Skip to content
שמועה טובה

יומא דהילולא

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ט"ו תשרי (ה'תקמ"ח)

יומא דהילולא קדישא

של בעל "ברית כהונת עולם"

הרה"ק רבי יצחק אייזיק הכהן כץ זיע"א בן הרה"ק רבי יואל זיע"א

סיפור מופלא עד למאוד סיפר הרה"ק בעל אמרי חיים מויזניץ זצוק"ל, שכאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה בין רוסיה לעסטרייך, כשצבא רוסיה עמדו לכבוש חלקים ממחוז בוקובינה, ואנשי הצבא הרוסי החלו להתקדם לכיוון ויזניצא, נפל על תושבי העיר היהודים אימה וחרדת מוות, מאחר שהם היו ידועים בתור שונאי ישראל מובהקים, וככל שהללו התקרבו התאספו היהודים ונמלטו בכל דרך אפשרית מן העיר, אשר חפצו להימצא בקרבת הצדיק למרכז המדינה. בני ביתו של הסבא קדישא "אהבת ישראל" מוויזניץ זי"ע חרדו גם הם, והתחננו בפניו שימלטו גם הם, אך הוא לא שעה לבקשתם, באמרו שאם יעזוב את העיר בעת כזאת, יביא מורך בלב היהודים הנותרים, וינוסו בבהלה בעירום ובחוסר כל, לכן מסר נפשו והעדיף להישאר בעיר. ואכן צבא חיל רוסיה כבשו ודחקו את הצבא האוסטרי, והצליחו להתקדם והגיעו עד סמוך לעיר ויזניצא ממש. ומחמת הפחד בחצר הס"ק קהל רב מתושבי העיר, אשר חפצו להימצא בקרבת הצדיק בעת מצוקתם, הבכיות והיללות היו איומות, והס"ק יצא אליהם להרגיעם ולחזק אותם בדברים. והנה בתוך כל המהומה שלח הס"ק לקרוא לבניו כדי ללמוד אתם שעורו הקבוע בספר "ברית כהונת עולם" באמרו "וכי איך אפשר להחזיק מעמד ולסבול את הצרות בלי למוד התורה", וכך עסקו הצדיק ובניו בשיעורם הקבוע בספר ברית כהונת עולם בלא להתייחס למהומה הגדולה ששררה בחוצות. סוף דבר היה שהרוסים אכן נכנסו לעיר, אבל היו שרויים בחיפזון גדול להמשיך במלחמה, והניחו להם לתושבי העיר.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

ט"ו תשרי )או ט"ז תשרי( )ה'תר"י(

יומא דהילולא קדישא

של הרה"ק רבי שמעון מיארוסלאב זיע"א בן הרה"ק רבי בונם מנחם מנדל זיע"א

הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב האריך ימים ביותר וזכה להסתופף אצל חמשה דורות של אדמו"רים צדיקים, מתחילה נסע להרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע, ואחר פטירתו של הרבי ר' אלימלך נסע להסתופף אצל הרה"ק ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין זי"ע ואצל הרה"ק ר' מענדל'ע רימנובער זי"ע, ואחר פטירתם הלך להסתופף במלוא ההכנעה אצל הרה"ק ר' נפתלי מראפשיץ זי"ע, ואחר פטירתו של הראפשיצער למרות שהרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב היה כבר ידוע ומפורסם כאחד מצדיקי הדור מ"מ נסע ברוב ענוותנותו להסתופף בצל צדיקי דורו הלא המה הרה"ק ר' הערשל'ע רימנוב'ער, והרה"ק ר' אשר'ל ראפשיצער, והרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע, ואחר פטירתו של הרה"ק ר' אשר'ל ראפשיצער נסע להגה"ק ר' מנשה מראפשיץ והכניע את עצמו לפניו כתלמיד לפני רבו, וכששאלוהו תלמידיו איך יכול להכניע את עצמו כל כך לנסוע לרב צעיר לימים, ענה להם שהנסיעה לצדיקי כל הדורות הוא סגולה לאריכות ימים ושנים כדכתיב צדק צדק תרדוף דהיינו שתרדוף אחר כל צדיק וצדיק למען תחיה שעל ידי זה תזכה לחיים ארוכים, והסביר את הדבר שאם לא אסע להגה"ק ר' מנשה, פירוש הדבר הוא שאני סובר שהוא אינו ראוי לרבנות וכיון שכן יעלו אותי לשמים להראות לי שראוי הוא לאיצטלא זו, ולכן אני מכניע את עצמי תחת הנהגתו ואיני מערער אחר רבנותו ולכן משאירים אותי בעלמא הדין.

