לקיום המצוה וכך דעתו להקפיד בזה למעשה עכ"ל.
ג. מרן הגריש"א כ' גם הוא לפסול אתרוג ללא פיטם וכ' לחלק בין אם נפל קודם שליש גידולו לבין נפל לאחר שליש הגידול דכל מה שהוכשר ברמ"א מטעם דהוי כאילו לא היה מעולם הוא רק אם נפל קודם שליש גידולו דאין לו שם אתרוג.
ד. הגר"מ ברנסדרופר בשו"ת קנה בושם כ' להאריך דאין יוצאים ידי חובה באתרוג שאינו עם פיטם והטעם משום דדעת הרבה אחרונים לחלוק על הסימן שנתן המבי"ט בזה, וראיה מדברי הפרי מגדים שדן מה הדין בגוונא השוא מסופק האם לא היה לו פיטם מתחילת ברייתו, ולכאורה אם קיים האי סימן דהמבי"ט א"כ מה נסתפק כלל בזה, והא יבדקו על פי הסימן.
ה. השבט הלוי אף הסכים הוא לטענותיו של הגר"מ זצ"ל וכ' 'ללמד זכות על המקילים' עי' לקמן. וכן מצינו לגדולי המחברים בימינו שנקטו שיש הידור גדול מאוד ליקח עם פיטם בימינו, מכיון שנמצא היום ריבוי גדול של אתרוגים עם פיטם.
אמנם מאידך מצינו לגדולי הפוסקים שהכשירו לכתחילה הדבר:
והוא מה שמקובל מפי החזון איש שהכשיר אתרוג שנפל לו הפיטם על העץ אף לכתחילה, וכן כ' בהליכות שלמה להכשיר לתחילה.
אמנם באמת טעמא בעי מאי טעמא הכשירו גדולי הפוסקים, אע"פ שמפורש ברמ"א לכאורה דהוא הכשיר רק אם לא היה לו דד מעולם.
ונאמרו בזה כמה מהלכים ליישב הדברים:
א. כ' הרדב"ז (ח"ד סי' קיא) וז"ל: א"נ עיקר מה שסומכים שהחזזית באתרוג שבמצרים היא מכת מדינה וכמו שנטלה פטמתו פסול ואפ"ה אנו מכשירין אותו אע"פ שאין לו פטמת מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו בכך גם החזזית זהו ברייתו ודרכו וטבעו ואע"פ שנמצא אחד בכמה בלא חזזית אין זו ראיה שכן נמצא אחד בפטמת בכמה ואפ"ה אין אנו פוסלים אותן מפני שאין בהם פטמת וכ"ז כתבתי טעם למנהג תושבי הארץ אבל ראוי לבקש אתרוג כשר ולהדר את המצוה'.
אמנם המתבונן בדבריו יראה דכ' בפירוש דראוי להדר אחר אתרוג 'כשר' אך עפי"ז צריך עיון באמת מאי טעמא הכשיר הרדב"ז בכה"ג וצ"ל בדוחק דכל מה שהוא כשר הוא בדיעבד אך ודאי דגם הוא סבירא ליה דלכתחילה ראוי להדר אחר אתרוג ללא חזזית והכא נמי גבי פיטם ראוי להדר אחר אתרוג זה.
ב. עוד יש שציינו לזה מה שנאמר אתרוג הכושי כשר בארץ כוש והטעם שכיון ששם הוא צורת גדילתו על כן יש להכשיר והוא לא גרע משאר אתרוגים, ולכאורה ה"ה הכא דכיון דהרגילות כיום היא ללא פיטם על כן הוא כשר, אמנם לכאורה יש לעי' בזה דבשלמא גבי צבע האתרוג בזה אמרינן דכל מקום הוא לפי מקום גידולו אך הכא כיון שהוא חסרון של חסר מה שייך מקום גידולו, וכי נימא דאם בכל מקום האתרוגים יהיו חסרים עד למחצית האתרוג וכי יעלה על הדעת שיהיה כשר מכיון שכך הרגילות באותו מקום, ודוקא גבי צבע האתרוג דבזה יש לומר דכיון דאין הוא דין מדיני האתרוג ממש אלא הוא רק צבעו על כן הוא משתנה בכל מקום ומקום לפי מקומו.
