*
ליל ויום שמח"ת
ליל שמח"ת תשי"א:
הכח להשפיע על הזולת (כשהולכים לשמח בתי כנסיות בליל שמח"ת) ולא להתפעל מאף אחד, לוקחים מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום דפרשת ברכה בערב שמח"ת. (ס"א). על כולם, ע"ד צריך לנגוע מצב של קטן שבקטנים בעצם נפשו של גדול שבגדולים; צריכים ללחום מלחמת תנופה כנגד היצר הרע ובפרט בעקבתא דמשיחא, וזהו עבודת צעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט. (ס"כ)
יום שמח"ת תשי"א:
במוצאי שמחת תורה מתחילה העבודה ד"ויעקב הלך לדרכו", והכח לזה הוא ע"י ההתקשרות לראשי אלפי ישראל, וכמ"ש בקריאת התורה דשמחת תורה שליוסף אמר "מבורכת הוי' ארצו"; הרבי לימד תשב"ר - שתורה למעלה מהשכל.
ליל שמח"ת תשי"ג:
השמחה בקבלת עול היא בלי גבול. (ס"א). "מעלין בקודש" - למעלה משמחת בית השואבה. (ס"ה). שמיני עצרת רגל בפני עצמו. (ס"ו). נסיון דעשירות גדול מנסיון דעניות. (ס"ט)
יום שמח"ת תשי"ג:
המשכת המקיף בפנימי. (ס"א). נחיצות לימוד הלכות הצריכות. (ס"ו). "ויעקב הלך לדרכו". (ס"י)
ליל שמח"ת תשי"ד:
ההשפעה בין בגשמיות ובין ברוחניות דוקא ע"י שמחה, ובפרט בשמחת תורה, שאז "ישראל ומלכא בלחודוהי" וכולם שוים, ומתבטא ע"י ריקוד ברגלים.
יום שמח"ת תשי"ד:
הזכיר אודות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
ליל שמח"ת תשט"ו:
עבודת ה' בשמחה צ"ל בכל רגע, וניכרת באכילתו ובשינתו וכו'; סיפור ר' לוי יצחק מבארדיטשוב שרקד משמחה בברכת "שלא עשני גוי"; ומ"מ ביום טוב השמחה עצמה היא מצוה. (ס"א). עבודת ראש השנה ויום הכיפורים וכו' - בכסה, ענין ההעלם. ובסוכות ושמחת תורה - יום חגינו, ענין הגילוי; בשעת ההקפות - יחוד עצם הנשמה עם עצמות ומהות; שמיני עצרת הוא המשך חג הסוכות, שראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, ושייכות הענין לד' מינים. (ס"ה). מה שפועלים בראש השנה ע"י מרירות פועלים בשמחת תורה ע"י שמחה. (ס"ח). קריאת והפטורת שמחת תורה מדברים אודות פטירת משה, כי דוקא בזמן של העלם (מיתת צדיק) צ"ל חזק ואמץ ענין השמחה. (ס"ט). אע"פ שלא נהגו בליובאוויטש שכל הנערים יעלו לתורה, מ"מ הביאו אותם להתוועדות דיום שמחת תורה. (סי"א). חלוקת משקה למי שלקח על עצמו ללמוד חסידות בכל יום. (סי"ב).
יום שמח"ת תשט"ו:
החילוק בין שבת - דמקדשא וקיימא, ליום טוב שתלוי בבית דין ונקבע ע"פ הראי' (וגם בזמן הזה), ובזה רואים שיש לבני אדם בעלות על זמן. (ס"א). הביאור בזה ששמיני עצרת היא רגל בפני עצמו מפני שלא יושבים בסוכה, יובן ע"פ פנימיות הענינים: שמה שהי' בסוכות עראי - נמשך בשמיני עצרת בקביעות; ובעבודה: שהגשמי יהי' עראי והרוחני קבע. (ס"ד). פעם אמר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "שמחת תורה מעג מען ריידן, ווייל שמחת תורה שאדט ניט"; במשל למלך שזימן את בניו וכו' לאחר ששהו שבעת ימים אמר קשה אלי פרידתכם וביקשם להשאר עוד יום, הכוונה היא שקשה עליו הפירוד שיהי' בין יהודי א' לחבירו (דיכול להיות שאחרי העבודה דד' מינים חיבור כל סוג בני ישראל - יפרדו א' מחבירו), וע"ז מבקשים שישארו ביחד עוד יום שמיני עצרת; וזה יעזור שיהי' נמשך בה"ױעקב הלך".
כולם, ע"ד צריך לנגוע מצב של קטן שבקטנים בעצם נפשו של גדול שבגדולים; צריכים ללחום מלחמת תנופה כנגד היצר הרע ובפרט בעקבתא דמשיחא, וזהו עבודת צעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט. (ס"כ)
ליל ה' דחג הסוכות תשח"י:
השינוי (לטובה) בענין השמחה ועוד מזמן הבית לזמן הגלות; חובת השמחה על כולם. (ס"א). שמחת בית השואבה דוקא אחרי קיום מצות לולב; התאחדות ד' הסוגים שבישראל מביאה לשמחה. (ס"ג). הקשר דשמחת בית השואבה עם (אבוקות של) אור, ולא עם (ושאבתם) מים (בששון); ג' הדרגות: אור, מים, רקיע, שבתורה ושבבריאה. בתשרי העבודה מלמעלה למטה ולכן מדגישים ענין האור; ביאור הענינים בעבודת האדם. (ס"ד). ענין צעירי אגודת חב"ד: פרחי הכהונה היו מדליקים המנורות שהאירו בכל ירושלים, גם בזמן הגלות מוטל על הצעירים (ביחוד) להאיר באור התורה בתי תורה וישראל; גבורת הפרחי כהונה גדולה מגבורת הגבור שבכהנים בב' ענינים, וענינו בעבודה. (סי"ב). הבחורים - פרחי כהונה - צריכים לדעת שעיקר עבודתם בד' אמות של תורה ותפלה, ולא להיות כ"נשמות התועות". (סי"ד). ע"י ניסוך המים והיין נפעל חיבור מים עליונים עם מים תחתונים וענינו בעבודה; בכל השנה - שהיין טפל מנסכו על היסוד. בסוכות - שהיין עיקר - מנסכו למעלה מחצי המזבח. וענינו בעבודה; רק אחר ראש השנה ויום הכיפורים אפשר לעשות מיין (טעם ודעת) קרבן בפני עצמו. (סט"ו). צריך להיות עבודה ד"אור", והעצה לזה הוא "זכור לו יום המיתה" - ביטול גדול מצד הנשמה, שהגוף לא יעלים; וז"ע "אבוקות של אור זורקים כו' ומקבלים כו'" רצוא ושוב, וזה שייך (בעיקר) לחסידים ואנשי מעשה; צריך זהירות שבריבוי השתלשלות לא יהי' (בהתוועדויות) "זורקים אבוקות" באופן בלתי רצוי. (סי"ח). עבודה דמשה (מלמעלה למטה) ודאהרן (מלמטה למעלה) צריכה להיות אצל כאו"א, ולהתחיל במשה - הפצת אור התורה בכל הסביבה. (סכ"א).
