Skip to content
שמועה טובה

עובדות צדיקים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ריקוד 'לשמה'

פעם ניצב מרן הרה"ק רבי יהודה לייב אשלג זי"ע [בעל 'הסולם'] בשמחת תורה על יד חלון בית הכנסת שבשכונת הבוכרים, היה זה בהשכמת הבוקר. הוא קרא לתלמידו ר' דוד מינצברג זצ"ל והחווה לו בידו שיראה את המראה הנשקף מבעד לחלון. בחוץ פיזזו ורקדו בכל עוז חבורה גדולה של בעלי בתים כשספר תורה בידם. אמר לו רבנו בעל הסולם: 'תראה איד שהם רוקדים לשמה'. שאל ר' דוד: 'איך ייתכן שאנשים פשוטים ירקדו לשמה?' ענה לו רבנו: 'כי אין להם שום טעם והנאה מן התורה, לכן הם רוקדים לשמה, וללא שום פניות עצמיות, אבל אם היתה להם הנאה מן התורה, היו רוקדים שלא לשמה אלא לשם ההנאה'...("הסולם" עמ' קנט)

תפלת גשם

בגיליון רזא יקירא מהרה"צ ר' יצחק משה ארלנגר (סוכות תשפ"א) הביא כמה מעשי צדיקים בעבודת יום שמחת תורה. וכה הביא צדיקי העולם יצאו מגדרם בעת עריכת ההקפות, וזה לשון ספה"ק אמרי פנחס, "אלה מנהגי אדומו"ר זצוק"ל והחידושי תורה ששמעתי ממנו (מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע) בענין ההקפות. א', אדמור זצוק"ל היה לובש את הקאפיטא הלבן עם החגורה והמצנפת הלבנה אל ההקפות כמו שהיה לובש ביום הכפורים ובליל פסח, ואמר כי ביוה"כ אנחנו מתאמצים להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל לעמוד עמהם מעורבב ביחד, וע"כ אנו לובשים לבנים כמו המלאכים, ועת ההקפות בא הש"ית וכל פמליא דליה לעולם הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות והריקודין של ישראל כמו שבאים בליל פסח לעולם הזה לשמוע ההגדה כדאיתא בזוה"ק, וע"כ אנו לובשים לבנים בליל פסח, להשתוות אל המלאכים שבאים בתינו, וכן גם בעת ההקפות שייך טעם זה... אדומו"ר זצוק"ל אמר באמצע השנה להרבה אנ"ש שהיו נצרכים לישועות גדולות, וכאשר קרא הפתקאות שלהם אמר להם שיבואו אליו על ימים האחרונים של חג הסוכות ויהיו אצלו בעת ההקפות, ואני יודע ברור משמנה חשוכי בנים שנושעו בעת ההקפות שציוה אדומו"ר זצוק"ל לכבדם עם הקפה ו'...

פעם אחת קודם ההקפות אמר אדומו"ר זצוק"ל להרב החסיד ר' רפאל ז"ל בזה הלשון, תדע רפאל שעד עתה עשינו הקפות והיה בידינו מאני קרבא גדולים וחזקים שהם הד' מינים, ועתה אנו הולכים לעשות הקפות בידים ריקניות, כי במה שאנו תופסים הס"ת בעת ההקפה אין בזה קיום מצות עשה כמו בנטילת לולב, נו זאג מיר רפאל, וואס פאר א פנים האט א מענטש אז ער מאכט הקפות מיט ליידיגע הענד, נאר די עצה צו דעם איז, שעתה יהיה האדם בעצמו קדוש כקדושת הד' מינים (אמור לי רפאל איזה פנים יש לו לאדם שעושה הקפות בידיים ריקניות, אלא העצה היעוצה עבורו שעתה יהיה קדוש כקדושת הד' מינים), ויהיה לבו בחינת אתרוג, ושדרתו בחי' לולב, ועיניו בחי' הדסים, ושפתותיו בחי' ערבה, ואז יש ביכולת לקחת הס"ת ולהקיף עמה בשמחה וריקודין. וכאשר שמע הרב ר' רפאל אלה הדברים זלגו עיניו דמעות, ואמר לו אדומו"ר זצוק"ל בזה הלשון בדרך שחוק מעט, וויין נישט רפאל וויין נישט, דיך וועל איך מיט נעמען אויף מיינע פלייצעס. (אל תבכה רפאל כי אותך אקח על אחריותי)...

