הלכות חג הסוכות שחל בשבת
תוכן עניינים
ערב חג הסוכות | דינים והלכות לערב יו"ט | טבילה | איסור אכילה בערב החג | אגד הלולב בערב יו"ט ותנאי על נוי סוכה | הדלקת נרות יו"ט | ליל א' של חג הסוכות | קידוש | מצות אכילה בליל א' | גילה שהגג מעל הסוכה היה סגור | חיוב אכילה בליל א' כחיוב אכילת מצה | שמחת יו"ט | דיני יום חג הסוכות, ונטילת לולב | נענועים | אגד ד' המינים | הנחת המינים במים | דיני ישיבה בסוכה | אכילה בסוכה | שינה בסוכה | לימוד בסוכה | דינים שונים | ברכת לישב בסוכה שלא בשעת אכילה | ברכת לישב בסוכה ליוצא מסוכתו | חיוב סוכה למצטער ולהולכי דרכים | סוכה שאינה ראויה לדיור בלא צער | אושפיזין
דיני הסוכה | בניית הסוכה | סוכת פרגולה | דיני הדפנות | גודל הסוכה | דיני הסכך | דיני סכך פסול ואוויר | קישוטי הסוכה | קדושת הסוכה | הלכות חול המועד | דיני תפילה ויעלה ויבוא ביו"ט ובחוה"מ | שמחה בחוה"מ | כללי חוה"מ ועשיית מלאכות | כתיבה | תספורת ונטילת ציפורניים | תפירה | כיבוס | מסחר |
שו"ת בדיני אבל בחוה"מ סוכות | דינים כללים הנוגעים לג' רגלים | הושענא רבא | טבילה | קריאת משנה תורה ואמירת תהלים | תפילת הו"ר | נטילת ערבה | סעודה בהו"ר | שמחת תורה | ערב שמחת תורה | ישיבה בסוכה בשמח"ת | שנים מקרא ואחד תרגום | קידוש לפני קריאת התורה | מדיני התפילה וההקפות | דיני קריאת התורה והעליות | תפילת מוסף, ואמירת "משיב הרוח" | ד' המינים, הסכך והדפנות לאחר החג |
הלכות ארבעת המינים | דיני ד' המינים בשנה זו | אתרוג | לולב | הדס | ערבה | הלכות כלליות בקניית ד' מינים | שו"ת
ערב חג הסוכות
דינים והלכות לערב יום טוב
א. מצוה להסתפר וליטול ציפורניים בערב החג [ומלאכות אלו, וכן כיבוס לצורך יו"ט מותרות עד כניסת יו"ט כדין כל ערב שבת (סי' רנא, בה"ל סי' תקכט) ולא כבערב פסח].
ב. אחר חצות היום נכון להימנע מעשיית מלאכה שאינה לצורך החג, ומכל מקום המיקל לעשות מלאכה עד שעת מנחה קטנה יש לו על מי לסמוך. אולם אחר מנחה קטנה אין לעשות מלאכה אלא הנצרכת לחג בלבד, כדין כל פרטי המלאכות בערב שבת (סי' רנא).
ג. נכון לכסות את השולחנות בבית ובסוכה במפה מערב יום טוב לכבוד יום טוב.
ד. מותר לישון ולאכול בסוכה בערב חג הסוכות [כשאינו מכוון לשם מצוה], ואין בכך משום בל תוסיף [בשונה משמחת תורה, שאז הישיבה בסוכה אסורה].
טבילה בערב הרגל
ה. יש לטבול בערב הרגל אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (עי' סי' תעא ס"ק כב, סי' קכח ס"ק קסה). אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר.
איסור אכילה בערב החג
ו. בערב סוכות משעה עשירית אסור לאכול פת או שאר מיני מאפה העשויים מחמשת מיני דגן בשיעור כביצה, כדי שיאכל כזית ראשון בסוכה לתיאבון.
ז. מותר לאכול מעט פירות, ירקות, בשר, דגים וביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם.
אגד הלולב, ותנאי על נוי הסוכה
ח. השנה, אפשר לאגוד את הלולב לכתחילה בחול המועד (דיני אגד ארבעת המינים יתבארו בסע' מח ואילך).
