שמחת בית השואבה

שמחת בית השואבה

כל שיחות לילות חג הסוכות מידי לילה מלוקטים בספר תורת מנחם מעייני הישועה כקביעות שנה זו: תשמ"ג, תשמ"ז ותש"נ

מוצאי יום ג' דחה"ס, א' דחוה"מ תשי"א:

"אני חומה זו תורה" בעבודה; בזמן שמשה רבינו חי אין צריכים לחומה, אלו שאצלם משה חי גם עתה אינם צריכים לחומה. (ס"א). "ברה כחמה" -בעבודה; התלמידים צריכים ללמוד תורה בלי חשבונות, וצריכים לגלות למקום תורה ("גולה וסורה"). (ס"ז). צריך להשפיע על כל יהודי שפוגשים ברחוב מבלי להתפעל וסוף סוף ודאי יצליחו (אף שיתכן שהפירות יהיו רק אחרי שנים רבות. (ס"ט)

ליל ד' דחג הסוכות תשי"ג:

כללות כוונת הבריאה מרומזת בסוכה "דירת עראי" ו"ישיבת קבע". (ס"א). ענין האחדות בד' מינים, וענינה בעבודה. (ס"ז). "להחמיר" בענין השמחה. (ס"ט). השראת השכינה בישראל ע"י האמונה. (סט"ו). חובת ניסוך היין ביום, וניסוך (עכ"פ שאיבת) המים בלילה. (סי"ט). מאמר פתוח - גליא שבתורה, מאמר סתום - פנימיות התורה. (סכ"ב). פנימיות התורה שומרת את טהרת הנגלה. (סכ"ו)

ליל ה' דחג הסוכות תשי"ג:

טעם הבאת הטף (אפי' אלו שלא הגיעו לחינוך) להקהל, וקריאת פ' הקהל ע"י המלך, ובסוכות. (ס"ו). ב' אופנים במינוי מלך. (ס"ח).

ליל ה' דחג הסוכות תשי"ד:

שמחת בית השואבה היתה דוקא ע"י הצעירים שהאירו באבוקות של אור את ירושלים. (ס"א). ד' המינים כנגד ד' המדריגות בבני ישראל, והברכה היא דוקא על הלולב (שזהו כנגד) תורה. (ס"ח). תנאי בלולב - שיהי' מעץ שעושה פירות, ולא רק שאותו מין אילן יעשה פירות - וענינו בעבודה. (ס"י). שמחת בית השואבה פעלה אפי' בירושלים. (סי"ז). חקירה בדברים המכשירים את הסכך האם זה תנאי חיובי, או שלא יהי' ענין שלילי. (סכ"ב). הטעם שהאבוקות של שמחת בית השואבה היו דוקא מבלאי מכנסיים ואבנטים של כהנים. (סכ"ו). בשמחת בית השואבה "לא טעמו טעם שינה" - וענינו בעבודה. (ס"ל). שינוי לשון בין המשנה והתוספתא בנוגע לשמחת בית השואבה, והתיווך ביניהם. (סל"ו). הכרח לימוד החסידות בכל יום, ובעיון דוקא. (סמ"א).

ליל ד' דחג הסוכות תשט"ו:

