א[ מצות ערבה במקדש מבוארת במשנה דף מב: וכן במשנה דף מה. והוו מצוה דאורייתא1, לרבנן הוו הלכה למשה מסיני ולאבא שאול נדרש מהפסוק וערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת למקדש, ולהלכה פוסקים כרבנן דהוו הלמ"מ, כן פסק הרמב"ם פ"ז מלולב ה"כ2.
ומה היא מצות ערבה? ובמשנה דף מה מבואר דמצוותה להביא ערבות ולזקוף אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופות ע"ג המזבח3.
ומבואר עוד בבריתא דהיו ארוכות ומניחים ע"ג היסוד ושראשיהן כפופין ע"ג המזבח.
ב[ ובגמ' דף מג היה מחלוקת4 אם מצות ערבה בזקיפה מסביב למזבח בלחוד ולא היתה מצות נטילת ערבה במקדש כלל. או דילמא חוץ5 מהמצוה לזקוף את הערבה היה גם חיוב נטילה.
ולמסקנת הגמ' הוכיחה שמצות ערבה גם בנטילה, דאיתא בבריתא לפי שאין הביתוסים מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת, ומלשון חיבוט ערבה דהיינו נטילה ביד, מוכח שמצות ערבה לא רק בזקיפה אלא גם בנטילה.
ג[ ומהו המצות נטילה, ולכאורה היינו לקיחה ביד וכמו נטילת לולב היינו לקיחה ביד, אמנם לשון הגמ' חיבוט ערבה ורש"י פירש דהיינו נענוע (רש"י מג: ד"ה והביאום מד: ד"ה חביט) והיינו לא רק לקיחה ביד אלא גם לנענע, ויש לעין אם צריך לנענע לכל הרוחות כמו בלולב או לא, והרמב"ם פירש שהיו חובטים בקרקע6.
ד[ במשנה דף מה איתא שבכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת וכו' ואותו היום מקיפין ז' פעמים, ובסוגיא בדף מג: מבואר דלמ"ד דמצות ערבה בזקיפה בלחוד ולא בנטילה א"כ המשנה מתפרשת שמקיפין את המזבח בלולב כל יום7. אבל למ"ד שערבה בנטילה א"כ המשנה מתפרשת שמקיפין את המזבח בערבה כל יום.
ולפי"ז להלכה דקימ"ל שמצות ערבה בנטילה כמו שהגמ' הסיקה א"כ המשנה מתפרשת שמקיפין את המזבח בערבה כל ז' ימים.
ולדינא יצא דמצות ערבה כוללת זקיפה ע"ג המזבח נטילה נענוע חבטה וגם הקפה מסביב למזבח.
ולפי מ"ד הנ"ל שערבה בנטילה וה"ה בהקפה מבואר במשנה לקמן שהיו אומרים בשעת הקפתן אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא, ור"י סבר אני והו הושיעה נא וברמב"ם פסק כת"ק וכתב אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא ויש גירסאות אנא ה' הצליחה נא וזה מתאים לדברי ת"ק.
ה[ אמנם בחלק מהראשונים בתשובת רש"י, בר"ן, ברמב"ם, ועוד, מבואר דגם שפוסקים דערבה בנטילה, אבל המשנה דף מה מתפרשת דעושין ההקפות עם הלולב וממילא יוצא מדבריהם שגם להלכה שפוסקים שערבה בנטילה אבל ההקפות מסביב למזבח לא עושים בערבה אלא בלולב, בגר"א כתב דנחלקו המחבר והרמ"א במחלוקת הראשונים הנ"ל אי עושים הקפה בלולב או הקפה בערבה8.
ו[ מצות ערבה נאמרה במקדש ויש לברר על מי מוטלת המצוה, ולמ"ד דמצות ערבה בזקיפה בלחוד, א"כ לאו חובת גברא אלא מצוה כעבודת המקדש המוטלות על הציבור, וא"כ אין חובה על כל אדם, ואחד זוקף בשביל כולם וכך מתבאר ברש"י דף מד. אמנם יש לדון אם לזקוף צריך דוקא כהן או ישראל יכול לקיים את המצווה עכ"פ במקום שיכול להכנס, וצריך בירור.
ולמ"ד בנטילה א"כ הוו חובת גברא ליטול ערבה במקדש ומי המצווה בה שיטת רש"י ותוס' דהמצוה מוטלת על הכהנים בלחוד ולא על הישראלים9.
