הלכות ארבעת המינים
הגמ' (סוכה לה.) דורשת מהפס' "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נַחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי השם אלוקיכם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ) שפרי עץ הדר הוא האתרוג, שטעם עצו ופריו שווה, כפות תמרים הוא הלולב הגדל בדקל התמרים, ענף עץ עבות הוא ההדס, וערבי נחל אלו הערבות ממין הגדל בנחל.
ובגמרא (שם מא.) למדו עוד מפס' זה, שמהתורה, החיוב ליטול ד' מינים שבעה ימים, הוא רק במקדש, כפי שנאמר "ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים", אך מחוץ למקדש אין חובה ליטלם אלא ביום הראשון, כפי שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון", אולם רבנן חייבו ליטול המינים אף מחוץ למקדש כל שבעת ימי החג משום זכר למקדש.
וכתבו הראשונים שכיון שחיוב נטילת ארבעת המינים בכל שבעת ימי החג אינו אלא מדרבנן, משום כך יש להקל בחלק מהפסולים שנאמרו בארבעת המינים שלא יפסלו בחיוב זה שאינו אלא מדרבנן, וכגון פסול שאול, הפוסל משום ש"אינו לכם", שלא יפסול בשאר הימים, משום שאין צורך שיהיו המינים שלו.
ולעניין פסול חסרון הדר - נחלקו הראשונים אם יש להקל בו בשאר הימים, יש אומרים שאינו פוסל אלא ביום הראשון אבל בשאר ימים כשר, ויש אומרים שהדר פוסל אף בשאר ימים, והקלו רק בפסול חסר שסוברים שפסולו משום שאינו לקיחה תמה, ופסול זה אינו אלא ביום הראשון. ולהלכה דעת השלחן ערוך שפסולי הדר אינם פוסלים אלא ביום הראשון, ודעת הרמ"א שחסרון הדר פוסל אף בשאר הימים.
ובפוסקים כתבו לחלק בין פסול חסרון הדר לפסול חסרון לקיחה תמה, שפסול חסרון הדר אם אינו ניכר לעין אלא רק בהתבוננות אינו פוסל כלל שאינו מחסר בהידור, אולם פסול חסרון לקיחה תמה פוסל גם אם אינו ניכר אלא בהתבוננות, שסוף סוף חסר הוא ואינה לקיחה תמה.
דיני ארבעת המינים בשנה זו
השנה, שיו"ט ראשון של סוכות חל בשבת, לדעת השו"ע כל הפסולים - כשרים השנה, מלבד אתרוג מורכב, או שאין בו שיעור, או טבל, או הדס לא משולש.
ואף לדעת הרמ"א - אתרוג חסר, ניקב, נקלף, נפל העוקץ, ובלולב - נחלקה התיומת [עלה אמצעי פתוח] - כל אלו מעיקר הדין כשרים השנה [אמנם יש מקום להדר בכך ובפרט בעלה אמצעי פתוח בלולב].
אמנם באתרוג – בלעטלך, שינוי מראה, [נקודות שחורות באתרוג], ניטל הפיטם, יבש, מורכב, טבל וערלה, ובלולב – נקטם ראשו, יבש, הימנק – בכל אלו יש להחמיר שפסולים כל שבעה, ואף השנה יש לדקדק אחריהם.
דיני האתרוג
א. שיעור גודלו של אתרוג מכביצה ומעלה, שהוא נפח 100 סמ"ק [וראה בהערה מהו אופן המדידה], ובשאר ימים אפשר להקל בשעת הדחק לברך על אתרוג שיש בו יותר מ57 סמ"ק.
ב. אתרוג עגול ככדור פסול, ויש אומרים שלפי דעת השלחן ערוך אינו פסול אלא ביום הראשון משום שאינו הדר, אבל בשאר הימים כשר. ולדעת הרמ"א פסול כל שבעה.
