יום ב' דחג הסוכות תשי"ד:
בזמן הזה אין הגבלות גשמיות בשמחת בית השואבה, ולכן מתחיל מיום א'; שאיבת רוח הקודש גם בזמן הזה. (ס"א). ביאור בדברי הילקוט בהא דבפסח אינו מוזכר שמחה, ובשבועות פעם א' ובסוכות ג' פעמים. (ס"ח). בהא דבעינן בסכך הסוכה, שיהא כוכבים נראים מתוכו, ולא שיראו שמש וירח וכו'. (סי"ג). ב' ענינים בסכך: א) העלם והסתר, ב) שהכל סכים ביפי' - ענין הגילוי; ושייכות ב' הפירושים. (סט"ז).
יום ב' דחג הסוכות תשט"ז:
שמחת יום טוב ביין; מעלת מצות סוכה על שאר המצוות (-ד' מינים), והוראה בעבודה. (ס"א). שמחת בית השואבה ביום טוב עצמו; שאיבת המים (קבלת עול) בששון פועלת שיהי' "ממעיני"; וההוראה בעבודה. (ס"ה). שמחת בית השואבה - "כדי להוציא מלבם של צדוקים", וענינה ברוחניות. (ס"ט).
יום ב' דחג הסוכות תשי"ז:
שמחה בשבת ויום טוב במיוחד בזמן הזה. (ס"א).
יום ב' דחג הסוכות תשח"י:
האושפיזא דיעקב (אותיות "יבקע") ואדמו"ר הזקן - ענין השמחה, חידושו של אדמו"ר הזקן.
יום ב' דחג הסוכות תשכ"א:
בזמן הבית שמחת בית השואבה בימות החול ורק לחסידים ואנשי מעשה, משא"כ בזמן הגלות בכל הימים ושייך לכולם. (ס"א). שבת מוסיף בשמחת בית השואבה. (ס"ג).
יום ב' דחג הסוכות תשכ"ג:
בענין האושפיזין המובאים בזהר, והאושפיזין החסידיים; ענינו של אברהם ו(ממנו נדע) ענינו של הבעש"ט. (ס"א).
יום ב' דחג הסוכות תשכ"ד:
כמו שבראש השנה יש ב' ענינים: א) מלכות, שהוא דבר עיקרי. ב) תשובה, כדבר נוסף, כמו"כ ("בכסה ליום חגינו") בסוכות מתבטאים ב' נקודות אלו. (ס"א). הקשר בין שבת לסוכות; שמחת בית השואבה בזמן הזה ביתר שאת. (ס"ט).
יום ב' דחג הסוכות תשכ"ז:
ענין האחדות מתבטא בכל חג, ובפרט בחג הסוכות שנקרא "חג האסיף", ובמיוחד בשנה זו - "שנת הקהל". (ס"א). הזמן דהקהל הוא במיוחד ביום ב' דחג הסוכות, כשהענין נפעל ברוחניות אין בו שום הגבלות. (ס"ב). ביאור בהסיפור שהבעש"ט הטריח את מט"ט שר הפנים כדי להוכיח את כשרות סוכתו. (ס"ג). תורת הרב המגיד שע"י מעשה הצדקה זוכים ל"שבעת ימים" תשבו בסוכות, ותיווכו עם פי' הפשוט. (ס"ה). לנגן "אום אני חומה" מהושענות היום. (ס"ו).
יום ב' דחג הסוכות תשכ"ח:
החידוש בשנה זו דשבת בא מיד אחר סוכות - ג' ימי שמחה; ד' דרגות בשמחה: א) שמחה של מצוה, ב) שמחת יום טוב, ג) שמחת יום טוב - סוכות, ד) שמחת בית השואבה. (ס"א). ביאור בפסוק "הוי' אמר לשכון בערפל וגו'" דהפטרת סוכות. (ס"ג).
יום ב' דחג הסוכות תש"ל:
בקדושה הכל בהתאחדות ובהתכללות, וכן הוא בהימים טובים; ענינו של חג הסוכות - שמחה, אמיתית השמחה דוקא ע"י הסוכה; הסוכה מקיפה את כל האדם (ועד"ז שמחה); ד' מינים - אמיתית ענין האחדות. (ס"א). ג' דרגות באחדות; ביאור באריכות לשון הרמב"ם (הלכות לולב פ"ח ה"י) אודות שמחת בית השואבה; ביאור שייכות הפסוקים דהאושפיזין עם ה'חסידישע' אושפיזין. (ס"ב). השקו"ט שבזהר בהפסוק השייך ליצחק (אושפיזא דיום זה). (ס"ב). השקו"ט ע"פ נגלה למנהג חב"ד שאין ישנים בסוכה; ע"ד התהלוכה; אודות מנהג חב"ד שאין עושים נוי סוכה. (ס"ה). אודות לשמח יהודים בשמחת בית השואבה; הכינוס דצאגו"ח. (ס"ו).