רק חסידים ואנשי מעשה שמחו בשמחת בית השואבה, כי ביכולתם לסבול שני הפכים יראת המקדש ושמחה; בזמן הזה - קלקלתנו זו היא תקנתנו והכל יכולים לשמוח. (ס"א). סוכות - המשך ומסובב מעשרת ימי תשובה. (ס"ד). ניסוך היין חובת הזבח וביום, וניסוך המים - חובת היום ויכול להיות מהלילה, מובן ע"פ פנימיות התורה. יין עבודה שע"פ טעם ודעת ולא כולם שווים. מים - קבלת עול ואצל כולם בשוה עיקר שמחת בית השואבה במים. (ס"ח). הצדוקים טענו שהכל צ"ל ע"פ טעם ודעת, והתנגדו לניסוך המים - קבלת עול. ולכן א) ניסכו על רגליהם, ב) רגמוהו כל העם, ג) באתרוגיהם. פעולת קבלת עול על שכל; סיפור מא' שבעת חיילי השריפה עבר במקום שהי' צר מאד. (סט"ו). פגימת קרן המזבח ותיקונו ע"י מלח בפנימיות הענינים. (סי"ח). הוראה בחינוך ילדי ישראל מהסיפור דחזקי-הו וסנחריב. (ס"כ). הוראה בעבודה בקבלת עול מהסיפור דאגריפס המלך. (סכ"ב). ב' מיני טעמים בהתהוות העולמות: א) מצד ההשתלשלות (בגין דאשתמודעון בי' ושיתגלו שלימות כוחותיו), ב) למעלה מההשתלשלות (אויף א תאוה איז קיין קשיא ניט); אמיתית ההתהוות מצד עצמות, שזה בגדר "מתנה", אבל מצד סדר ההשתלשלות צריך תשלום. ע"פ הנ"ל יובן הדין "המוכר את הבית לא מכר את הבור וכו' (משא"כ) הנותן במתנה נתן את הבור וכו'"; החילוק בין תורה ותשובה, תשרי וניסן. (סכ"ד). מי מעין - התחברות עם המקור; אם אינו יכול - צריך לטבול את עצמו במי מקוה (הכשרים גם לניסוך המים) - מי הדעת, פנימיות התורה, ויכיר שהשגתו אינה כלום. (סכ"ז). "אני חומה זו תורה" ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת - הכנה לזה בזמן הזה. (סכ"ט).

ליל ה' דחג הסוכות תשט"ז:

סיבת השמחה למעלה משכל האדם - קבלת עול, ועי"ז שמחה פורצת גדר - מי שלא ראה וכו'; ענין ניסוך המים בעבודה - המשכה שלפני העלאה. (ס"א). ג' הענינים - ניסוך המים, ניסוך היין ועבודת הקרבנות. (סי"ד). שאיבת רוח הקודש דוקא בשמחת בית השואבה אצל יונה; הוראה מסיפור יונה. (סט"ז). מעלת לימוד הלכות התורה; ביאור הלשון ד' אמות של הלכה. (סי"ח). מעלת הכוחות של כל אחד מישראל, ושיש לנצלם, לפעול ב"חוצה" ולעזור ולהזולת. (סכ"ב). הוראה בעבודה מסיפור הגמרא שצוה המלך להרחיב מי השילוח ונתמעטו המים וכו'. (סכ"ז)

ליל ה' דחג הסוכות תשי"ז:

ניגון הוא קולמוס הנפש ובפרט בהתוועדות כו"כ אנשים בסוכה בזמן שמחתינו. (ס"א). עניני הד' מינים ומעלת הלולב - תלמידי הישיבות, והכרח העבודה עם שאר המינים. (ס"א). ביאור סיפור הגמרא (סוכה נג, סע"א) "בשעה שכרה דוד שיתין וכו'", וההוראה מזה. (ס"ה). ההוראה מפירוש הפשוט של הניגון "ניע זשוריצי וכו'" - שאין לדאוג, כי כשיבואו להמלון יהי' לנו משקה, וממה שהוסיפו החסידים שאעפ"כ צריכים מעט משקה לדרך עד שיבאו למלון. (ס"ט). ביאור דברי הגמרא "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו, ומי שלא ראה ירושלים בתפארתה - לא ראה כרך נחמד מימיו". (סי"א). ההוראה מטענת פרעה לשבט לוי "לכו לסבלותיכם" - דהיינו לימוד התורה - וממה שלא שמעו אליו שבט לוי; מ"ש אדמו"ר מהוריי"צ שמצות אהבת ישראל היא לאו דוקא למי שמכירים אותו אלא אפי' ליהודי הנמצא בקצוי תבל, ושיהי' דוקא כמוך; הוספת מהוריי"צ על מ"ש הרב המגיד על הבעש"ט שהלואי שהי' מנשק טלית קטן עם החיבה שהי' להבעש"ט ליהודי. (סט"ו). רמז להנ"ל ממצות סוכה. (סי"ח). הוראה מענין "רובו ככולו" בשיעורי לולב ואצל סנהדרין. (סי"ט). עבור אומות העולם מספיק ענין הסוכה שחלק יהי' כראוי (בני ישראל) ואחריהם יגררו השאר (אומות העולם); משא"כ בנוגע לבני ישראל צריכים ענין האתרוג - שיעור שלם, וצריכים כולם, ע"ד צריך לנגוע מצב של קטן שבקטנים בעצם נפשו של גדול שבגדולים; צריכים ללחום מלחמת תנופה כנגד היצר הרע ובפרט בעקבתא דמשיחא, וזהו עבודת צעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט. (ס"כ)