אדומו"ר זצוק"ל אמר שהשם הקפות הוא מלבד מה שמורה על פעולת ההקפה מורה ג"כ על משמעות הלואה ע"ד שאיתא החנווני מקיף, כי השי"ת מלוה לאדם על השעה הזאת אור התורה. שמשה רבינו ע"ה התענה ע"ז ארבעים יום וארבעים לילה, ועלינו לשלם הלואה זו מעט מעט בכל השנה. עכלה"ק. וכן היה אצל כל הצדיקים הקדושים עד הדור הזה אשר רואים בעליל את עוצם התגלות אלוקית בשעה הקדושה של ההקפות, שאף שבעוונתינו אין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה עכ"ז יש רגעים של התגלות השכינה ממש והם הם שעת ההקפות הקדושות.

וכדי להוסיף את התשוקה נוסיף עוד לספר מעשה אשר מצאנו בספה"ק מהקפות המגיד הק' מקאזניץ זי"ע. הרה"ק ר' יוסף משה אליקים בריעה מקאזניץ זי"ע בנו של המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע שאמר פעם לחסידיו בל"ג בעומר היום תלכו אל ציון של אבי הרב המגיד זי"ע ויחשב לכם הדבר כאילו הייתם במירון, וכך הוה עובדא אשר אבי הרב המגיד מקאזניץ היה נוהג לעשות ההקפות בשמח"ת בהתלהבות עצומה, פעם אחת עלתה ההתלהבות ונתעצמה על השנים הקודמות, כששאלו גיסי חתנו מה יום מיומיים השיב, תדע כי אבי ר' שבתי יושב בג"ע באותו היכל עם ר' יוחאי אביו של התנא האלוקי רשב"י, והיום ביקש התנא יוחאי מאבי שיוליכנו איתו אל ההקפות שלי וחלף זה הוא יוליך את אבי בל"ג בעומר הבא אל ההילולא של בנו רשב"י וכן עשה, ומפני שהתנא יוחאי וכן אבי זללה"ה עמדו אצלי בשעת ההקפות לכן היה לי סיוע מקדושתו לעשות ההקפות בשמחה גדולה ובהתלהבות יתירה. ובכן עמוד והשתאה לאיזה מדריגות הגיע המגיד הק' בעת ההקפות (מתוך קונטרסי "חסידות" - אתה הראת פ"ג)