ג. כ' השבלי הלקט וז"ל ועוד אני אומר שדוקא האתרוגים שאין דרכן להתייבש וליפול הפרח שלהן במחובר פסולין אם ניטלה הפיטמא, אבל באתרוגים שדרכן בכך כשר ולא חסר הוא עכ"ל. אמנם לא משמע מדברי הראשונים כן דלפי זה לא היה צריך לומר שהוא משום שלא היה מעולם אלא די בזה שהוא נשר דרך גדילתו ולכאורה הוא שיטה יחידאה, ועוד צריך עיון דזה רק לפי הצד שהוא משום 'חסר', אך במג"א נוקט שהוא פסול משום 'הדר' ולכאורה לפי זה הוא תימה מאי טעמא הוא כשר, ועי' בשער הציון דהביא דבאופן שיש ספק אם היה כן מתחילת ברייתו הוא מצדד להחמיר שלא ליטול, ולכאורה אם כוונתו היתה שהוא תלוי האם היה מן העץ או לא היה מן העץ, מאי טעמא הוא כ' לשון של 'תחילת ברייתו' ועוד דמקובל שהחזון איש הכשיר בכל גווני, ולכאורה מהמ"ב מבואר לא כן.
ד. כ' השבט הלוי (ח"א קלז) במענה להגר"מ ברנסדרופר זצ"ל וז"ל: ואען ואומר בודאי לפום רהיטת ההלכה הצדק עם כ"ת דהא לשון הרמ"א מהרא"ש אם לא הי' לו דד מעולם וכן מוכח לכאו' בתשובת מבי"ט ח"ג סי' מ"ט אשר רמז עליו גם במג"א בשם כ"ה איברא יש לי ללמד זכות על המקילים בזה עפ"י דברי הח"ס יו"ד סי' רנ"ו כיון שזה אמת נכון דאעפ"י שגדלים פטמות אבל מתיבשים ונופלים בדרך הטבע לא מפני איזה ריעותא אלא הכי רביתיהו א"כ הרי פיטם זה כשאר פסולת הפרי וכל מיני קליפות הגדלים בתחילת פריחת הפרי ונופלים עד סוף גדולם ובאופן כזה מעולם לא הי' פיטמא חלק של גוף האתרוג עד שנדון על חסרונו משום פסול חסרון לחד דעה או משום הדר לחד דעה ואפי' בלי הקדמה הנ"ל מהח"ס אשר סמכו עליו גדולי הוראה בזה בכמה מקומו' כידוע י"ל כנ"ל וזה נקרא לא הי' לו פיטמא מעולם דלענין זה לא הי' לו פיטמא.
ה. כ' בהליכות שלמה וז"ל: אתרוג שנפל הפיטם מראשו בעודו גדל על העץ כשר לכתחילה שכן דרכם של אתרוגים דכיון שסיבת נפילתו היא מכח תכונתו הטבעית הו"ל דרך גידולו וכשר, וה"ז דומה למש"כ הרמ"א בסי' תרמ"ח ס"ב דאתרוג שחסר ע"י קוץ כשר (אם עלה בו קרום אח"כ כמבואר במ"ב שם) ולא חשיב חסר מאחר שדרכו בכך וזהו דרך גדילתן, וכ"כ בסי"ג להתיר חזזית מאחר שדרכו בכך.
אמנם לכאורה יש להעיר בדברי מרן הגרש"ז דכל הטעם גבי קוץ הוא משום שכיון שעלה עליו גליד נמצא דהמקום הושלם אך גבי הפיטם כיון שמקום הגומא עדיין קיים ולא הושלם מאוד קשה לומר שהוא נחשב שהמקום הושלם וצ"ע.