וכששאלו פעם אחד מתלמידיו, רבינו במה הארכת ימים, ענה לו שכשאדם מתרעם אחר מידותיו של הקב"ה, ויש לו טענות ושאלות אומרים לו משמים שיבא למעלה ויתרצו לו את כל השאלות והקושיות, אך הוא מעולם לא התרעם ולא היה לו שום טענות וקושיות למרות שהיה לו קשיים עם אשתו וגם היה סגי נהור ועוד צרות שהיו לו ר"ל, בכל זאת הצדיק לא התרעם כלפי מעלה חלילה ולכן לא הצריכו להעלותו לשמים להסביר לו סיבת הדברים שקרה אתו .

פי' הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב, אלה מועדי ה' )ויקרא כ"ג, ד'( אל"ה גימטריא ל"ו. היינו עם הל"ו צדיקים, עשה הקב"ה מועדים. ל"ו הצדיקים הם אלו אשר השיגו הדרגות הגבוהות ביותר של קדושה בעוה"ז. הם האהובים ביותר על ה' כיון שמסורים הם לעבודתו. החגים, גם הם, ימים קדושים, ואשר על כן הם אהובים ביותר על ה'. ביכולתנו לקדש כל יום ויום ע"י שננהג כמו אותם צדיקים, על פי רצון ה'. )ספר תורת שמעון(

עוד פי' הרה"ק ר' שמעון מיארוסלאב "בסכת תשבו שבעת ימים כל אזרח בישראל ישבו בסכת" הנה ידוע שיש שבעה רועים, וזהו פירוש הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים, ר"ל הרועים המאירים כמו ימים, ישבו עמנו בסכות, וכן כל האזרח, מלשון זריחה, ר"ל יזריחו הנשמות הקדושות ויהיו עמנו בסכות, כי תשבו לשון עכבה כמו ותשבו בקדש, ואם האדם זוכה, יתעכבו עמו הרועים וכל הנשמות הקדושות והבן. לא די שסוכתו של האדם תתאים לאבותינו הקדושים, אלא גם ביתו בו חי משך השנה כולה. עלינו לשאוף להגיע לדרגה בה אם יפסע לתוך ביתנו בכל עת אדם גדול בתורה ללא הזמנה והתראה מראש, לא נזדקק לחולל שום שינוי לכבודו. )ספר תורת שמעון(. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

ט"ו תשרי )ה'תרנ"ה(

יומא דהילולא קדישא

של הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א בן הרה"ק רבי ישכר בער'טשע מנאדבורנא זיע"א

אביו רבי ישכר בער'טשע זי"ע היה בנו של הרה"ק רבי איציקל מקאליש זי"ע אחיו של הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע בנו בכורו של הרה"ק רבי אהרן לייב מפרעמישלאן זי"ע. והיה תלמיד מובהק של הרה"ק רבי איציקעל מראדוויל זי"ע, גם תלמידו של השרף מסטרעליסק זי"ע וכמוהו עובד ד' באש להבה. נסע אל כ"ו צדיקים בעלי רוה"ק, וביניהם הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא והרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע.

כשנתייתם מאביו בגיל רך )אביו נסתלק בתקצ"א בגיל מ"א שנה( נתגדל בבית דודו זקינו הרה"ק רבי מאיר'ל מפרעמישלאן זי"ע. ]שהי' הסנדק שלו והורה לקרוא לרך הנולד על שם רבו הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע[ דו"ז זה כינהו בשם "מרדכי היהודי" והעיד עליו שיש לו תואר יוסף הצדיק, והסמיכו להיות בעל רוה"ק ופועל ישועות לאלפים.

הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה שלח חוליית ציצית שטווה במו ידיו אל הרה"ק הדברי חיים. וזה הגיע אליו קודם התפילה, והרה"ק הדברי חיים השחיל החוטים בציצית, ועשה קשר אחד וכך התפלל, וזה היה חידוש בעיני בנו הרה"ק משינאווא זי"ע, ושאל את אביו: מאי כולי האי? השיבו הדברי חיים: היודע אתה מי שלח לי את הציצית, היהודי עם הבגדים הקרועים )כי רבי מרדכי מנדבורנה היה הולך עם בגדים קרועים באומרו שבאחד מגלגוליו הקודמים היה כהן גדול ולבש שמונה בגדים וגס דעתו, וכתיקון לכך לבש בגדים קרועים( אשר בעת שהוא מתפלל, אין הוא מוסר את תפילתו למלאכים שיעלוהו למרום, אלא הוא בעצמו מכניסם לפני ולפנים וקושרם בכתרו של הקב"ה.

