Skip to content
אזמרה לשמך

הלכות יום הכיפורים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כפרות

א. זמן עשיית הכפרות על תרנגול הוא בערב יום כיפור באשמורת הבוקר לאחר אמירת סליחות (סי' תרה, מג"א סק"א ומשנ"ב סק"ב) [ואם הסליחות סמוכות לשחרית, יעשה את הכפרות לפני הסליחות], לפני עלות השחר (כה"ח סק"ה בשם האריז"ל). ובמקום הצורך אפשר להקדים ולעשות אף לפני חצות הלילה, או במשך עשרת ימי תשובה (פמ"ג ומשנ"ב שם).

ב. כשעושים על תרנגול - יש הנוהגים כדעת האריז"ל לעשות כפרות לכל אחד בנפרד [לכל זכר - בתרנגול זכר, ולנקבה - בתרנגולת נקבה], ומי שקשה לו - יעשה כפרה אחת על כל הזכרים ועל כל הנקבות, ויעשה בתרנגול אחד לכל הזכרים [בבת אחת], ובתרנגולת אחת לכל הנקבות [בבת אחת, אך אין לעשות בתרנגול/ת אחד/ת כמה פעמים זה אחר זה].

ג. מי שאינו יכול לעשות כפרות על תרנגול, יעשה על כסף, ויעשה זאת עד כניסת יום הכיפורים, ויש לתת את הכסף לעניים או לגבאי צדקה לפני יו"כ, ואם לא הספיק – יְזַכֶּה את הכסף ע"י אחר [כלומר יתן לו להגביה את הכסף עבור] עני או קופת צדקה מסוימת. ואם לא עשה כן, יתן לאחר יו"כ. שכח ולא עשה כפרות – יעשה עד הושענא רבא (עי' דרכ"ת יו"ד סי' יח ס"ק עז).

ד. כשעושים כפרות בכסף אין לזה סך קבוע, ואם עושה כפרות לכל המשפחה בסכום אחד, ישנם העושים סכום שווי של תרנגול שהוא בערך 30 ש"ח, ויש הלוקחים סך ח"י שקלים. אמנם למעשה אין סכום ברור בדבר, ולכן מי שעושה לכל אחד בנפרד די שיעשו אף על שקל אחד.

ה. כשעושים את הכפרות בכסף - במקום לומר "נפש תחת נפש", יאמר "דמים תחת דמים", ובמקום לומר "זה התרנגול ילך למיתה", יאמר "זה הכסף ילך לצדקה".

ו. אין לעשות כפרות מכספי מעשר [בין כשעושה על תרנגול ובין כשעושה על כסף].

ז. את כסף הכפרות יש לתת דווקא לעניים, ואם מכפר בתרנגולים - יתן את בשרם לעניים, או שיפדה בכסף את שוויים ויתן לעניים, ואז יכול לקחת את הבשר לעצמו.

ח. העושים כפרות בכסף מזומן, אין חובה שיתנו כסף זה עצמו לעניים אלא יכולים לתת סך שווה במקומו, או לתרום את שווי סך הכפרות בכרטיס אשראי או העברה בנקאית.

ט. בחור הנמצא בישיבה ואין ברשותו כסף לעשות כפרות, והוריו רוצים לעשות כפרות בשבילו ולומר "זה חליפת פלוני בן פלוני", אף שעיקר מנהג הכפרות הוא בפני המתכפר ממש, אמנם כשאין אפשרות אחרת יעשו כן.

י. מעוברת עד 40 יום דינה ככל אישה שתכפר בתרנגולת אחת, ולאחר 40 יום - הנוהגים לקחת תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות - המעוברת תעשה גם עם תרנגול זכר [שמא נתעברה זכר], והנוהגים לכפר לכל אחד בנפרד, אם המעוברת יודעת את מין העובר תעשה לעצמה על נקבה, ותרנגול/ת נוספ/ת לפי מין העובר. ואם אינה יודעת את מין העובר – תעשה על 2 תרנגולות [לעצמה, ושמא נתעברה נקבה], ועל תרנגול אחד [שמא נתעברה זכר].

יא. מעוברת העושה על כסף, אם עושים לכל אחד כפרה בנפרד, תיקח סך כפול - אחד עבורה, ואחד עבור העובר.

