סיפור מופלא על מסירות נפשו של יהודי עבור קיום מצוות סוכה, שבשכרה זכה לראות את האושפיזין, סיפר הרב הקדוש רבי אברהם שלום מסטרופקוב זי"ע, כפי ששמע מאביו, הרב הקדוש רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע ('מקור חיים', אות רצט):
עני ודל אמצעים היה האיש, וביתו שבקצה הכפר רעוע ומט לנפול. ירא שמים היה מעודו, ואם כי לא ידע אלא מעט הלכות ודינים, שומר היה בתמימות ובאדיקות כל מה שידע, וכשקרב חג הסוכות לבוא, והכול החלו לבנות סוכותיהם בהדר וביופי, לא היה לו מהיכן להתחיל, באשר מאומה לא היה בידו לרכוש דפנות וסכך.
ערב חג הסוכות. בעוד מספר שעות יתקדש החג על יושבי הכפר, ובראות האיש את סוכתו כי איננה, הלכו הוא וזוגתו אל היער הסמוך כדי לתלוש ענפים מהאילנות לסכך בהם. נטו צללי ערב ובלב האיש עלה חשש שכבר התקדש היום, ותלישת הענפים - מלאכה אסורה היא. לבל יחלל את קדושת החג, החל לתלוש ענפים בפיו ובשיניו, במחשבה שבכך יינצל מחילול קדושת היום, והיו תלישותיו מעלות חבורות ופצעים מדממים בפיו ובשפתיו.
התפעלו בשמים מתמימותו וממסירות נפשו של היהודי לקיים את המצוה, ובשכר זה נשלח אברהם אבינו עליו השלום להתראות עמו בסוכתו פנים אל פנים. בליל החג, לאחר שבא היהודי מבית הכנסת, הבחין בהלך עני הניצב על יד סכתו, ומכיוון שהסיק כי מחפש העני אחר סעודת חג להיטיב את נפשו, פנה אליו ואמר: "הן אנוכי איש עני ואין כל בידי לכבדך בו, מוטב ותלך עמי אל הבית שממול, שם שוכן גביר נכבד ומעדנים לרוב מצויים על שולחנו".
אמר לו אברהם: "לא באתי לאכול מפתך, ולא ליהנות ממך מאומה, כי אנוכי אברהם אביך ובאתי לסוכתך שתראה את פני בשכר מצוות סוכה שקיימת במסירות נפש ובייסורים". בסיימו את דבריו נעלם ההלך העני והסתלק כלעומת שבא.
גם מי שאינו זוכה לראות את האושפיזין ולחוש בקדושתם, אל לו להתייאש מרוממות החג, כי בוודאי כל איש מישראל זוכה בחג הסוכות שתתקדש נשמתו ותקבל אל תוכה מאור השכינה, המסככת בצלה על כל יושבי הסוכה. למד זאת הרב הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת' (סוכות תרמ"ד), מהכתוב 'למען ידעו דרתיכם' (ויקרא כג מג). תבת 'דרתיכם' נכתבה חסרה, ללא האות וא"ו, ללמד לבני ישראל שבאחרית הימים, שאף שחסרים הם ממעלתם של הראשונים, מכל מקום יכולים בחג זה לזכות לידיעת הבורא ולדבקה בו. והוסיף ה'שפת אמת' דבר נורא, שחביבות מיוחדת יש למצוות הסוכה בדורות האחרונים, כי הצדיקים שבדורות עברו הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין, ואנחנו, אף כי איננו זוכים לכך, מכל מקום אנו חוסים בצילו, באמונה ששכינתו שורה עלינו על ידי הסוכה.
ומסופר (שיח שרפי קודש, ח"א מער' הרה"ק מקאצק אות שטו), שכאשר ספרו לפני הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק זי"ע על צדיק אחד שהעיד על עצמו שהוא רואה תמיד את האושפיזין אצלו בסוכה, השיב על כך: "אני אינני רואה אותם, אבל אני מאמין לדברי חכמינו ז"ל, שהאושפיזין באים אלינו לסוכה, ובאמונה הזאת אנו משיגים יותר משרואים בעיניים, כי אמונה גדולה יותר מראייה!"