חסר
במשנה (סוכה לד:) שנינו 'אתרוג החסר פסול', ונחלקו הפוסקים מה נחשב בכלל חסר, שהנה צורת האתרוג היא שמבחוץ יש לו קליפה דקה שהיא כמין גלד על האתרוג [מדובר בקליפה דקה שקופה כעין ניילון שניתן לקלפה רק אחר הקפאת האתרוג], ולפנים מקליפה זו יש קליפה עבה ירוקה/צהובה [שיש בה טעם חריף], ולפנים ממנה מתחיל בשר האתרוג שהוא בצבע לבן, ובתוך בשר זה נמצאים חדרי הזרע שבהם גרעיני האתרוג, ונחלקו הפוסקים לכמה שיטות: א. כל חסרון בקליפה העבה, אף אם אינו מגיע לבשר הלבן, פוסל. ב. רק אם נקלפה כל הקליפה העבה הפנימית עד למקום הבשר הלבן, מחשיבו לחסר ופוסל, אפילו שאין חסרון בבשר הלבן עצמו. ג. רק אם נחסר בבשר הלבן שבאתרוג, מחשיבו לחסר ופוסל. במקום הצורך יש להקל כשיטה ב' שכל שאין החסרון מגיע עד הבשר הלבן כשר האתרוג.
ג. אתרוג החסר פסול ביום הראשון, וכשר בשאר הימים. והשנה, שיום ראשון חל בשבת, אתרוג החסר כשר. אולם כתבו הפוסקים שיש להדר אף בשאר הימים ליטול אתרוג שאינו חסר.
ד. בשיעור החסרון נחלקו הראשונים, יש הסוברים שאף חסרון כל שהוא פוסל, ויש הסוברים שרק שיעור חסרון של איסר [והוא בקוטר 3.3 מ"מ] פוסל, ולהלכה אף חסרון משהו פוסל.
ה. יש מחמירים (שיטה א' דלעיל) שאף חסרון בקליפתו העבה הירוקה או הצהובה של האתרוג פוסל, ויש הסוברים (שיטה ב' דלעיל) ש'חסרון' הוא רק אם נקלפה כל הקליפה העבה עד הבשר הלבן [ואפילו שלא נחסר מהבשר הלבן עצמו], ויש המקילים (שיטה ג' דלעיל) שחיסרון הוא רק אם נחסר גם בבשר הלבן עצמו. ובמקום הצורך אפשר להקל כשיטה ב'.
ו. ספק חסר כשר אף ביום הראשון.
ז. חסרון באתרוג אינו פוסל אלא כאשר נראה לעין האדם, ואפילו אם נראה רק על ידי התבוננות.
ח. חסרון שאינו נראה לעין רק בעזרת זכוכית מגדלת וכדומה, הרי הוא כשר. אמנם פעמים רבות אפשר לברר בעזרת הזכוכית המגדלת את מיקום החסרון וצורתו, במקום שהחסרון עצמו נראה לעין גם בלי ההגדלה, ובגדר חסרון הפוסל הוא.
ניקב
במשנה (סוכה לד:) שנינו "אתרוג שניקב וחסר כל שהוא פסול", ובגמרא (שם לו.) שנינו "תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר", ונחלקו הראשונים בפירוש דברי עולא בר חנינא, יש שפירשו שדבריו אמורים על נקב בלא חסרון, והיינו שאף נקב שאין בו חסרון כלל, מכל מקום אם מפולש הוא פוסל האתרוג, ויש שפירשו שדבריו אמורים על נקב עם חסרון, שנקב שיש בו חסרון מפולש פוסל הוא בכל חסרון שהוא, ואם אינו מפולש אינו פסול אלא כשיש בו חסרון בשיעור איסר. ולהלכה הובאו שתי הדעות בשלחן ערוך וכתב המשנה ברורה שמעיקר הדין יש לפסול אף נקב מפולש שאין בו חסרון, אם לא באדם שאין לו אתרוג אחר.