ט. טוב להתנות בערב החג לפני השקיעה שיוכל להשתמש במשך החג בנוי הסוכה (ראה סע' קפב).
הדלקת נרות
י. השנה, שחג הסוכות חל בשבת, מדליקים נרות שבת ויום טוב בערב שבת, ומברכים "להדליק נר של שבת ושל יום טוב". ודיני ההדלקה ככל דיני הדלקת נרות שבת.
ברכת שהחיינו בהדלקת נרות
יא. יש נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
יב. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, [יסוד הספק, האם כיון שיצאו יד"ח 'שהחיינו', נמצא שעניית אמן נחשבת כהפסק, וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאינה נחשבת להפסק]. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים אף על מצוות סוכה].
יג. לדין תנאי שלא לקבל שבת ויו"ט בהדלקת הנרות, ראה הערה.
הדלקת נרות בסוכה
יד. מאחר שלכתחילה יש להדליק את הנרות במקום האכילה (ראה אזמרה לשמך ראש השנה), לפיכך יש להדליקם בתוך הסוכה [ולספרדים – אם מישהו כבר הדליק שם, ידליק ללא ברכה]. ובאופן שיש חשש לדליקה - ידליק בביתו במקום שמאיר לסוכה [כגון שאם יחשיך את הסוכה יאירו הנרות לסוכה].
ואם אי אפשר להדליק שם - ידליק במטבח שבו מכינים את צרכי האכילה או בחדר שישנים או משתמשים בו אשתו או בני ביתו, ועדיף שהחדר יהיה חשוך בשעת ההדלקה.
ולכן המדליק שלא במקום האכילה, עדיף שיחשיך את החדר לגמרי קודם ההדלקה [כולל כיבוי אורות והגפת תריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור, ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על תאורת החשמל.
יש להדגיש שגם המדליק את הנרות שלא במקום האכילה, יכול לקיים את מצוות ההדלקה לכתחילה, ע"י שידליק את החשמל בסוכה [לשם מצוות הדלקת נרות יו"ט], לפני שמחשיך את החדר האחר ומדליק בו את הנרות, כנ"ל.
בכל אופן, המדליק במקום הלינה, צריך להקפיד שהנרות [או החשמל] יהיו דולקים בשעה שחוזרים לביתם.
ליל א' של חג הסוכות
קידוש
טו. המנהג הנפוץ הוא לומר 'שלום עליכם' בליל יו"ט שחל בשבת, ויש נוהגים שלא לאומרו.
טז. אין לקדש אלא לאחר צאת הכוכבים, ואף הנוהגים בכל שבת ויום טוב לקדש מפלג המנחה, בערב סוכות עליהם להמתין עד צאת הכוכבים. ולכתחילה לא יאחרו את הקידוש ואכילת הפת לאחר חצות הלילה.
יז. סדר הקידוש בסוכות שחל בשבת – הפסוקים הנאמרים בשבת, [יש מבני ספרד הנוהגים להוסיף פסוקי ג' רגלים, "אלה מועדי" וכו'], ברכת 'בורא פרי הגפן', קידוש של יום טוב [ומזכיר שבת], ברכת 'לישב בסוכה' וברכת 'שהחיינו'.
יח. קידוש בעמידה או בישיבה:
בני אשכנז נהגו לומר את כל הקידוש בישיבה. ולדעת האריז"ל (נוסח ספרד) יש לקדש בעמידה, ולהתיישב לפני ברכת 'לישב בסוכה'.
לבני ספרד יש בזה מנהגים שונים - יש נוהגים לקדש בעמידה ולהתיישב לאחר ברכת 'לישב' קודם ברכת 'שהחיינו', ויש נוהגים לשבת לאחר 'שהחיינו' קודם שטועמים.
יט. גם הנשים יענו 'אמן' על ברכת 'לישב בסוכה', ואפי' אם אינן יושבות בסוכה.
כ. המתארח בליל סוכות ומברך [או שומע] 'שהחיינו' בסוכה שאינה שלו, אינו צריך לחזור ולברך 'שהחיינו' בסוכתו.