ליל ד' דחג הסוכות תש"ב:
דברי הרמב"ם בגדר שמחה דסוכות; במש"כ "מצוה להרבות" י"ל ב' אופנים: ריבוי בנוסף לעיקר, או ריבוי שהוא העיקר עצמו. (ס"א). בילקוט מבאר טעם השמחה המיוחדת דסוכות (שנאמר בו ג' פעמים ענין השמחה) כי הוא חג האסיף וגמר העבודה; כן הוא גם ברוחניות, ענין התשובה, ולכן אז השמחה בלי גבול. (ס"ג). טעם החילוק בין חסידים ואנשי מעשה לשאר העם באופן שמחת בית השואבה. (ס"ו). מעלת השמחה משחרב בית המקדש. (ס"ז). השמחה צריכה להתלבש בכלים בשמחת תורה מתחילים מבראשית; כלל ופרט בתורה; הכללים שלא נמנו (במנין המצוות) הם למעלה מהפרטים דוגמא מתפלה; דיוק הלשון (האומרים תפלה דרבנן) "לא ראו מאורות מימיהם; "ולואי שיתפלל אדם כל היום". (ס"ח). לולב ומיניו - כולם על שמו של הלולב, כי יש מעלה בתורה על מצוות; וכן בנוגע לתלמידי הישיבה. (סט"ו). ביאור בצוואת הריב"ש - בענין "עבודה תמה" ו"שלא ישכחו הדברים"; מעלת הכלל והאיכות. (סי"ח). הפעולה ד"עבודה תמה" בג' העמודים. (סכ"ב). ענין "שנת הקהל". (סכ"ד). ענין עבודת "ילדים מפרחי כהונה" שהאירו את ירושלים בשמחת בית השואבה; ובעבודת האדם בזמן הזה. (סכ"ו)
ליל ה' דחג הסוכות תשכ"א:
ביאור מאמר רז"ל "כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא טעמו טעם שינה"; ענין השינה ברוחניות וביטולו ע"י שמחת בית השואבה גם בשעות היום. (ס"א). כמה וכמה מצוות הנעשים בזמן מסוים ביום ומ"מ נמשכת פעולתן על כל היום, וכן שמחת בית השואבה. (ס"ב). כנ"ל בענין התשובה, שעיקרה בזמן מסוים ונמשכת על כל השנה. (ס"ג). הקשר דשמחת בית השואבה עם ענין התשובה - שאלו ואלו אומרים כו' ישוב ויסלח לו. (ס"ד). ההוראה מכל הנ"ל: המשכת ההתעוררות והשמחה דתשרי על כל ימות השנה.
לדרכו". (ס"ז) . בשבועת השומרים נמנו ד' דברים: שור, חמור, שה, שלמה, והם ד' מדרגות בנפש הבהמית, שמועילה עליהם השבועה דתהי צדיק וכו'. שה מראה על חוסר בתוקף, ובעבודה - לימוד עם ילדים חכמות חיצוניות וכו' פעם אמר הצ"צ שהוא רק קירזשנער (וואס נייט היטלאך) וכוונתו בדבריו לכל מי שהדברים מתאימים. (ס"י). "ויעקב הלך לדרכו" הוא ע"ד ענין חוץ לארץ (מלאכי חוץ לארץ); חילוק בין ארץ ישראל וחוץ לארץ באויר, ואצל צדיק חוץ לארץ הוא כמו ארץ ישראל, ולכן העבודה אינה ללכת לארץ ישראל רק לפעול במקום שנמצא שיהי' ארץ ישראל; מי שנמצא בשליחות - עליו לפעול שם, ויצליח אם מתנהג כדרוש. (סט"ז). הסדר ב"ויעקב הלך לדרכו" הוא: לא ללמוד מהשני, ואדרבה, לעשות היפך השני; חינוך הבנים צ"ל שיתנהגו כפי שמתנהגים ההורים ולא לפי רוח הזמן. יש לנצל לטובה זה שבאמעריקא "די ווייב פירט דעם מאן פאר'ן נאז". יהודי א' יש לו כח לברר כל העולם, ויכול להאיר העולם בתורת החסידות. על יין כתיב: "גזרו יינם משום בנותיהם ובנותיהם משום עבודה זרה", ומזה מובן בצד הטוב - שיקחו יין מההתוועדות וזה יפעול שיהי' שידוך חסידי ויתחילו לעסוק בעבודה שהיתה "זרה" אצלו ולמעלה ממנו. (סכ"א). קביעות בלימוד החסידות ובפרט בענינים שיהי' מן המוכן מה לדבר; קביעות בלימוד שולחן ערוך הלכות הצריכות בחבורה; דובר ע"ד קרן השנה. (סכ"ז).
ליל שמח"ת תשט"ז:
כ"א ימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת במספר ימי צמיחת השקד, המורה על זריזות ומהירות; שמיני עצרת ושמחת תורה. (ס"א). שופר, ערבה והריקודים (בשמיני עצרת ושמחת תורה) - עבודה שלמעלה מטעם ודעת. (ס"ג). תורה - רפואה לעולם. (ס"י). נישואין - התגלות כח האין סוף, וזמן התחלת לימוד תורה בטהרה. (סי"ג). טעם יום טוב שני של גליות בחוץ לארץ. (סט"ז). בשמחת תורה צ"ל שמחה בקבלת עול כמו בצבא. (סי"ז). "אתה הראת... אין עוד מלבדו" - העולם כולו אלקות, אלא שיש לעשות שה"עולם" יהי' כלי לזה. (סי"ח).