יום ב' דחג הסוכות תשל"א:
ע"ד הכינוס דאומות העולם הנערך בימים אלו בה"יונייטעד ניישענס" בקשר להמצב בארץ הקודש, דצריך לידע שאין להתפעל מהם כלל וכלל, וכמ"ש בתהלים: שאם "רגשו גויים ולאומים" הרי "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו", אך מכיון שהקב"ה חפץ במעשה בני ישראל, ע"כ יש לארגן - כנגד כינוס אומות העולם - כינוסים של בני ישראל בכל מקום בארץ ישראל ובחוץ לארץ ובפרט ליד הכותל המערבי; אודות שגריר ישראל בה"יונייטעד ניישענס" שאין לו מה להתפעל מהגויים ושלא יופיע לדיונים שמתקיימים בשבתות ויומים טובים. (ס"ב). ענין בנגלה - השתתפות בכינוס תורה דתלמידי התמימים מדוע סדר הקדימה דהד' מינים בתורה שבכתב - אתרוג קודם ללולב, משא"כ במשניות; ביאור מעלת ה"כינוס תורה" ושייכותו לחג הסוכות. (ס"ג).
יום ב' דחג הסוכות תשל"ד:
א. עריכת התוועדויות של שמחה - "מלאה הארץ פארבריינגען'ס" שלילת שפלות של שקר מצד המשפיעים וזקני החסידים (א) מאמר ד"ה בסוכות תשבו ב. המשך; אודות הענין דהקהל" (ג)
מוצאי יום ג' דחה"ס, א' דחוה"מ תשי"א:
"אני חומה זו תורה" בעבודה; בזמן שמשה רבינו חי אין צריכים לחומה, אלו שאצלם משה חי גם עתה אינם צריכים לחומה. (ס"א). "ברה כחמה" -בעבודה; התלמידים צריכים ללמוד תורה בלי חשבונות, וצריכים לגלות למקום תורה ("גולה וסורה"). (ס"ז). צריך להשפיע על כל יהודי שפוגשים ברחוב מבלי להתפעל וסוף סוף ודאי יצליחו (אף שיתכן שהפירות יהיו רק אחרי שנים רבות. (ס"ט)
ליל ד' דחג הסוכות תשי"ג:
כללות כוונת הבריאה מרומזת בסוכה "דירת עראי" ו"ישיבת קבע". (ס"א). ענין האחדות בד' מינים, וענינה בעבודה. (ס"ז). "להחמיר" בענין השמחה. (ס"ט). השראת השכינה בישראל ע"י האמונה. (סט"ו). חובת ניסוך היין ביום, וניסוך (עכ"פ שאיבת) המים בלילה. (סי"ט). מאמר פתוח - גליא שבתורה, מאמר סתום - פנימיות התורה. (סכ"ב). פנימיות התורה שומרת את טהרת הנגלה. (סכ"ו)
ליל ה' דחג הסוכות תשי"ג:
טעם הבאת הטף (אפי' אלו שלא הגיעו לחינוך) להקהל, וקריאת פ' הקהל ע"י המלך, ובסוכות. (ס"ו). ב' אופנים במינוי מלך. (ס"ח).
ליל ה' דחג הסוכות תשי"ד:
שמחת בית השואבה היתה דוקא ע"י הצעירים שהאירו באבוקות של אור את ירושלים. (ס"א). ד' המינים כנגד ד' המדריגות בבני ישראל, והברכה היא דוקא על הלולב (שזהו כנגד) תורה. (ס"ח). תנאי בלולב - שיהי' מעץ שעושה פירות, ולא רק שאותו מין אילן יעשה פירות - וענינו בעבודה. (ס"י). שמחת בית השואבה פעלה אפי' בירושלים. (ס"ז). חקירה בדברים המכשירים את הסכך האם זה תנאי חיובי, או שלא יהי' ענין שלילי. (סכ"ב). הטעם שהאבוקות של שמחת בית השואבה היו דוקא מבלאי מכנסיים ואבנטים של כהנים. (סכ"ו). בשמחת בית השואבה "לא טעמו טעם שינה" - וענינו בעבודה. (ס"ל). שינוי לשון בין המשנה והתוספתא בנוגע לשמחת בית השואבה, והתיווך ביניהם. (סל"ו). הכרח לימוד החסידות בכל יום, ובעיון דוקא. (סמ"א).