כא. סדר בציעת הפת בליל יו"ט: אף שבליל שבת נוהגים לבצוע את החלה התחתונה, בליל יו"ט יש לבצוע את החלה העליונה. וכשחל יו"ט בשבת, נראה שיש לבצוע את החלה העליונה (עי' מג"א סי' תעה ס"ק ג).
מצות אכילה בסוכה בליל א'
כב. חייב אדם לאכול בסוכה בליל יום טוב פת בשיעור כזית, ויש אומרים שחייב לאכול פת בשיעור יותר מכביצה, ונכון לחוש לדבריהם ולאכול יותר מכביצה.
כג. יש לאכול את הכזית פת הראשון במשך זמן של כדי אכילת פרס [שהוא תוך ארבע דקות ויש מחמירים שתי דקות]. ולמבואר לעיל שנכון להחמיר לאכול יותר מכביצה שהוא שיעור שני כזיתים, יש לאכול כל כזית מהם תוך כדי אכילת פרס. אם לא אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, צריך לחזור ולאכול תוך כדי אכילת פרס.
כד. צריך לכוון באכילתו בסוכה, לשם מצוות סוכה, וכן שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד שהקיפן עלינו להגן עלינו מהשרב והשמש [ולכתחילה יש לכוון כן בכל ימי החג]. בדיעבד אם כיוון רק לצאת ידי המצוה - יצא ידי חובה.
גילה שהגג מעל הסוכה היה סגור
כה. אדם שגילה לאחר אכילתו בליל א', שהגג מעל הסוכה היה סגור - יצא יד"ח קידוש ו'שהחיינו', אך עליו לאכול שוב כזית [וי"א כביצה] פת, ולברך 'לישב בסוכה'.
בשאר הימים [כולל יו"ט ושבת] - אינו צריך לחזור ולאכול, אך אם רוצה עוד לאכול, ואוכל עוד כביצה פת, יברך לישב בסוכה.
חיוב אכילה בליל א' כחיוב אכילת מצה
הקדמה
במשנה (סוכה כז ע"א) שנינו "רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד".
ובגמ' שם מבואר שלדעת חכמים חובת הסוכה בכל ימי החג היא רק למי שחפץ לאכול, אבל בליל יום טוב ראשון ישנה חובת אכילה בכל אופן. חובה זו נלמדת בגזירה שווה מחיוב אכילת מצה בליל פסח.
ונחלקו הפוסקים האם הלימוד מחג הפסח הוא לעצם חובת האכילה, שכשם שיש חובה לאכול מצה בליל פסח [עם הדינים המיוחדים של אכילת מצה] כך יש חובה לאכול פת בסוכה בליל סוכות [עם אותם הדינים של ליל הסדר, וכדלהלן], או שמא אין למדים ממנה אלא את החובה, שכשם שאין חובה לאכול מצה אלא בלילה הראשון, כך אין חובה לאכול בסוכה אלא בלילה הראשון, אבל עצם חיוב אכילה בלילה הראשון בסוכה אינו שווה לדיני אכילת מצה בליל א'.
במחלוקת זו תלויים דינים רבים, כגון אם יכול לאכול פת עשירה, דלעניין פסח נפסק שאין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון במצה עשירה, ויש לדון האם הוא הדין בליל א' דסוכות. אם למדים מפסח את עצם חובת האכילה בסוכה, הרי שיש לחייבה כמו אכילת מצת מצווה [שאין לאכול פת עשירה], אולם אם למדים מפסח רק את מידת החיוב [שבכל החג אין חיוב אכילה חוץ מליל א'], הרי שכל מצוה כעניינה, וכיון שישיבת הסוכה מתקיימת הן בפת עשירה והן בפת שאינה עשירה, אזי אין לחלק, וניתן לצאת יד"ח אכילה בסוכה בליל א' דסוכות אף בפת עשירה. וישנם עוד כמה דינים התלויים במח' זה.
העולה לדינא
כו. יש אומרים שאין יוצאים ידי חובת אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות בחלה מתוקה שנילושה במי פירות, ולמעשה אין חוששים לכך.
