וצדקה תהיה לנו
את חשיבות מתן הצדקה לעניים בערב החג חידד הגאון רבי יהודה אסאד זי"ע באמצעות רעיון נפלא:
חכמינו ז"ל דרשו במסכת שבת (קלג:) מלשון הפסוק 'זה א-לי ואנוהו' (שמות טו ב), שנאמר בלשון 'נוי', שיש להתנאות לפני הבורא בעשיית המצוות. לא די בקיום המצוה בלבד, אלא יש להקפיד שתהיה המצוה נאה ומהודרת.
וכיצד? הביאו חכמים מספר דוגמאות לכך: כשבונים סוכה יש לעשותה נאה, וגם הלולב, הניטל כאחד מארבעת המינים, יש להקפיד שיהיה מושלם ביופי ובהדר.
באופן שונה דרש התנא אבא שאול את המלה 'ואנוהו', ולדבריו היא מלשון 'אני והוא', ומלמד שעל האדם להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, וכפי שהבורא חנון ורחום, כך על האדם להיות חנון ורחום.
למרבה הצער, לא עלה בידו של רבי פנחס הדבר אמר על כך רבי יהודה אסאד, שכיון ששמע אבא שאול את דברי קודמו, שאמר שהפסוק 'זה א-לי ואנוהו' בא ללמד שיש לבנות סוכה נאה וליטול לולב נאה, חשש שמא יהיו אנשים שיסיקו שדי בכך כדי לצאת ידי חובת המצוה, וידי חובת הידור מצוות החג, ולא יעלו על דעתם כלל שיש חיוב לדאוג לאוכל עבור העניים.
לכן נזעק מיד אבא שאול ואמר, שתבת 'ואנוהו' באה ללמדנו עוד: שעלינו להיות דומים במעשינו למעשי הבורא, וכפי שהקדוש ברוך הוא חנון ורחום, והוא זן ומפרנס את בריותיו, כן עלינו מוטלת החובה לרחם על העניים ולתמוך בהם במהלך החג.
כשם שחובה עלינו לדאוג לסוכה וללולב נאים ומהודרים, כן חובה עלינו לדאוג שלא תחסר פיתם של העניים, ויהיה להם היכן לסעוד בחג הסוכות - לא פחות מהאופן שאנו דואגים לעצמנו.