בקשר למצב בארצינו הק'
יום ב' דחג הסוכות תשל"א
קיום אסיפת האו"ם בחג הסוכות, הוא השגחה פרטית היות ובחג זה מודגשת שליטת ישראל על אומות העולם. יש לערוך כינוסי קדושה בכותל המערבי, כנגד כינוס האו"ם.
י"ג תשרי תשל"ד (מוגה)
אלו הרוצים למסור שטחים, אינם מדברים אפילו בשם עצמם, מאחר ו"יצרם אנסם" וממילא כשעשרה יהודים יעמדו ב-770 ויכריזו כי אסור למסור שטחים - כן יקום!!!
יום שמחת-תורה תשל"ה
חיזוק לימוד התורה - ימנע מסירת שטחים. חיזוק מבצע תפילין - ימנע מסירת שטחים!
ליל שמחת-תורה תשל"ו
א. ההוראה מפסוקי ההקפות: יש לדבר עם הגוי בלשון רכה, אך יחד עם זה, בשיא התוקף!
ב. הדרך לשיכנוע הקונגרס אינה ב"כוחי ועוצם ידי", אלא רק בכוחו של "אדון כל"!
י"ח תשרי תשמ"א
רק ע"י עמידה בתוקף גשמי (היות ורצון הקב"ה, שבזמן הגלות יאחזו בנשק) יגיעו ליראר כבוד מצד אוה"ע. וכששומרים בתוקף על 'שלימות הארץ', אזי "לא ינום .. שומר ישראל"
ג' דחוהמ"ס תשמ"א
א"י ובפרט ירושלים, כולל הר-הבית והכותל המערבי, שייכים לכל יהודי מעם ישראל.
ליל ד' דחג הסוכות תשמ"ב
א. חנופה ומסירת שטחים לגוי, לא רק שאינה מועילה היות והיא היפך התורה - אלא גם מזמינה לחץ נוסף. ב. מסרו ומוסרים שטחים ונפט תמורת "פיסת נייר"!!!. ולמרות שמיד לאחר מסירת השטחים, הכניסו המצרים לשם חיילים – מסתירים זאת, וממשיכים לקיים את ה"הסכם". ג. היות ומושל מצרים התחלף, אין כל סיכוי לשלום זה, ובפרט שגם בזמנו של המושל הקודם לא היה סיכוי לשלום - לכן יש להפסיק לחלוטין ממסירת השטחים!
ליל הושענא רבה תשמ"ב
מחאה נגד היצר הרע המנסה להשפיע על יהודים למסור חלקים מארץ ישראל.
ליל שמיני עצרת תשמ"ב
א. תחבולות היצר הרע המנסה להתנגד ל"שלימות הארץ", יתבטלו, מאחר שזה היפך רצון הקב"ה שנתן את ארץ ישראל לבנ"י לעולם. ב. 'הקפות' הוא שעת הכושר לבטל ההתנגדות ל"שלימות הארץ"; פס"ד של הרבנים יפעל שהנהגת העולם תהיה ע"פ רצונו של הקב"ה.
יום שמחת-תורה תשמ"ב
א. כשענין נפעל בשלימותו - נפעל עילוי כללי בכללות הענין. דוגמא לדבר ממצוות סוכה, נר-חנוכה, קרבן תמיד דיוהכ"פ וכלי שרת. וכמו"כ הוא בנוגע לשלימות הארץ, אשר פגיעה בחלק משלימות הארץ הוא פגיעה בשלימות כולה. ב. בכל פעם שנכנעים ללחץ ומוסרים שטח זה גורר עוד לחץ, קשה מקודמו. הלחץ של ארה"ב, לא היה מכוון על מסירת שטחים, אלא רק על חתימת "חוזה שלום" ותו לא. מלבד זאת, לחצם היה כלפי חוץ בלבד. ג. מאז חתימת ה"שלום" הפיגועים רק התרבו. הויתורים מעודדים את המחבלים לבצע עוד ועוד מעשי חבלה. ד. כשם שאסור לחלל שבת כעת, בשביל אפשרות של הצלת חולה בעוד חמש שנים, כך אסור למסור את ארץ ישראל, על סמך שזה ימנע פיקוח-נפש עתידי. ובמיוחד, שמסירת הנפט והשטחים היא זו הגורמת לפיקוח-נפש.