פעם אחת הלך הרה"ח ר' הירש לייב ז"ל מפלאצק לזיכלין, עם עוד חסיד אחד, על הימים האחרונים של חג הסוכות. באַם הדרך בא אליהם איכר אחד והראה להם דג גדול למכירה, והמה השיבו כאשר אינם נוסעים עתה הביתה רק לעיר אחרת לכן אינם רוצים לקנותו. ויהי כאשר הפציר בהם האיכר מאד, שאלו אותו כמה הוא רוצה בעבורו, ואמר רובל כסף אחד, ולא רצו לתת לו והלכו הלאה לדרכם, אז הלך האיכר אחריהם וביקש מהם שיתנו לו חצי רובל כסף וגם כן לא רצו, אבל האיכר הפציר בהם כל כך עד שנתן להם הדג בעד איזה גדולים, והמה לקחו הדג ושמו אותו באמתחותיהם והלכו הלאה. ויהי כי באו קרוב לזיכלין, ראו מרחוק את אחד מן המשמשים בקודש של רבינו ז"ל נוסע לקראתם במרכבה, ויהי כראות המשמש אותם העלה אותם על מרכבתו, והמה היו שמחים מזה כי כבר היו רגליהם עייפים ללכת. ושאל אותם המשב"ק מה זאת באמתחותיכם דבר לח כל כך. והשיבו לו בשפה רפה: 'כלום'. אך הוא הפציר בהם מאד, ואמרו לו: 'דג'. ולא סיפרו לו איך שקנו אותו, כי היה להם זאת לענין קטן אשר אין כדאי לדבר מזה. ויהי אך כי שמע המשב"ק את השם דג, צהבו פניו מרוב שמחה, וסיפר להם כי כל מטרת נסיעתו היא בשביל זה, כי כעת אין בנמצא בעיר זיכלין דגים לקנות על יו"ט ואף בדמים יקרים, ולכן הוא נוסע בסביבות העיר זה כל היום לחפש דגים לקנות, אבל עדיין לא מצא אפילו כסא דהרסנא, והוא היה שרוי בצער כמובן, וכעת מה גדלה שמחתו במצאו אצלם דג גדול כל כך, וגם אצלם גדלה שמחתם לאין שיעור בשמעם זאת, כי ראו בחוש שהוזמן להם מן השמים להביא לרבינו ז"ל דגים על החג שמיני עצרת, וכבר ידעו שזה הוא בעיני רבינו ענין גדול, והנה זיכה אותם השי"ת לשמח בו נפש רבינו ז"ל, ולכן כבר היה להם גם הרגע ארוך, ובכליון עינים ציפו לרגע שיבואו לפני רבינו ז"ל עם הדג הזה. ויהי כבואם לזיכלין ונכנס מיד הר"ר הירש לייב ז"ל לפני רבינו ז"ל וקיבל שלום ובישר לו הבשורה הטובה ההיא, ותיכף אמר לו רבינו: "הא, הירש לייב, איבער אפאר גילדן האנדעלט מען זיך ארויס צו ראטעווען א נשמה פון א צדיק פון א גוי'ס האנט ארויס, וואס טיסטו אזוי ווען ער וויל דיר נישט פארקויפן פאר וויפיל דו ווילסט" (-בעבור כמה זהובים מתווכחים כדי להציל נשמת צדיק מידיים של גוי; מה היית עושה אילו לא היה מסכים לתת לך בעבור הסכום שרצית). וכששמע הר"ר הירש לייב דברי רבינו ז"ל ראה בחוש את רוח קדשו, כי לא ידע עדיין שום איש מה שהיה לו הענין עם האיכר עד שקנה אותו אצלו. ובליל שמיני עצרת ציוה רבינו להביא לפניו את ראש הדג הזה, ויהי בנגעו בו אמר רבינו: "הא הא, א צדיק גדול, אך בדבר קטן היה מתעקש, ועל ידי זה הוכרח להתגלגל, אך מעתה כבר יכול לילך למקומו בעולם העליון". ובין ה'עולם' היה אז הענין לפלא, כי רבינו ז"ל היה מדבר כל כך מהדג הזה ומהצדיק שהיה מגולגל בו אך את שם הצדיק לא אמר, אמנם לבנו יחידו הוא א"ז כ"ק אדמו"ר מרן (הרה"ק רבי משה נתנאל מזיכלין) זצ"ל גילה אז גם את שם הצדיק ההוא, וסוד ה' ליראיו. שם (להב אש פרק ח מערכה ח אות כא)