יב. מעוברת שעושה לעצמה על כמה תרנגולים, תאמר "אלו חליפותנו וכו'", ואם אחר מסובב מעליה, יאמר "אלו חליפותיכם וכו'".

מצות אכילה בערב יום כיפור

יג. מצוה לאכול ולשתות בערב יום כיפור (וראה בשו"ת שאלה כא האם יש מצוה אף באכילה מועטת).

יד. אף שיש הסוברים שיש קיום מצווה באכילה אף בליל ערב יוה"כ, העיקר להלכה שהמצווה היא רק ביום (עי' רש"י כתובות ה,. או"ח סי' תרד).

טו. גם נשים מצוות לאכול בערב יום הכיפורים.

טז. אף חולה שאוכל ביום כיפור, מצוה עליו לאכול בערב יום כיפור.

מאכלים שאין לאוכלם בערב יו"כ

יז. ביצים ושום [י"א רק כשהם חמים], גבינה ושאר מוצרי חלב כשהם חמים - יש אומרים שאין נאכלים כל היום כולו, ויש מקילין בשחרית. ולמעשה המנהג להקל במוצרי חלב כשהם קרים בשחרית. אמנם בחלב עם קפה אין קפידא כל היום [בעניין אכילת בשר בהמה, ראה סע' ל]. נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.

יח. מצווה לאכול דגים בערב יום כיפור במשך היום לפני סעודה המפסקת [דיני אכילת דגים ושאר מאכלים בסעודה המפסקת, ראה להלן (סע' ל-לד)].

יט. יש נוהגים לאכול קרעפלאך בערב יו"כ.

טבילה בערב יום כיפור

כ. מצוה לטבול בערב יום כיפור. והמצטער מהטבילה, ירחץ עצמו בט' קבין מים (דיני הרחיצה יתבארו בשלוחה 54 בקו בית ההוראה).

כא. לכתחילה יש להקפיד על דיני חציצה בטבילה זו, ולכן טוב שלפני הטבילה ינקה את שיניו, יקצוץ ציפורניו וכו'. אמנם אף כשיש חציצה, אינה מעכבת (ראה בשו"ת שאלה כב).

כב. יש אומרים שיש לטבול שלש פעמים.

כג. זמנה: לאחר חצות היום קודם מנחה, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות. אם אינו יכול לטבול בזמן זה – יטבול מעלות השחר.

כד. יתפלל מנחה בבגדי שבת בעוד היום גדול [לאחר טבילתו], כדי שיספיק לאכול סעודה המפסקת לאחר מנחה.

כה. בחור המתפלל מנחה בישיבה שלא הספיק לטבול קודם מנחה, יטבול לאחר מנחה.

דיני סעודה המפסקת

כו. הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום, נקראת "סעודה המפסקת".

כז. לכתחילה יש לאוכלה עם פת, ומי שקשה לו יכול להקל.

כח. יש נוהגים לטבול פרוסת 'המוציא' בדבש.

כט. בשונה מסעודה המפסקת בערב תשעה באב - בסעודה זו ניתן לאכול כמה מאכלים שרוצים [למעט המאכלים שיבואר להלן שאין לאכול], וכן מזמנים כרגיל לפני ברכה"מ.

ל. אוכלים בסעודה זו מאכלים קלים להתעכל, שלא יהיה שבע ומתגאה כשיתפלל. דין זה נוהג אף בנשים. דין זה נאמר רק בסעודה המפסקת, אך לפני כן מותר (עי' סי' תרח ס"ד, וערוה"ש שם ס"ט. אמנם בגר"ז ובמשנ"ב ס"ק יח משמע שהוא אף בסעודת הבוקר, וצ"ב). ולכן אוכלים בה בשר עוף ולא בשר בהמה, מפני שהוא קשה לעיכול.

לא. אין אוכלים ושותים בה דברים המחממים את הגוף, ולכן אין שותים יין ישן וטוב [דין זה נוהג רק בסעודה המפסקת].

לב. אין אוכלים ביצים ושום וגבינה וחלב חמים [ויש מקפידים אף בקרים]. י"א שדין זה נאמר אף בסעודת הבוקר (ראה לעיל סע' יז). אין אוכלים דגים בסעודה זו, אך בדגים קרים יש מקילים (עי' מט"א ואלף המגן סי' תרח). נשים וקטנים יכולים לאכול כרגיל.

