Skip to content
התקשרות

לוח חב"ד

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

על פי הספר "הלכות ומנהגי חב"ד"

יום שישי
יד תשרי, ערב חג הסוכות

  • מרבים בצדקה בערב חג הסוכות, ונותנים גם כנגד יום החג.
  • עורכים מגבית ומחלקים את 'צורכי החג' עבור חג הסוכות לאלו הנצרכים (בדומה ל'מעות חיטים' לחג הפסח). וכן דואגים עבורם לארבעת המינים (שצריכים להיות "לכם")2.
  • אלו ששמים על הסוכה כיסוי להגנה מגשם, צריכים לוודא היום לפרוס טפח ממנו על הסוכה כבר לפני החג, כדי שיהיה מותר לפרוס אותו הלאה בחג עצמו (מצד דין 'אוהל'). זאת רק במידה והכיסוי הוא מתחת הסכך, או שהוא מעל הסכך ויש בינו ובין הסכך חלל בגובה טפח. אך אם הוא צמוד לסכך מעליו, אין בעיה לפורסו בחג עצמו.

סדר אגידת הלולב

  • מהדרים לאגוד את הלולב היום, בתוך הסוכה. הרבי נהג לעשות זאת לאחר חצות היום3. גם בקביעות כזו, בה היום הראשון של החג חל בשבת קודש, אגד הרבי את הלולב בערב שבת5.
  • המהדרים - אוגדים בעצמם את הלולב.
  • לא מוסיפים על אתרוג אחד, לולב אחד, שתי ערבות. אבל בהדסים - מנהג חסידים מאז ומקדם להוסיף על שלושה הדסים. ו"כל המרבה - הרי זה משובח". הרבי עורר להשתדל שיהיו לפחות שלושה הדסים נוספים6.
  • מניחים את הערבות - אחת מימין הלולב ואחת משמאלו, ומשתדלים שהן תהיינה מוסתרות תחת ההדסים.
  • מניחים את ההדסים - אחד מימין הלולב (כאשר שידרת הלולב היא מול פני האוגד), אחד משמאלו ואחד מעליו באמצע, נוטה קצת לצד ימין. גם את ההדסים הנוספים מחלקים כך בהתאמה7.
  • קצותיהם התחתונים של הלולב, ההדסים והערבות - מונחים בשווה זה ליד זה. הלולב לא אמור לבלוט כלפי מטה.
  • לא משתמשים בסלים קלועים ('קוישיקלאך') עבור הערבות וההדסים, אלא אוגדים באמצעות חמש טבעות העשויות מעלי הלולב. מכינים את כל הטבעות לפני שמתחילים לאגוד את הלולבי.
  • על הלולב עצמו עושים שתי כריכות. ומשתדלים ששתי הכריכות, ולפחות חלק מהכריכה העליונה, יהיו מכוסות בהדסים ובערבות.
  • לאחר עשיית שתי כריכות שעל הלולב עצמו10, ובנוסף אליהן - אוגדים את הלולב, ההדסים והערבות יחד באמצעות שלוש כריכות. שלוש כריכות אלו צריכות להיות בטווח של טפח אחד (8 ס"מ).

הדלקת נרות

  • בנות שמתחילות להדליק נר שבת ויום טוב, כדאי ונכון שיתחילו להדליק בפעם הראשונה ביום טוב. כך ברכת "שהחיינו" תהיה גם על התחלת קיום המצווה11.
  • אם הדבר אפשרי, ואין בכך חשש בטיחותי, מדליקים את הנרות בתוך הסוכה ומשאירים אותם שם (או לפחות את חלקם)12. ובמידה ולא, יש להשתדל לפחות שהנר שבירכו עליו יעמוד במקום שיראו אותו בעת ברכת הקידוש13.
  • לאחר הדלקת הנרות14 הנשים מברכות ברכת "להדליק נר של שבת ויום-טוב" ו"שהחיינו". איש שמדליק, לא יברך "שהחיינו"15.

מנחה וקבלת שבת

  • לפני מנחה אומרים "הודו" ו"פתח אליהו" כמו בכל ערב שבת קודש16.
  • את קבלת שבת מתחילים ב"מזמור לדוד". ב"בואי בשלום" אומרים "גם בשמחה ובצהלה" (ולא אומרים "ברינה").

שמחת החג

שמחת החג, וגם שמחת בית השואבה, מתחילות כבר מליל החג הראשון, ומתחילים בה תכף לאחר תפילת ערבית17. נוהגים לשיר, למחוא כף ולרקוד גם ביום טוב, וגם אם חל בשבת.

  • פעמים רבות דיבר הרבי על חשיבות הביקורים בבתי הכנסת, כדי לשמח יהודים בשמחת בית השואבה ושמחת החג בכלל, וברוב עם הדרת מלך.

