Skip to content
למען דעת

ולא יראה את פני ה' ריקם

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

רגש וחיבור

רוממות וקדושה עם שמחה ומאור פנים אופפים הלב את כולנו בחג הסוכות. הנשמה נתקדשה ע"י תפילות עילאיות בראש השנה, נטהרה מפגמיה וחטאתיה ביום הכפורים, וחזרה להתחבר עם מקורה העליון בקשר פנימי ועמוק, הנותן עוז ועצמה וכוחות מחודשים לכל אחד לרומם את החיים בהתעלות רוחנית שמדבקת את האדם בכוח הטוב שבו ומסלקת כל רצון ומשיכה למעשים רעים, ובכך הנפש מתקדשת בהשראה רוממה ומתמלאת שמחה פנימית ואושר אמיתי לחוג את חג ה' שבעת ימים בדיצה ובחדווה.

בהתוועדויות החג דיבר רבינו זצ"ל על החובה ברגלים בזמן הבית להקריב לה' עולת ראיה ושלמי חגיגה, כמש"כ (דברים טז, טז) 'ולא יראה את פני ה' ריקם' וברש"י 'אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה'. וביאר בענין קרבנות עולה ושלמים, שעולה הוא קרבן של הכנעה וביטול והתמסרות מוחלטת לה', ובהבאתו מבטא האדם רצון להביא את כל מציאותו קרבן עולה כליל לה' אלא שמביא קרבן תמורת נפשו [כמו שמצינו בעקידת יצחק שהעלה אברהם את האיל לעולה תחת בנו]. וקרבן שלמים הוא קרבן של ידידות וקירבה אל ה', יש בו אכילת מזבח ואכילת אדם כמש"כ רש"י (ויקרא ג, א) 'שלמים - שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים', והמקריב מזמין את הקב"ה לבוא להשתתף בסעודה שהיא כביכול סעודת ידידות עם ה'. וזהו שנצטווינו שלש פעמים בשנה לעלות וליראות פני ה' ולהקריב לפניו עולת ראיה לבטא את קבלת עול אלקותו עלינו ולהביע הכנעה וביטול לה', ושלמי חגיגה לבטא ולחגוג את המצב הנשגב של קשר וידידות שיש לכנסת ישראל איתו יתברך.

ואמר רבינו שגם כהיום שאין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית הגדול והקדוש, אפשר להביע שני עניינים אלו בתפילות החג - בברכת אבות וברכת מודים. דהנה כאשר אנו באים לעמוד לפני ה' ולעבדו בעבודת תפילה אנו פותחים ביסוד חובותינו לעבדו והיא 'ברכת אבות', שעניינה ותוכנה היות ה' אלוקי ישראל אשר התחיל באבותינו ומאז הוא זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, וזוהי משמעות החתימה 'מגן אברהם' כלומר שהוא אלוקינו בזה שהוא מגן ומושיע לאברהם ולזרעו אחריו עד עולם. ומשום כך הכוונה בברכה זו מעכבת (שו"ע או"ח קא, א), כי עצם הדבר לבוא לפניו ולומר לו קלי אתה הוא מעיקרי העבודה. וכן יש בה כריעה והשתחוויה בתחילה ובסוף לבטא הכנעה אליו יתברך שאנו מקבלים את היותו אלוקינו. ואחר בקשת הצרכים נותנים הודאה לפניו על כל הטובה אשר נתן לנו והיא 'ברכת מודים', ותחילת ההודאה ועיקרה היא על היותו אלוקינו אלוקי ישראל 'מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו לעולם ועד'. וגם בברכה זו יש פוסקים שס"ל שחשובה כאבות לענין הכוונה (מ"ב שם סק"ג), ועי' קהילות יעקב (ברכות סי' כז) דמי שלא כיון באבות יזהר לכוין במודים ויוצא בזה לדעת כמה ראשונים. והיינו שאף ברכת מודים היא מעבודת ה' היסודית שבתפילה כמו ברכת אבות, אלא שבאבות מקבלים את היותו אלוקינו אלוקי ישראל ובמודים נותנים הודאה לפניו על כך, ואכן גם במודים אנו כורעים ומשתחווים.

נמצינו למדים שאת עניינו של החג אנו מביעים מיד בתחילת התפילה, שבעמדינו בברכת אבות בהתרוממות הרוח ואוירת קודש עילאית ומקבלים עלינו את היותו אלוקינו ומשתחווים לפניו עם הרגשה של הכנעה וקבלת עול כאומרים הנה אנו לפניך ועבדיך אנחנו, בכך אנו מקיימים פנימיות וכוונת 'עולת ראיה' ליראות ולהשתחוות לפניו. ולעומת זאת בברכת מודים כשמרגישים אושר פנימי ואמיתי עד כדי נתינת הודאה על הדבר הכביר שה' הוא אלוקינו, מקיימים תוכן ועניין 'שלמי חגיגה'. ומרגלא בפומיה דרבינו מש"כ השפת אמת (פסח תרל"ו ד"ה ויש, ועוד מקומות) שאף שאין באפשרותינו לקיים בפועל המצוות והקרבנות בבית המקדש, אמנם הפנימיות של המועדים והרגשות הלב שבמצוות אפשר להשיג ברוממות עילאית בזמן הזה כמו בזמן הבית. ולא עוד אלא שאפשר שמאחר ועכשיו ההשתוקקות והרצון הוא רק בלב, יכולים להתדבק יותר מבזמן שבית המקדש היה קיים.

רגשות קודש אלו צריכים שיהיו תוססים בנו כל הימים, שהכריעות וההשתחוויות בתפילה לא תהיינה רק כדי לכוף כאגמון שאז אינם ביטוי לכלום, אלא יבואו מתוך רגש של הכנעה ונתינת כבוד לה', כמש"כ (תהלים כט, ב) 'הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש'. וביותר יש להשתדל בזה ביום השבת שהוא יומו של הקב"ה, ומיועד לעבדו ולכבדו ולהתרגש מקדושתו ורוממותו. ובחגים אשר הם זמנים לחוג על שה' הוא אלוקינו, נתבונן בזה ברוב תשוקה והתלהבות ונבוא אל היכל קדשו ליראות ולהשתחוות לפניו מעין דוגמת ההשתחוויות שהיו במקדש. ומדריגה נשגבה היא שיהא פועם בקירבנו תוכנו של כל חג וחג, ואז תשתנה כוונת ועריכת ליבנו בעמדינו לפני ה' בתפילה בכל חג ומועד, וגם רגש ההשתחוויה יהיה תואם עם עניינו של החג.

על דרך הרמז אפשר לומר שבתפילות של יו"ט כוללים את כל מועדי השנה כסדרן. קדשנו במצותיך הוא עניינו של 'חג הפסח', בו נהיינו עם ה' ונתקדשנו במצוותיו בדם פסח ודם מילה. ותן חלקנו בתורתך זהו 'חג השבועות', זמן מתן תורתנו. שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך בא על 'ראש השנה', יום הזכרון לטובה ולברכה ופקודת ישועה ורחמים. וטהר לבנו לעבדך באמת זה 'יום הכיפורים', לפני ה' תטהרו. והנחילנו ה' אלוקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך כנגד 'חג הסוכות', זמן שמחתינו על האסיף וחוסים בצל ה' - ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים. וישמחו בך ישראל מקדשי שמך זהו 'שמיני עצרת', שאנו שמחים בעצם הדביקות בה' נגילה ונשמחה בך.

More in this printout

View the whole printout