עוד נחלקו הראשונים בגדר מפולש מה הוא, יש אומרים שמפולש הוא כל שמפולש מעבר אחד של האתרוג לעברו השני, ויש אומרים שאף אם אינו מפולש מעבר לעבר כל שהנקב מגיע עד חדרי הזרע נחשב בכלל נקב מפולש הוא. והובאו שתי דעות אלו בשלחן ערוך, וכתב המשנה ברורה שנכון להחמיר שאף נקב עד חדרי הזרע פוסל, ובשעת הדחק אפשר להקל שרק נקב מעבר לעבר פוסל.
ט. ניקב האתרוג, אם הנקב מפולש מצד אל צד פסול האתרוג אף אם אינו חסר בכך כלום [כגון שניקב במחט], ואף אם הנקב אינו מפולש אלא שמגיע עד חדרי הזרע, יש להחמיר לכתחילה שלא ליטלו, ובשעת הדחק שאינו מוצא אתרוג אחר אפשר להקל בו. והשנה, כל סוגי ה'ניקב' כשר.
י. מצוי שיש נקב בראש האתרוג במקום מושב הפיטם, ופעמים שנקב זה מגיע עד חדרי הזרע ופוסל האתרוג, ואם אין אפשרות לדעת עד היכן מגיע הנקב אין לפוסלו מספק, שהרי ספק ספיקא הוא שמא אף אם מגיע לחדרי הזרע כל שאין בו חסרון אינו פוסל [וגם אינו מצוי כ"כ כיום שמגיע הנקב עד חדרי הזרע].
יא. נקבים שנעשו באתרוג בעודו על העץ, אם לא הגלידו הרי האתרוג פסול [משום חסר], ואם הגלידו [בעודו על העץ] – דינם מבואר להלן (סעיף טז) בעניין בלעטלך.
נקלף
במשנה (סוכה לד:) שנינו שאתרוג שנקלף פסול, ובגמרא (שם לה ע"ב) שנינו "אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא [שהוא קילוף] כשרה", והקשתה הגמרא והא תנן נקלף פסול, ותירצה "הא בכולה הא במקצתה", והיינו שאם נקלף כולו פסול ואם נקלף מקצתו כשר, ונחלקו הראשונים אם פסול נקלף כולו הוא רק כאשר כולו ממש נקלף אבל אם נשאר משהו מהקליפה כשר הוא, או שמא רק כאשר נשאר כשיעור סלע נחשב שלא נקלף אלא מקצתו וכשר, אבל אם לא נשאר מהקליפה בשיעור סלע פסול.
יב. נקלפה קליפת האתרוג החיצונית ביותר ולא נשאר ממנה כלום, פסול, נשאר משהו יש מכשירים, ונכון להחמיר שפסול, ואם נשאר שיעור סלע 3.2 ס"מ כשר. והשנה, כל סוגי ה'נקלף' כשר.
יג. נקלפה קליפת האתרוג העבה הפנימית, התבאר לעיל בעניין חסר (סעיף ה).
בלעטלך
[לדיני 'בלעטלך' השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
במשנה (סוכה לד:) שנינו "עלתה בו חזזית פסול", ובגמרא (שם לה:) מבואר שאם היתה החזזית בחוטמו פסול אפילו במשהו, ואם היתה מתחת לחוטמו פסול בשני מקומות. בזמנינו אין החזזית מצויה, אולם מצוים על האתרוגים בלעטלך, ונחלקו הפוסקים בבלטלעך הגבוהים מגובה האתרוג אם דינם כדין החזזית, ונכון להחמיר כדעת הפוסלים, אבל בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת המכשירים, אמנם בבלעטלך שאינם גבוהים מגובה האתרוג לדעת הכל אינם פוסלים אותו, וכפי שיבואר לפנינו.
יד. אתרוג שיש בו בלעטלך שאינם גבוהים מגובהו של האתרוג כפי המצוי ברוב האתרוגים, כשר לכתחילה.
