מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלוקיך אני ה". (ויקרא יט לב)
כולנו מייחלים להגיע לימי זקנה ושיבה לאורך ימים.
מגיע אדם לימי זקנתו ומביט לאחוריו, מה עשיתי במשך שנים. מה הספקתי ואיך היו חיי.
הגמרא במסכת סוכה מתארת את מעמד 'שמחת בית השואבה' בבית המקדש. אלו שזכו לחיות את שנותיהם כראוי, ניצלו את זמנם לתורה ומצוות ונמנעו מלחטוא, היו משוררים בהודיה לה' מתוך שמחה פנימית "אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו". הרגשה נפלאה של אדם שלא קלקל ולא כילה ימיו להבל.
לעומתם, בעלי התשובה אשר זכו לעת זקנותם לשוב ולהתקרב וניצלו מחיי ההבל שהיו שקועים בהם, הם הודו בצורה שונה הודיה על נס ההצלה הפרטי שלהם.
הבט אל עבר העתיד, אומר האור החיים הקדוש – והדרת פני זקן - תכבד את הזקן שבך!
כבר מצעירותך תחשוב על הזקן שבתוכך ותכבד אותו, תתנהג כל ימיך כראוי, וממילא תוכל לומר אשרי ילדותך שלא ביישה את זקנותך.
כל יום ראוי, כל מעשה ראוי, תורם לכך.