יום שמח"ת תשט"ז:
טעם אמירת "אשרי מי שלא חטא וכו'" אחרי שמחת בית השואבה. (ס"א). טעם אמירת מאמר ד"ה "כי נער ישראל" בשמחת תורה תרס"ו בלי הכנה, ועוד חידושים בהמאמר (בשמחת תורה גילוי ענינים גדולים בתורה, ביאור מאמר רז"ל פני משה כפני חמה וכו'). (ס"ו). התקשרות חסיד לרבי. (ס"י). מוסר מתוך אהבת ישראל אינו בגדר מוסר; החילוק בין מוסר לחסידות. (סי"א). הוראה מהגזוזטרא שהיתה בבית המקדש בשביל שמחת בית השואבה - גם עבור שמחת תורה. (סי"ד). הוראה משיעור היומי בחומש עה"פ (לג, יג) "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו", לקבל ההמשכות ולהתנהג כפי רצון אדמו"ר מהוריי"צ. (סי"ז). על המוהל מוטל החובה לפעול על משפחת הרך הנימול ב"ועשה טוב". (סי"ח). ביאור המדרש "קשה עלי פרידתכם"; האחדות דשמיני עצרת נמשכת על כל השנה. (סי"ט). דובר ע"ד קרן השנה; ע"ד צא"ח. (סכ"ב)
ליל שמח"ת תשח"י:
עבודה דמשה (מלמעלה למטה) ודאהרן (מלמטה למעלה) צריכה להיות אצל כאו"א, ולהתחיל בשמה - הפצת אור התורה בכל הסביבה. (ס"א) החילוק בין כלל ופרט (שכל פרט הוא ענין בפני עצמו) לחלק ועצם (שבכל חלק נמצא כל העצם); דוגמא לזה מנגלה דתורה בחיוב הזמן דד' המינים; עפ"ז יובן איך אפשר להיות אחדות ישראל, וכ"ז רק בענין של תורה. (ס"י) באיגוד הד' מינים צריך האתרוג להיות מופרד, וכמו"כ בישראל צריך להיות מחיצות ע"פ קביעות התורה; ביאור הטבעות שבלולב; מדוע צריך ג' הטבעות סביב לג' המינים (לולב, הדס וערבה), מדוע בהושענה רבה מורידים ב' הטבעות העליונים, ועפ"ז מדוע אין צריך ד' מינים בשמיני עצרת. (סי"ח) ביאור ענין כל המצוות מתייחסים אל העצמות. (סכ"א) תיווך בין הנאמר בשמחת בית השואבה שמעלת פרחי כהונה גדלה על הכהן גדול (גם) בכובד משאו, להנאמר בגמרא (סוכה נב) להיפך - שבגמרא מדובר "בכח" ובשיחה הכוונה "בפועל". (סכ"ב) אלו שהלכו לשמח יהודים והחסירו חלק נכבד מההתוועדות יקבלו בחלק הנשאר את כל החסר. ובהוספה. (סכ"ג) ע"ד שמחת תורה של פ' ברכה, ופ' בראשית. (סכ"ד) ביאור הניגון "פתחו לי אחותי וגו'", שהעוונות או הרגשת הישות מסתירים ומבדילים כו'; ופסוקי הקפות "אתה הראת לדעת" (מלשון שבירה) ועי"ז באים לדיעה האמיתית וכו', ולאח"ז "לעושה נפלאות גדולות לבדו" וביאורו. (סכ"ה) ניגון "עך טי דורין מארקא", וביאורו. (סכ"ח)
יום שמח"ת תשח"י:
שמחה דשמחת תורה עול (ע"ד עבודת ראש השנה) ולכן עיקר השמחה ברגלים. (ס"א) ענינו של יוסף (אדמו"ר מהוריי"צ) שע"י באים כל ההשפעות וכו'. (ס"ב) המשך התוועדות הי' לאחר, ואי"ז הפסק מצד דין "לבוד". (ס"ד)
ליל שמח"ת תש"ב:
תורת הבעש"ט המגיד ואדמו"ר הזקן שהאותיות ע'ד' ב"שמע ישראל" הם רבתי, כי צריך להמשיך בחי' "עד", פנימיות הנשמה, ב"דע", בידיעה; הלימוד מזה. (ס"א). פירוש מאמר רז"ל "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה - שאין לה עוסקים". (ס"ג). ביאור ע"פ הנ"ל (בענין ע"ד) למה נברא היצר הרע - ירידה צורך עלי'. (ס"ו). ב' עניני שמחה בחג הסוכות: השמחה יתירה מצד סוכות (שברמב"ם), ושמחת בית השואבה, ומצד העלאה בקודש יש מעלה בשמחת תורה; ה' שמחות - כנגד: נפש, רוח, נשמה, חי' ויחידה; כנגד ה' תפלות דיום הכיפורים. (ס"ז). ביאור התחלת "צוואת הריב"ש" בענין לימוד מוסר בכל יום. (ס"י). ע"ד יהודי רוסיא. (סי"א). ע"ד כפר חב"ד. (סי"ב). ע"ד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. (סי"ג)
יום שמח"ת תש"ב:
ע"ד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. (סי"ג). הפעולה דראש השנה בקו המרירות - בשמיני עצרת ושמחת תורה ע"י שמחה. (ס"א). ענין שמחת תורה. (ס"ב). מעלתם של תשב"ר; לימוד בלי לחשוב על ה"תכלית"; ענין "המלאך הגואל וגו'". (ס"ג). ההפרש בין ראש השנה לשמיני עצרת - ב' אופנים בידיעת השלילה. (ס"ז). ענין השמחה וריקוד ברגלים דוקא - למעלה משכל; ברכו בתורה תחלה, וההוראה מזה. (ס"ח)
ליל שמח"ת תשכ"א:
שמחת תורה בשמיני עצרת דוקא - להיותו נעלה מכל ימי תשרי ומאיר אז ענין כתר תורה, וכתר שם טוב שבתורה נפעל ע"י הריקודים בשמיני עצרת. (ס"א) לנצל השעות שבנתיים לשמחה, דשמחה מבטלת ההפסק בזמן. (ס"ה)
ליל שמח"ת תשכ"ג:
בשמחת תורה התורה שמחה עם היהודי; לימוד התורה צ"ל בהתעסקות ובמסירות נפש; וביאור ג' פרטים אלו בשייכותם זה לזה. (ס"א). פתגם מאדמו"ר האמצעי (ששמע מר"א הרופא) "נמצאים עמוק באלול ועדיין ה"פייאווקעס" אינם מוכנים", ענין ה"פייאווקעס": א) להוציא דמים מקולקלים, ב) להשקיט רתיחת הדמים, וענינם בעבודה. (ס"ח). ע"ד ה"סאנדיי סקול". (סי"ב). על הולכי התהלוכה לשמח יהודים; גם להקפות (- כמו לתקיעת שופר) מביאים ראי' מהתורה (ענינה לרקוד ברגלים), בפסוקי "אתה הראת" ו"לעושה נפלאות" הכוונה לעצמות, וזה מתגלה ע"י בקשת היהודי "אין כמוך וגו'". (סי"ג). לימוד הניגון "סטאוו יא פיטו וכו'" וביאורו. (סי"ט)
יום שמח"ת תשכ"ג:
ליריד, שאין מספיק הכוונה שהולך ליריד אלא צריך להיות אצל היריד בפועל. (סכ"ג)
יום שמח"ת תשל"ד:
מעלת יום שישי לגבי הימים שלפניו ושלאחריו. ובפרט ביום שישי זה שבו ה"ויכולו" דפ' ברכה.
ליל שמח"ת תשל"ה:
החג מצד עצמו פועל שמחה אצל יהודי ומ"מ היא בהגבלה, ועי" הציווי "ושמחת בחגך" נפעל שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה; שייכות הנ"ל להפלוגתא (ברכות לה, א) אי מילתא דאתיא מסברא כתב לה קרא או לא, ובנדו"ד יש תיווך דב' המ"ד; שמחה זו הגם שהיא למעלה ממדידה והגבלה, מ"מ היא נמשכת גם במדידה והגבלה. (ס"א). הכח שיש ליהודי להוסיף כח בפשוטו של מקרא, וכביכול גם בקוב"ה, נרמז במש"כ "ושמחת בחגך"; ענין זה מתבטא גם במאמר חז"ל: "הקב"ה גוזר וצדיק מבטלה"; שייכות הנ"ל לשמחת תורה ששמחים על לוחות שניות עבודת התשובה מצד היהודי. (ס"ב). במתן תורה ניתן ליהודי כח לפעול את כל הנ"ל ע"י ש"אתה בחרתנו"; על כאו"א מוטל אחריות לנצל את כשרונותיו ביחס לעצמו ולזולתו כשלוחו של הקב"ה לפעול דירה בתחתונים. (ס"ג). הביאור מדוע לפעול את כל הנ"ל בכלל, ודירה בתחתונים בפרט הוא דוקא מצד ש"אתה בחרתנו". (ס"ד). סדר הפסוקים ד"אתה הראת" הם בדיוק; ביאור הפסוק "ה' מלך וגו'", והפסוק (שלאח"ז) "ויהיו נא אמרינו וגו'" ודיוק הסדר זה אחר זה. (ס"ה).
