'על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו'. (במדבר ט יח)
בני ישראל הולכים במדבר, וכמו שכתוב בפרשת דברים "המדבר הגדול והנורא". והנה מגיעה חניה. באופן טבעי אמורים לשמוח, מההרפיה והמנוחה.
אומר האור החיים הקדוש, בפרשת השבוע מפרטת התורה את סדר הליכתם וחנייתם של בני ישראל, והתורה חוזרת שוב ושוב "על פי ה' חנו ועל פי ה' יסעו".
להגיד שבחן של ישראל:
החניה נעשית, לא כי יותר טוב להיות במקום אחד מאשר ללכת, אלא: על פי ה'. כי כך ה' אמר.
"ובהאריך הענן", יש חניה ארוכה יותר, השמחה הטבעית בוודאי גדולה יותר. מדגישה התורה שוב, מדוע עשו זאת - "על פי ה' יחנו".
וגם כאשר מסיימים את החניה, "על פי ה".
בחניה קצרה ככל שתהיה, או ארוכה ככל שתהיה, בכל מקרה ובכל מצב, הם עשו זאת לא מפני סיבה אחרת, אלא רק כדי לעשות רצון ה'.