ליל ד' דחג הסוכות תשט"ז:
רק חסידים ואנשי מעשה שמחו בשמחת בית השואבה, כי ביכולתם לסבול שני הפכים יראת המקדש ושמחה; בזמן הזה - קלקלתנו זו היא תקנתנו והכל יכולים לשמוח. (ס"א). סוכות - המשך ומסובב מעשרת ימי תשובה. (ס"ד). ניסוך היין חובת הזבח וביום, וניסוך המים - חובת היום ויכול להיות מהלילה, מובן ע"פ פנימיות התורה. יין עבודה שע"פ טעם ודעת ולא כולם שווים. מים - קבלת עול ואצל כולם בשוה עיקר שמחת בית השואבה במים. (ס"ח). הצדוקים טענו שהכל צ"ל ע"פ טעם ודעת, והתנגדו לניסוך המים - קבלת עול. ולכן א) ניסכו על רגליהם, ב) רגמוהו כל העם, ג) באתרוגיהם. פעולת קבלת עול על שכל; סיפור מא' שבעת השריפה עבר במקום שהי' צר מאד. (סט"ו). פגימת קרן המזבח ותיקונו במלח בפנימיות הענינים. (סי"ח). הוראה בחינוך ילדי ישראל מהסיפור דחזקי-הו וסנחריב. (ס"כ). הוראה בעבודה בקבלת עול מהסיפור דאגריפס המלך. (סכ"ב). ב' מיני טעמים בהתהוות העולמות: א) מצד ההשתלשלות (בגין דאשתמודעון בי' ושיתגלו שלימות כוחותיו), ב) למעלה מההשתלשלות (אויף א תאוה איז קיין קשיא ניט); אמיתית ההתהוות מצד עצמות, שזה בגדר "מתנה", אבל מצד סדר ההשתלשלות צריך תשלום. ע"פ הנ"ל יובן הדין "המוכר את הבית לא מכר את הבור וכו' (משא"כ) הנותן במתנה נתן את הבור וכו'"; החילוק בין תורה ותשובה, תשרי וניסן. (סכ"ד). מי מעין - התחברות עם המקור; אם אינו יכול - צריך לטבול את עצמו במי מקוה (הכשרים גם לניסוך המים) - מי הדעת, פנימיות התורה, ויכיר שהשגתו אינה כלום. (סכ"ז). ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת - הכנה לזה בזמן הזה. (סכ"ט).
ליל ה' דחג הסוכות תשי"ז:
ניגון הוא קולמוס הנפש ובפרט בהתוועדות כו"כ אנשים בסוכה בזמן שמחתינו. (ס"א). עניני הד' מינים ומעלת הלולב - תלמידי הישיבות, והכרח העבודה עם שאר המינים. (ס"א). ביאור סיפור הגמרא (סוכה נג, סע"א) "בשעה שכרה דוד שיתין וכו'", וההוראה מזה. (ס"ה). ההוראה מפירוש הפשוט של הניגון "ניע זשוריצי וכו'" - שאין לדאוג, כי כשיבואו להמלון יהי' לנו משקה, וממה שהוסיפו החסידים שאעפ"כ צריכים מעט משקה לדרך עד שיבאו למלון. (ס"ט). ביאור דברי הגמרא "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו, ומי שלא ראה ירושלים בתפארתה - לא ראה כרך נחמד מימיו". (סי"א). ההוראה מטענת פרעה לשבט לוי "לכו לסבלותיכם" - דהיינו לימוד התורה - וממה שלא שמעו אליו שבט לוי; מ"ש אדמו"ר מהוריי"צ שמצות אהבת ישראל היא לאו דוקא למי שמכירים אותו אלא אפי' ליהודי הנמצא בקצוי תבל, ושיהי' דוקא כמוך; הוספת מהוריי"צ על מ"ש הרב המגיד על הבעש"ט שהלואי שהי' מנשק טלית קטן עם החיבה שהי' להבעש"ט ליהודי. (סט"ו). רמז להנ"ל ממצות סוכה. (סי"ח). הוראה מענין "רובו ככולו" בשיעורי לולב ואצל סנהדרין. (סי"ט). עבור אומות העולם מספיק ענין הסוכה שחלק יהי' כראוי (בני ישראל) ואחריהם יגררו השאר (אומות העולם); משא"כ בנוגע לבני ישראל צריכים ענין האתרוג - שיעור שלם, וצריכים