יום שמח"ת תשל"ה:
הקריאה דשמחת תורה "ויהי בישורון מלך וגו'" תוכנה שפועל על כל סוגי בני ישראל ("יחד שבטי ישראל"); שם "יעקב" קאי על דרגא נמוכה, שם "ישראל" על דרגא נעלית, אבל "ישורון" - מלשון "שיר" - כולל את כולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין; קשר תחלת שמחת תורה עם סופו. (ס"א). אמנם שמחת תורה שייך לכאו"א (אפי' גר שנתגייר בערב שמח"ת), מ"מ מי שעבד במשך כל החודש וכו', הוא באופן נעלה יותר; ה"טאנקיסטן" שעבדו במשך כל הקיץ העבר שיאמר לחיים ושיהי' שמחת תורה בשמחה גדולה מאד. (ס"ב). "הוי גולה למקום תורה" - תלמידים הנוסעים לחזק הישיבות ברחבי תבל, וזה יביא להצלחה בהרחבה במצב הכספי של הישיבות. (ס"ד). המשך (מליל שמח"ת) בביאור (סדר) הפסוקים ד"אתה הראת": "ה' מלך וגו'", "ויהיו נא אמרינו", "ויהי בנסוע הארון" ו"ה' עוז לעמו יתן". (ס"ד). ההוראה מ"ויהי בנסוע הארון" דוקא (ולא ספר תורה או טלטול דבר קטן יותר וכדו') - ד"עמו אנכי בצרה", ע"ד שחיקת כתר המלך (- המשל על הפצת החסידות) להצלת בן המלך; כמו"כ בעבודה, אינו מספיק "בכל לבבך ובכל נפשך" אלא גם בכל מאדך - בקשו פני". (ס"ה). הענין דשמחת תורה צריך להמשיך לכל השנה, ע"ד בית המקדש שעלו אליו (לרגל) רק ג"פ בשנה אבל הי' קיים בכל השנה, וכן צ"ל בבית המקדש שבכאו"א - תפלה במקום קרבנות. (ס"ו). ביום זה צריך לדבר אודות מעלת התורה - כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם; במבצעים צריך להתחיל ב"מבצע תורה", ועי"ז יהי' חיות בשאר המבצעים; בשמחת תורה רוקדים עם התורה לפני לימודה, בכדי שתהי' שמחה בלתי מוגבלת (בערך ההבנה וכו'). (ס"ז). "הכל הולך אחר החיתום" בסיום "אתה הראת" מביא הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", כתובים כאן ב' דרגות ציון וירושלים - תורה ודבר ה'; מציון צריכה לצאת תורה אמיתית, ודבר ה' בנוגע לפועל; אודות תיקון חוק "מיהו יהודי"; "הוי גולה למקום תורה" - נסיעת תלמידים לחזק הישיבות ברחבי תבל. (ס"ח). על הטוענים איך אמרו (בהתוועדות דיום ו' תשרי) "לימוד זכות" על "מרים בת בילגה", יש להביא המעשה דאדמו"ר הזקן שלימד זכות על אותם שהרגו זכרי' הנביא וכו'; המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת סוכה בביאור ב' השיטות בנוגע למשמרת בלגה; ביאור בגדר מחיית עמלק - רק על בני אדם, או גם על בעלי חיים ואפי' דומם; אודות קרן השנה; שיעורי "חת"ת"; ו"שנים מקרא ואחד תרגום". (ס"ט).
ליל שמח"ת תשל"ו:
בשמחת תורה, יהודי שמח עם התורה והתורה עם היהודי, כי כשנותנים מתנה הן המקבל והן הנותן שמחים, רק שבכדי שהנותן יהי' שמח צריכים לנצל המתנה כדרוש, דהיינו שכאו"א ילמוד הוראה לחיי היום יומיים, ובכל רגע שהרי "כי הם חיינו", ובחיות לא שייך הפסק גם לרגע א'. (ס"א). בענין שמחת הקב"ה בישראל, מביא אדמו"ר הזקן הפסוק "ישמח ה' במעשיו" שמשמעו דהשמחה דהקב"ה היא בכל הברואים כי יהודי צריך להאיר גם לאומות העולם, וכמו שאומרים בברכת התורה "בחר בנו מכל העמים" - כי צריכים לפעול גם עליהם, וה"בנו בחרת" היא בעצם הגוף של היהודי; אודות ה"מהדרים" שטוענים שיש להתבודד לגמרי מהעולם. (ס"י). פירוש הפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים": "ציון" פירושו סימן, היינו שפעל ע"ע שכל מציאותו היא רק סימן להענינים דלמעלה, אבל מכיון שהוא עדיין "מציאות" (ולא בבחינת ביטול לגמרי) - "תצא תורה" - עבודתו בלימוד התורה היא ע"פ ההבנה וההשגה בשכלו, דשם שייך שיהי' דעות שונות אשר אלו ואלו דא"ח; אבל "ודבר ה' מירושלים" - שלימות היראה והביטול, ובעבודת ה' צ"ל ב' הקוים: א) עבודה שע"פ טו"ד - ציון, ב) קבלת עול - ירושלים, היינו שהקבלת עול יחדור בכחות הפנימיים, וההוראה שהשמחה בשעת הקפות צ"ל בקבלת עול ואז יחדור בפנימיות. (ס"כ).
ליל שמח"ת תשל"ג:
ליל שמחת תורה מחבר את עניני שמיני עצרת ושמחת תורה שמצד כל אחד צ"ל שמחה גדולה ביותר. (ס"א). השמחה דשמחת תורה היא לגמרה של תורה ענין רוחני, והשמחה דשמיני עצרת - שמחת המועד הקשורה ב"אספך מגרנך וכו'" - מענין גשמי וצ"ל דוקא בגשמיות ואעפ"כ שמיני עצרת קודם לשמחת תורה מפני העילוי שבמילוי הכוונה העליונה למטה דוקא. (ס"ב). המשך - אעפ"כ אינו מובן, הרי בשמיני עצרת עומדים בתכלית הירידה בעניני העולם ואילו בשמחת תורה - בתכלית העילוי, למעלה מהעולם ומדוע שמיני עצרת קודם? (הביאור - לקמן); ההתבוננות במעלת התורה תביא לכיבוש העולם ע"י תורה מתוך שמחה גדולה. (ס"ג). המשך - קדימת שמיני עצרת לשמחת תורה היא בדרך סיבה ומסובב - ע"י שנמצא בעולם יהי' הלימוד לאח"ז בשלימות יותר, ועניני העולם הם ההקדמה לדרגא שבה התורה נעלית מהעולם. (ס"ד). הוראה מקביעות שנה זו דראש השנה, חג הסוכות ושמיני עצרת הם בשבת וסמוך לשמחת תורה קורין (בחוץ לארץ) פ' וזאת הברכה (השייכת לפ' בראשית שלומדים במשך השבוע) - המשכת כל הברכות. (ס"ה). אמירת "לחיים" ע"י ההולכים לשמח בבית הכנסת ועמם - כל הקהל. (ס"ו). העברת הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום. (ס"ז).
יום שמח"ת תשל"ג:
ביאור הקושיא מפני מה אין שמחת תורה בחג השבועות והביאור ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים, ולמעשה בשמחת תורה צ"ל כאו"א בתכלית השמחה. (ס"א). הלוחות היו "חמש מול חמש" - חיבור ב' הקוין דסור מרע ועשה טוב בנקודתם הפנימית, מזה נשתלשל למטה באצבעות ידי האדם- חמש מול חמש, כאשר מוחא בשתי ידיו מוכיח שעבודתו היא בב' הקוין בבת אחת. (ס"ב).