הרה"ק מסאטמאר זי"ע הי' אומר עליו איך האב געקענט א קלארע בעל רוח הקודש, וסיפר דאביו הרה"ק הקדושת יו"ט זי"ע סיפר לו, דהי' אשכנזישע'ר יוד בעיר סיגעט של"ע לא נפקד בזש"ק עד עשר שנים לאחר נישואיו, וכפי ההלכה הלכו לבי"ד וקבעו זמן על גט אצל הרב דמתא הקדושת יו"ט, וכשהגיע היום הלכו יחדיו על הדרך לבי"ד, וזה הי' כמו לעבדיגע לוי' ]כמו שקוברים אדם חי[, דהי' להם שלום בית טוב, ורק בשביל זש"ק החליטו להתגרש, ועל הדרך לבי"ד ראו באיזה בית הרבה אנשים נכנסים ויוצאים, ושאלו מה זה, ואמר להם דהצדיק המפורסם הרבי ר' מרדכיל'ע מתאכסן כאן, אמרה האשה לבעלה אפשר תלך לבקש ברכה מהרבי שנפקד בזש"ק, ולא נצטרך להתגרש, והבעל שהי' אשכנזישע'ר ענה לה, מה יוכל לעזור לנו לאחר י' שנים, ועתה כבר יושב הרב בבי"ד ומחכה לנו, והיא הפצירה בו, עד שנכנס הבעל ושאל את הגבאי אם יוכל ליכנס להרבי, והגבאי הביט עליו מכף רגל ועד ראש ואמר לפני התפילה אתה רוצה ליכנס [דידוע שהרבי ר' מרדכיל'ע התפלל מאוחר מאוד, וקודם התפילה לא דיבר ולא קיבל אנשים], והבעל החליט בדעתו שהוא הולך עתה לבי"ד, וכשרצה לצאת פתח הר"ר מרדכיל'ע את הדלת ואמר בזה הלשון: לא להתגרש, יהי' לכם, יהי' לכם, יהי' לכם, כשראה הבעל רוח הקודש כזו אמר לאשתו בשמחה לא הולכים לבי"ד אלא חוזרים אנו לבית. ולשנה נולד להם בן למזל"ט, והלה רצה לכבד את המרא דאתרא הקדושת יו"ט בסנדקאות אבל התבייש דהוא הזמין אצל הקדושת יו"ט זמן לגט ולא הגיע, ע"כ הלך לקדושת יו"ט והצטדק לפניו על מה שלא הגיע לבי"ד וסיפר לו דאשתו הפצירה ליכנס לר"ר מרדכיל'ע ועתה נולד לו בן, ורוצה לכבד את הרב בסדנקאות, אמר לו הקדושת יו"ט אתה צריך להצטדק?, אתה צריך להודות להקב"ה שיש לך אשה חכמה, איני יודע למה לא נתתי לך העצה ליכנס לר"ר מרדכיל'ע. ע"כ סיפר הקדושת יו"ט לבנו הסאטמאר רב זי"ע, ולאחר המלחמה כשהי' הסאטמאר רב בקליוולאנד שבאמריקע נכנס אליו עם קויטעל יהודי יליד סיגעט, וסיפר להסאטמאר רב כל המעשה הזה בפרטיות בדיוק כמו ששמע מאביו הקדושת יו"ט, שאלו הסאטמאר רב מהיכן אתה יודע המעשה, ענה לו איך בין דער דריטע 'יהיה לכם' [אני בן השלישי שנולד מברכתו שבירך יהיה לכם ג' פעמים שמהג' פעמים יהיה לכם שאר הרבי ר' מרדכיל'ע נולד להם ג' ילדים והוא היה השלישי]. ואמר לו הסאטמאר רב איך האב געקענט א קלארע בעל רוה"ק. (עפ"י הרה"צ ר' אליעזר דוד פרידמן זצ"ל)

אמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא) על ידי מצות הצדקה והחסד יזכה האדם להיות ענו ושפל רוח בפני כל אדם וזהו קטונתי מכל החסדים, פירוש מה שהביאני למדת השפלות 'מכל החסדים' על ידי מצות הצדקה והחסד.