לג. חלב המעורב בקפה וכדו' מותר.

לד. אין לאכול שומשום כיון שהוא עולה לפיו בלילה ומגביר את הליחה [ובשומשום שעל החלה, או בציפוי של שניצל – אין קפידא].

ברכת המזון בסעודה המפסקת

לה. לאחר ברכת המזון, מעיקר הדין מותר לאכול ולשתות, וכן לעשות מלאכה.
אמנם יש המחמירים שהמברך ברכת המזון נחשב כמי שקיבל בפירוש את יום הכיפורים, ואסור באכילה ובשתייה ובעשיית מלאכה. ולכן נכון להתנות בפירוש [בפיו או במחשבתו], שאינו מקבל את הצום ואת איסור המלאכה בברכת המזון.

תוספת יום הכיפורים

לו. חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, ויש להפסיק מאכילה ומלאכה ושאר איסורים קודם השקיעה.

לז. בערב יוה"כ יש 5 סיבות להדלקת נרות. להלן יתבאר מי צריך להדליק, כמה ובאיזה אופן:

[א]. נרות יום כיפור – כבכל ערב שבת, גם בערב יו"כ יש להדליק נרות (אך חיובו נובע משום שכך נהגו), ויברך "להדליק נר של יום הכיפורים".

ברכת 'שהחיינו': יש הנוהגות לברך בהדלקת נרות ויש הנוהגות שלא לברך בהדלקת נרות אלא רק לאחר "כל נדרי" בבית הכנסת. מי שאין מנהג בידה – תברך עם הציבור בבית הכנסת ולא תברך בעת הדלקת נרות. המברכת בעת הדלקת הנרות - תיזהר שלא לברך שנית לאחר 'כל נדרי'.

להקדים ההדלקה או הברכה: בהדלקת נרות יו"כ, יש לנהוג כפי שנוהג בהדלקת נרות שבת. אולם אף אותן בנות ספרד הרגילות לברך לפני ההדלקה, אם הן מברכות 'שהחיינו' בהדלקת נרות, יברכו את ה'שהחיינו' לאחר ההדלקה, כיון שבברכת 'שהחיינו' מקבלת על עצמה את כל דיני יו"כ.

מאחר וצריך ליהנות מהנרות, על כן יקפיד להדליק נרות במקום שישתמשו בו ביו"כ. וראה עוד פרטים בזה בשו"ת להלן (בסוף הלכות יום כיפור).

כמו כן, ראוי מאד להדליק גם את תאורת החשמל יחד עם הנרות [ובאמת בכל שבתות השנה ראוי לעשות כן כשמדליק שלא במקום האכילה, שבאופן זה אין הנרות באים כ'תוספת אורה'], ויעשה באופן הבא: יחשיך לגמרי את החדר [כולל כיבוי אורות וסגירת התריסים], ואז ידליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור ידליק את הנרות ויברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על הדלקת החשמל.

בחורי ישיבות – במשך השנה סומכים על הדלקת הנרות בחדר אוכל, אך ביו"כ שלא נכנסים לחדר אוכל, יש להקפיד שהבחורים ידליקו נרות בחדרם [בהסכמת הנהלת הישיבה, ודי שכולם ישתתפו בנרות ע"י שיגביהו אותם, ואחד מחברי החדר ידליקם בברכה], ותחילה יש להחשיך את החדר, ולאחמ"כ ידליק את התאורה יחד עם הנרות, וכנ"ל. אם הישיבה לא מסכימה להדליק נרות בחדרים – ידליקו את החשמל בחדר בברכה.

וראה פרטים נוספים בזה בשו"ת להלן (בסוף הלכות יום כיפור).

[ב]. נר נשמה – מי שאביו או אמו הלכו לעולמם, עליו להדליק עבורם נר נשמה לכפר עליהם בערב יו"כ, ודי בנר נשמה אחד עבור שני ההורים.

[ג]. נר הבריא / נר החיים – כל איש נשוי מבני אשכנז ידליק נר אחד שידלק עד מוצאי יו"כ.
אם הנר נכבה במהלך יו"כ, יש מקפידים לשוב ולהדליקו במוצאי יו"כ, אף שמן הדין אין לחוש לכך (רמ"א שם, משנ"ב ס"ק יד, מפני שבדר"כ הנר לא נכבה מעצמו, אלא מחמת שאינו טוב או מחמת הרוח).
אם שכח להדליקו, אין טעם להדליקו במוצאי יו"כ.