קידוש וסעודת החג

  • לפני הקידוש, אומרים "שלום עליכם", "אשת חיל", "מזמור לדוד" ו"דא היא סעודתא" ו"אתקינו" של שבת - בלחש18.
  • הרבי נהג להביט בסכך לפני ברכת "לישב בסוכה". ויש אומרים שהיה מביט תוך כדי הברכה, לפני אמירת המילים "לישב בסוכה"19.
  • ברכת "שהחיינו" בקידוש שבסוכה, מכוונת גם למצוות עשיית הסוכה וגם למצוות הישיבה בה20. ולכאורה יש לכוון על כך בשעת הברכה, ובפרט על מצוות הישיבה בסוכה.
  • איש שבירך (בטעות) "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות - אם הדליק את הנרות בסוכה, לא יברך עתה. אך אם הדליק מחוץ לסוכה, יכוון לצאת ידי חובה בברכת "שהחיינו" ששומע מאחר, או יברך בעצמו "שהחיינו" גם בקידוש.
  • אם רוצה לצאת ידי חובת שתיית רביעית יין לשמחת יום טוב21 בשתיית יין הקידוש22 - מן הראוי לכוון לכך בשעת השתייה.
  • המסובים, מלבד המקדש, מברכים "לישב בסוכה" אחרי ברכת "המוציא", וכך גם בקידוש היום.
  • למרות שנשים פטורות מן הסוכה, הן אינן נמנעות מלאכול בה, ואף מברכות "לישב בסוכה"23.
  • בלילה זה, הלילה הראשון של חג הסוכות חייבים [האנשים] מן הדין לאכול כזית של פת בסוכה. במידה ויורד גשם בלילה זה, אם נראה שהגשם עומד להיפסק אחרי שעה או שעתיים, צריך להמתין24. אך אם לא נראה שייפסק, מקדשים בסוכה ומברכים "לישב בסוכה" ו"שהחיינו", ואוכלים בה לפחות כזית25. ואם פסק הגשם אחר כך, יש לחזור ולאכול בסוכה כזית פת (בלי לברך שנית "לישב בסוכה").
  • טובלים את פרוסת המוציא בדבש, אבל מניחים על השולחן גם מלח26.
  • ביום טוב "צריך לקבוע כל סעודה על היין", כלומר: לשתות יין באמצע הסעודה, באם הדבר אפשרי27.

ישיבה בסוכה

  • את ברכת "לישב בסוכה" מברכים רק על לחם או מיני מזונות בכמות של יותר מ'כביצה' (54 סמ"ק)28 [מלבד בסעודת הלילה הראשון, בה מברכים "לישב בסוכה" גם על כמות של 'כזית"29]. מברכים תחילה "המוציא" או "מזונות", לאחר מכן "לישב בסוכה", ורק לבסוף טועמים מן המאכל30.
  • המהדרים - אינם שותים אפילו מים מחוץ לסוכה.
  • אין מנהגנו לישון בסוכה31.
  • הנכנס לסוכת חברו ל"טיול" (שהייה בסוכה), מברך "לישב בסוכה"32. אם מדובר בביקור קצר, ומסופקים אם זו נחשבת קביעות, משתדלים לאכול בסוכה מיני מזונות יותר מ'כביצה', כדי להתחייב בברכה בוודאות.
  • מנהגנו לא לצאת מהסוכה באמצע הסעודה גם אם יורד גשם. וגם כשמדובר בשאר ימי החג, מקדשים ואוכלים בסוכה ומברכים "לישב בסוכה" ללא פקפוק, למרות הגשם. וכן נהג הרבי33.
  • לא מנשקים את הסוכה בכניסה או ביציאה.

שבת קודש טו תשרי, חג הסוכות

  • לא נוטלים לולב בשבת, וכן לא מקיפים את הבימה, ולא אומרים "הושענות" כלל34.

קריאת התורה

  • בפתיחת הארון לא אומרים י"ג מידות ו"ריבונו של עולם".
  • מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים "שור או כשב", ולאחר מכן מניחים את הספר השני על הבימה, אומרים חצי קדיש, ומגביהים וגוללים את הספר הראשון. בספר השני קוראים למפטיר "ובחמישה עשר יום", ולאחר מכן מגביהים וגוללים.

נשיאת כפיים

  • בעת נשיאת כפיים של הכוהנים במוסף יום טוב, הכול מכסים את פניהם בטלית, וגם את הילדים מכניסים תחת הטלית35. גם ידי הכוהנים מכוסות בטלית36.
  • לא אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" בעת שהכוהנים מזכירים את השם, ולא "כן יהי רצון" וכדומה.
  • את נוסח הטבת החלום ("ריבונו של עולם...") הקהל אומר בזמן שהכוהנים מנגנים דווקא, אבל כשהכוהנים אומרים את התיבות, צריך לשמוע.
  • אחרי עניית ה'אמן' האחרונה, אומרים "אדיר ברום...", כשעדיין הטלית מכסה את הפנים.
  • הכוהנים נשארים על הדוכן עד אחר סיום קדיש "תתקבל", וכך נהגו אצל הרבי. במקום שהכוהנים יורדים לפני כן, יש להימנע מלומר להם אז בפה 'יישר כוח'37. הרבי היה מברך כל כוהן "יישר כוח, כוהן!", והכוהנים נוהגים לענות "ברוכים תהיו!".