טו. אתרוג שנמצא בו בלעטלך הגבוהים מגובה האתרוג, אם היו בחוטמו אפילו משהו יש להחמיר לפוסלו, ואם היו מתחת לחוטם, אם היו במקום אחד כשר, ואם היו בשני מקומות - אם היה ברובו [רוב שטח האתרוג או רוב היקפו כפי המבואר להלן לעניין שינוי מראה] פוסלות האתרוג, ולבני ספרד אף כששניהם במקום אחד יש להחמיר שפסלוהו.
טז. מצוי מאד באתרוגים שיש בהם מראה שנראה כעין בלעטלך, אבל הם בעצם נקבים שנעשו באתרוג בעודו על העץ מחמת קוצים ונוצר עליהם גלד, וגלד זה נראה כעין בלעטלך, וכשר הוא [אף כשהם גבוהים]. ובאופן שלא הגליד האתרוג מקוצים אלו, ראה לעיל בעניין ניקב (סעיף יא).
שינוי מראה
[לדיני 'שינוי מראה' השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
בגמרא (סוכה לו ע"א) שנינו "אתרוג הכושי הלבן והמנומר פסול", וכתבו הראשונים שיש ללמוד מזה שאתרוג במראה שחור ולבן פוסל כדין חזזית שאם היה ברובו בשתים או שלשה מקומות פסול, וכן נפסק בשלחן ערוך.
עוד כתבו הראשונים (סוכה לה:) שאם היתה הנקודה השחורה בחוטמו של האתרוג פוסלת אפילו במשהו כדין חזזית, וכן פסק השלחן ערוך.
עוד מצינו בראשונים שנחלקו בדין מנומר פסול אם אף כשמנומר במראות כשרים פוסל, כגון המנומר במראה חום, או שרק נימור במראות פסולים כמו השחור וכיוצא בו, בכלל פסול מנומר, והכרעת השלחן ערוך והגר"א להקל בזה והמשנה ברורה הביא דבריהם, ומכל מקום נשאר בצריך עיון בזה.
ואולם מנומר במראה כשר שהמראות נוצרו על ידי קילוף האתרוג, מבואר מדברי הטור שחמור דינם יותר משאר מנומר במראה כשר, ואין להכשיר האתרוג אלא בשעת הדחק.
יז. אתרוג בצבע ירוק חזק הדומה לעשבי השדה, פסול כיון שלא נגמר גידולו, ואם התחיל להצהיב כשר.
יח. אתרוג בצבעים אדום כהה, שחור, חום כהה הדומה לשחור, לבן כקליפת הביצה - פסול, ופעמים שאף נקודה אחת מצבעים אלו פוסלת ויבואר להלן.
יט. צורת האתרוג היא שיש בראשו חוטם, והחוטם הוא ממקום שמתחיל האתרוג להיות צר בשיפוע עד הפיטמא. ובהגדרת מקום החוטם יש כמה שיטות [ראה בתמונה].
כ. מקום זה של החוטם יש בו חומרא לעניין כמה פסולים שכאשר הם במקום זה פוסלים הם בכל שהוא, וכדלהלן:
כא. נקודות שחורות פוסלות האתרוג משום שינוי מראה, אולם חלוק הדין בזה שבחוטם האתרוג אפילו נקודה אחת קטנה פוסלת, ואילו מתחת לחוטם רק שתי נקודות פוסלות.
כב. שתי נקודות הפוסלות אף מתחת לחוטם, לדעת השלחן ערוך בכל אופן הן פוסלות, ולדעת הרמ"א אינן פוסלות אלא כשהן ברובו, ואופן שיעור הרוב נחלקו בו הפוסקים, דעת המשנה ברורה שהוא כשהנקודות משני צדדים באופן שרוב היקף האתרוג יש בו שינוי מראה, ודעת החזון איש שרק כשהן ברוב שטח האתרוג פסול [ראה איור].
