ערב שמחת תורה
רעב. בערב שמחת תורה - מותר לשטוף את הבית כרגיל, וכן מותר להבריש כובע ולצחצח נעליים. כמו כן מותר לגהץ בגדים [אא"כ יש מנהג אחר], אך אסור ליצור קפלים חדשים. כל הנ"ל מותר בכל ימי חוה"מ.
רעג. מי שנטל ציפורניו בערב סוכות [או אפי' בערב שבת שלפני סוכות, בשנים שסוכות חל ביום ב'] יכול ליטול ציפורניו בחוה"מ. מי שלא נטל ציפורניו בערב סוכות, אם רגיל ליטול ציפורניו בכל ערב שבת, יכול ליטול ציפורניו בערב שבת חוה"מ עם כלי, אף לבני אשכנז, אבל לא בערב שמחת תורה [ספרדים וקטנים מבני אשכנז מותרים לקצוץ בכל חוה"מ].
רעד. יש להיזהר להוציא קודם כניסת החג את כל המוקצה שהכניס לבגדיו במשך ימי חול המועד.
רעה. יש לטבול בערב החג אחר חצות109, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (חמדת ימים ח"ג פ"ז שמיני עצרת אות ה, שכיוון שרגל בפ"ע הוא, דינו כשאר רגלים לעניין זה, ואף ראוי להחמיר בו יותר עיי"ש. ואם טבל בהו"ר, אף שמדין "לטהר עצמו ברגל" אינו צריך לטבול שוב, אך עפ"י הקבלה יש עניין שיטבול שוב בערב שמח"ת).
רעו. בחורים שמגיעים לישיבה בערב שמחת תורה והם עייפים כי היו ניעורים בליל הושענא רבא – אסור להם לישון מחוץ לסוכה ואין זה נחשב מצטער, כי בעשיית הסוכה אין פטור מצטער (עי' לעיל בדיני מצטער). אמנם אם יש בישיבה סוכה שיש בה מספיק מקום, אך אי אפשר לישון בה מחמת הרעש - פטורים מסוכה.
רעז. פרידה מהסוכה: יש נוהגים שבפרידה מהסוכה אומרים "יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לוויתן" [ויש בזה נוסחים שונים]. לא צריך לאכול בזמן הפרידה [אמנם יש נוהגים לאכול, ואין לכך מקור קדום. כמובן שדיני הסוכה ממשיכים אף לאחר הפרידה, ואם רוצה לאכול, יאכל בסוכה, כמבואר להלן סע' רעט]. נהגו בני עלייה לנשק את הסוכה ביציאתם ממנה (ראה משנ"ב סי' תעז).
הדלקת נרות, 'שהחיינו' ו'שלום עליכם'
רעח. דיני הדלקת נרות יו"ט שחל בשבת, ואמירת 'שלום עליכם' בו – התבארו לעיל בעמ' יא-יב.
ישיבה בסוכה בשמחת תורה
רעט. עד צאת הכוכבים של ליל שמחת תורה אסור לאכול מחוץ לסוכה.
רפ. יש לפרק את הסוכה רק לאחר שמחת תורה, וכן אין לסגור את הגג שמעל הסוכה עד לאחר שמח"ת.
אמנם אם יש חשש לגשמים בשמחת תורה – יכול לפרק את הסוכה בערב שמח"ת לאחר מנחה קטנה [ונכון שיעשה זאת קרוב יותר לשקיעה], וכן לסגור את הגג ולהוריד הקישוטים 110.
רפא. אסור לאכול או לישון בשמחת תורה בסוכה (משום דנראה כמוסיף). והרוצה לאכול או לישון בסוכה, יוריד לאחר שעת מנחה קטנה [ונכון שיעשה זאת קרוב יותר לשקיעה] סכך בשיעור 40 ס"מ על 40 ס"מ, ואם אינו יכול להוריד או ששכח - יכניס סירים ריקים לסוכה, וכן יכול לסגור את הגג.