קידוש

  • את "מזמור לדוד", "אתקינו", "ושמרו", "אם תשיב", "דא היא סעודתא", "זכור", "על כן" - אומרים בלחש. לאחר מכן אומרים "אתקינו" (של יום טוב), "אלה מועדי", וברכות "בורא פרי הגפן" ו"לישב בסוכה" בקול רגיל38.

תפילת מנחה

  • מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת "ברכה".
  • ב"והשיאנו" בנוסח שמונה עשרה של יום טוב אומרים כפי שנדפס בעבר: "שבת39 (ומועדי) קודשך".
  • לא אומרים "צדקתך".

תפילת ערבית והבדלה

  • בתפילת ערבית מוסיפים "אתה חוננתנו" ו"יעלה ויבוא".
  • לאחר התפילה לא אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש"40.
  • עורכים הבדלה בסוכה, ומברכים ברכת "בורא מיני בשמים" וברכת "בורא מאורי האש".
  • כשמבדיל על היין, מברך "לישב בסוכה" לאחר ברכת "המבדיל"41.
  • אומרים "ויתן לך" בלחש42.

יעלה ויבוא

  • בכל תפילות חול המועד אומרים "יעלה ויבוא". אם שכח לאומרו, או שמסופק בכך, ינהג כך43:
  • אם נזכר לאחר "ברוך אתה ה" של סיום הברכה, יסיים "למדני חוקיך", יתחיל "יעלה ויבוא" וימשיך כפי הסדר.
  • אם נזכר לאחר סיום הברכה, לפני אמירת "מודים" - אומר זאת שם, וימשיך "מודים" (ולא יחזור על "ותחזינה").
  • אם התחיל כבר "מודים", חוזר ל"רצה".
  • אם כבר סיים "יהיו לרצון" האחרון, חוזר לראש התפילה. ואם נזכר רק בזמן התפילה שלאחריה, מתפלל שתיים - הראשונה לחובה, והשנייה לתשלומין.

שמחת בית השואבה

  • כפי הוראת הרבי, עורכים "שמחת בית השואבה" בלילות חול המועד בכל מקום ומקום, בפרסום גדול וברחובה של עיר, בהשתתפות תזמורת וברוב עם. יש לנסוע גם לערי השדה לערוך שם "שמחת בית השואבה", וכמו כן עורכים שמחה וכו' לנשים בפני עצמן.

יום ראשון
טז תשרי, יום ראשון של חול המועד

נטילת לולב

  • אסור לאכול ארוחה לפני נטילת לולב44. והבריאים אינם טועמים או שותים מאומה לפני כן45.
  • משכימים ומקדימים לקיים את מצוות הלולב, ובפרט לפעם הראשונה.
  • נטילת לולב בסוכה היא מצווה מן המובחר, ולצורך כך אף מקדימים ליטול את הלולב לפני התפילה46. אם יורדים גשמים, מצווה מן המובחר להמתין עד שייפסק הגשם כדי ליטול את הלולב בסוכה47.
  • מהדרים לברך על אתרוג שהובא מקלבריה48. הרבי סיפר שבשעתו נתן לו הרבי הריי"צ גם אתרוג מארץ ישראל, "וציווני לברך בתחילה על הקאלאברי, ואחר כך לנענע עוד הפעם גם באתרוג של ארץ ישראל"49.
  • מחזיקים את הלולב באופן ששדרת הלולב תהיה מול פני הנוטל47.
  • עומדים עם הפנים למזרח, נוטלים את הלולב ביד ימין ומברכים "על נטילת לולב". לאחר מכן לוקחים את האתרוג ביד שמאל, ומתחילים את ברכת "שהחיינו". בסיום ברכת "שהחיינו" מצמידים את האתרוג ללולב.
  • 'איטר יד' נוטל את הלולב ביד שמאל (שהיא נחשבת יד ימינו), ואת האתרוג ביד ימין (שהיא נחשבת יד שמאלו)50.
  • את האתרוג אוחזים קצת באלכסון, ומצמידים את הלולב לשליש העליון שלו.
  • עומדים עם הפנים לכיוון מזרח (מזרח העולם, ולאו דווקא לכיוון ירושלים כמו בתפילה51), ומוליכים ומביאים לכל צד שלוש פעמים: 1) לקרן דרומית מזרחית; 2) לקרן צפונית מזרחית; 3) לאמצע המזרח; 4) למעלה; 5) למטה; 6) למערב, דרך צד ימין. בשתי הפעמים הראשונות לקרן מערבית דרומית, ובפעם השלישית - לאמצע המערב.
  • ההולכה, כולל ההולכה הראשונה, מתחילה מן החזה ("מקום שמכים באמירת 'אשמנו'")52, וכך בהבאה צריך להגיע עד לשם. אחר כל הולכה מנענעים קלות (מכסכסים) את הלולב, ואחר כך עושים את ההבאה53.
  • בהבאה שבנענועים למעלה ולמטה, מורידים ומעלים מעט תחילה, ואחר כך מביאים אל החזה. הרבי נהג בכל הנענועים להביא את ארבעת המינים אל מול החזה, ואחר כך בתנועה נוספת היה מביאם ומגיעם אל החזה ממש.
  • ראש הלולב יהיה לכיוון מעלה בכל הנענועים.
  • במשך כל הנענועים, האתרוג מכוסה בכף היד חוץ מהנענוע האחרון, שאז מגלהו קצת.
  • הרבי נהג לעמוד בכל משך הנענועים במקום אחד כשפניו למזרח, ולא פנה לכיווני הנענועים, אלא ביצע את הנענועים באמצעות הפניית הידיים וחלק הגוף העליון. בכל הנענועים החזיק את המינים בצורה זקופה, ובגובה החזה, מלבד הנענועים למעלה ולמטה, שבהם הידיים היו מורמות לגובה הפנים או מושפלות למטה.
  • מן הראוי לאכול "מזונות" כשיעור לאחר נטילת הלולב בסוכה, כדי שברכת "לישב בסוכה" עליהם תחול גם על הנטילה שלפניה54.
  • כשנותנים את ארבעת המינים לאדם אחר לברך, נכון לומר בפירוש שהוא "במתנה על מנת להחזיר". דבר זה הוא הן ביום הראשון והן בשאר הימים55, "והוא תועלת לנותן ולמקבל".
  • בחג הסוכות (גם בשבת שבו) אסור להריח את ההדס שבלולב. וטוב להימנע גם מלהריח את האתרוג שבו מקיימים את המצווה. ואם טעה והריח, לא יברך על הריח56.

