הרב מאיר טעפ
'קשה עלי פרידתכם'
ברש"י ממדרש (ויקרא כג לו): 'עצרת היא - עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להיפטר אמר: בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתי כם'. (עי' סוכה נה: ופסיקתא דר"כ כח ט).
ובחזקוני שם האריך יותר: 'משל למלך שבאו בניו להקביל פניו פעם ראשונה, א"ל מתי תחזרו לי א"ל לנ' יום, פטרם לשלום. שניה א"ל מתי תחזרו, א"ל לד' חדשים, פטרם לשלום. בשלישית א"ל לא נוכל לחזור עד לאחר ז' חדשים. א"ל א"כ בבקשה מכם תתעכבו עמי עוד יום אחד, כדי שאשבע בראיתכם, מאחר שתאחרו כ"כ. לפיכך אין עצרת לישראל בפסח, לפי שחוזרין בשבועות, ולא בשבועות לפי שחוזרין בסכות, אבל בסכות שאין חוזרין עד פסח, הקב"ה מעצרן יום אחד'.
קדושת שמיני עצרת - 'חדוותא דמלכא'
בזוה"ק (אמור קד:): 'וביום חדותא דמלכא כולם מתאספים אצלו'. ועוד שם (צו לב.): 'שמ"ע עתידים ומזומנים הם להשתעשע עם המלך, ליטול ממנו ברכות'. וביותר כתב (ויגש רח:): 'ולא עמד איש אתו בזמנא דקב"ה אתי לאזדווגא בכנס"י, בהתודע יוסף אל אחיו בזמנא דקב"ה מתחבר בהו בישראל כו', בגין כך ביום השמ"ע תהיה לכם, דהא בזמנא דא איהו קב"ה בלחודוי בחבורא חדא עם ישראל'. וכן בכתבי האר"י (שער הכוונות ר"ה א): 'ר"ה הוא בחינת שמאלו תחת לראשי עד יו"כ כו', ובחג הסוכות הוא בחינת וימינו תחבקני, וביום שמ"ע אז הוא זווג ממש'.
וברמב"ן (אמור כג מ): 'אבל בשמיני אינו צריך (אתרוג) כי הוא עצמו הדר'. וכתב הגר"א (ת"ז כט): 'כל חגין מסבבין ומשקין לשמ"ע, וז"ש רגל בפני עצמו, כמו מרכז בתוך העיגול'. ועוד כתב (שיה"ש א ד): 'משכני אחריך הוא נגד שמ"ע שהוא לישראל לבדו'. ובדרשות חת"ס (סוכות תקפא): 'אבל שמיני איהו גופא הנקודה קדושה העליונה מכל הקדושות אף מקדושת יו"כ'.
שמיני עצרת דוגמת עולם הבא
כתב רבינו ירוחם (נתיב ה ח"ד): "יום עצרת של סוכות שהוא ח' הבא אחר הערבה שהוא בשמיני, הם רמז לעוה"ב וליובל הגדול'. וכן מהגר"א (תוס' מע"ר סו): "ע"פ הסוד יום קדוש ושמחה כו', אשר לא כן יום שמ"ע שהוא דוגמת עוה"ב לעתיד, שלא יתערב זר בשמחתנו'. וכן בש"ך (פנחס כט יא): 'זהו ביום השמ"ע תהיה לכם, שהכל עצור ומוכן לכם, לפי שהוא עוה"ב, שהיא שמינית שהיא הבינה'.
ובעל העקידה כתב (עקידת יצחק דברים שער קב וילך): 'אמנם שמ"ע שהוא יום אחד, גם הוא מיוחד בקרבנותיו פר אחד איל אחד כבש אחד, ירמוז לקבלת עו"מ מצד יחוסו הקדמון, כי ענין קדמותו אינו רק שהוא האחד הפשוט בהחלט מכל הצדדים, אשר על הכת הזה נאמר בסוף הת־ לאות 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.
עד שמיני עצרת התשובה מועילה
בזוה"ק (ויחי רכ.): "יו"כ יום של תשובה, ואם שב מחטאיו כראוי טוב כו'. ואם לא עשה תשובה כראוי תולין לו עד היום האחרון שהוא שמ"ע, ואם עושה תשובה שלמה לפני ה' קורעין לו הפיתקין'.
וביאר האר"י (פע"ח לולב ד): 'חותם זה הוא מתחיל להעשות מליל הוש"ר, ולכן בליל הוש"ר הוא זמן החתימה של העולם לבנ"א אם לחיים אם למוות, כנזכר בזהר כו'. והנה סוד הדין הזה הוא סוד מסירת הפתקים ביד השלוחים, אבל עכ"ז לא ניתן רשות בידם לפעול הדין כשנמסרים הפתקים ההם רק עד יום שמ"ע, כי הדבר תלוי תוך הזמן הזה שאם יחזור בתשובה יחזרו ליקרע הפתקים כו'. אחר שנמסרו הפיתקין ליל הוש"ר, הדבר תלוי עד יום שמ"ע אם יחזרו בתשובה כו', וכנזכר בספר ריקאנטי (שלח) כי נוסה הדבר באיש אחד שלא ראה צל על ראשו, וחזר והתפלל ושב בתשובה וחזר הצלם למקומו'.