שיטת הריטב"א הרמב"ם וכן בר"ן שהחובה לא רק על הכהנים אלא חיוב נטילה על כל ישראל שנמצאים במקדש. והקפה שיטת הריטב"א דישראלים כיון שלא יכולים להקיף משום שאסור להכנס בין האולם ולמזבח אז החובה עליהם רק נטילה ולא הקפה10.
אמנם רי"צ גאות כתב שיכולים להכנס ישראלים ולהקיף דהוו צורך מצוה11.
ז[ למאי דקימ"ל דמצוה ערבה בנטילה (ובהקפה לחלק מהשיטות) ובזקיפה, מה היו עושים קודם. ברש"י מג: ד"ה והביאום מבואר דהוו נוטלים מנענעים ומקיפין הכהנים ואח"כ זוקפין12.
וכן מבואר בתוס' דף מה ד"ה שהקיפו את המזבח ואח"כ זקפו.
אמנם ברמב"ם מבואר שקודם היו זוקפין, ואח"כ העם היו באים ונוטלין וחובטין בקרקע. ולכאורה כשיטת הרמב"ם נראה בסדר המשנה, שכתוב קודם שזקפו את הערבות, ואח"כ איתא כל יום מקיפין את המזבח13.
ח[ מתי קימו את מצות ערבה אחרי התמיד של שחר או אחרי המוספין, יש סוברים14 שאת ההקפה (עכ"פ ההקפה) קימו אחרי מוסף שהרי כתוב בשעת פטירתן אומרין וכו'. ויש אומרים15 שאחרי תמיד של שחר.
ט[ מבואר במשנה שמצוות ערבה במקדש נוהגת בכל ימי החג, אמנם יש חילוק בדבר דאם היה חל שביעי של החג בשבת אז מצות ערבה מתקימת גם בשבת, אבל אם היה יוצא שאר ימי החג בשבת מצות ערבה לא היתה דוחה שבת ולא קימו מצות ערבה במקדש בשבת. ובגמ' מבואר דהסיבה שערבה דוחה שבת בשביעי, היינו כדי לפרסמה שהיא מן התורה, והפרסום נעשה ע"י שדוחה שבת ועי"כ יאמרו דהוו מצוה דאורייתא.
ועוד מבואר בגמ' דבערבה גם אין כ"כ16 חשש לגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר משום שערבה שלוחי בי"ד מיתי לה17, ומתרי טעמי18 הנ"ל רבנן לא גזרו שלא יקחו ערבה בשבת שחל בשביעי.
יא[ בגמ' מבואר דנחלקו בזמן הזה ערבה יסוד נביאים או מנהג נביאים והנפק"מ כלפי הברכה ומתבאר דבזמן המקדש היה ברכה על מצות ערבה19. ויש לברר מה נוסח הברכה. וגם יש לברר אם ברכו על כל חלק מחלקי המצוה דהיינו על ברכה על הנטילה וברכה על הזקיפה, או דילמא היתה רק ברכה אחת על כל חלקי המצוה.
יב[ מצות ערבה נוהגת במקדש שכך נאמרה הלמ"מ ויש לעיין לרמב"ם20 שסובר שכל ירושלים נקראת מקדש ולכך לולב לרמב"ם ניטל בכל ירושלים כל ז' ימים, א"כ גם חיוב ערבה יהא גם על כל יושבי ירושלים (עכ"פ בנטילה דאי אפשר בזקיפה או בהקפה), או דילמא דדוקא לולב דכתיב ושמחתם לפני ה' וסובר שכל ירושלים חשיב לפני ה' אבל ערבה במקדש דוקא, וצריך בירור.
יג[ בשעת זקיפה הערבה היו תוקעין מרעין ותוקעין, כך פסק הרמב"ם. וכך מבואר במשנה אחרי הזקיפה תקעו והריעו ותקעו, אמנם המאירי מפרש דקאי על המשך המשנה דכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וכו', ולפי המאירי מתבאר דהיו תוקעין בזמן ההקפה ולא בזקיפה21. ולפי ההמבואר לעיל אות ד' ה' דנחלקו הפוסקים במה היתה ההקפה בערבה או בלולב, א"כ למאירי דהתקיעה היתה בזמן ההקפה, א"כ או בזמן ההקפה בערבה או בהקפה בלולב.
