"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו" (לג, א). אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני) לא זכה משה שיקרא איש האלוקים עד שבירך את ישראל בזה יש לבאר מדוע פתח הכתוב "וזאת הברכה" עם וו' החיבור בתחילת הענין? אלא לומר, מלבד כל מה שפעל ועשה משה בימי חייו, הוסיף לברך את בני ישראל ואז נקרא איש "האלוקים" הרי לנו לימוד עצום ונורא. משה רבינו אב הנביאים, אשר דבר עם ה' פנים בפנים נותן התורה לעם ישראל, עלה למעלה ארבעים יום וארבעים לילה וכו' וכו', עם כל גדלותו הנוראה והעצומה לא נקרא "איש האלוקים", רק כאשר בירך את ישראל. ללמדנו כמה חשיבות ישנה בברכה לזולת. (אוה"ח הק' זי"ע)
איתא בשם ר' שלמה לייב מלנטשנא זצוק"ל: פירוש שמשה רבינו ע"ה ברך את ישראל שכל אחד מישראל יהיה איש אלקים .
"מימינו אש דת למו" (לג, ב). אש דת שהייתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה (רש"י) יש להבין מהי אש שחורה ואש לבנה. והנה בגמרא ביומא דרשו חז"ל דהתורה היא כמו סם, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. וביאר בזה בעל חובת הלבבות דמשום כך נמשלה התורה לאש משום דיש בה את שתי הבחינות שיש באש, מצד אחד היא מאירה ומחממת. אולם מאידך גיסא שורפת היא את מי שלא נזהר בה. וזהו שרמז רש"י דאמר "אש שחורה על גבי אש לבנה" דהתורה ביסודה היא אש לבנה המסמלת הצלחה לעוסק בה ועץ חיים לעושיה, אולם יש בה גם בחינה של אש שחורה והיא למי שלא הולך כדרכה ובנתיבותיה. (כתב סופר)
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".. (לג, ד) בגמרא מסכת סנהדרין (דף צא ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. ובמהרש"א (חדושי אגדות) כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו כו'. ר"ל שאינו לומד עם התלמיד כר' פרידא שהיה למד עם תלמידו ד' מאות פעמים עד שהיתה שגורה לו בפיו, וז"ש המונע הלכה מפי תלמידו ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה לפי שאומר הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך וא"א לו ללמדו, הרי 'גוזלו מנחלת אבותיו' שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית, ר"ל לפי בריאותם וטבעם כל ישראל מוכנים ללמוד תורה לפי בריאותם וטבעם מששת ימי בראשית ואין מי שאינו הגון וראוי לכך ללמוד תורה.
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (לד, י) וגו' בראשית בריאות העולם קודם חטא אדם הראשון ברא אלקים" וגו'. (א, א) ולכאורה קשה דהוי ליה למימר ולא קם עוד נביא בישראל. יען ויש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל משה מן התורה מניין, דכתיב בשגם הוא בשר והביאור בזה על פי הנודע דמשה רבינו נקרא איש הוא האלקים יען שברוב קדושתו נזדכך בשר גופו להיות כולו צורה רוחנית ומלאכית, וידוע דהשם של האדם הוא שם נשמתו על דרך הפסוק נפש חיה הוא שמו, אמנם מי שהפך חומרו גם כן לרוחני ממילא נקרא גם גופו בשמו, וזה הוא שאלתם, משה מן התורה מנין, כלומר היכן מרומז בתורה גודל מעלת מדרגת משה רבינו עד כמה הגיע, ע"ז אמר שמרומז בפסוק בשג"ם בגימטריא עולה משה הוא "בשר" דהיינו אלקים ולכן נקרא גם גופו בשמו, משה א"כ בזה נוכל גם לדעת עד כמה עלה ונתעלה משה רבינו להיות לגמרי צורה רוחנית, והנה בזה מבואר שמשה רבינו היה כמו בראשית בריאות העולם קודם חטא אדם הראשון שהיה כותנות אור באל"ף ולא כותנות עור, ואש לבנה. והנה בגמרא ביומא דרשו חז"ל דהתורה היא כמו סם, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות. וביאר בזה בעל חובת הלבבות דמשום כך נמשלה התורה לאש משום דיש בה את שתי הבחינות שיש באש, מצד אחד היא מאירה ומחממת. אולם מאידך גיסא שורפת היא את מי שלא נזהר בה. וזהו שרמז רש"י דאמר "אש שחורה על גבי אש לבנה" דהתורה ביסודה היא אש לבנה המסמלת הצלחה לעוסק בה ועץ חיים לעושיה, אולם יש בה גם בחינה של אש שחורה והיא למי שלא הולך כדרכה ובנתיבותיה. (כתב סופר)