מבצע לולב

  • הרבי הנהיג לצאת בימי חג הסוכות עם ארבעת המינים לרחוב וכיוצא בזה, מקומות שם נמצאים בני ובנות ישראל, כדי לזכותם במצווה.
  • גם ב'מבצע לולב' משתדלים במידת האפשר שנטילת הלולב תהיה בסוכה. ומכבדים את הבאים במיני מזונות, ומברכים עמהם "לישב בסוכה"65 [גם אם אינם אוכלים שיעור 'כביצה'. כי מצד ה'טיול' בסוכה ונטילת הלולב בה ישנה כבר 'קביעות' המחייבת בברכה66].
  • ידועה הנהגת הרבי למסור את ארבעת המינים האישיים שלו, כדי שהקהל יוכל לברך עליהם. ומוסיף הרבי בשם אחד הצדיקים: "אין לך 'הדר' [יותר] מזה, שכמה וכמה מבני ישראל יקיימו בו מצווה נעלית זו"67.

הנהגות לימי חול המועד

  • בחול המועד חייבים האנשים לשתות בכל יום רביעית יין [וכמה וכמה גם מקפידים גם לאכול בשר בכל יום68], כדי לקיים בכך מצוות שמחת יום טוב69.
  • ניתן לבקר בקברי צדיקים בחול המועד ולהתפלל שם על הצריכים לישועה, אף ש"הנפשות עולות למעלה ואינן מושגות"70.
  • ימי חול המועד הם ימי פנאי (חול המועד אסור בעשיית מלאכה, ואף אין בו את החובה לעסוק בעונג וכו' כמו יום טוב ושבת), לכן חובה על כל אחד ואחד למלא את הציווי "לעסוק בתורה יומם ולילה ממש" (מלבד זמני התפילה, ומלבד שמחת יום טוב ו'מבצע לולב' וכו', כמובן)71.
  • במשך ימי חול המועד, יש לנסוע מחוץ לעיר לעורר יהודים בענייני תורה ומצוות, כולל הפצת המעיינות, ולדאוג לכך שיהיו גם שם ארבע מינים כשרים (ובתוספת הדסים כפי הנהוג), ומה טוב לצרף לנסיעה גם את ה'אשת חבר', וכמו כן את הילדים, כדי לחנכם בענייני הפצת המעיינות72.
  • הרבי הריי"צ וכן הרבי הורו למורים ולמורות לשמור על קשר עם התלמידים והתלמידות בימי חול המועד.
  • מותר (ומצווה) לפתוח בית ספר, ואם יש צורך גם לכתוב, כדי להעסיק את התלמידים שלא יסתובבו ויבלו את זמנם בחוצות בימי חול המועד.

יום שני
יז תשרי, יום שני של חול המועד

  • החל מהיום לא מברכים "שהחיינו" על הלולב. אך מי שעדיין לא ברך בימים הקודמים, מברך "שהחיינו".
  • ב'הושענות' של היום, גם בפסקה "שואגים הושענא", אומרים לאחריה "הושענא" ("הושענא שואגים הושענא הושענא").
  • במשך ימי חול המועד מחליפים את ההדסים והערבות, כולם או חלק מהם, אבל לא לוקחים בכל יום ערבה חדשה. הרבי הרש"ב היה מחליף את ההדסים והערבות במשך ימי חול המועד, וכיוון שלנטילת לולב בהושענא רבה יהיו הערבות וההדסים חדשים73. אך לעיתים היה מחליף רק את חלקם74.
  • המניחים את הלולב ומיניו במים, מצווה להחליף בחול המועד מידי פעם את המים, כדי שיישאר הלולב לח והדור75.