יד[ צורת ההקפה שהיו מקיפין את המזבח הינו כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא לימין ופונה מצפון לדרום כמבואר בכמה מקומות בש"ס ביומא בזבחים בהקפת המזבח. ופניו כלפי המזבח שאז כל זמן הליכתו פונה לכיון ימין כמבואר ברש"י זבחים סב22:
- ובמשנה בהמשך מבואר דר' יוחנן בן ברוקה סובר שחובטים בחריות של דקל ובהסבר א' של תוס' מה: מבואר דחולק על מצות ערבה. ולפי הסבר ב' לא חולק על מצות ערבה אלא מוסיף גם חריות של דקל.
- לפירוש ר"ת בתוס' דף מד. ד"ה והא א"ר מתבאר לפי הבנת המהרש"ל דלפי רי"ו ערבה במקדש הוו הלמ"מ ואילו לריב"ל גם במקדש היה מנהג ולא הלמ"מ. ועיין באחרונים על המקום.
- אם מעכב השיעור הזה עיין מנ"ח וערוך לנר ורש"ש.
- בגמ' דף מג: איתא מדוע בזמן הזה שחל שביעי בשבת, מדוע לא דוחה שבת כמו שבמקדש היה דוחה שבת ולא היתה גזירה כך גם היום ידחה? ור' יוסף מיישב דילמא מצות ערבה בזקיפה, וא"כ היום אי אפשר לעשות זכר למקדש שהרי אין את המזבח כדי לזקוף, ולכך לא דוחה שבת. ובגמ' בהמשך נאמרו ישובים אחרים מדוע היום שחל שביעי בשבת ערבה לא דוחה שבת. ועכ"פ מבואר דנחלקו אי ערבה בזקיפה לחוד או גם בנטילה. ויש לעיין דמשמע מדברי ר' יוסף דכל מה שבא לישב שאם חל שביעי בשבת לא דוחה שבת, אבל אם חל שביעי ביום חול עושים בשביעי זכר למקדש, כמבואר דהוו מנהג נביאים או יסוד נביאים. ולכאורה יקשה כנ"ל דלא שייך כלל זכר שהרי במקדש היה בזקיפה ועכשיו בנטילה וצ"ב. וכן קשה קושיה הנ"ל, דמצינו בדעת רי"ו שסובר שערבה בזקיפה בלחוד ובכל אופן חזינן שסובר שערבה יסוד נביאים ויקשה דבמה דבמקדש היה בזקיפה בלחוד מה שייך לעשות זכר היום. ואפשר לדחוק דשייך זכר למקדש אפילו שלא דומה ממש כדי לדחות שבת שם צריך שיהא דומה ממש.
- וחייבים לומר דהיתה מצות זקיפה שהרי משנה מפורשת שזוקפים את הערבה וכל הנידון אם היה גם נטילה, וכ"כ בריטב"א.
- ראיתי מי שכתב שהרמב"ם לא כתב דין חובטים בקרקע בזמן בית המקדש, אמנם בבריתא איתא חיבוט ערבה בזמן בית המקדש והרמב"ם כתב שבזמן הזה חובטין א"כ מוכח שגם במקדש היו חובטין, ועוד דאם לא היה במקדש מה שייך זכר למקדש וע"כ גם במקדש היו חובטין.
- ויש לברר מה המקור להקפה במצות לולב והניחא אי ההקפה בערבה צ"ל דהא הלמ"מ גם ההקפה אבל אי בלולב היכן נאמרה הקפה במצוה של לולב. וצ"ל דחיוב לולב נלמד משמחתכם לפני ה'... והקפה ענינו שמחה וכ"כ בגר"א.
- המחבר סימן תר"ס פסק שהיום שמקיפין גם מי שאין לו לולב יכול להקיף. והרמ"א פסק שרק מי שיש לו לולב יקיף, ומסביר הגר"א דהרמ"א סבר כתשובת רש"י דהקפה עם לולב, ולמי שאין לו לולב שלא יקיף. והמחבר פסק שבזמן בית המקדש מקיפין בערבה, וא"כ אע"פ שלא עושים זכר לערבה רק ביום השביעי אבל הקפות עושים כל השבעה ימים זכר למה שהקיפו בערבה, וגם מי שאין לו לולב יכול להקיף בלי לולב, וכך מפרש הגר"א בדעת השו"ע. וצ"ל דבזמן בית המקדש למ"ד שמקיפים בערבה לא חייבים ערבה אלא כולם מקיפין, גם מי שאין לו ערבה, דאי נימא דאז צריך להקיף דוקא בערבה א"כ מה שייך "זכר" להקף של הערבה בלי לקחת ערבה. ולפי"ז יצא חידוש גדול שבמקדש גם מי שאין לו ערבה מקיף וזה תימה דאיך שייך למצות ערבה? אמנם בגר"א סעיף ג' מבואר דלמ"ד שמקיפין בערבה שעושין זכר למקדש לא צריך אותו דבר כמו במקדש ממש וא"כ דוקא היום זכר למקדש שייך להקיף לחוד אבל בבית המקדש הקפה דוקא בערבה.