כג. היו הנקודות בפרח שעל הפיטם [שושנתא] כשר, ואם היו בדד של הפיטם, יש מכשירים, ונכון להחמיר.
כד. שינוי מראה אינו פוסל אלא כשניכר גם כשמחזיק האתרוג בידו כדרך שנוטלו למצוה, אבל אם אינו ניכר אלא כשמקרב ממש לעיניו ומעיין בו היטב, וקל וחומר אם אינו ניכר אלא בזכוכית מגדלת, אינו פוסל האתרוג.
כה. נקודות שחורות שנגרמו על ידי ריסוס וכדומה אם אינן יורדות, יש להחמיר שבכלל פסול שינוי מראה הן ופוסלות האתרוג כפי התנאים האמורים לעיל (סעיפים כא – כב).
כו. אתרוג שיש בו שתי נקודות חומות ברוב היקף האתרוג או רוב שטח [כפי המבואר לעיל], נחשב מנומר במראה כשר, שנחלקו הפוסקים אם פוסל האתרוג, ונראה שאפשר להקל בזה, וצריך עיון למעשה.
כז. אתרוג שיש בו נקודה חומה אחת בחוטמו כשר.
כח. אתרוג ירוק המנומר במראות צהובים, או להיפך, אינו נחשב כמנומר במראות כשרים אלא הכל מראה האתרוג, וכשר לכתחילה.
כט. נקודות חומות שנוצרו על ידי קילוף האתרוג דינם חמור יותר משאר נקודות חומות, ויש להחמיר לפסול האתרוג אם יש בחוטמו נקודה זו, או שיש ברוב היקף או רוב שטח (כאמור לעיל) שתי נקודות אלו, ואין להקל במנומר בנקודות אלו אלא בשעת הדחק.
ל. מצוי שהאתרוג מקבל מכה ויוצא ממנו מיץ ומחמתו משתנה מקום המכה לצבע חום, ואינו נפסל בכך.
ניטל הפיטם
[לדיני 'ניטל הפיטם' השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
במשנה (סוכה לד:) שנינו ניטלה פיטמתו פסול, ונחלקו הראשונים באיזה שיעור נטילה נחשב שניטלה הפיטמה, יש מי שאומר שאף אם ניטל הפרח שמעל הפיטם [שושנתא] נחשב כבר בכך שניטל הפיטם ופסול, ואולם דעת רוב הראשונים שרק כאשר ניטל מדד הפיטם נחשב שניטל הפיטם, וכן פסקו השלחן ערוך והרמ"א, ואולם כתב הרמ"א שבמקום שאפשר נכון להחמיר אף בניטל השושנתא.
ונחלקו הפוסקים מהו שיעור הנטילה מהדד שבכך נחשב כניטל מדדו לפוסלו לדעת כל הראשונים, יש אומרים שאף כשניטל מעט מהדד הרי זה בכלל ניטלה פיטמתו, ויש אומרים שרק אם ניטל הדד כולו נחשב ניטלה פיטמתו. והמשנה ברורה הכריע שרק בנטילת הדד כולו נחשב ניטלה פיטמתו.
ובטעם פסול זה נחלקו הפוסקים יש אומרים שפסולו משום שנחשב חסר, ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום הראשון, ויש אומרים שפסול משום שאינו הדר ולדעת הרמ"א פוסל בכל שבעת ימי החג. וכתבו הראשונים שפסול זה של ניטלה פיטמתו אינו פסול אלא אם היה לאתרוג פיטם אחר שגדל בעץ וניטל ממנו, אולם אם מתחילתו לא היה לו פיטם, כשר.