שנים מקרא ואחד תרגום
רפב. ממנחה של שבת פרשת האזינו יוצאים יד"ח שמו"ת של 'וזאת הברכה', אך לכתחילה נח' הפוסקים האם זמן הקריאה הוא מליל הושענא רבא או מליל שמח"ת (משנ"ב סי' רפה ס"ק כט, סי' תרסט ס"ק ד, ואפשר לסמוך על הפוסקים הסוברים שזמן הקריאה הוא מליל הו"ר). ועפ"י הקבלה לכתחילה יש לקרוא בהושענא רבא ביום, עד כניסת החג (בא"ח שנה א וזאת הברכה, סע' טו, כה"ח סי' תרסד ס"ק ס).
רפג. סוף זמן קריאת השמו"ת הוא עד שגומרים לקרוא בתורה את 'וזאת הברכה'.
רפד. ניתן לקרוא שמו"ת של פרשת בראשית לאחר שהציבור קרא את פרשת בראשית.
קידוש לפני קריאת התורה
רפה. ישנם רבים שעושים קידוש לפני קריאת התורה, ויש יסוד לזה111.
מדיני התפילה וההקפות
רפו. אם בתפילה או בקידוש של שמחת תורה טעה ואמר "יום חג הסוכות הזה": אם נזכר לפני שסיים את הברכה - יחזור ל"ותתן לנו" וימשיך משם, ואם סיים את הברכה - אינו חוזר (סי' תרסח ס"ק ב).
רפז. בזמן ההקפות יש לעמוד, והחלשים שמקילים לשבת יש להם על מה לסמוך112.
רפח. אבל אינו רוקד כרגיל בשמחת תורה, אלא הוא עושה הקפה אחת עם הספר תורה113.
רפט. אומרים יזכור בשמח"ת [אף כשחל בשבת] אף ביחידות [ובני ספרד לא אומרים יזכור כלל].
דיני קריאת התורה והעליות בשמחת תורה
רצ. לאחר ההקפות [ביום ובליל שמח"ת], מחזירים את ספרי התורה לארון, ומשאירים בחוץ את הספרים בהם קוראים, והחזן אומר "שמע ישראל" וכו', כנהוג.
רצא. יש מנהגים חלוקים בעניין אמירת "בריך שמיה" (יש נוהגים שלא לאומרו, מפני שאין כאן הוצאת ס"ת מהארון), ובמקום שאין מנהג ברור, יאמרו (עיי"ע סי' קלד ס"ק יג).
וכן יש מנהגים בעניין אמירת י"ג מידות ורבש"ע, ובמקום שאין מנהג, יאמרו [אמנם בשנים שחל בשבת, בלא"ה המנהג הנפוץ שלא לאומרם].
רצב. השנה ששמחת תורה חל בשבת, יש לקרוא בתחילה ז' קרואים עד עליית שביעי "ויעל משה", ע"י שמחלק את העלייה הראשונה לשניים, כהן קורא עד "ישא מדברותיך", ולוי קורא משם עד "ועזר מצריו תהיה", וכן הלאה, ושביעי קורא מ"מעונה" עד "ויעל משה".
ולאחמ"כ חוזרים וקוראים שוב מתחילת "וזאת הברכה" עד "ולדן" כבכל שנה, ואז קוראים לכל הנערים מ"ולדן" עד "מעונה", ולחתן תורה מ"מעונה" עד הסוף.
רצג. כשמוסיפים עליות עבור האחרונים שעדיין לא עלו, לא צריך להתחיל מתחילת "וזאת הברכה", אלא אפשר להתחיל מתחילת אחת העליות. וכגון אם נשאר אדם אחד [חוץ מ"כל הנערים"], יתחילו לקרוא לו מעליית רביעי, אם נשארו שניים, משלישי, וכן הלאה.
רצד. אין להעלות אבא ובן ברצף, אף בעליות שמוסיפים בשמח"ת. אולם אפשר להעלות אחד לחתן תורה והשני לחתן בראשית, ויש להקל אף בס"ת אחד.
רצה. אם בקריאות הנוספות נשאר רק כהן אחד והשאר ישראלים, או שנשאר רק לוי אחד והשאר ישראלים [ואין עוד כהנים ולויים אפי' קטנים] בשעת הדחק אפשר לקרוא לישראל מיד לאחר הכהן או הלוי, אך יותר נכון שלא לקרוא לכהן או ללוי כלל אלא רק לישראלים.
רצו. כהן או לוי יכולים להיות 'חתן תורה' ו'חתן בראשית', כמו כן מותר ששלושה כהנים או לויים יהיו 'חתן תורה' 'חתן בראשית' ומפטיר.