להמשיך את החג

אברך אחד שהיה כמה שנים אוכל מזונות על שלחן חותנו, והיה יושב על התורה ועל העבודה, כיון שכלה זמן המזונות שפסק לו חתנו ובקש לצאת לפרקמטיא, בא לו אצל אא"ז [הרה"ק רבי יחזקאל] מקאזמיר זצ"ל לקבל ברכת הצלחה לעסק פרנסתו. אמר לו אא"ז זצוק"ל, הבט נא וראה כמה גדולים רזי חכמים, שהרי בעת גלילת הספר תורה צריך להעמידו על מקום התפירה שבין יריעה ליריעה (מגילה לב.) למה כן, אלא במקום התפירה יש בקיעים וסדקים שבין היריעות וגם נקבי המחט, ללמדך, שאף אחר גלילת התורה וסתימתה, עוד ישאר מקום מוצא דרך הסדקים, להפיק קוי נוגה וזיו זוהר אור התורה חוצה, כן האברך היוצא למסחר ועסק הפרנסה וסוגר הגמרא, עוד ישאיר מוצא לזיו התורה להאיר נגד עיניו תמיד: (ישא ברכה)

שמחה עם יהודים תמימים ופשוטים

הרה"ק ר' שלמה זלמן זצ"ל, זקינו של הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע "זי וועלט זאגט אז דער יום טוב ענדיגט זיך מיט א קויטיגע גרעט, און מיט ליידיגע קעשענעס. חס ושלום! אויב מ איז ממשיך דעם יו"ט צו לילות החורף האבין זיי א קדושת חול המועד"... כלומר: ישנם הסבורים שלאחר שחלף החג נותרים אנו עם סל כביסה מלא וכיסים מרוקנים, חס ושלום! אם ממשיכים את קדושת החג אל לילות החורף יש להם קדושת חול המועד... כך היה נוהג לומר מרן הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע מידי שנה במעמד ה"שטייעדיגע תורה" במוצאי שמחת תורה.

לא נשכח עתותינו אחר ישיבתן קדישין

הרה"ק מסאטמאר זי"ע הי' אומר עליו איך האב געקענט א קלארע בעל רוח הקודש, וסיפר דאביו הרה"ק הקדושת יו"ט זי"ע סיפר לו, דהי' אשכנזישע'ר יוד בעיר סיגעט של"ע לא נפקד בזש"ק עד עשר שנים לאחר נישואיו, וכפי ההלכה הלכו לבי"ד וקבעו זמן על גט אצל הרב דמתא הקדושת יו"ט, וכשהגיע היום הלכו יחדיו על הדרך לבי"ד, וזה הי' כמו לעבדיגע לוי' [כמו שקוברים אדם חי], דהי' להם שלום בית טוב, ורק בשביל זש"ק החליטו להתגרש, ועל הדרך לבי"ד ראו באיזה בית הרבה אנשים נכנסים ויוצאים, ושאלו מה זה, ואמר להם דהצדיק המפורסם הרבי ר' מרדכיל'ע מתאכסן כאן, אמרה האשה לבעלה אפשר תלך לבקש ברכה מהרבי הזה אשר הקב"ה מתנהג עמנו בהסתרה גדולה היא יפה ונאה יותר מדור המדבר, הכי רבותא הוא שדור המדבר היו בעלי השגה גבוהה ודור דעה אחרי שהייתה להם התגלות גדולה כזו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, והיה להם מוחות גדולים וכוחות חזקים ורבם היה משה רבנו ע"ה, אבל עכשיו בהסתרה גדולה כזו ובמוחות מועטים כאלה, ועכ"ז כשישראל מרגישים איזה מעט התגלות המה מתרוממים ושמחים, לזאת מה יפה בעיני הדור הזה, ואומר אבי שהדור הזה יפה הרבה מדור המדבר. (הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זצ"ל "דברי דוד")

אמר הבעש"ט, "טאנץ מיט חיות, וועסטו האבן חיות"

הרה"ק ר' שלמה זלמן זצ"ל, זקינו של הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זיע"א, היה מגדולי החבורה אצל הבעש"ט הק', והיה פעם שריקדו בחצרו של הבעש"ט והוא לא רקד, לתמיהת הבעש"ט הגיב, איך אוכל לשמוח עם כולם כשעדיין לא נפקדתי בפרי בטן, ענה לו הבעש"ט, "טאנץ מיט חיות, וועסטו האבן חיות" (תרקוד בשמחה, אזי יהיה לך שמחה), ורקד ולאחר זמן נפקד בזש"ק. כעבור שנים היו לו ארבעה בנים, והוא קרא להם בשמות של חיות, צבי, לייב, דוב וזאב, וכינום בכל מקומות מושבותיהם "ארבעה חיות הקודש".