לא. נפלה פיטמתו של האתרוג ונשאר גומא באתרוג, פסול, ולדעת הרמ"א פסול בכל שבעת ימי החג. ואולם אם נפל הפיטם בעוד האתרוג על העץ, כשר, שאין זה נחשב בגדר ניטלה פיטמתו אלא נחשב שלא היה לו פיטם מעודו, ומטעם זה האתרוגים המצוים בזמנינו כשרים אף שאין בהם פיטם משום שרובם נפל מהם הפיטם עוד בעודו על העץ, ואולם יש המהדרים ליטול אתרוג שיש עליו פיטם.
לב. נפל מהפיטם אחר שנקטף מהעץ ונשאר ממנו מעט באופן שאין גומא באתרוג, נחלקו הפוסקים אם נחשב בכלל ניטלה פיטמתו, ונכון להחמיר בדבר לעניין היום הראשון, אבל בשאר הימים כשר.
לג. נפל הפרח שעל הפיטם [שושנתא], לדעת השלחן ערוך כשר, ולדעת הרמ"א נכון להחמיר שלא ליטול אתרוג זה ביום הראשון.
לד. נפל העוקץ [הוא העץ שהאתרוג תלוי בו באילן], פסול משום חסר ומטעם זה אינו פסול אלא ביום הראשון, ואם נשאר מעט מן העוקץ באופן שאין גומא באתרוג, כשר אף ביום הראשון.
יבש
[לדיני 'יבש' השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
לה. אתרוג שיש בו יבשות, היינו מקום שאין בו לחות כלל, אם היתה יבשות זו בחוטמו פסול בכל שהוא, ואם היתה יבשות זו מתחת לחוטמו, אינה פוסלת אלא אם היא ברובו של אתרוג, או שהיא חלוקה לשני מקומות.
לו. אתרוג משנה שעברה ודאי יבש הוא ופסול אף בלא בדיקה, אולם אם נשמר בקירור [או באופן שהוציאו את האוויר מהשקית], יבדקנו, ואם אינו יבש - כשר.
פסולים נוספים
[לדיני מורכב, טבל וערלה השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
לז. אתרוג מאילן המורכב משאר מינים פסול בכל שבעת הימים, וישנם כמה סימנים שנתנו הפוסקים שבהם ניתן להבחין אם האתרוג מורכב [וכפי שפורטו הסימנים בהערה], ואולם כתבו הפוסקים שאין לסמוך עליהם לכתחילה ואין לקנות אתרוג אלא מזנים שיש עליהם כשרות שמוחזקים מזנים שאינם מורכבים.
לח. אתרוג טבל או ערלה פסול בכל שבעת הימים, ומטעם זה יש להקפיד לקנות אתרוג שיש עליו כשרות שאין בו חשש טבל או ערלה.
דיני הלולב
לט. אורך שדרתו של לולב צריך שתהיה לכל הפחות ארבעה טפחים, שהם 39 ס"מ, ובדיעבד אם היה בו שלש עשרה אגודלים ושליש שהם 32 ס"מ יצא ידי חובה.
נחלקה התיומת
בגמרא (סוכה לב., בבא קמא צו.) שנינו "נחלקה התיומת פסולה", ובראשונים פירשו פסול זה בכמה דרכים:
יש שפירשו שהוא באופן שהתרחקו שני העלים האמצעים זה מזה, ויש שפירשו שהוא כאשר רוב עלי הלולב נחלקו לשנים [שדרך עלי הלולב שכל אחד מהם עשוי משני עלים כפולים שדבוקים מגבו ופתוחים מלפניו], ויש שפירשו שהוא אף כאשר העלה האמצעי לבדו נפתח עד מקום צמיחתו בשדרה, ויש שפירשו שהוא רק כאשר עלה זה נחלק גם בתוך השדרה, ויש שפירשו שאף כאשר נפתח רק רוב עלה זה כבר בכלל פסול נחלקה התיומת הוא, ויש שפירשו שאף כאשר נפתח עלה זה במקצתו כבר בכלל פסול נחלקה התיומת הוא. והשלחן ערוך פסק כדעת הראשונים שאין הפסול אלא כאשר נחלקו רוב עלי הלולב חלוקה שהיא ברוב העלה, והרמ"א פסק כדעת הראשונים שאף בחלוקת העלה האמצעי נפסל הלולב, וכתב שלכתחילה ראוי להחמיר כדעת הראשונים שאף נחלק מקצת העלה פסול, והפוסקים נחלקו בדעת הרמ"א מהו שיעור המקצת שבו ראוי להחמיר, ומהו השיעור שפוסל ודאי, וכפי שיתבאר לפנינו.
ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום חסרון לקיחה תמה, ומשום כך אינו פוסל אלא ביום הראשון, ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר, ומשום כך לדעת הרמ"א פסול בכל ימי החג. והכרעת המשנה ברורה שאין פסולו אלא משום חסרון לקיחה תמה ואינו פוסל אלא ביום הראשון.
מ. לולב שנפתח העלה האמצעי שלו [הנקרא תיומת משום חשיבות היותו עשוי תאומים]:
אם פתוח לכל אורכו עד השדרה, לדעת השלחן ערוך כשר, ולדעת הרמ"א פסול.
אם פתוח ברוב אורכו לדעת רבים מהפוסקים פסול לבני אשכנז, ויש שהכשירוהו.
אם נפתח מיעוטו בשיעור יותר מטפח, נחלקו הפוסקים בזה, ואם נחלק בפחות מטפח דעת רוב הפוסקים שכשר, ויש שהחמירו אף בזה.
ומשום כך ראוי להדר לקנות לולב שהעלה האמצעי שבו סגור לגמרי ולא נחלק כלל. ואולם אם אינו משיג לולב כזה, יכול ליטול אף לולב שנפתח מעט כל שאין בפתיחתו טפח, ואם אינו מוצא אלא לולב שנפתח עלה זה ביותר מטפח, בשעת הדחק יכול להקל לברך כל שלא נפתח ברובו של עלה.
והשנה, שיום ראשון חל בשבת, ראה בסע' הבא דין 'נחלקה התיומת' בשאר הימים.
מא. בשאר ימי החג כשר אף לולב שנפתח התיומת שלו לגמרי, ויש פוסלים.
לולב בעל שתי תיומות
מב. לולב שיש לו שתי תיומות שהיו דבוקות זו לזו ונחלקו, כשר מעיקר הדין ויש מהדרים שלא ליטלו. ולולב כזה אינו מצוי כל כך.
הימנק
[לדיני הימנק השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
בגמרא (סוכה לב.) מבואר שלולב הסדוק פסול, ואמר רב פפא שסדוק הוא דעביד כהימנק, ונחלקו הפוסקים מה נחשב "עביד כהימנק", יש שפירשו שהוא כשנחלקו שני עלי התיומת ונתרחקו זה מזה עד שיש חלל ביניהם, ויש שפירשו שהוא רק באופן שנחלקו ונתרחקו עד שעומדים ראשיהם כפופים ומרוחקים זה מזה ונראים כשנים, והלכה כדעה זו.
ובטעם פסולו נחלקו הראשונים יש אומרים שהוא משום חסרון לקיחה תמה, ומטעם זה אינו פוסל אלא ביום הראשון בלבד, ויש אומרים שפסולו משום חסרון הדר ומטעם זה לבני אשכנז פוסל הוא בכל שבעת ימי החג.
מג. לולב שנפתח ונחלק העלה האמצעי שלו באופן שנתרחב הסדק עד שנראה כשנים ('הימנק'), פסול הוא אף שנחלק במקצת, ופסול רק אם שני ראשי העלים פונים לשני הצדדים. ויש מחמירים שפתיחה כזו פוסלת אף בעלים הסמוכים לעלה האמצעי.
לולב דסליק בחד הוצא
מד. לולב שאין שתי התיומות מסתיימות בשוה אפילו באופן הניכר, כשר לכתחילה.
מה. אם עלה אחד של התיומת מכסה את חבירו ברוב רחבו כשר לכתחילה.