יום חמישי
כ תשרי, יום חמישי של חול המועד

  • גם הלילה, ליל הושענא רבה, מתוועדים76; וכן מוסיפים בשמחת בית השואבה, בריקוד ובכלי זמר, אף יותר משאר לילי החג. ואף שהזמן הינו מועט בכמות, יש לנצל לשם כך כל רגע פנוי, ואף להשלים בו את כל מה שהחסירו בזה במשך החג, באופן של "מועט מחזיק את המרובה"77.

ליל הושענא רבה

  • נשארים ערים כל הלילה.
  • כל אחד קורא לעצמו78 את כל חומש דברים לפני חצות הלילה. גם את פרשת "וזאת הברכה" אומרים הלילה רק פעם אחת.
  • לאחר חצות הלילה אומרים בציבור79 ובחגירת אבנט את כל התהלים, ולא מאריכים באמירתו.
  • לאחר אמירת כל ספר בתהלים אומרים: א) "יהי רצון" של שבת ויום טוב, ב) "יהי רצון" של הושענא רבה, ג) "יהי רצון" שלאחר צאת הלבנה.
  • ב'יהי רצון לליל הושענא רבה', אחר ספר רביעי, נדפס: "ותחתמנו בספר ישרים ותמימים", ואחר ספר חמישי: "בספר צדיקים". ואחר ספר שלישי: "בספר מזונות ופרנסה טובה". אבל באגרות קודש81 מעיר הרבי שצריך לומר במקום זה: "בספר זכויות", "בספר סליחה ומחילה", "בספר פרנסה וכלכלה".
  • אחרי אמירת כל התהלים, מי שאין לו הורים יאמר קדיש יתום. אם נוכח במניין אדם בעל יארצייט או בשנת אבל, רחמנא ליצלן, יאמר קדיש יתום אחרי אמירת כל ספר בתהלים82.
  • מנהג ישן, שהגבאים מחלקים מקופת הציבור תפוח מתוק לכל אלה שאמרו תהילים בליל הושענא רבה, בין ספר לספר וכיוצא בזה. טובלים את התפוח בדבש ואוכלים אותו בסוכה83.
  • אחרי סיום אמירת התהלים, ערים עד עלות השחר ועוסקים בלימוד התורה, כל אחד לפי ראות עיניו84.
  • בכמה מקומות בשיחותיו מיום זה, נוקט הרבי בפשטות שנוהגים גם אצלנו לומר גם את פרקי הזוהר המובאים בספר 'תיקון ליל הושענא רבה'85.
  • מי שנשאר ער כל הלילה עד לאחר שבוודאי עלה השחר, אסור ללמוד עד שיברך ברכות התורה86. כמו כן, מי שישן בוודאות שיעור של "שיתין נשמי" (חצי שעה בערך87) במהלך הלילה, צריך לברך ברכת התורה מחצות הלילה ואילך.
  • בסוף הלילה היה הרבי הרש"ב הולך לטבול במקווה88.

ערבות ה'הושענות'

  • מכינים ערבות ל'הושענות' גם עבור נשים וקטנים. ויש אומרים שגם עבור קטנים שבעריסה89.
  • קושרים את הערבות באמצעות עלי לולב.
  • הרבי הרש"ב היה מכין (קושר) את ערבות ה'הושענות' עבור כל בני הבית.

יום שישי כא תשרי, הושענא רבה

  • גם מי שהיה ער כל הלילה ולא ישן כלל, מברך בבוקר את כל ברכות השחר90. אך עליו לעשות צרכיו לפני כן, כדי שיוכל לברך את ברכת "אשר יצר"91.
  • בהושענא רבה לא לובשים 'קיטל', ובתפילה עצמה (וכן בהוצאת ספר-תורה וכו') לא מוסיפים על נוסח התפילה הרגיל של חול המועד92.
  • לפני הלל מסירים את שתי הכריכות שעל הלולב עצמו, ונשארות רק שלוש הכריכות המאגדות את הלולב, ההדסים והערבות ביחד93. כי בהושענא רבה צריך להרבות בכיסכוס עלי הלולב ובשמחה94.

הושענות

  • לאמירת ה'הושענות' מוציאים את כל ספרי התורה שבהיכל, ועומדים עמם על יד הבימה95.
  • אומרים את כל ששה ה'הושענות' (עם הפסוקים שלאחריהם, המיוחדים להושענא רבה), וכן את ה'הושענות' להושענא רבה, ומקיפים את הבימה שבע פעמים96 עם ארבעת המינים (בלי אגודת הערבות97). גם היום מתחילים להקיף את הבימה בכל פעם באות ס' או ע'.
  • בנוסח ה'הושענות' להושענא רבה, יש לפסק כך: "ואוצרך, הטוב לנו - תפתח"98.
  • את ההכרזה "קול מבשר..." - אומר החזן שלוש פעמים, ולאחר מכן אומרים זאת הקהל שלוש פעמים.
  • לאחר סיום ה'הושענות' והחזרת ספרי התורה להיכל, מניחים את ארבעת המינים בצד, ולוקחים חמישה בדי ערבה וחובטים חמש פעמים. הרבי נהג להפריד את הערבות זו מזו קודם החבטה, והיה חובט קלות99.
  • את החבטה עושים על גבי קרקע. הרבי היה חובט על גבי בימת העץ שעמד עליה, אך היה מוודא שלא יהיה שטיח שיחצוץ בין הערבות לקרקע הבימה99.
  • לאחר מכן מניחים את הערבות הצידה, ואומרים את ה"יהי רצון".
  • הרבי לא היה זורק את ה'הושענות' החבוטות על ארון הקודש; לעיתים הניחן על כיסאו, לעיתים השאירן על הקרקע ולעיתים הכניסן לסידורו ולקחן עימו100.