עוד אמר הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע, אינו דומה אם מתפללין שלא בשמחה באם מתפללין בשמחה, וע"י שמחה יכולין לפעול יותר מהר, ופי' בזה את הפסוק בתהלים, "עבדו את ה' בשמחה" באם עובדים את ה' בשמחה, אז "בואו לפניו ברננה" אזי יכולים להגיע אליו ית' אפי' רק בתיבות "נא, נא".

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

ט"ו תשרי (ה'תש"ע)

יומא דהילולא קדישא

של הרה"ק רבי שמואל צבי אלימלך הכהן זיע"א רוזנפלד בן הרה"ק רבי יצחק מנשה זיע"א

מגזע אראלים ותרשישים, כ"ק אדמו"ר הגה"צ מוה"ר שמואל צבי אלימלך הכהן רוזנפלד זי"ע, שאיתקטיר בחד קטירא במוצאי יו"ט ראשון דסוכות תש"ע.

זכה לקירוב מיוחד אצל גדולי וצדיקי הדור. כ"ק מרן האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור זי"ע שחיבבו והעריכו במיוחד, אמר לו פעם כשהגיע אליו עם קוויטל בשליחות החסיד רבי משה בוים זצ"ל יחד, אתה יכול לבד לא לקרוא קוויטל, אינך צריך להגיע אלי. לפלא היה בשעתו, שבאישפוזו בביה"ח בהיותו בחור, הגיע לבקרו כ"ק מרן ה'בית ישראל' זי"ע, וכששאלו המשב"ק הרה"ח רבי חנינא שיף ז"ל לפשר הביקור הנדיר והמופלא בניגוד לנוהגו, השיבו: דע לך 'בחור כה נקי וקדוש עדיין לא ראיתי'.- פעם אף התבטא ואמר לזקנו רבי יהושע העשיל זצ"ל, לאחר שלא הגיע מספר פעמים לשולחנו הטהור, ושאלו איפה שמואל הערש? 'בחורים קדושים כאלו, אני צריך'. כ"ק מרן האדמו"ר ממכנובקא זי"ע שהכירו מקרוב, בהקדישו לילות כימים בלימוד התורה בכולל חסידי 'מכנובקא' בב"ב, שיבח מאד את גדלותו הענקית בתורה ועבודת ה' ואמר עליו בלש"ק 'אם היו עוד 10 יהודים כמוהו, משיח היה בא כבר מזמן'. בעת שהעבירו את הכולל למקום אחר, התנה האדמו"ר שהוא יישאר ללמוד בבית מדרשו, באמרו 'את ר' שמואל צבי אני חייב לידי'. יחד עם זאת בכל הזדמנות התבטא עליו באופן נדיר ומופלג על עבודתו הטמירה את בוראו בקדושה וטהרה בדביקות עילאית ונשגבה, בכנותו אותו 'הכהן הגדול'.

פעם הגיע כ"ק מרן האדמו"ר מוהר"י מבוהוש זי"ע לבקר אצל האדמו"ר ממכנובקא זי"ע, כשיצא ללוותו אמר לו הבוהושער רבי "גיט נאר אקיק הויף דעס אינגרמאן סיא איז דאך אפעס א-עקסטרע זאך" (הבט נא על אברך זה, הרי זה משהו מיוחד)

ט"ו תשרי (ה'תרפ"ו)

יומא דהילולא קדישא

של הגה"ק רבי מאיר אריק זיע"א בן הגה"ק רבי אהרן יהודה זיע"א

היה דור חמישי לבעל הט"ז.