ליל י"ג תשרי תשמ"ג
א. הלימוד מפירש"י (פ' ברכה): השמירה על ארץ ישראל צריכה להיות באופן של "ברזל ונחושת מנעליך". היינו, לא לתת לגויים אף שעל מא"י שניתנה לבנ"י מאת הקב"ה באופן ניסי. רק כאשר ה'מנעולים' וה'בריחים' הם ע"פ תורה, לא יוכלו האויבים להיכנס לא"י. ב. הלימוד הפשוט מפירש"י דפרשתינו, שאפילו בזמן הגלות, כשעומדים בתוקף ע"פ תורה אזי כל הארצות דובאות לישראל כסף וזהב מצ"ע, מבלי שיבקשו מהם. ג. "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" – ישנם חטאים שאפי' על דעתו של היצה"ר לא עלו, ואילו היהודי, מכריחו לחטוא בחטאים אלו; שלושה פעמים כבר נעשתה הטעות של מסירת שטחים, ולמרות שראו את התוצאות החמורות - שוב רוצים לחזור על אותה טעות. ד. יה"ר שמכאן ולהבא ינהגו בתוקף עפ"י פס"ד השו"ע, שזהו הדבר היחיד הנוגע לעניננו. הנהגה בתוקף מועילה גם לגויים. ה. ההוראה הנ"ל הנלמדת מ"ברזל ונחושת מנעליך" אינה שייכת רק ליושבים בערי הספר, אלא לכל יהודי ויהודי, ואפילו לילד קטן. ו. כל יהודי יכול לקיים הוראה זו – "נעילת" ארץ ישראל – בכך שמוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות.
ליל א' דחג הסוכות תשמ"ג
היות ואוה"ע יודעים שארץ ישראל שייכת לבנ"י, ממילא הם מסייעים להם בכל עניניהם.
ליל ג' דחג הסוכות תשמ"ג
בחג הסוכות, ע"י הקרבת ע' פרים, מודגשת תלותם של אומות העולם בבני-ישראל. למרות זאת, ישנם יהודים, שלמרות שבביתם שומרים תומ"צ ומתנהגים באופן המתאים, הנה בבואם לפני הגוי מתנהגים היפך התוקף של "גאון יעקב". אוה"ע מעונינים להתנהג באופן של "והיו מלכים אומנייך", אולם יהודים אלה, במעשיהם, גורמים ההיפך מכך!
ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ג
א. גבולות ארץ ישראל נקבעו ע"י משה רבינו, ובאו בציווי מהקב"ה, ולכן מובן כמה מושלל למסור חלקים מארץ ישראל. ב. ההוראה מפירש"י דפרשתנו: כאשר מתנהגים בתוקף המתאים באופן של "ברזל ונחושת מנעליך" - הנה אז אומות העולם, מעצמם, מסייעים לבנ"י. גם ה"לחץ" מצידם למסור שטחים, הוא כלפי חוץ בלבד, היות ומפני טובתם שלהם, אינם מעונינים שבנ"י ימסרו שטחים. ג. אותם אנשים שגרמו לכל הצרות במלחמת יום- הכיפורים, בכך שלא התחשבו בדעתם של אנשי הצבא עדיין יושבים על כסאותיהם וממשיכים לגרום צרות צרורות לבני-ישראל. ד. והכל מחמת "רגש-הנחיתות" שיש להם בפני הגוי. למרות שחלקם שומרי תומ"צ זהו רק "באוהליך", אבל "בצאתך", הם מתנהגים כאילו אין בעל-הבית לבירה זו. ה. יהי רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום", אך עד אז, מבקשים מהם: הכבד ושב בביתך! תקבל את כל הכבוד הנדרש, אבל תשב בביתך!!!