רצז. אם יש רק כהן אחד ורוצים להעלותו גם ל'חתן תורה' או ל'חתן בראשית', מותר שיעלה פעמיים.
רצח. אם יש הרבה כהנים ולויים, יעלו לתורה כהן, לוי, ישראל, כהן, לוי, ישראל, וחוזר חלילה.
רצט. ברכות התורה בעליית כל הנערים: אף שיש נוהגים שהילדים מברכים עם העולה, נכון יותר שרק העולה יברך והם יצאו בברכתו. לאחר הברכה האחרונה, העולה אומר עם הילדים "המלאך הגואל" (משנ"ב סי' תרס"ט ס"ק יב-יד).
ש. העולה לתורה אינו אומר "חזק חזק ונתחזק" משום הפסק.
שא. נוהגים שהעולה לתורה בפרשת בראשית אומר "ויהי ערב ויהי בוקר וכו'" עם הציבור לפני הבעל קורא [ולא חוזר ואומר שוב עם הבעל קורא].
תפילת מוסף, ואמירת "משיב הרוח"
שב. דין הטועה בתפילות ג' רגלים ובמוסף ביו"ט שחל בשבת, התבאר לעיל עמ' כט.
שג. אם אין כהנים אין אומרים "ותערב" [ואם התחילו אין מפסיקין], אך אם יש כהן אחד, אומרים (עיין שו"ת מהר"מ לובלין סי' ל, מג"א סי' קכח ס"ק עד, אמנם עי' לשון המשנ"ב שם ס"ק קעג).
שד. בברכת כהנים במוסף יו"ט שחל בשבת, הציבור אינו אומר את התפילה שלפני "שלום", והכהנים אינם מנגנים.
שה. המנהג הנפוץ לומר תפילת גשם לפני שהציבור מתחילים מוסף.
שו. יחיד המתפלל בביתו, לא יתפלל מוסף עד שעה שהציבור מתפלל מוסף. אם אינו רגיל להתפלל בבית כנסת מסוים, אזי די שבאחד מבתי הכנסיות בעירו כבר הזכירו "משיב הרוח", כדי שיאמר "משיב הרוח". אך אם רגיל להתפלל בבית כנסת מסוים, הולך אחר בית הכנסת זה (וראה עוד באזמרה לשמך פסח ב).
שז. אשה המתפללת בביתה, אף אם בעלה כבר התפלל מוסף – אומרת בשחרית "מוריד הטל". ובמוסף – אם באחד מבתי הכנסיות בעיר כבר התפללו מוסף, אומרת "משיב הרוח" (וראה עוד באזמרה לשמך פסח ב).
טעה ולא אמר "משיב הרוח"
שח. אדם שטעה בימות הגשמים, ובמקום לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אמר "מוריד הטל", אינו צריך לחזור על הברכה או על התפילה, מפני שהזכרה זו אינה מעכבת.
אמנם אם שם לב לטעותו כשהוא עדיין בברכת "אתה גיבור", עליו לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", וכדלקמן:
[א] אם נזכר באמצע הברכה, לפני שאמר 'ונאמן אתה להחיות וכו' - יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בסיום העניין וימשיך מהיכן שהפסיק.
לדוגמה: אם נזכר לאחר המילים "מכלכל חיים", יסיים את הענין ויאמר "מכלכל חיים בחסד, משיב הרוח ומוריד הגשם", וימשיך "מחייה מתים ברחמים רבים וכו'" [ואל יאמר; מכלכל חיים, משיב הרוח ומוריד הגשם, בחסד, אלא יסיים את העניין, וכאמור].
[ב] אם נזכר לאחר שהתחיל לומר 'ונאמן אתה', לפני שאמר את שם השם שבחתימת הברכה - יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", ויחזור ל'ונאמן אתה וכו'.
[ג] אמר 'ברוך אתה השם....' - כיון שאמר את שם השם, ממשיך כדרכו ואינו חוזר (והעצה הידועה לסיים 'למדני חוקיך' אינה נכונה במקרה זה, שכיון שמדינא אינו צריך לחזור, אמירת "למדני חוקיך" מהווה הפסק, ולכן אין לאומרה).
הבדלה במוצאי שבת יו"ט
שט. מבדילים כרגיל בכל מוצ"ש על יין, בשמים ונר.