וכאן יש מקום להוסיף כמה דברים בהאי דינא דפיטם:
א. כ' המשנה ברורה דכל שמתחילת ברייתו הוא כן אין לכנותו שאינו 'הדר', ולכאורה צריך עיון דבשלמא גבי 'חסר' א"ש שכיון שהוא כבר מתחילת גדילתו אין לכנותו בשם 'חסר', אך לגבי 'הדר' אי קבעו חז"ל דיופי האתרוג הוא רק בצורה שבה האתרוג עם פיטם א"כ מה לי שכך הוא צורת ברייתו הא סו"ס הוא בלי פיטם.
והביאור לזה הוא על פי מה שמבארים האחרונים בגדר 'הדר' גבי אתרוג דדין הדר באתרוג הוא לא נושא של 'יופי' אלא הוא נושא של שלימות האתרוג וממילא כיון שכך היא צורתו מתחילה שוב א"א לומר שחסר לו בהדר, ולפי זה עדיין צריך עיון בגוונא שנשר באמצע גידולו.
ב. ידוע בשם המגדלים דענין הפיטם הוא הכח המגדל של האתרוג והטעם בזה הוא משום שברגע שהוא גמר את הכח של האתרוג הוא נופל ולפי זה יש מקום עיון דנמצא שברגע שנופל הפיטם נגמר גידולו וקודם לכן אין גמר גידולו, אמנם הוא קשה מאוד דבחז"ל איתא דנטלה פטמתו פסול ולא מצינו זה, ועוד דהרי אתרוג מרוקאי מוכיח דאין הוא כן.
ג. הגר"א כ' בביאור הטעם דלא היה לו דד מעולם כשר דהוא משום שהוא דומה לדיני טריפה וגם שם הדין הוא דמי שמתחילת ברייתו היה טריפה הוא נקרא טריפה, ולכאורה מהא דדימה לדיני טריפה מבואר דהוא דוקא מתחילת ברייתו דהרי זה ודאי דאם יהיה בהמה דבאמצע ברייתה היא תהפך להיות טריפה היא נקראת טריפה ולא אמרינן דהוא מאמצע גידולו, אמנם כבר העירו בד' הגר"א דהרי גבי טריפה מובא ב' דעות בזה אי הוי טריפה או לא וד' הרשב"א להחמיר התם, ולכאורה הוא טעם נוסף להחמיר גבי פיטם באתרוג לחוש לד' הרשב"א שפסל בכהאי גוונא.
ד. בכפות תמרים דן מה הדין בגוונא שיש אילן שמקצתו עם פיטם ומקצתו ללא פיטם האם הוא כשר בכה“ג או לא, ולכאורה לפי זה יש לדון טובא בזמנינו כיון שחלק מהאילן עם פיטם וחלקו ללא פיטם.
והנה העירו רבים על מה שבכל הדורות היה אתרוגים ללא פיטם, ויש לומר חדא יתכן שהאתרוג בעבר היה עץ חזק יותר ממה שמצוי בימינו, ועוד הלא בעבר היה אתרוג אחד לכל קהילה ועל כן היה אפשרות ביתר קלות למצוא אתרוג עם פיטם וממילא ליכא ראיה.
נמצינו למדים מכל הנ“ל:
א. לשונם הפשוט של רבותינו הראשונים ’לא היה מעולם‘ ’מתחילת ברייתו‘ מוכח דהכוונה הוא כפשוטו וקשה מאוד להעמיס בדברי רבותינו הראשונים ’כולם‘ דלאו דוקא והכוונה שלא נשר לבד.
ב. לכאורה אי החסרון הוא בהדר, אינו מובן כלל מאי טעמא עוזר מה שהוא נפל מהעץ אחרי הזמן שהוא קיבל שם אתרוג.
ג. לדעת הכפות תמרים באילן שמקצתו עם פיטם ומקצתו ללא פיטם יש חשש פסול באתרוג זה.
ד. לדעת הגר“א שדימה זה לטריפה מתחילת ברייתה, משמע להדיא דנקט שאם נפל הפיטם פסול.