ליל שמח"ת תשל"ד:
המשותף שבשמיני עצרת ושמחת תורה: אחדות בני ישראל: בשמחה (בלי קשר לציווים אחרים) הכתרת המלך, ריקוד בשמחת תורה (השוה בכולם, משא"כ הבנה והשגה). (ס"א) הסדר הוא" מן הקל אל הכבד": שמיני עצרת יושבים בסוכה - ארעי, המשכת האור באופן ארעי, ולמעלה מזה שמחת תורה "בית" המשכת האור בקביעות. (סי"א) ב"שמחת תורה" ב' פירושים: א) יהודי משמח את התורה, מאחר שבני ישראל מושרשים בעצמות, הם ממשיכים העצמות בתורה (ממוצע לדירה בתחתונים). (סט"ז) ב) התורה משמח את היהודי, כי היהודי הוא "נברא", והתורה מקשרת אותו בהקב"ה; ביאור הרב המגיד מדוע מאריך בתפלה, ממשל הנוסע בחינוך וכו'), כך שהלמעלה ממדידה והגבלה יהי' נעלה יותר. (סט"ו). שיחה ד: שייכותם של פסוקי "אתה הראת" להקפות שענינם שמחה הידיעה ("הראת לדעת") דהוי' הוא האלקים פועלת שמחה גדולה, ואף שללימוד פנימיות התורה צ"ל "לבו דואג בקרבו" - ה"ה נושא ב' הפכים (- "לעושה נפלאות כו'") ואף שלא עביד קוב"ה ניסא למגנא, בכ"ז עושה נפלאות בגלל "(כי לעולם) חסדו". וכ"ז צ"ל נמשך למטה בארץ במקום מוגבל "(כי מציון (תצא תורה... מ)ירושלים"; ביאור הפסוק "ויהיו נא אמרינו כו'" וההוראה: כשמדברים עם הגוי, צ"ל בלשון רכה אך בתוקף ובכחו של "אדון כל". (סכ"ד). שיחה ה: חלוקת משקה (לסיימו לפני הקפות) ע"י הרבנים. (סל"ב).
יום שמח"ת תש"מ:
שיחה א: בשמחת תורה ישנם ריבוי ענינים (ע"ד א"ס) והעיקרי בהם "שמחת תורה" (- השמחה, התורה וחיבורם יחד), שהוראתו - לקחת, לכל השנה, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, שבכל עבודתו יצא מההגבלות; ועד"ז בצדקה - כאשר כאו"א יחליט לתת למעלה מיכלתו, "חמישית לפרעה", יפתח לו הקב"ה צנורות חדשים ויתן לו "ארבע ידות". (ס"א). שיחה ב: בהנ"ל יש להבהיר: תחלה יש לתת את "החמישית" ואז הקב"ה יתן ה"ארבע ידות", ולא להיפך, וכדאי יותר שהקב"ה יהא חייב לו (כביכול) מאשר שהוא יהי' חייב; אין טעם לבוא אלי בשאלות לאחר שמחת תורה כאשר עומדים במדידה והגבלה, אלא להחליט עכשיו בפועל ולכתוב את ה"טשעק" כפשוטו; צ"ל החלטה ללמוד תורה למעלה ממדידה והגבלה. (ס"ט). שיחה ג: שלילה מוחלטת של השיטה שאנשים זקנים מפסיקים לעבוד (רעטייערן) אעפ"כ אמנם אפשר למעט בעסק אבל לא להפסיק לעבוד, גם הם צריכים לתת למעלה מיכלתם (כנ"ל) ואל יטענו שאינם עובדים כו'; העצלנים יותר יכולים לקנות כרטיס הגרלה (ועי"ז יפרעו את ה"טשעק"), אבל אז ה"ה חייב להקב"ה כנ"ל (שאינה ביכולתם לפרוע) ויסמכו בעבודה דדירה בתחתונים" כמה דרגות: בתחתונים" שבאדם, בחלקו בעולם, ובאוה"ע (ובשמע"צ עבודה זו נעשית בדרך ממילא); עי"ז זוכים לגאולה, שאז יהי' גם שלימות הבירור דאוה"ע אלא שזהו ענין צדדי, כמובן מדברי הרמב"ם (ודא"ג: מדבריו שם רואים את גודל הענין דידיעת ה' החסידות) (ו־י).
ליל שמח"ת תשמ"א:
שיחה א: הטעמים, לחיוב ולשלילה, לעריכת קידוש בעת ההתוועדות, ולמעשה - שמא ישנו מי שעדיין לא עשה יקדש מתוך שמחה שתמשך לכל השנה. (ס"א). שיחה ב: "שמחת תורה", לשון יחיד כוללת ב' שמחות - שמחת ישראל בתורה והתורה בישראל כי שניהם נהפכים למציאות אחת; אף על פי שהייחוד נפעל ע"י הלימוד, אף על פי כן השמחה חודרת בכל המציאות כי זוהי בחינת המציאות לגמרי וביטול חילוקי הדרגות בישראל; לפעול - צריך להיות שמחה גדולה בפועל ממש (ס"ז). שיחה ג: הביאור, על פי דא"ח, בפסוק "אתה הראת לדעת גו'", באופן המובן לילד קטן; משמחת תורה יש לקחת שמחה על כל השנה כולה והחלטה תקיפה ע"ד לימוד ומצב התורה בשקידה ובהתמדה; חלוקת משקה. (סכ"ו).
יום שמח"ת תשמ"א:
חלקות משקה ע"י חברי הכולל. (ס"א) המעלה שבהסברת פסוקי "אתה הראת כו'" גם לטף - פעולת הענין ביחס לאנשים ונשים (על דרך מה ש"ליתן שכר למביאיהם" מוסיף ב"למען ילמדון"), וכן בפעולות בהפצת המעינות המוסיפות בהעומק; ביאור המבואר בדא"ח על הפסוק "לעשות נפלאות" גו' באופן המובן ל"טף"; ההוראה - בענין החינוך אין לחשוש מלספר לילדים אודות "נפלאות גדולות" שבתורה (על דרך "על הסלע הך ויצאו מים" וכיו"ב) ואדרבה כו' (ס"ג) המשך ההתוועדות - מחר ביום שבת קודש ובנתיים - יוסיפו בשמחה כו' ע"י זה שבליל שבת קודש קידוש (ולא הבדלה). (סכ"ב).