[ד]. נר ששבת – בהבדלה במוצאי יו"כ מברכים 'בורא מאורי האש' על נר ששבת, כלומר שהיה דלוק מערב יו"כ (טעם הדבר הוא בכדי שיבדילו שיו"כ שונה מכל יו"ט, ואסור להדליק בו נר, ולכך מברכים במוצאי יו"כ על נר ששבת). ואף שהיה ניתן לכאורה לברך במוצאי יו"כ על הנר נשמה או על הנר הבריא, אך מאחר ואלו נרות שהודלקו לכבוד, אי אפשר לברך עליהם, משום שיש לברך על נר שהודלק להאיר, ועל כן יש להדליק נר בפני עצמו [וראה להלן (דיני מוצאי יו"כ) בדין אדם ששכח להכין או שנכבה לו ה'נר ששבת'].

[ה]. נר בחדר שינה - כל זוג נשוי מבני אשכנז צריך להדליק נר בחדר שינה [ובמקום שיש חשש שריפה, די שישאיר תאורה בחדר]. אמנם ניתן להדליק את הנר הבריא או את הנר ששבת בחדר שינה, ולא צריך נר מיוחד בפני עצמו.

נמצא למעשה: כל אדם נשוי מבני אשכנז צריך להדליק שלושה סוגי נרות - נרות יו"כ [יחד עם התאורה, וכדלעיל], נר הבריא ונר ששבת [ואת אחד מהם ידליק בחדר שינה]. אם הוא יתום – עליו להדליק בנוסף לאלו גם נר נשמה.
בני ספרד מדליקים רק את נרות א,ב,ד.

לח. בהדלקת הנרות, האישה מקבלת על עצמה את כל דיני יום הכיפורים, ולכן צריכה לחלוץ נעליים קודם ההדלקה [ואותן בנות ספרד הנוהגות שהדלקת הנרות אינה מהווה קבלת שבת, אינן צריכות להקפיד על כך].
אמנם בשעת הצורך [וכגון שרוצה לנסוע לבית הכנסת], יכולה להתנות קודם ההדלקה שאינה מקבלת את קדושת יוה"כ, ובלבד שתדליק תוך 40 דק' לשקיעה. אם עושה תנאי, אין לה לברך שהחיינו בזמן ההדלקה (עי' שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ט), אלא רק בבית הכנסת. ואם בירכה, אסור לנסוע.

ברכת הבנים

לט. רבים נוהגים שהאב מברך את בניו ובנותיו בערב יו"כ לפני שהולכים לבית הכנסת.

תפילה זכה

מ. שיטת הרמבן (יומא פז) שיש להתוודות סמוך לחשיכה, וראוי להחמיר כדעה זו, ולכן בני אשכנז נוהגים לומר "תפילה זכה" סמוך לשקיעה (משנ"ב סי' תרז ס"ק א), ובני ספרד אומרים את הפיוט "לך קלי תשוקתי" שנאמר בו וידוי.

מא. אף שוידוי אומרים בעמידה (כדלהלן סע' עה), באמירת וידוי זה נהגו העולם להקל לשבת (ובטעם הדבר יש לבאר, מאחר שיש ספק אם העמידה מעכבת בדיעבד (עי' משנ"ב שם ס"ק י), נהגו להקל בוידוי זה שאינו חובה).

מב. אם לא אמר או לא סיים לומר תפילה זכה [ולבני ספרד, פיוט "לך קלי תשוקתי"] לפני השקיעה, יכול לאומרה לאחר השקיעה, ואף לאחר תפילת ערבית, אך את הוידוי ["חטאתי עוויתי פשעתי"] ראוי לומר לפני השקיעה [ואין חובה לומר לפני השקיעה את נוסח קבלת קדושת יו"כ המופיע בתפילה זכה, כיון שעיקר קבלת תוספת יו"כ היא ע"י שפורש ממלאכה ומהעינויים (ראה אזמרה לשמך גיליון 99)].