- רש"י מג: ד"ה שלוחי בי"ד מייתי לה וכו' ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא כהנים מקיפין. רש"י מג: והביאום רש"י מד. מי אמרה בנטילה ותהא חובת הכהנים לצאת. תוס' מג: ד"ה שלוחי בי"ד וכו' אלא הכהנים מקיפין את המזבח. תוס' מד. ד"ה אמר ליה.
- ויש לעיין אמאי לא יעשו הקפה היכן שיכולים והיינו רק חצי הקפה. וצ"ל דהקפה היינו הקפה שלמה ולא חצי.
- ולכאורה יש להקשות שהרי בגמ' דף מד. ר"ל אמר שבעלי מומין נכנסין כדי להקיף, ורי"ו הקשה דילמא כזקיפה וא"כ כהן אחד זוקף את הכל, ועוד דילמא בתמימים ולא בבעלי מומין. ומבואר דנחלקו רי"ו ור"ל בבעלי מומין אם נכנסין להקיף, ואם פוסקים כמו רי"ו (כמו בדרך כלל) יקשה איך פסק שישראל יכנס, והרי אפילו בעלי מומין לא נכנסים, וא"כ כ"ש ישראל שלא יכנסו וצ"ב. ועיין ברבינו מנוח על הרמב"ם שעמד בזה.
- רש"י ותוס' כאן אוחזים שההקפה עושים עם ערבה וגם לחולקים (תשובת רש"י, ר"ן, ורמב"ם) אבל אפשר להוכיח מהכא מה הסדר הדברים.
- וכ"כ בתוי"ט שיש מחלוקת בדבר ועיין בערוך לנר דף מה. תוס' ד"ה זוקפין שכתב שאין מחלוקת בדבר עיי"ש.
- ב"ח סימן תר"ס.
- ביכורי יעקב עיי"ש בחשבון הסוגיא.
- כתבנו דאין חשש כ"כ משום שבגמ' מתבאר דגם למסקנה שלא שייך גזירה דרבה, צריך טעם שלפרסם שהיא מן התורה. ולכאורה הפרסום בגלל שיש חשש חילול שבת ואם אין חשש כלל א"כ מה הפרסום.
- ביאור הדבר מדוע ששלוחי בי"ד מיתי לה אין חשש שמא יעבירנו נחלקו רש"י והריטב"א. ברש"י פירש שהשלוחים הם המביאים והנוטלין זה הכהנים, וכהנים זריזין הן ואין חשש לטלטול ד"א ברה"ר. ובריטב"א ובר"ן פירשו דשלוחי בי"ד מיתי לה ואח"כ נוטלין את הערבה בפני בי"ד אז אימת בי"ד עליהם ואין חשש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר.
- וכך מתבאר בהמשך הגמ' שאומרת למה לא ידחה שבת ביום הראשון ומישבת דלא מוכחא מילתא, וברש"י דלא מתפרסם שבגלל שערבה מה"ת, וכ"כ במהרש"א וכן בלחם משנה.
- אמנם עיין בפירוש המשניות לרמב"ם שמבואר מדבריו דאפילו שערבה הלמ"מ במקדש אבל הוו מנהג נביאים ולא מברכים עליו וצ"ב.
- היינו לשיטות שכך סוברות ברמב"ם הינו הביכורי יעקב ועוד.
- ידוע דברי הגר"א סימן תר"ס על דברי הרמ"א שאבל לא יקיף, וכתב משום דהוו שמחה ולכך לא יקיף, ומציין שתוס' כתבו שתקעו והריעו ותקעו משום שמחה. וכתב דהיינו בשעת ההקפה, וחזינן דפירש את דברי תוס' כמאירי דהתקיעה קאי על ההקפה, וממילא חזינן מהכא דההקפה הוו שמחה. אבל למבואר לפי הרמב"ם דקאי על הזקיפה אין הוכחה שההקפה הוו שמחה.
- עיין בספר באר שבע סוטה טו שמוכיח כך מרש"י זבחים סב.