כז. יש מחמירים לאכול את הכזית הראשון בליל יום טוב ללא ממרח, ולמעשה אין חוששים לזה.
כח. יש אומרים שכזית פת שיוצא בה ידי אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות צריך שתהיה קנויה לו, משום שצריך שתהיה 'לכם' כפי שנאמר במצה, ולמעשה אין חוששים לכך.
שמחת יו"ט
כט. יש חיוב שמחה ביו"ט, ואמרו חז"ל (פסחים קט) שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, וכן נפסק להלכה שחובה לשתות יין ביו"ט.
ל. שתייה ביום ובלילה: חובה זו היא ביום החג, ולכתחילה יש לשתות יין גם בלילה (כמבואר באזמרה לשמך - חג השבועות).
לא. את היין יש לשתות באמצע הסעודה, ולא די בשתיית יין בקידוש או בזימון (ונראה שדין זה, לשתות את היין דוקא בסעודה, אינו חובה אלא מצוה, וראה בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב).
לב. שיעור שתיית היין: חובה לשתות יין שישפיע עליו [ודי בפחות מרביעית, ואפשר לשתות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים, או עכ"פ שישית יין אם מורגש בו היטב טעם היין].
לג. מיץ ענבים: י"א שלא יוצאים יד"ח שמחה במיץ ענבים (פר"ח סי' תפג). והשונא יין (עי' סי' תעב ס"י) - אם יכול, יערב יין במיץ ענבים כנ"ל. ואם גם זה אינו יכול - ישתה מיץ ענבים, וישמח בדברים אחרים.
לד. אין חובה לאכול בשר ביו"ט אך יש בזה מצוה, ועיקר המצוה לאכול בשר בהמה, ואם אין לו בשר בהמה אפשר לקיים את המצוה גם בבשר עוף.
לה. את הקטנים יש לשמח ע"י ממתקים שהם שמחים בהם, ולנשים יקנה בגדים או תכשיטים כפי ממונו. ומקיימים מצות שמחה אף בשאר דברים שהאשה שמחה בהם (נתבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח ב).
לו. שתיית יין ואכילת בשר לנשים: נשים אינן חייבות בשתיית יין, ואם הן אוכלות בשר הם מקיימות מצוה.
דיני יום חג הסוכות, ונטילת לולב
לז. סדר קידוש [ביו"ט ושבת]: יש הסוברים שיש לברך ברכת 'לישב בסוכה' לאחר ברכת היין, ויש הסוברים שיש לברך 'לישב בסוכה' לאחר ברכת 'המוציא', ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד (בעניין עמידה וישיבה בקידוש, ראה לעיל סע' יח).
ואם מקדש ואוכל מיני מזונות - יברך 'לישב בסוכה' לאחר ברכת הגפן [ובשבת ויו"ט אין צריך להתעכב בסוכה (ראה להלן סע' סב), ובתנאי שעדיין לא יצא היום יד"ח קידוש].
מנהג בני ספרד – לברך בכל האופנים 'לישב בסוכה' בעמידה לאחר ברכת הגפן (וראה להלן סע' סא לעניין ברכת 'לישב' באכילת פת בחוה"מ).
לח. הבדלה במוצאי שבת ויום טוב:
יש לעשותה בסוכה, ויש להסתפק האם מאחר והבדלה הוא דבר קביעות אזי צריך לברך 'לישב בסוכה'. ולכן נכון שאחר ההבדלה יסעד סעודת פת [וראה הערה], ויברך 'לישב בסוכה' או לפני 'בורא פרי הגפן' בהבדלה או אחרי ברכת 'המוציא' בסעודה.
בעמידה או בישיבה: בברכות ההבדלה עצמן ינהג כפי שנוהג בכל השנה במוצאי שבת ויו"ט, ובברכת "לישב" – האשכנזים יושבים והספרדים עומדים.
הבדלה במוצאי שבת יו"ט סוכות: מבדילים כרגיל בכל מוצ"ש על יין, בשמים ונר.
דיני נטילת לולב
[ראה שו"ת בסוף הגליון בדין הטועה בנטילת ד' מינים]
לט. השנה, שחג הסוכות חל בשבת, לא נוטלים ד' המינים בשבת, אלא מתחילים ליטלם בחול המועד.