מג. בנוסח תפילה זכה מופיע "הריני מקבל עלי קדושת יום הכיפורים וכו'" - יש המדלגים מילים אלו ואומרים אותן לאחר שאמרו כל נדרי פעם אחת [לפני השקיעה] (וטעמם שהרי אסור להתיר נדרים ביו"כ (או"ח סי' שמא), וא"כ כיון שקיבל קדושת יום הכיפורים, איך יאמר לאחמ"כ כל נדרי). אמנם המנהג לומר זאת (ויש לבאר בטעמם מפני שהוא שבות (עי' סי' רסא, סי' שמב) לצורך מצוה, ועוד שכיון שבדעתו להתיר אח"כ נדרים, לא קיבל יו"כ לעניין זה).

טלית וקיטל

מד. לובשין טלית גדול בליל יום הכיפורים, ויש ללבוש את הטלית מבעוד יום כדי שיוכל לברך עליו.

לבישת קיטל

מה. בני אשכנז [ויש מבני ספרד] נוהגים ללבוש קיטל ביום כיפור.

מו. בשנה ראשונה לנישואין יש מנהגים שונים בלבישת הקיטל.

מז. אין להיכנס לבית הכסא בקיטל.

בגדים ותכשיטים

מח. אין לובשים בגדים מפוארים ויקרים.

מט. נשים לא יענדו תכשיטים שמתקשטות בהם בשבת ויום טוב מאימת יום הדין (מט"א סי' תרי ס"ט, משנ"ב ס"ק טז). ואף גברים הרגילים לענוד שעון כתכשיט מיוחד לכבוד שבת ויו"ט, לא יענדוהו ביו"כ. ולעניין חפתים של שבת ויו"ט, אף שהוא תכשיט, יל"ד שמותר כיון שמשתמשים בו כחלק מהבגד.

נ. תכשיטים שאישה רגילה לענוד בימות החול, מותר לענדם ביום הכיפורים, ואפי' תכשיטי זהב (עי' רעק"א סי' תרי, ומט"א שם סע' יא).

איסור מלאכה

נא. כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביום כיפור, אלא שבשבת עונשה במזיד בסקילה, וביו"כ עונשה כרת.

איסור רחיצה

נב. אסור להתרחץ ביום כיפור, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור.

נג. רחיצת קטנים: נוהגים שלא לרחוץ ביו"כ אפי' את הקטנים שרגילים לרוחצם כל יום. ואם התלכלכו, רוחצים את מקום הלכלוך.

נד. כשקמים בבוקר נוטלים ידיים עד סוף פרקי האצבעות [כולל פרקי האצבעות, וכיוון שקשה לצמצם בזה, אין איסור אם נשפך מעט יותר מכך (ועי' יוסף אומץ סי' תתרג)], ונוטל כדרכו כל השנה - ג' או ד' פעמים לסירוגין.

נה. שטיפת הפנים אסורה, וכן שטיפת העיניים אסורה, אלא אם כן יש בהן לכלוך, שאז מותר ללחלח אצבעו במים ולרחוץ את מקום הלכלוך בלבד.

נו. רחיצת הפה אסורה, ואפילו במקום צער גדול, אך אם הקיא, אזי הרחיצה נועדה להסיר הלכלוך, ומותר.

נז. רחיצה לאחר כניסה לבית הכסא: אם לא עשה צרכיו כלל – נחלקו הפוסקים אם ייטול ידיו (רעק"א ופמ"ג), ומסקנת הבה"ל (סי' תריג) דלא יטול אלא יקנח ידיו בלבד [אך אם לבו תוהה עליו בשביל שאינו נוטל, רשאי ליטול כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת].

נח. נכנס לבית הכסא ועשה צרכיו גדולים או קטנים: אם קינח לאחר עשיית צרכיו, או שפשף לאחר קטנים - מותר לרחוץ ידיו כיוון שהן מלוכלכות, אך אם לא שפשף וקינח - ביום מותר ליטול ידיו כיון שמתפללים במשך היום, אבל בלילה לאחר התפילה, יש מחלוקת האם משום ברכת "אשר יצר" מותר לרחוץ ידיו. והנכון שיקנח או ישפשף או ייגע בידיו במקומות המכוסים, ואז יוכל ליטול ידיו. נטילה זו - באופן שהיא מותרת - היא עד סוף פרקי האצבעות [כולל].

נט. אף שבעלמא צריך ליטול ידיים לפני התפילה, ביו"כ אין נוטלים ידיים לפני התפילה. ואף אם ישן שינת צהריים, אינו נוטל ידיו, אמנם אם יודע שנגע בידיו במקומות המכוסים, יטול.

