ביאור נפלא פי' הגה"צ רבי יצחק ווייס אב"ד ווערבוי זצ"ל, בענין תפלת גשם, בירושלמי במסכת תענית (פ"א ה"א) הקשה מדוע מתחילים להזכיר גשם דווקא בתפילת מוסף של שמיני עצרת ולא כמו ביוה"כ אנחנו מתאמצים משום פסח, ואמר כי ביוה"כ אנחנו מתאמצים שבלילה אין כולם בבית הכנסת וע"כ אין מזכירים כן בלילה כדי שלא יעשו אגודות אגודות. ויש ליישב עוד על פי מה שכתוב ב"אבות דרבי נתן" (פ"א מ"ח) 'כיצד נברא אדם הראשון, שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נברא צורתו וכו', שביעית עמד על רגליו וכו". והוא הרי היה הראשון שהתפלל על הגשמים כמבואר ברש"י בפרשת בראשית (בראשית ד, ה) וז"ל: "ואדם אין לעבוד את האדמה - ומאי טעמא לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים", ובאותה שעה התפלל על הגשמים והוא זמן המוספין. וע"כ מתחילים להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" דווקא בתפילת מוסף, משום שהתפילה הראשונה על הגשם היתה בעת תפילת המוספין.
ביאר הרה"ק רבי ברוך מקאמארנא הי"ד (בן בתו של הרה"ק רבי ישראל הינוקא מסטולין זי"ע) "אמרי קודש - קאמרנא" (ירושלים תשנ"ז) ע' ש"ל): על מה שמזכירין בתפילת גשם "על הסלע הך ויצאו מים" צריך להבין שהרי רוצים להזכיר זכותו של משה רבנו ע"ה והלא זה היה חטא של מי מריבה. רק נראה דהכוונה שהגם שהוא עשה זאת נגד הציווי של ודברתם אל הסלע (במדבר כ' ח'), וממילא הסלע לא היה צריך להוציא מים, בכל זאת, הקדוש ב"ה רצון יראיו יעשה והוסכם על ידו לתת מים גם באופן כזה. והיה זה בבחינת צדיק גוזר והקדוש ב"ה מקיים. מה שאנו מתפללים, שבזכות משה רבינו שהיה לו הכח לגזור והקב"ה מקיים נזכה גם אנו למים. (ניצוצי תורה הרב פרלוב)