מ. כשמקיימים מצוות לולב, צריך לקחת את הלולב ומיניו ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל, ולחברם בשעת הנענועים. אם נטל את שניהם ביד אחת - צריך לחזור וליטול בלא ברכה, ועל כן יקפיד בשעת אמירת ההושענות להחזיק הד' מינים בשתי ידיו ולא ביד אחת.
מא. איטר יד – לדעת השו"ע דינו ככל אדם, ולדעת הרמ"א יטול הלולב בשמאל והאתרוג בימין [ההפך מכל אדם]. עפ"י סע' מז דלהלן, נמצא שיש הבדל בין כל אדם לאיטר בשעת הנענועים [לדעת הרמ"א] - אצל כל אדם האתרוג צמוד לערבות, ואילו אצל איטר האתרוג צמוד להדסים.
מב. מאחר וצריך לברך 'עובר לעשייתן' יש לברך על האתרוג כשהוא הפוך [העוקץ למעלה, וייזהר שמלכתחילה ייקח את האתרוג כך], ולאחר הברכה יהפוך את האתרוג וינענע [ויש הנוהגים כדעת הגר"א ליטלו רגיל, ולכוון להדיא שלא לצאת ידי חובה עד לאחר הברכה ורבים מבני ספרד נוהגים ליטול הלולב, לברך, ולאחמ"כ ליטול את האתרוג].
מג. אישה הנוטלת לולב, צריכה להסיר טבעותיה לפני נטילת לולב, ואם לא הסירה - תיטול שוב בלא ברכה, אולם גבס או רטייה שקשה להסירן מהיד - אינם חוצצים.
הנענועים
מד. אימתי מנענעים: ינענע לאחר הברכה, וכן ינענע באמירת הלל בפס' הבאים:
'הודו להשם כי טוב...': מנענעים בכל תיבה [חוץ משם השם] נענוע אחד.
בני ספרד (בין בציבור בין ביחיד): הקהל והש"ץ מנענעים כשאומרים 'הודו' [באמצע הלל], וכן מנענעים בפעם הראשונה כשאומרים 'הודו' בסוף הלל (כהאר"י, ולא כדעת השו"ע לנענע פעמיים ב'הודו' שבסוף הלל).
בני אשכנז: באמירת 'הודו' שבאמצע הלל – הקהל מנענעים בכל ד' הפעמים שאומרים 'הודו', והש"ץ מנענע רק פעמיים, באמירת 'הודו' ובאמירת 'יאמר נא ישראל' [אך כשאומר "יאמרו נא", וכן כשהציבור חוזר על 'הודו' - אינו מנענע]. באמירת 'הודו' (פעמיים ברצף) שבסוף הלל – הקהל והש"ץ מנענעים בשתי הפעמים, ולדעת האר"י (מנהג החסידים) מנענעים רק בפעם הראשונה.
בני אשכנז המתפללים ביחידות (שאז לא חוזרים לומר "הודו" ד' פעמים באמצע הלל): 'הודו' שבאמצע הלל - ינענע בפעם הראשונה (והיחידה) שאומר 'הודו'. 'הודו' שבסוף הלל – ינענע בשתי הפעמים, ולדעת האר"י (מנהג החסידים) רק בפעם הראשונה.
כשאומרים 'אנא השם הושיעה נא' (ברצף), בשתי הפעמים: הש"ץ והקהל מנענעים בכל תיבה [חוץ משם השם] שני נענועים (הכה"ח כתב שינענע פעמיים בתיבת 'אנא', וג"פ בתיבת 'הושיעה' ופעם א' בתיבת 'נא', ויש בזה מנהגים נוספים).
מה. יש להקפיד שלא למשוך יותר מדי את התיבות בשעה שמנענע (תוס' ברכות מז.).
מו. אופן הנענועים: יש לעשות הולכה והבאה ג' פעמים, ובני אשכנז נהגו לכסכס בלולב בעת ההולכה והבאה.
מז. סדר הנענועים [אף לאיטר יד]: לדעת השו