שמחה עם יהודים תמימים ופשוטים

כה כתב ב"ישמח ישראל" (לשמח"ת אות מא): "שמחת תורה, עיקר שמחתנו איננו מצידינו כי איך נוכל להיות שמח וטוב לב כשמרגישים אנחנו מיעוט מעשינו הטובים והימים עברו, אך מצד חסדי ה' שכן ציוה לנו בתוה"ק והיית אך שמח". בענין זה מסופר, הגה"ק רבי מאיר מרגליות זצ"ל בעל 'מאיר נתיבים', היה נוהג להתפלל מדי שנה בליל שמחת תורה בבית הכנסת של החייטים, שנמצא במרחק רב מביתו, כדי לקיים את שמחת ההקפות עם יהודים פשוטים ותמימים, שלא ידעו יותר מקריאה בסידור. וכך היה אומר למקורביו: תלמידי חכמים ולמדנים מובהקים שמחים בתורה בכל ימות השנה, מתוך שזוכים לתענוג נפשי שאין למעלה הימנו, ככתוב "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ואילו חייטים פשוטים אלה, הטרודים כל ימות השנה בעמל כפיים מפרך, אינם זוכים לטעום כיאות מנועם התורה המתוקה מדבש. וכאשר יהודים אלה מתכנסים בהמוניהם בשמחת תורה, והם שרים ורוקדים כשידיהם המיובלות לופתות את ספרי התורה בדביקות - שמחתם היא "שמחה לשמה", משום שהקב"ה ציווה לשמוח ביום זה. כיון שכך, אף אני חש במחיצתם של יהודים תמימים אלו "שמחת תורה" לשמה...

להמשיך את החג

אברך אחד שהיה כמה שנים אוכל מזונות על שלחן חותנו, והיה יושב על התורה ועל העבודה, כיון שכלה זמן המזונות שפסק לו חתנו ובקש לצאת לפרקמטיא, בא לו אצל אא"ז [הרה"ק רבי יחזקאל] מקאזמיר זצ"ל לקבל ברכת הצלחה לעסק פרנסתו. אמר לו אא"ז זצוק"ל, הבט נא וראה כמה גדולים רזי חכמים, שהרי בעת גלילת הספר תורה צריך להעמידו על מקום התפירה שבין יריעה ליריעה (מגילה לב.) למה כן, אלא במקום התפירה יש בקיעים וסדקים שבין היריעות וגם נקבי המחט, ללמדך, שאף אחר גלילת התורה וסתימתה, עוד ישאר מקום מוצא דרך הסדקים, להפיק קוי נוגה וזיו זוהר אור התורה חוצה, כן האברך היוצא למסחר ועסק הפרנסה וסוגר הגמרא, עוד ישאיר מוצא לזיו התורה להאיר נגד עיניו תמיד: (ישא ברכה)

שמחה עם יהודים תמימים ופשוטים

הרה"ק ר' שלמה זלמן זצ"ל, זקינו של הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע "זי וועלט זאגט אז דער יום טוב ענדיגט זיך מיט א קויטיגע גרעט, און מיט ליידיגע קעשענעס. חס ושלום! אויב מ איז ממשיך דעם יו"ט צו לילות החורף האבין זיי א קדושת חול המועד"... כלומר: ישנם הסבורים שלאחר שחלף החג נותרים אנו עם סל כביסה מלא וכיסים מרוקנים, חס ושלום! אם ממשיכים את קדושת החג אל לילות החורף יש להם קדושת חול המועד... כך היה נוהג לומר מרן הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע מידי שנה במעמד ה"שטייעדיגע תורה" במוצאי שמחת תורה.

More in this printout

View the whole printout