ס. רחיצה לרפואה מותרת, ולכן מי שיש לו כאבי ראש חזקים, שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה [דהיינו שנפל למשכב או חולה כל גופו שאינו יכול לתפקד], אם על ידי הרחיצה ירגיש יותר טוב, מותר לרחוץ במים צוננים.

סא. רופא מותר לרחוץ ידיו לפני בדיקת החולה ולאחריה, כדרכו כל השנה.

סב. כהנים העולים לדוכן נוטלים ידיהם כרגיל.

סג. חולים וקטנים האוכלים פת נוטלים ידיהם כרגיל.

איסור סיכה

סד. אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו כשהסיכה אינה לשם תענוג, ואפילו כשהיא נועדה להעביר הזוהמא.

סה. אסור לסוך בבושם, דאודורנט וכדו' [אבל אין איסור להתבשם מערב יו"כ].

סו. סיכה לרפואה מותרת, ולכן חולה שאין בו סכנה, באופן שמותר לו לסוך ע"פ דיני רפואה בשבת וביום כיפור, מותר לו לסוך לרפואה חומר נוזלי.

דיני נעילת הסנדל

סז. אסור לנעול נעלי עור.

סח. נעליים משאר מינים מותר, ויש אומרים שאף בשאר מינים הותר רק באופן שמרגישים את קושי הארץ, אבל אם אין מרגישים את קושי הארץ אסור, ויש אף שמחמירים שאין ללבוש כלל נעליים אלא רק גרביים.

סט. מחנכים את הקטנים אף בגיל ב' וג' שלא ללכת בנעלי עור. אך אם צריכים לצאת לחוץ ויש רק נעלי עור, מותר לנעול להם.

ע. נעליים שנוחות לנעילה כגון נעלי קרוקס מקוריות וכדו' - אף שאין למחות ביד המקילים בזה, לכתחילה אין לנעלם ביום הכיפורים.

מאה ברכות וברכת הבשמים

עא. בתפילות יום כיפור ישנן 68 ברכות [ומשתנה כל אחד לפי מנהגו]. ואם מכוון לשמוע את ברכות העולים לתורה והמפטיר [בשחרית ובמנחה] ועונה אמן, יש לו 29 ברכות נוספות [למנהג אשכנז], ונמצא שחסר לו 3 ברכות להשלים למאה ברכות [משנ"ב (סי' מו ס"ק יד), והוסיף דאפשר שיצא במה שמכוון לשמוע חזרת הש"ץ].

עב. משלימים למאה ברכות ע"י ברכת 'אשר יצר', וכן ע"י ברכות הריח על בשמים, ויש ליזהר שלא להיכשל בברכה שאינה צריכה.

עג. המברך ברכת הריח, לא יכול לברכה שוב עד שיעברו כמה שעות, כיוון שצריך שיסיח דעתו.

עד. המברך ברכת הריח בבית הכנסת ויצא חוץ לבניין וחזר, לא יברך שנית על אותו סוג בשמים [אא"כ הסיח דעתו], ויכול לברך על סוג אחר בלבד.

וידוי בעמידה

עה. יש לעמוד בשעת אמירת הוידוי, ואין לסמוך או להישען על סטנדר, שולחן וכד', באופן שאם יזיזו אותם, האדם ייפול [ולכן אף שטוב לשחות ולהתכופף כמו ששוחים ב"מודים", יש להיזהר שלא יישען, וכאמור] (סי' תרז ס"ג).

עו. מי שקשה לו יכול להקל בזה, אך עכ"פ באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" יעמוד ולא יישען כנ"ל. חולים וזקנים שהעמידה קשה להם, יכולים לסמוך אף באמירת "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו". אלו שאינם יכולים לעמוד כלל, יאמרו וידוי בישיבה (כה"ח שם ס"ק כג, ועי' ברכ"י סי' קלא סק"ח).

בכי, ובקשות פרטיות ביו"כ

עז. "נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפילת ר"ה ויום הכיפורים, אף כשחל בשבת" (מט"א סי' תקפב סע' כח. ואף שבר"ה יש בזה נדון (כמבואר בגיליון ר"ה), ביו"כ מותר, ועי' מנהג האר

More in this printout

View the whole printout