ליל ה' דחג הסוכות תשח"י:

השינוי (לטובה) בענין השמחה ועוד מזמן הבית לזמן הגלות; חובת השמחה על כולם. (ס"א). שמחת בית השואבה דוקא אחרי קיום מצות לולב; התאחדות ד' הסוגים שבישראל מביאה לשמחה. (ס"ג). הקשר דשמחת בית השואבה עם (אבוקות של) אור, ולא עם (ושאבתם) מים (בששון); ג' הדרגות: אור, מים, רקיע, שבתורה ושבבריאה. בתשרי העבודה מלמעלה למטה ולכן מדגישים ענין האור; ביאור הענינים בעבודת האדם. (ס"ד). ענין צעירי אגודת חב"ד: פרחי הכהונה היו מדליקים המנורות שהאירו בכל ירושלים, גם בזמן הגלות מוטל על הצעירים (ביחוד) להאיר באור התורה בתי תורה ולימוד מביא לידי מעשה; אודות הנענוע בשעת הלימוד (ולא רק בשעת התפלה). (ס"ג). בתורה עיקר גדול הוא לאפשא לה. (ס"ד). אודות האושפיזין דאברהם, והפסוק שלו "אז תתענג על הוי"; ואודות האושפיזא דיצחק - והרב המגיד - והפסוק שלו "גבור בארץ יהי' זרעו הון ועושר בביתו"; וביאור כ"ז בעבודה; המשך הכינוס של צא"ח. (ס"ה). ע"ד האושפיזא דיעקב - ואדמו"ר הזקן - והפסוק שלו "אז יבקע כשחר אורך"; והקשר לגלות האחרון ובית המקדש השלישי; ביאור מדוע דוקא בתקיעת שופר מביאים ראי' מן התורה. (ס"ז). בשופר דראש השנה ישנם ג' ענינים: א) "תמליכוני עליכם" - העיקר שבתקיעת שופר; ב) "אגזור עליכם גזירות" - המצוה שבתקיעת שופר; ג) עבודת התשובה הרמז שבתקיעת שופר. וכמו"כ ביום הכיפורים ישנם ג' ענינים עד"ז: א) כניסת כהן גדול בעצמו לקדשי הקדשים; ב) המצוה שביום זה - תענית וכו'; ג) כפרה על שנה שעברה. ואח"כ בחג הסוכות באים ג' ענינים אלו לידי גילוי. (ס"ח). שמחת בית השואבה פועל שהתענוג יהי' רק על הוי' לבדו ואפי' לא על הענינים שהגוף מוכרח אליהם (גם ללא בחירה). (ס"ט). ע"ד (הזוכה בגורל ד)כפר חב"ד. (ס"י). מעלת פסוקי התורה, דגם בראש השנה שחל בשבת, אומרים אותם מפני שרק התקיעה נפעלת ע"י מעלת השבת, משא"כ הפסוקים. (סי"א)

ליל ד' דחג הסוכות תשכ"ג:

ביאור מעלת התורה, ובני הישיבות; שמתבטא בהלולב (שמרמז על התורה) שהוא גבוה מכולם בגשמיות וברוחניות. (ס"א). ביאור מדוע לוקחים בלולב רק העלה ולא הפרי (התמרים), דיש מעלה בהעלה דלכן הוא שומר על הפרי, וביאור ענינו בעבודה דבן תורה. (ס"ב). עיקר הנענוע בהד' מינים מתבטא בהלולב בתי תורה ולימוד מביא לידי מעשה; אודות הנענוע בשעת הלימוד (ולא רק בשעת התפלה). (ס"ג). בתורה עיקר גדול הוא לאפשא לה. (ס"ד). אודות האושפיזין דאברהם, והפסוק שלו "אז תתענג על הוי"; ואודות האושפיזא דיצחק - והרב המגיד - והפסוק שלו "גבור בארץ יהי' זרעו הון ועושר בביתו"; וביאור כ"ז בעבודה; המשך הכינוס של צא"ח. (ס"ה). ע"ד האושפיזא דיעקב - ואדמו"ר הזקן - והפסוק שלו "אז יבקע כשחר אורך"; והקשר לגלות האחרון ובית המקדש השלישי; ביאור מדוע דוקא בתקיעת שופר מביאים ראי' מן התורה. (ס"ז). בשופר דראש השנה ישנם ג' ענינים: א) "תמליכוני עליכם" - העיקר שבתקיעת שופר; ב) "אגזור עליכם גזירות" - המצוה שבתקיעת שופר; ג) עבודת התשובה הרמז שבתקיעת שופר. וכמו"כ ביום הכיפורים ישנם ג' ענינים עד"ז: א) כניסת כהן גדול בעצמו לקדשי הקדשים; ב) המצוה שביום זה - תענית וכו'; ג) כפרה על שנה שעברה. ואח"כ בחג הסוכות באים ג' ענינים אלו לידי גילוי. (ס"ח). שמחת בית השואבה פועל שהתענוג יהי' רק על הוי' לבדו ואפי' לא על הענינים שהגוף מוכרח אליהם (גם ללא בחירה). (ס"ט). ע"ד (הזוכה בגורל ד)כפר חב"ד. (ס"י). מעלת פסוקי התורה, דגם בראש השנה שחל בשבת, אומרים אותם מפני שרק התקיעה נפעלת ע"י מעלת השבת, משא"כ הפסוקים. (סי"א)

ליל ה' דחג הסוכות תשכ"ד:

שמחת בית השואבה פועלת (לא רק על העתיד כ"א גם) על העבר; וגם על שבת ויום טוב שאין שמחת בית השואבה דוחה אותם. (ס"א). ביאור בהא דבשמחת בית השואבה הי' כלול מהעבודה דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה - צדיקים ובעלי תשובה ביחד. (ס"ב). מעלת הלולב (שעליו מברכים "על נטילת לולב"), והצורך (מן המובחר) לברך עליו - בסוכה, וביאורו ע"פ נגלה, ובעבודה. (ס"ג). מאמר (קצר) מאדמו"ר הזקן במעלתו של יהודי במסירות נפש, שנפעל ע"י ברכות המצוות. (ס"ד). מסירת דו"ח מהכינוס דצא"ח. (ס"ה). במעלת הקדושה שנפעלה ע"י עזרא ש(דוקא היא) קידשה לעתיד לבא ג"כ, וביאור מש"כ בנחמי' (ח, יז) (ובפרטיות לשון הגמרא (ערכין דף לב ע"ב)) שבזמן עזרא עשו סוכות ש"כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל". (ס"ו). קושי' בדברי הרמב"ם בענין קדושה ראשונה - שקדשה לשעתה, וקדושה שני' שקדשה לעתיד לבא, וביאורם בפנימיות הענינים. (ס"ז). בדיוק הלשון "קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבא" (דלכאורה מיותר הוא) ובפירוש הגמרא על "סוכה" דעזרא דקאי על ביטול היצר הרע דעבודה זרה, והקשר לשאר הפירושים המובאים בגמרא. (ס"ח).