Skip to content
מעיינות הים

נסע סכתה ויבן לו 'בית - תפלה'

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סוכה של צירופי היתרים

צדיקי דורו העידו על הרה"ק מראפשיץ זי"ע, שנשמתו הייתה מבחינת מצות סוכה. מצוה זו הייתה חביבה עליו ביותר, עד שבכל ימות השנה היה עוסק בעניינה: בכל יום היה לומד במסכת סוכה, ועושה איזה דבר השייך לסוכה, ותמיד היה מזכיר את עניינה בשיחתו ומסבב את דבריו עד שהיה מגיע לדבר ממנה.

מאידך גיסא, דבר פלא סיפר הרה"ק רבי יענקעל'ע מפשעווארסק זי"ע בשם הגה"ק מקאמינקא זי"ע, כי בחג הסוכות היה הרה"ק מראפשיץ יושב בסוכה שהיו בה כמה וכמה צירופי היתרים, כגון לבוד, דופן עקומה וכיוצא בזה.

והדבר תמוה: מי שהיה קשור כל כך למצות סוכה, דווקא כשתבוא מצוה זו לידו יקיימנה באופן כזה שהייתה סוכתו זקוקה לכמה וכמה צירופי היתרים כדי להכשירה כל עיקר. אתמהה.

תקנת מריש – כשהגזול נעשה כשר

ונראה לבאר זאת בהקדם סוגיית הגמרא בסוכה (לא ע"א), בנידון אשה זקנה, שעבדי ריש גלותא גזלו קורות מביתה ובנו מהן את סוכתם. באה האשה לפני רב נחמן והתלוננה על כך, ואף צעקה: ריש גלותא וכולהו רבנן בדי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי. לאחר שלא שתו ליבם לצעקותיה, חזרה וצעקה לפניו: איתתא דהוה לה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי, צווחה קמייכו ולא אשגחתו בה.

כלומר, אביה היה אדם עשיר, שהיה לו שלוש מאות ושמונה עשר עבדים, ואף על פי כן לא הייתה דרכה לבקש דבר. עתה באה לצעוק על הגזלה, ואף על פי כן אמר לה רב נחמן: פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד.

וצריך ביאור: מה עניין הזכרת שלוש מאות ושמונה עשר העבדים שהיו לאביה, ומה שייכות יש לכך לטענתה. וכן, מפני מה לא השגיח בה רב נחמן ואף כינה אותה "פעיתא".

ועוד יש להבין: מפני מה סיבב הקב"ה שכולהו רבנן ישבו בסוכה שנבנתה מקורות גזולות, ונצרכו להכשירה בתקנה מיוחדת — תקנת מריש (גיטין נה ע"ב).

כוחא דהיתרא – להכשיר את תפילות ישראל

וסופר, שכאשר הוציא הגה"ק מהרש"ם מברעזאן זצ"ל את ספרו הראשון על הלכות טריפות בעודנו צעיר לימים, כתב בו קולות רבות. כאשר יצאו עליו עוררים, אף מגדולי הדור, הוצרך לבאר לפני הרה"ק משינאווא זי"ע, כי קיבל מרבו, הרה"ק שר שלום מבעלזא זי"ע, הוראה לחדש קולות בהלכות טריפות. וכן היתה דרכם של צדיקי בית בעלזא לפסוק בעצמם בסירכות הריאה, ולהקל ולהכשיר בהן ככל האפשר, על פי דקדוק הדין.

ויש לבאר על פי המבואר בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף נז ע"א), שהסירכות באות מחמת אחיזת הסטרא אחרא בתפילות ישראל, על ידי המחשבות הזרות והפניות שבתפילה.

ועל כן טרחו הצדיקים להכשיר את הריאות בכוחא דהיתרא. כי כאשר פסקו שהריאה כשרה, פסקו כן גם למעלה: תפילות ישראל כשרות הן, ואין אחיזת הסטרא אחרא פוסלת אותן.

סוכה – בחינת התפילה

והנה אשכחן בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה מ"ח), שסוכה, תפילה בכוח וארץ ישראל הן בחינה אחת ותלויות זו בזו, ובלשון קדשו: כי סוכה ותפילה בכח וארץ ישראל, הם בחינה אחת, ותלויים זה בזה.

ועל פי זה יש לבאר את מעשה הסבתא, שצעקה על כך שסוכת דכולהו רבנן היא גזולה. שהיה זה בבחינת קטרוג הסטרא אחרא על תפילות ישראל, כאילו תפילותיהם אינן כשרות.

שהרי רבנן, צדיקי הדורות, הם בבחינת ראשי ישראל, והקטרוג על סוכתם הוא קטרוג על תפילות ישראל.

המקטרג בא לפסול – והצדיק מכשיר

וכן מצינו אצל כמה צדיקים, שבא המקטרג לקטרג על סוכתם שהיא פסולה, והתחזקו להכשיר את סוכתם. כדאשכחן אצל רבינו הבעש"ט הק' זי"ע (בעש"ט על התורה, ח"ב, סוכות, אות א'), וכן מובא בספר משנה לחם להרה"ק מקאסאן, (בהקדמת בן המחבר דף ו' ע"ב), על הרה"ק מקאמארנא זי"ע, שבאו לטעון שסוכתו פסולה לשיטת הפנים מאירות (עי' שערי תשובה, סי' תרכ"ז, סק"ג).

ולכאורה תמוה: מפני מה סיבב השי"ת שהצדיקים ישבו דווקא בסוכה שהיה מקום לפקפק בכשרותה.

אלא שכאשר הסוכה היא בחינת תפילה, הרי הפסול והקטרוג שעליה הם רמז לקטרוג הסטרא אחרא על תפילות ישראל. ועל כן, דווקא כאשר מתעורר הקטרוג, מתגלה עבודת הצדיק — להחזיק בכוחא דהיתרא ולהכשיר את הסוכה.

ובזה פועל הוא למעלה להסיר את אחיזת המקטרג ולהכשיר את תפילות ישראל.

קטרוג הסבתא על תפילת אברהם סבא

ועל פי זה יש לבאר גם את צעקת הסבתא, שהזכירה את שי"ח העבדים של אברהם אבינו (בראשית יד יד; רש"י סוכה ל"א ע"א). והיה בדבריה קטרוג על תפילות ישראל, כאילו רק לאברהם אבינו, שיסד את תפילת שחרית, הייתה שלימות התפילה.

וזה נרמז ב"שי"ח עבדים", כי שי"ח הוא לשון שיחה, ו"אין שיחה אלא תפילה" (ברכות כ"ו ע"ב; עבודה זרה ז' ע"ב). היינו, שאצל אברהם היו התפילות בשלימות; ואילו כאן, בסוכת דכולהו רבנן, באה היא לקטרג שהסוכה גזולה ופסולה, כביכול, ואין התפילות כשרות.

ורב נחמן השיג מיד, שהסבתא אינה סתם אשה הבאה לטעון על כשרות הסוכה, אלא נעשתה מרכבה למקטרג העליון, המקטרג על תפילות ישראל.

ולכן לא השגיח בה בתחילה, כדי לבטל את הקטרוג. וכאשר הוסיפה לקטרג, אף ביזה אותה ואמר: "פעיתא היא דא". כי יש זמנים שהדרך להכניע את הסטרא אחרא היא על ידי שמבזים אותה ואין נותנים מקום לדבריה. ואחר כך הכשיר רב נחמן את הסוכה — ובזה פעל להכשיר את תפילות ישראל.

More in this printout

View the whole printout