הנהגות להושענא רבה

  • ביום זה מוסיפים בנתינת הצדקה יותר מהרגיל101.
  • אין מנהגנו לאחל איש לחברו בהושענא רבה "גמר חתימה טובה", "פתקא טבא" וכיוצא בזה102. אך בשנים האחרונות הזכיר ואיחל זאת הרבי פעמים רבות בהתוועדויות יום זה103, ולכן גם אנ"ש אומרים זאת.

שמחת תורה

  • מנהג ישראל לערוך היום סעודת יום טוב104. את הסעודה עורכים לפני חצות היום, אם כי מעיקר הדין מותר לערוך אותם גם עד זמן 'מנחה קטנה'.
  • טובלים היום את פרוסת המוציא בדבש, אבל על השולחן שמים גם מלח.
  • אוכלים "קרעפכין" (כיסני-בצק ממולאים בבשר)105.
  • קוראים היום את פרשת "וזאת הברכה" שניים מקרא ואחד תרגום106.
  • נכנסים לסוכה לפנות ערב (ואוכלים או שותים דבר מה) כדי 'להיפרד' ממנה, אבל לא אומרים את ה"יהי רצון".

הדלקת נרות ותפילת מנחה

  • מברכים "להדליק נר של שבת ושל יום-טוב" ו"שהחיינו".
  • לפני תפילת מנחה אומרים "פתח אליהו", ולא אומרים "הודו"107.
  • במנחה של הושענא רבה אומרים בפעם האחרונה "לדוד ה' אורי".
  • הרבי הריי"צ לא נהג להדליק נר בכל ערב יום טוב שמזכירים בו נשמות108.

שמחת תורה

  • "מנהג ישראל תורה" לשמוח בשמחת תורה יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יום-טוב סתם.
  • הרבי הריי"צ הזהיר בשם אביו הרבי הרש"ב: "את הארבעים ושמונה השעות [בחוץ לארץ; בארץ הקודש - עשרים וארבע שעות] של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר במאוד. בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות, בגשמיות וברוחניות, וכל זה על ידי הריקודים"109.
  • הרבי הנהיג ללכת בתהלוכות לבתי כנסיות, וגם לאלה שבשכונות מרוחקות, כדי לשמח יהודים בשמחת החג109.
  • נעימת התפילה בתפילת ערבית היום הינה כרגיל בכל יום טוב, ולא משנים לנעימת הימים הנוראים110.
  • אם טעה ואמר בתפילה "את יום חג הסוכות" במקום "את יום שמיני עצרת החג הזה", אינו חוזר [ובתפילות יום החג יכוון לצאת ידי חובה בשמיעת התפילה מהחזן]111.
  • לאחר סיום תפילת העמידה ואמירת קדיש שלם על ידי החזן, אומרים האבלים (רחמנא ליצלן) את המשניות והקדיש (דרבנן) שלאחריהם. את תפילת "עלינו לשבח" לא אומרים עתה, אלא רק לאחר ההקפות112.

קידוש

  • לפני ה'הקפות' עורכים בבית הכנסת קידוש והתוועדות.
  • לפני הקידוש, אומרים את הפסקאות השייכות לקידוש של ליל שבת - בלחש113.
  • לגבי אמירת "שלום עליכם" ו"אשת חיל" (בלחש, כאמור) - מי שרק טועם 'מזונות' בבית הכנסת ואת הסעודה עורך בביתו לאחר ההקפות, יאמרם בבואו לביתו. ומי שאוכל את הסעודה בבית הכנסת, יאמרם עכשין114.
  • בשמחת תורה מהדרים במיוחד לעשות קידוש כל אחד לעצמו ולא לצאת ידי חובה בשמיעת הקידוש מאחר, שכן ברכת "שהחיינו" היא גם על התורה "והלוואי שיפקיע את עצמו"115.
  • רבים נוהגים להקל ולקדש הלילה על משקה חריף, ולהחשיבו בתור 'חמר מדינה'116. ואולי זהו כמו בעוד כמה עניינים שהקלו היום לשמחת התורה.
  • הרבי הטיל 'גזירה' על שתיית 'משקה', שתהיה מוגבלת לשלוש או ארבע כוסיות117, ובמספר פעמים גילה דעתו בפירוש שמגבלה זו חלה גם לגבי שמחת תורה118. אך לפעמים, ובתור הוראת שעה בלבד, הסיר הרבי את ההגבלה לגבי שמחת תורה119.
  • לאחר קידוש וטעימה, מתוועדים כהכנה רבה לעריכת ה'הקפות' בשמחה120.
  • יום זה הוא מהזמנים בהם מנגנים את ניגון "ארבע בבות"121.
  • אומרים את פסוקי "אתה הראת" פסוק בפסוק, ומכבדים בקריאתם אנשים שונים.