ליל שמע"צ תשמ"ב:
ליל שמיני עצרת ה'תשמ"ב, בעת הקפות"
(1) הקפה ה': הרבנים
זמן זה הוא עת רצון" לבטל ענינים הבלתי רצויים הפגיעה בשלימות הארץ ח"ו (שהיא ע"י יצרו אנסו"); ולכן ילכו בהקפה זו (מלך עולמים") הרבנים (מאן מלכי רבנן") ויפסקו שא"י כולה שייכת לעם ישראל (א־ד)
(2) הקפה ו': חברי הועדים העוסקים בכתיבת ס"ת הכלליים
בנ"י הם בעה"ב על העולם, מאז מ"ת שבו נעשו ממלכת כהנים"; ענין זה שייך במיוחד לשמע"צ, הקשור עם יוסף שענינו ובלעדיך לא ירים איש גו" (ה"ו) התאחדות בנ"י בכתיבת ס"ת הכלליים, שעי"ז נעשה הענין דעוזר דלים" (ז"ח) הקפה ו' (עוזר דלים") קשורה עם אדמו"ר מוהריי"צ: היא כנגד ספירת היסוד, ענינו של יוסף (שמו של אדמו"ר מוהריי"צ); עבודתו של אדמו"ר מוהריי"צ היתה עם כל בנ"י, באופן דעוזר דלים" (ט) בהקפה זו ילכו חברי הועדים" העוסקים בכתיבת ס"ת הכלליים (י)
ליל שמח"ת תשמ"ב:
ליל שמחת תורה ה'תשמ"ב
א. שמע"צ ושמח"ת: פר יחידי כנגד אומה יחידה"
ענינו של שמע"צ (ושמח"ת) מעלתם של בנ"י מצ"ע כפי שהם למעלה מאוה"ע (פר אחד"), משא"כ סוכות ענינו פעולת בנ"י באוה"ע (ע"י הע' פרים) בדוגמת פעולתם באוה"ע שיקיימו ז' מצוות בני נח (שהליכתו של הקב"ה לבני עשו וישמעאל פעלה שיהי' בכחם לקיימם מפני שכך נאמר בתורה) אעפ"כ שגם בזה עבודת בנ"י נעלית יותר מקיום המצוות דבני נח; ההדגשה דוקא בשמע"צ (ולא בשאר יו"ט) מכיון שהקרבת הפרים בו נשתנתה מהקרבתם בחגה"ס שהוא בא בהמשך אליו (א־ה) (ס"ט); יש שיתנו לי ה"טשעק" (שאינה ביכולתם לפרוע) ויסמכו בעבודה דדירה בתחתונים" כמה דרגות: בתחתונים" שבאדם, בחלקו בעולם, ובאוה"ע (ובשמע"צ עבודה זו נעשית בדרך ממילא); עי"ז זוכים לגאולה, שאז יהי' גם שלימות הבירור דאוה"ע אלא שזהו ענין צדדי, כמובן מדברי הרמב"ם (ודא"ג: מדבריו שם רואים את גודל הענין דידיעת ה' החסידות) (ו־י)
(2) מבצע ס"ת הכלליים
בשמע"צ מודגשת אחדות ישראל (פר אחד"), ולכן יש לעורר ע"ד ס"ת הכלליים; לאחר גמר כתיבת הס"ת מתגלה שהקונה אות בס"ת כאילו כתב הס"ת כולה; ע"י קניית אות בס"ת מתגלה הקשר שלו עם חלקו בתורה, והחומה זו תורה" מגינה עליו מענינים בלתי רצויים, ועד לחומת אש" הפיכתם לטוב (יח־כב)
ג. פסוקי אתה הראת"
הטעם לאמירת י"ז (טו"ב) פסוקי אתה הראת" כדי להביא ראי' מן התורה לגודל השמחה דשמח"ת (כג) ביאור הפסוק אתה הראת לדעת גו'" שהידיעה היא בשני אופנים: הוי' יראה עילאה שלאחרי החכמה (שמחה לגמרה של תורה) - ביטול הוא האלקים" ואין עוד מלבדו"; בשמח"ת מודגש שאין סתירה בין ענין הריבוי לאחדות הפשוטה (הוי' הוא האלקים"), בכך שהשמחה היא אצל כולם בשווה (כד־ה) ביאור הפסוק כי מציון גו': תורה" שייכת לציון" (פנימיות), ודבר ה" לירושלים" (יראה וביטול) (כו) הקשר בין שני הפסוקים בשניהם מתגלה הענין הנעלה בענין שמצ"ע אינו בדרגה זו; ההוראה בעבודת האדם, יש לפעול גם במקומות שאינם במעמד לקחת שמחה על כל השנה כולה והחלטה תקיפה ע"ד לימוד ומצב התורה בשקידה ובהתמדה; חלוקת משקה. (סכ"ו)
ד. שנים מקרא ואחד תרגום (כט).
ליל שמחת תורה ה'תשמ"ב, בעת הקפות"
(1) הקפה ה': הילדים..
בהקפה זו יש לכבד את הילדים צבאות השם" של מלך עולמים" מכיון שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא", מן הראוי שההולכים להקפה זו יחשבו שהם נמצאים עתה בירושלים
(2) הקפה ו': יש לחשוב שנמצאים עתה בירושלים
יום שמח"ת תשמ"ב:
א. שמחת תורה: דרגות בשמחה ובבחירה
כמה דרגות בענין השמחה בעבודת ה' דכל השנה, במועדים לשמחה", בחגה"ס (זמן שמחתנו"), בשמע"צ ושמח"ת (כמנהג ישראל); ועד"ז כמה דרגות בענין דאתה בחרתנו" בכל השנה (שהרי הבחירה קשורה עם התורה שהיא חיינו" ולא שייך בזה הפסק, ואף שלפעמים ישנו ענין בביטולה של ה"ז בדרגא נמוכה יותר), בימים טובים (שבהם אומרים אתה בחרתנו"), ובשמע"צ ושמח"ת (ישראל ומלכא בלחודוהי") (איו) בכחו של כאו"א לבחור לאיזו דרגא בבחירה להתקשר, ועתה הזמן לבחור בדרגא הנעלית ביותר כשם שבענינים גשמיים מי שיש לו מנה רוצה"
ב. 1) שיעור חומש היומי (לג, יח): ולזבולון אמר גו'"
שגם אצל השייכים לקו דזבולון צ"ל ויששכר באהליך"), התעסקות בעניני העולם [מאמר המוסגר: מה שאומרים ביה"ר שבאם אני עבדך משבט פלוני", אף שכאו"א שייך לכל השבטים (דאל"כ אין מקום לחזור ולבקש בכל יום רק מצד הספק) כי השייכות לכל השבטים היא בהעלם, ולכן ישנה בקשה מיוחדת בנוגע לשבט שלו דוקא) (יב־יט)
(2) אושפיזין: אדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ
החילוק ביניהם: אדמו"ר מוהרש"ב פעל בנוגע לתלמידי ישיבות, ואדמו"ר מוהריי"צ חידש את הפעולה באלו הרחוקים מיהדות - כההוראה דזבולון בצאתך" (אף שענין זה קשור עם אהבת ישראל, שהודגשה ע"י כל רבותינו נשיאינו); עד"ז הוא החילוק בין דוד לשלמה שדוד פעל בעמים הקרובים לא"י, ושלמה פעל גם בעמים הרחוקים (כ־כד)
(3) שיעור חומש דשבת חוה"מ (לד, ח): ויבכו בני ישראל את משה גו'"
ביאורים בטעם שדוקא בפרשת פטירת משה מדובר ע"ד מעלת אהבת ישראל דאהרן: כיון שאז היתה תכלית השלימות דעבודת משה, ואעפ"כ לא הגיע מעמדו ומצבו (ע"ד הביאור באיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי") (כה־ז)
(4) ביאור קדימת הזהירות בתומ"צ לזהירות במנהגים