ובשפת"ח הזכיר (שמח"ת): "שמח"ת היא סיום של ימי התשובה, וע"כ יום זה הוא מבחן לאדם אם אכן מבסס ועוצר הוא בתוכו באופן נכון את כל הקנינים הרוחניים שרכש בחודש תשרי'.
כל מה שרוצה יבקש מאיתו וינתן לו
בזוהר (צו לב.): 'בנ"י מסיימים ביום הזה הדינים ושורים בברכות, שהרי ליום האחר שהוא שמ"ע עתידים ומזומנים הם להשתעשע עם המלך ליטול ממנו ברכות לכל ימות השנה. ובאותה השמחה לא נמצאים אצל המלך אלא אך ורק בנ"י לבדם, ומי שיושב עם המלך ביחידות, כ"מ שירצה הוא מאתו יבקש וינתן לו כו', וע"ז אמר הכתוב אהבתי אתכם אמר ה'.
והזכיר זאת ר"ח פלאג'י (מועד לכל חי כה א): 'מאד יזהר בתפלות שמ"ע לאומרם בכוונה גדולה, כי מלבד שכל תקון של הימים מיום ר"ה עד שמ"ע הוא נשלם, והכל תלוי ביום הזה. עוד בה, כי אין בכל אלו הימים יום רצון לה' לשמוע ה' תפלתו ככל מה דבעי כיום הזה כמ"ש בזוהר'.
וראה גם לשון החת"ס (דרשות סוכות תקפא): "ע"י קיום מצות סוכה נתבטל כחו לגמרי, ואין לו כח להשטין כלל ביום אחרון של חג, שהוא ג"כ יום הדין כו', אז נתבטל כחו לגמרי ביום אחרון של חג, שמכח חדותא דמלכא בשמחת ישראל'.
כתב הספורנו (ויקרא כג לו): 'עצרת הוא ענין העצירה, הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט, אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקודש, לעבוד במקומות ההם את השי"ת, בתורה או בתפלה או בעבודה, כענין 'ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה' ביום ההוא' כו', הוא קודש להיות יום עצרת, שיעצרו במקומות הקודש, ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעש"ט, כאמרו ישמח ישראל בעושיו'.
עבודת שמ"ע ושמחת תורה
והנצי"ב כתב (העמ"ד במדבר כט לה): 'משמעות עצרת לפי הפשט, שיהא עצור לפני ה' להשריש בלבו תכלית היותו בי-ם לשמוע הרבה תורה ומוסר כל שבעה'.
וכתבו על הגר"א (מעשה רב רלג): 'הגאון היה שמח מאד בחג הסוכות, וביותר בשמ"ע, כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד, ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה'. ובשם הגרי"ס אמרו (שפת"ח שמח"ת): 'מה שהסכל אינו משיג ביו"כ בנעילה, זוכה החכם בשמח"ת מתוך שמחה'.
ועוד זאת כתב השפ"א על ענין השמחה עם התורה (סוכות תרלה): 'ומה שעושין שמח"ת עתה, לפי פשוטו כי עתה אין לנו שמחת החג וניסוך המים, ואין לנו שיור רק התורה. ובאמת בתורה יש לנו כל זאת, כמ"ש 'זאת תורת המנחה חטאת' ודרשו חז"ל 'כל העוסק בתורה' כו', ולכן בכח התורה יכולין לעורר כל שמחת החג, וזהו ג"כ סימן שלבנ"י נשאר השמחה לעולם ולאומות היה רק לשעה, וכן אמרו חז"ל כי האומות אבדו בחורבן ביהמ"ק יותר'.
'מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים'
ייש ליתן טעם לדבר ע"פ מה דאי' ברמ"ע (חקור דין ח"ב כז) שלשון חג מורה על חוגה ועיגול הסובב על איזה מרכז, כמו שאר יו"ט שכולם סובבים על נקודת שמ"ע, אבל שמיני איהו גופא הנקודה קדושה העליונה מכל הקדושות אפילו מקדושת יו"כ, ולא שייך לקרותו חג. ובאמת עיקר קדושתו הוא היפוך של יו"כ, דיו"כ הוא ע"י עינוי נפש, וקדושת שמיני ע"י שמחה. וזה נקרא מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, כי אהבת ה' ע"י עינוי כיו"כ למטה ממדרגת אהבת שמ"ע שהיא ע"י שמחה, ויום השמיני הוא בעצמו כמו יו"כ, לכן שווין בקרבן מוסף כמו יו"כ, ואפ"ה קדושתו יותר מיו"כ ע"י שמחה חדותא דמלכא עם ישראל. לכן שאר יו"ט שקדושתן עומד על איזה דבר מצוה, שחיטת קרבן פסח, שתי הלחם בעצרת, שופר בר"ה, עינוי נפש ביו"כ, ונטילת לולב בחג, ועיקר מצותן אינו אלא ביום, גם שמחתן אינו אלא ביום. אבל קדושת שמיני שאינו אלא ע"י שמחת האדם שמתענג על ה' וחדותו ית', ואינו עומד על מצוה מיוחדת, ע"כ גם לילה אתרבי לשמחה'. (דרשות חת"ס סוכות תקפא)