נקטם ראשו
[לדיני נקטם ראשו השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
במשנה (סוכה כט:) שנינו "נקטם ראשו פסול", ונחלקו הראשונים מה נחשב בכלל ראשו, יש אומרים שהוא באופן שנקטמו רוב עלי הלולב בראשן, ויש שפירשו שנקטמו שני עלים אמצעים העליונים שבלולב, ויש שפירשו שאפילו נקטם עלה האמצעי בלבד בכלל הפסול הוא.
ובטעם פסולו כתבו הראשונים שהוא משום חסרון הדר, ומטעם זה קטימה הניכרת לעין בהתבוננות בלבד אינה פוסלת, מפני שאין פסול הדר אלא בניכר בלא התבוננות, ומאידך לדעת הרמ"א פוסל הוא בכל ימי החג, כיון שהפסולים משום חסרון הדר פוסלים בכל ימי החג [ראה לעיל בהקדמה].
מו. נקטם ראש התיומת אפילו במשהו פסול, ואף אם נקטם עלה אחד משני העלים המרכיבים את התיומת, פסול, ואולם אם היו שני תיומות ללולב ונקטם אחד מהם כשר.
מז. קטימה שאינה ניכרת אלא בהתבוננות אינה פוסלת.
מח. ספק נקטם כשר.
מט. עלה המסתיים בקוץ ארוך ודק, ונקטם הקוץ, אין בו חשש נקטם.
כפוף
נ. לולב כפוף פסול, ודוקא שהשדרה כפופה, אבל אם העלים כפופים נחלקו בזה הראשונים ולכתחילה אין ליטלו, ואף אם רק העלה האמצעי כפוף. אבל אם הכפיפה היא בצורת "ר" [עד 90 מעלות] – כשר לכתחילה.
נפרדו ונפרצו עליו
נא. לולב ששהה הרבה על האילן ועליו התקשו והתרחקו משדרתו אין זה בכלל לולב של תורה ופסול, ולפיכך לולב שעליו נפרדו זה מזה ונוטים לצדדים, אם מקום חיבורם לשדרה לא התקשה ואפשר לאגוד ולחברם זה לזה, כשר הלולב אף כשאינו אוגדם, ואם אי אפשר לאוגדם פסול. לכתחילה יש ליטול לולב שעליו מחוברים ולא נפרדו זה מזה כלל.
נב. הלולב הוא כפות התמרים האמור בתורה, ולפיכך דעת רבים מהפוסקים שהלולב הקנרי פסול למצוה, שאינו בכלל כפות תמרים, והאופן לזיהוי הלולב הקנרי הוא בכך שהלולב הכשר שדרתו עבה מעט ועליו רחוקים זה מזה, ואילו הקנרי שדרתו רכה ועליו צפופים זה לזה, ועוד סימן יש לזהותם, שהלולב הכשר יש אבקה בין קפלי העלים, ואילו בקנרי אין אבקה זו.
עקום כמגל
נג. עקום כמגל לפניו דהיינו לצד שכנגד השדרה או לצדדיו, פסול. אבל אם התעקם לאחוריו לכיוון השדרה כשר.
נד. לולב שאינו עקום כמגל כשר לכתחילה, ומ"מ הידור מצוה הוא בלולב שאין בו עקמימות כלל, והיינו רק בעקמימות הניכרת לעין, אבל אין שום הידור להתאמץ ולחפש אם יש בו איזה עקמימות כשאינה ניכרת.
יבש
[לדיני 'יבש' השנה, ראה לעיל עמ' לו - דיני ארבעת המינים בשנה זו]
במשנה (סוכה כט:) שנינו "לולב היבש פסול", ונחלקו הראשונים מה נכלל בכלל לולב יבש לפוסלו בפסול זה, דעת רוב הראשונים שרק אם יבשו רוב עלי הלולב נחשב בכלל יבש, אולם בדעת הראב