לאהבת ישראל דאהרן; כיון שבמשך ימי חייו לא הי' לו פנאי לחשוב אודות עצמם) (כח"ל) החילוק בין קיום התומ"צ למנהגי ישראל בדוגמת החילוק בין בניית דירה לקישוט הדירה; וכשם שבניית הדירה קודמת לקישוט (על־אף מעלת הקישוט), כך קיום התומ"צ קודם לזהירות במנהגים (על אף המעלה שבהם לגבי התומ"צ
ג. 1) ויעקב הלך לדרכו"
עיקרו במוצאי שמח"ת; העבודה צ"ל גם בבחי' עקב שברגל, באופן דהליכה", שמצד זה אין חילוק בין ראש" לעקב" (לב־ד) ובאופן שמתענג בזה (דרכו"); פירוש נוסף בדרכו" דרכו" של הקב"ה, שיעורי חת"ת והחלטות טובות מכל חודש תשרי הן לאנשים והן לנשים
(2) השתתפות בכינוס תורה": שמחת בית השואבה לשיטת הרמב"ם
מדברי הרמב"ם משמע שהשמחה יתירה" בחגה"ס אינה קשורה כלל עם ניסוך המים, ולכאורה אין זה מתאים עם המבואר בגמרא ובחסידות (ומה שתירצו בזה אינו מספיק); הביאור בזה כשם שלדעת הרמב"ם השאיבה ממעין (ממעייני הישועה") אינה לעיכובא, כך השאיבה בששון" אינה לעיכובא, ולכן צ"ל שהשמחה דחה"ס היא המ"ע דושמחתם" ואינה קשורה עם ניסוך המים (אלא שברוב השנים היו שני ענינים אלו יחד) (לו־מג)
ד. (1) מעלת נשי ישראל
מעלת נשי ישראל בקשר לנתינת לוחות אחרונות שביוהכ"פ שלימות הענין היתה בהקמת המשכן, ובנדבת המשכן קדמו הנשים לאנשים (מד)
(2) ויעקב הלך לדרכו"
המשכת כל עניני חודש תשרי (קבעומ"ש דר"ה, התשובה דיוהכ"פ, השמחה דחגה"ס, והשמחה המיוחדת דשמח"ת) בכל השנה (מה)
(3) צורת הלוחות
מדברי הגמרא שהלוחות מילאו את כל חלל הארון מוכח שהיו מרובעים ולא בצורת חצע"ג; לפלא על המוסדות שמציירים בסמלים שלהם לוחות בצורת חצע"ג, דבר הפוגע בחינוך כו', ובהכרת לתקן ענין זה (מו־ז)
(4) המצב באה"ק
כאשר שלימות הארץ היא כדבעי ה"ז פועל חידוש בכל הענין: אין לאיש רשות לגזול שטחים השייכים לכל בנ"י; אם היו עומדים בתוקף היו נפסקים הלחצים; ע"י הכניעה ללחצים מיתוספים מעשי חבלה; אין מקום להעמיד יהודים בסכנה בהווה על סמך השערה שזה ימנע פיקוח נפש בעתיד (מח־נא) שמשה, שהי' עניו מכל אדם, הי' יכול בשמח"ת לשבח א"ע (כי שם חלקת מחוקק ספון") (נב)
5) מבצע ס"ת הכלליים
ע"י רכישת אותיות בס"ת, שיש בו ס' ריבוא אותיות, נפעל ענין האחדות בבנ"י (כיון שמספר ס' ריבוא כולל את כל בנ"י); ע"י האחדות נפעל הנצחון במלחמה באופן של שלום; עי"ז פועלים חיזוק בקיום העולם כולו (נג"ו)
6) מבצעים (נז)
ליל שמח"ת תשמ"ג:
שיחה א: השיעור חומש דשמח"ת - כל פרשת ברכה, מתחלתה עד סופה; "נעוץ תחלתן בסופן" - "וזאת הברכה", "לעיני כל ישראל" - המשכת כל הברכות באופן הנראה ונגלה לעיני בשר. (ס"ג). שיחה ב: "נעוץ סופן בתחלתן" - ע"י "לעיני כל ישראל" נוסף עילוי ב"וזאת הברכה אשר ברך משה". (ס"ד). שיחה ג: אחדותם של ישראל ע"י כתיבת ספרי תורה כלליים; חלוקת משקה ל"ועדים" שעסקו בזה. (סכ"ד)
יום שמח"ת תשמ"ג:
שיחה א: האחדות דשמע"צ ושמח"ת - "פר אחד", "כנגד אומה יחידה", "גוי אחד (גם בהיותם) בארץ". ולכן, בהיותם "בארץ" הם בבחי' "אורחים", לפי שאין זה ביתם, ואעפ"כ, נותן להם הקב"ה כל צרכיהם הגשמיים בהרחבה, כדי שיוכלו למלא שליחותם בעולם. (ס"א). שיחה ב: ביאור הפסוק "אתה הראת לדעת גו'", והקשר עם הענין ד"לכתחילה אריבער". (ס"ח). שיחה ג: ביאור הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו גו'", והקשר עם הענין גם לאחרי כל העילויים דחגה"ט ושמח"ת צ"ל העבודה דזבולון בצאתך" (כשם מאתיים כו""; הרמז להנהגה זו בפסוק בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת" (ז"ט) ההוראה בפועל הוספה בלימוד התורה, ובכל רגע בשמח"ת יש להחליט על הוספה באופן נעלה יותר (י"יא)
ליל שמח"ת תשד"מ:
שיחה א: ס"א המשחה דשמח"ת - שמחה שמצד הבחירה, למעלה ממדידה והגבלה: מעלת השמחה בשנה זו - שפ"ה ימים, למעלה משנ"ג ימים - הגימט' ד"שמחה", שיחה ב: ס"ז - לקישוט הדירה; וכשם שבניית הדירה קודמת לקישוט (על־אף מעלת הקישוט), כך קיום התומ"צ קודם לזהירות במנהגים (על אף המעלה שבהם לגבי התומ"צ עיקר ענין השמחה, באופן שלמעלה ממדידה והגבלה - בשמח"ת דוקא, יותר מאשר בשמע"צ; הטעם לשינוי ההנהגה בשנה זו בעריכת ההקפות דשמע"צ בשמחה גדולה ביותר - מכיון ש"עמך ישראל צריכים שמחה", ע"ד הסיפור אודות אדמו"ר הזקן שהקדים לתקוע בשופר לפני התפילה, שיחה ג: סט"ז - א) כחו של כאו"א מישראל לפעול בעולם כולו, גם בהנהגת המלכיות, "כח מעשיו הגיד לעמו גו'" - ב) ברכותיהם של בנ"י איש לרעהו בנוסח דברכת כהנים, שיחה ד: סכ"ו - ברכת כ"ק אדמו"ר לכלל ישראל בנוסח דברכת כהנים ע"י
יום שמח"ת תשד"מ:
שיחה א: ס"א - זכותם של היהודים הנמצאים "מאחורי מסך הברזל" שיחה ד: ס"ד - א) שיעור חומש דששי - "מעונה אלקי קדם גו'": המשכת "אלקי קדם" למטה מטה ביותר ס"ה - ב) שיעור חומש דשביעי - "ויעל משה גו' אל הר נבו": גילוי והמשכת שער הנו"ן בשמח"ת - חודרת את הגוף הגשמי ומציאות העולם (למעלה מגילוי זה במתן תורה), שמחה רוחנית לגמרי בריקוד ברגלים, מתכיפים התחלה להשלמה - "ויעל משה גו' להר נבו", ביחד עם "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", המשכת שער הנו"ן במציאות העולם
ליל שמח"ת תשמ"ה:
שיחה א: ס"א - שמע"צ שומר ההיקף דשמחת ימי הסוכות שפעולתה תהי' באופן נצחי, אלא שבשנה הבאה אראנו נפלאות, שיחה ב: ביאור י"ז פסוקי "אתה הראת" - בג' חלוקות: בנוגע לכללות העולם, בנוגע לבנ"י, ובנוגע לעבודתם של ישראל, הכרזת סדר ההכנה להקפות.