ד' המינים, הסבך והדפנות לאחר החג
שי. טוב לשמור את הלולב ומיניו ולשורפם בשריפת חמץ. ובמקום הצורך אפשר להשליכם לאשפה בתוך שקית 114.
שיא. אופן אחסון הסכך: ירססו את הסכך בחומר הדברה ארוך טווח [כגון K2000], ולהמתין עד שיתייבש לגמרי, ולאחמ"כ יאחסנו באריזה אטומה לחלוטין במקום יבש. יש לבדוק את הסכך כל שנה (המלצות הרב מ.ו. שליט"א).
שיב. השלכת סכך ודפנות אחרי החג – אין לזרוק את הסכך והדפנות במקום שיפסעו עליהם, ואפילו אינו מקום אשפה. יש לזרקם במקום פתוח שלא עוברים שם, ויש ערים שהסכך נאסף ע"י העיריה בנפרד. במקום שלא עושים כן, יש להקל לזרוק את הסכך והדפנות כשהם עטופים בניילון לאשפה.
106 עי' או"ח סי' קנד, שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נז. וראה מנהגים נוספים בסוף הלכות שמח"ת.
107 עי' מנורת המאור, ביאור הגר"א וערוך השולחן סי' תרסד.
108 רמ"א סי' רמט ס"ב, משנ"ב שם ס"ק יג, סי' תרסח ס"ק א, סי' תרצה ס"ק י, א"א לגאון מבוטשאטש סי' רמט, אולם עי' ערוה"ש שם ס"ז
109 ומי שקשה לו לטבול, יכול לסמוך על השיטות שבזה"ז אין חיוב לטהר עצמו ברגל (עי' שאג"א סי' סז, שע"ת סי' תקכט). ואם רוצה, ירחץ בט' קבין (דיני הרחיצה יתבארו בשלוחה 54 בקו בית ההוראה).
110 בגמ' (סוכה מח) ובשו"ע (סי' תרסו) נאמר שלא יסתור אדם סוכתו בחג, ונאמרו בדבר ג' טעמים: רש"י כתב שהוא משום שחובה לאכול בסוכה, וייתכן שיצטרך לאכול. הר"ן כתב שהוא משום שכתוב 'בסוכות תשבו שבעה ימים', ומזה נלמד שצריך שתהא לו סוכה כל שבעה. המאירי כתב שהוא משום ביזוי מצווה ופריקת עול. מעבר לטעמים אלו, יש בפירוק הסוכה איסור משום 'סותר' שלא לצורך המועד [ועי' מאמר מרדכי ובה"ל סי' תרלז, ויל"ע בדבריהם]. אמנם איסור 'סותר' לא נאמר לצורך דבר האבד.
111 בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ אוסר, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' סט נראה שמותר, וע"ע בשו"ת קרן לדוד סי' פט, שו"ת מחנה אברהם סי' טז), ומטעמים נוספים. מד, שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת סי' צט-ק, ובשו"ת משנה שכיר ח"א סי' א שמתיר.
112 משום שיש לדון להקל לשבת מפני שיש מחיצה של בני אדם העומדים סביב לרוקדים וחוצצים בין היושב לבין הספר תורה, וכן מטעם שבזמן ההקפות זהו מקומו של הס"ת (עי' יו"ד סי' רמב סע' יט עי' ערוך השולחן (יו"ד סי' רפב, ה) משנ"ב (סי' קמו ס"ק יז), שעה"צ (שם ס"ק יח).
113 לטעמי הדין, ראה אזמרה לשמך גיליון סוכות חלק ב – נדונים.
114 ישנם מנהגים נוספים בעניין ד' המינים והערבות החבוטות לאחר החג, ונביא מקצתם: יש השומרים את ההושענות אצלם בבית, והוא סגולה לשמירה ולזש"ק. יש המשתמשים בהדס כבשמים בכל מוצ"ש [ויקפיד לבדוק אם עדיין יש בו ריח לאחר זמן]. ויש השומרים אף את הלולב ומיניו, ואף הוא סגולה לשמירה (עי' חיד"א שהוכיח כן מהירושלמי שבת פ"ב ה"ו). יש השומרים את האתרוג ועושים ממנו ריבה לטו' בשבט, ויש המשתמשים בו כסגולה ללידה קלה.