סדר ההקפות

  • לאחר אמירת הפסוקים אומרים "אב הרחמים", ולאחר מכן122 היה מורה הרבי להוסיף פסוקים שונים, לפי צורך השעה והעניין. כמו: "והיה זרעך... ופרצת... ובזרעך" (בראשית כח,יד); "הושיעה את עמך..." (תהילים כח,ט); ולפעמים: "הנני מביא אותם מארץ צפון..." (ירמיה לא,ז)123. אמירת הפסוק הראשון ("והיה זרעך") הפכה להיות מנהג קבוע במשך השנים.
  • אומרים "אתה הראת", "אב הרחמים" ואת הפסוקים האמורים שלוש פעמים, ורק לאחר מכן פותחים את ארון הקודש.
  • מוציאים את כל ספרי התורה, ומקיפים את הבימה, כאשר בכל הקפה אומרים את הנוסח השייך לה בסדר ההקפות. לאחר כל הקפה החזן מכריז (כפי הלשון בסידור): "עד כאן הקפה א", "עד כאן הקפה ב'", וכו'.
  • הרבי שלל את ההנהגה להסיר את הכתרים מספרי התורה לקראת הריקודים, מחשש שמא יפלו124.
  • לאחר סיום כל הקפה, מחזירים את כל ספרי התורה לארון הקודש ומוציאים אותם מחדש עבור ההקפה הבאה125.
  • בפסקה "עוזר דלים" אמר הרבי הרש"ב, שצריך להפסיק קצת בין תיבת "עוזר" לתיבת "דלים"126.
  • בשנת האבלות (רחמנא ליצלן) לא הולכים להקפות לבד, אלא עם ליווי127.
  • הניגונים המושרים בשעת ההקפות הם ניגונים קבועים מדור ודור. ומהם: "וכל קרני רשעים אגדע"128; "על הסלע הך"129; הניגון המכונה 'ניגון ההקפות של רבי לוי יצחק'130; ניגון ריקוד131; והרבי היה מוסיף עליהם עוד ניגונים132. נוהגים גם לנגן את ניגון 'האָפ קאזאק' של הסבא משפולי133.
  • אין מנהגנו לערוך קריאת התורה בליל שמחת תורה.
  • בעת שמחזירים את ספרי התורה לארון הקודש אחר ההקפות אין אומרים מאומה134.

סעודת יום טוב

  • לאחר ההקפות עורכים סעודת יום טוב בבית.
  • בשמיני עצרת ושמחת תורה לא טובלים פרוסת המוציא בדבש.
  • ביום טוב "צריך לקבוע כל סעודה על היין", כלומר: לשתות יין באמצע הסעודה, באם הדבר אפשרי135.

קריאת שמע שעל המיטה

  • "ידוע לכול, שבאמירת "שמע ישראל" בקריאת שמע על מיטתו בשמחת תורה, צריך לקבל על עצמו את המסירה ונתינה להרבצת תורה, במסירת נפש בגופו, רוחו ונשמתו, וזו צריכה להיות כל מהותו"136.

יום שלישי
כב תשרי, שמיני עצרת ושמחת תורה

תפילת שחרית ו'הקפות'

  • הכוהנים נושאים היום את כפיהם בתפילת שחרית (בלבד), כפי הסדר שעושים בדרך כלל בתפילת מוסף של יום טוב.
  • לאחר תפילת שחרית והלל, עושים קידוש, נוטלים ידיים לסעודה או אוכלים כזית 'מזונות', ועורכים התוועדות137.
  • אמירת פסוקי "אתה הראית" - באותו הסדר כמו אתמול.
  • לאחר מכן, פותחים את ארון הקודש, מוציאים את כל ספרי התורה ומקיפים את הבימה. עורכים היום שבע חצאי הקפה (ברצף אחד), שהם בסך הכול שלוש הקפות וחצי, אך אומרים את כל סדר ההקפות. היום לא מכריזים "עד כאן הקפה...". ומחזירים את כל ספרי התורה לארון הקודש וסוגרים אותו138.