יום שמח"ת תשמ"ה:
שיחה א: ס"א - "מצות היום בשמחה" - חיבור היום (גדר הזמן, מטה מטה) עם מצוה המצוות, ובפרט ע"י שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, ועי"ז - כל ההמשכות מלמעלה באופן של הרחבה שלמעלה ממדידה והגבלה, ובענינים גשמיים, שיחה ב: ס"ז - שיר של יום דשמע"צ - "למנצח על השמינית", ותוכנו - המשכת ענין הגאולה (כינור של שמונה נימין) בזמן הזה, והקשר עם האושפיזין, סי"ב שיעור היומי ברמב"ם חשיבות עבודת השחיטה, וכשרותה בזר ואפילו בטמא, מצד גודל מעלתו של יהודי, שיחה ג: סי"ד - ב' קצוות של בפסוקים שלפני הקפות: הפלאת עצמותו ית' וההמשכה למטה מטה והקשר לענין ההקפות - שגם בהם דוגמת ב' קצוות הנ"ל
ליל שמח"ת תשמ"ז:
שיחה א: ענינו של שמח"ת - גילוי והמשכת התורה, כולל פנימיות התורה, עד למטה מטה, ובהדגשה יתירה לאחרי גילוי והתפשטות תורת החסידות ע"י רבותינו נשיאינו מדור לדור, עד לדורנו זה, אפילו ביחד לאוה"ע. שיחה ב: שבעת ימי הסוכות - "שובע שמחות", "שבע שמחות" - ז' דרגות בשמחה, כנגד שבעת ימי ההיקף; שמע"צ דרגא הח', למעלה מההיקף, למעלה ממדידה והגבלה; ועילוי נוסף בשמח"ת - יו"ט שני של גלויות, מדברי סופרים, מצד מעלתם של ישראל שלמעלה אפילו מהתורה, "ישראל קדמו", שלכן, ישראל משמחים את התורה. שיחה ג: "גמרה של תורה" - "לעיני כל ישראל", "שנשאו לבו לשבור את הלוחות כו'", היינו, שסיום וגמר התוה הוא - מעלתם של ישראל שלמעלה מהתורה, "ישראל קדמו", שלכן, שובר משה רבינו את הלוחות כדי להציל את ישראל.
יום שמח"ת תשמ"ז:
שיחה ב: ע"ד הקמת בתי חב"ד בכל מקום ומקום - הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. שיחה א: בשמחת (שמח"ת) מודגש ענין החידוש, במשך כל המעל"ע, עד לרגע האחרון - מצד חידוש הבריאה והאדם, ולכן, יש להוסיף בשמחה וריקודים, עד לשמחה באופן דבלי-גבול, ריקוד של בחי' היחידה. שיחה ג: ב) שיעור הרמב"ם דשמח"ת טהרת הכלים ע"י שבירתן, ולאח"ז - כלים שלמים, ושייכותו לשמע"צ ושמח"ת - ענין התשובה. א) שיעור תניא דשמע"צ "בימיו ובימינו תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח", ושייכותו לשמע"צ ושמח"ת - ענין האחדות. שיחה ד: קרן השנה, שיעורי חת"ת ומבצעים; ניגוני שמחה. שיחה ה: השתתפות ב"כינוס- תורה" - שקו"ט בדעת ר"י שבניסן נברא העולם.
ליל שמח"ת תשמ"ח:
שיחה א: ההמשך דשמע"צ ושמח"ת (שמיני ותשיעי) לשבעת ימי הסוכות - גם בענין ד"הקהל", כמרומז גם בסימן ד"פז"ר קש"ב" שממצב של פיזור ("פזר") עושים הקשבה אחת ("קשב"), ועי"ז ההכנה ל"תלוקטו לאחד אחד גו'", שיחה ב: א) הדגשת ענין האחדות ("הקהל") בקביעות דשמע"צ ושמח"ת בימים חמישי וששי - עירוב תבשילין, ב) הדגשת ענין האחדות בשמחה וריקודים ד"הקפות", שיחה ג: א) ההמשך דשמע"צ ושמח"ת גם בענין ה"אושפיזין": שמע"צ - שלמה המלך ואדמו"ר מהוריי"צ, ושמח"ת "לעיני כל ישראל", ב) שבעת האושפיזין החסידיים - הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, וממלאי מקומו - לא רק לחסידות חב"ד, אלא "לעיני כל ישראל", ג) בענין קריאת פרשת המלך ע"י אגריפס השתתפות ב"כינוס-תורה"
יום שמח"ת תשמ"ח:
שיחה א: אמירת "לחיים" דהקב"ה - התהוות וחיות כל הנבראים בכל רגע ורגע. ודוגמתו בישראל (ש"דומין לבוראם") - שמברכים איש רעהו בכל מילי דמיטב (אמירת "לחיים"), ובפרט ביו"ט, ועד לנתינת "לחיים" - ע"י הצדקה, ובפרט במאכל ומשקה (צדקה דנשים), עד ל"פרו ורבו" - חיים חדשים כפשוטם, שיחה ב: הקשר ד"לחיים" עם "הקהל" - "יראת ה' לחיים"; ע"ד ההתעסקות ב"הקהל"; "הקהל" - גם בתורה
ליל ויום שמח"ת תש"נ:
- הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. פסוקי "אתה הראת" הם "טעמים על השמחה" המיוחדת דהקפות - שמחה הקשורה עם "כתר תורה" וחודרת עד לעקב שברגל, ע"ד הגילוי והמשכה ד"אתה הראת לדעת גו' אין עוד מלבדו". "אתה הראת לדעת גו' אין עוד מלבדו", שנתגלה במ"ת, ויתגלה בתכלית השלימות בימות המשיח - ישנו כבר (בהעלם) בהתחלת הבריאה, ומתגלה בשמח"ת, לאחר הקליטה דעניני ר"ה, חידוש ההתהוות באופן שמתגלה מלכותו של הקב"ה בעולם, ועד להגילוי בתכלית השלימות בימות המשיח - כמודגש בכל י"ז פסוקי "אתה הראת". הדגשת כהנ"ל בשנה זו - "תהא שנת נסים", ובהקביעות דשמח"ת ביום ראשון בשבוע, "יום אחד". ההוראה בפועל - עבודת השנה צ"ל חדורה שמשיח צדקנו בא "היום", וביחד עם זה, עבודה מסודרת בגדרי העולם. השלמות לשיחות דלעיל.
יום שמח"ת תנש"א:
שיחה א: הדגשת מעלת השמחה בשמח"ת באופן ד"ופרצת" שב"ופרצת", והשייכות המיוחדת לשנה זו - תהא שנת אראנו נפלאות, שיחה ב: ביאור י"ז פסוקי "אתה הראת" - בג' חלוקות: בנוגע לכללות העולם, בנוגע לבנ"י, ובנוגע לעבודתם של ישראל, הכרזת סדר ההכנה להקפות.