קריאת התורה

  • בפתיחת הארון לא אומרים י"ג מידות ו"ריבונו של עולם".
  • מוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים בפרשת "וזאת הברכה", ואם יש צורך, חוזרים כמה פעמים על קריאה זו עד שכל הציבור יעלה לתורה.
  • בבית הכנסת של הרבי עולים בשמחת תורה כמה קרואים יחדיו. לכוהן - כוהנים, ללוי - לויים, ולשאר העליות - ישראלים, וגם הילדים עולים עם אבותיהם139. את ברכת התורה מברכים כל העולים יחדיו.
  • בכל 'מחזור' של קריאה, מעלים (אם ישנם) כהן, לוי וישראלים140.
  • בסיום, עולה אחד עם 'כל הנערים'. ומנהגנו שהגדול העולה עימם מברך לבדו, ומוציא את כולם ידי חובה בברכתו141. לא נוהגים לפרוש טלית על הנערים ועל שאר העומדים אצל הבימה, וכן לא אומרים "המלאך הגואל"142.
  • 'חתן-תורה' ו'חתן בראשית' יכולים להיות גם כוהנים או לוויים. לא נוהגים לפרוש טלית על ראש העולה ל'חתן תורה' ול'חתן בראשית'143.
  • קוראים ל'חתן-תורה' מ"מעונה אלוקי קדם" עד "לעיני כל ישראל". לאחר גמר קריאת הפרשה אומר כל הקהל "חזק חזק ונתחזק", וגם העולה בעצמו אומר כן לפני הברכה האחרונה.
  • מניחים את ספר התורה השני על הבימה ליד ספר התורה הראשון, ולא מסירים את ספר התורה הראשון עד שמניחים על הבימה את ספר התורה השני. מגביהים וגוללים את ספר התורה הראשון, ולא משנים בהגבהה זו מאומה מסדר ההגבהה הרגיל בכל השנה144.
  • קוראים ל'חתן בראשית' מ"בראשית ברא" עד "אשר ברא אלוקים לעשות". לאחר כל יום בבריאה, הקהל עונה בקול רם את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום...", והקורא אומר אחריהם. כשהקורא מגיע ל"ויכולו" אומרים הקהל (וכן העולה לתורה145): "ויהי ערב... יום השישי ויכולו..." - ברצף אחד146 עד "לעשות", והקורא חוזר אחריהם147.
  • מניחים את ספר התורה השלישי על יד הספר השני, אומרים חצי קדיש, ומגביהים וגוללים. בספר השלישי קוראים ל'מפטיר'.
  • אחרי קריאת התורה148 אומרים את הפיוטים: "שישו ושמחו", "התקבצו", "אגיל ואשמח", "אשריכם ישראל", כפי הנדפס בסידור.
  • אחר כך היו רוקדים ריקוד נוסף בניגון שמחת תורה, בהתלהבות גדולה149.

יזכור

  • לאחר אמירת הפיוטים האמורים, אומרים "יזכור".
  • מי שיש לו אב ואם - יוצא מבית-הכנסת. אבלים בתוך שנתם (רחמנא ליצלן) נשארים בבית הכנסת, אבל לא אומרים "יזכור". בהזכרת נשמות אומרים "בן/בת פלונית".
  • אומרים "אב הרחמים". גם מי שאינו מזכיר נשמות אומר "אב הרחמים", ורצוי לקרוא לכל אלו שיצאו מבית הכנסת ל'יזכור', לחזור פנימה לפני אמירה זו.

הזכרת הגשם

  • לפני תפילת לחש של מוסף מכריז השמש "משיב הרוח ומוריד הגשם", ומתפילה זו מתחילים לומר זאת בכל התפילות.
  • המתפלל ביחיד - ימתין עם תפילת המוסף עד שיתפללו הציבור, כדי שיוכל לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". מי ששמע הכרזת "משיב הרוח ומוריד הגשם" לפני שהתפלל תפילת שחרית (ואינו מתפלל במניין אחר) אומר גם בתפילת שחרית "משיב הרוח ומוריד הגשם"150.
  • טעה ואמר "מוריד הטל" - אינו חוזר.
  • בחזרת הש"ץ אומרים "תפילת גשם". לא נושאים כפיים.

שיעורי חת"ת

  • לומדים היום151 את 'שביעי' של פרשת 'וזאת הברכה' עם פירוש רש"י, ופרשת בראשית מתחילתה עד סופה עם פירוש רש"י.

מוצאי יום טוב

  • רבים נוהגים (על-פי מנהג האריז"ל152) לערוך הקפות בארצנו הקדושה גם בלילה זה. הרבי היה מעודד שמחה זו ושולח מברקים למקומות המרכזיים (כפר-חב"ד, נחלת-הר-חב"ד וירושלים ת"ו) מדי שנה בשנה.
  • במוצאי שמחת-תורה מכריזים: "ויעקב הלך לדרכו"153.
  • מי שלא הספיק לפני כן, יסיים את פרשת 'וזאת הברכה' שניים מקרא ואחד תרגום עוד הלילה (לאחר חצות)154.

יום ראשון כג תשרי, אסרו חג

  • היום מרבים באכילה ושתייה מעט יותר מהרגיל155.
  • 'מנהג בית הרב' לשרוף את סכך הסוכה אחרי החג. כמו כן, את הלולב וההושענות נהגו לשרוף ביום רגיל, ולא בשריפת החמץ156.

יום רביעי כו תשרי

  • היום בשעה 16:00 חלה 'תקופת תשרי', ויש להיזהר משתיית מים בזמן זה.
  • כמו כן, אין להשאיר מים שיהיו מגולים, אפילו אם הם מונחים במקרר, בחצי שעה שלפני ה'תקופה' ובחצי שעה שלאחריה157.

More in this printout

View the whole printout