עובדא נפלאה התרחשה בעיר טורנא, שהתהוותה שאלה גורלית ביום טוב הראשון של סוכות, והיה חשש שלא יהא בידי הקהל ליטול לולב כדת היום, והכי הוי עובדא: בימים ההם כשבא הגה"ק רבי מאיר אריק (יומ"ד ט"ו תשרי) לכהן כאב"ד בעיר טורנא היו בידי הקהל כי אם סט אחד של ד' מינים, שהיה מופקד אצל השמש של העיירה, וכך במשך היום מנץ החמה ועד לשקיעה עברו כל אנשי העיר בסך ונטלו לולב כדת וכדין. כמובן שבגדול החל ובקטן כילה. השמש שרצה שבניו הקטנים יספיקו ליטול לולב לפני השקיעה, עוררם לפנות בוקר ומיד עם 'אור הבוקר' נתן להם לקיים מצות הנטילה, קודם שהספיקו ראשוני הבאים להגיע לביתו. כשהתגלה הדבר שהשמש הִקְנה לבנו הקטן את הד' מינים, התחילה מהומה רבתית דהרי אמרו חז"ל (סוכה מו:) שלא יַקְנה האדם ביום הראשון של סוכות את הלולב לבנו הקטן, משום שהקטן יכול רק לזכות בלולב מדרבנן אבל אינו יכול להקנותו בחזרה, וביום ה' הראשון כתיב "ולקחתם לכם" שאין יוצאים ידי חובה אלא בלולב השייך לבעליו. בקיצור, אין לבני העיר טורנא לולב שיכולים לצאת בו ידי חובתם, הריצו במהירות את השאלה לרב החדש הגר"מ אריק, מה עצה יוכל לעוץ להם. הרב החדש מטורנא ענה להם בתוך כדי דיבור תשובה פשטנית וגאונית כאחד, אין בזה שום חשש ובעיה של "לכם", מפני שהשמש קיבל סמכות בתורת שליחות מבני העיר להקנות לכל אחד ואחד את הלולב על מנת להחזיר, וקיימא לן ששליח יכול רק לתקן ולא לקלקל - "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" (עי' קידושין מב:), ובמילא לא היה יכול להקנות הלולב לבנו כלל וכלל, והכל בא על מקומו בשלום (אור לישרים י"ד תשרי תשפ"א בשם כ"ק אדמו"ר מטולנא שליט"א).

י"ט תשרי (ה'תקנ"ח)

יומא דהילולא קדישא

של רבינו הגר"א מוילנא

הגה"ק רבי אליהו זיע"א

בן הגה"ק רבי שלמה זלמן זיע"א

הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד העדה החרדית, בהיותו בחור צעיר נכנס פעם למרן הרב מבריסק זצ"ל והציג את עצמו: אני נין ונכד של הגר"א. הפטיר הרב לעומתו: איז וואס? (נו, אז מה). אמר לו רבי משה: אני הוא זה שהגאון התפלל עלי כל יום ב'ונהיה אנחנו וצאצאינו... מרן הרב מבריסק התפעל ונהנה מתשובה קולעת זו.

שמעתי מפיו הק' של הגר"א מוילנא זי"ע שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל. ולא הטה אזנו אליהם כלל. וא' מן המגידים הפציר בו מאד. עכ"ז לא הביט אל מראהו הגדול וענה ואמר לו איני רוצה שתהיה השגתי בתורתו ית"ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל. רק עיני נשואות לו ית"ש מה שרוצה לגלות לי וליתן חלקי בתורתו ית"ש בעמלי אשר עמלתי בכל כחי. הוא ית"ש יתן לי חכמה מפיו דעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות. ואידע כי מצאתי חן בעיניו. ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו. לדורנו זה הנוכחי. דבורי ההתחזקות וההשגות על ידי המלאכים המגיעים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי בהם חפץ.

ובדידי הוה עובדא. ששלח רבינו אותי אצל א' אחי הקטן וגדול ממני בכל מילי דמיטב חסידא קדישא הגאון מהר"ש זלמן זללה"ה לאמר לו בציווי משמו שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבוא אצלו. כי בזמן לא כביר יבוא אליו מלאך מגיד. ואמר אף כי מרן הב"י היה לו מגיד. היה זה לפני ב' מאות שנה שהיו הדורות כתקנן, והיה שרוי על אדמת הקדש. לא כן עתה שרבו המתפרצים ובפרט בחו"ל א"א כלל שיהיה כולו קדש קדשים בלי שום עירוב כלל. ובפרט הגילויים אשר בלא תורה. נפשו בחלה בהם. ולא היו נחשבים אצלו כלל וכלל. (הרב פרלוב - הילולא דצדיקיא- הקדמת תלמידו הגדול הגאון רבי חיים מוואלאז'ין זצ"ל ל"ביאור הגר"א" על ספרא דצניעותא)

מסופר על הגר"א שלפני הסתלקותו תפס בציצית ובכה מה שיכולים לזכות בעוה"ז, וזה היה בסוכות והיה יכול לתפוס לולב או אתרוג, אך תפס דווקא ציצית ששמונת חוטים שבו מעוררים מעלת קיום המצוות בעוה"ז שעי"ז נמנים ח' ימים מיציא"מ עד קריע"ס כנ"ל. כי הגר"א הצדיק שזוכה לבחי' יפה שעה אחת בעוה"ז, שפיר הוא בוכה על שהוא עוזב עוה"ז שבו יכולים לעבוד את ה', משא"כ בעולם הבא:

כתב הגאון רבי יצחק ווייס זצ"ל (אבד"ק ווערבוי, אלף כתב, ע' נ"א אות קל"ב.) הגיד לי הר"א לנדא מעיה"ק ירושלים, נין נכד להגר"א בחורף תרס"ג, שמר זקנו התנא הגאון דווילנא זלה"ה בהיותו בגולה, והגיע לעיר בערלין, והיות היה לו אתו עמו פנקסי תורה וגם ניירות אשר רשם בהם חידושי תורה, ובהיותו אצל בע"ב א' בברלין, ונפל להגאון זי"ע נייר א' על הארץ, והבע"ב הגביהו, ומצא שכתב בו הגאון, כל הש"ס בבלי וירושלמי תוספתא מכילתא המדרשים מרומזים בתורה שבכתב, וכל תורה שבכתב מרומזת בס' בראשית, וכל ס' בראשית רמוז בפרשת בראשית, וכל פרשת בראשית בתיבת בראשית. שאלו הבע"ב הנה נולד לי בן בכור אשר מחוייב אני לקיים בו מצות פדיון הבן, יראה לי רבינו איה מרומז מצוה זו בתיבת בראשית, והגאון ז"ל השיבו כרגע ב'ר'א'ש'י'ת' ר"ת בנך ראשון אחר שלשים יום תפדה, והוא פלא והפלא. - מתיקות סוכות תשפ"ד

תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב בהקדמת ס' פאת השולחן סיפר לי רב גדול אחד ממדינתי שהוא היה בן ביתו [של הגר"א] בימי חורפו, וקודם סוכות פעם שמע שהוכיח להעומדים לפניו, ואמר כי חובה על כל תלמיד שיהיה בקי עכ"פ במסכת אחת בעל פה, למען לא יבטל מצות והגית בעת לכתו בדרך, או למאן דגני בבית אפל. וזה הרב כששמע מפורש יצא מפי קדשו של רבינו, תיכף התגבר וחזר מס' סוכה הרבה פעמים עד שידעה בע"פ ובחן א"ע בפני שומעים בגמ' ששגורה בע"פ ממש, ובחול המועד בעת ישבו לפני רבינו מסיבה של ת"ח גדולים, בא זה הרב ואמר לפני רבינו: כבר למדתי מס' סוכה ויודע אני אותה בע"פ, והשיב לו רבינו: רוצה אתה שאשאלך איזה דבר בזו המסכת שתשיב לי, והשיבו: הלא בע"פ ידעתיה כולה, ושאלו דבר א', ולא ידעה הרב הנ"ל, היינו ששאלו רבינו כמה מחלוקת יש בזו המסכת בין ר"מ ור"י ובין ר"ע ור"ט ובין רבה ור"י ואביי ורבא ור"פ ור"ה בר"י וכל התנאים ואמוראים, ואח"כ פתח רבינו את פיו הקדוש, ומנה כמונה מרגליות ונתח לנתחים אברי כל המסכת, כמה פעמים נזכרו המחלוקת בין תנאים ואמוראים וכמה פעמים הלכה כזה או כזה, וכמה סוגיות ושיטות יש וכמה דינים כי הגר"א הצדיק שזוכה לבחי' יפה שעה מתוספתות וירושלמות, וסוכות פסולות כמנין סכה חסרה [85] (עיין בהספד אדרת אליהו על רבינו ז"ל: "ובמוצאי יוה"כ בבואו מבה"כ היה חוזר מס' סוכה עם כל הדינים כו'), וכך היה מונה הסוכות כשירות הנזכרים במסכת זו, וכך היה ותוס' -[ ותוספתא] וירו' -[ וירושלמי] כמנין סוכה מלאה [91] בקיאותו בכל התלמוד בבלי וירושלמי וכל התורה כולה, ולא עוד שידע כל התוספתא מכל הש"ס היכן מרומזין במשניות.

תצפנם בסוכה מריב לשונות

רמז נפלא פי' הגר"א דהנה ידוע שיש חמשה מוצאות הפה, כי האותיות זסשר"ץ מוצאן מהשיניים, בומ"פ מהשפתיים, גיכ"ק מהחיך, אהח"ע מהגרון, ואותיות דטלנ"ת מוצאן מהלשון, והנה במילה "סוכה" נמצאים ארבעה מוצאות הפה וליכא שום אות ממוצא הלשון [דהיינו אותיות דטלנ"ת, דהא סמ"ך יוצאת על ידי השיניים, וא"ו מהשפתיים, כ"ף מהחיך וה"א מהגרון], והיינו טעמא, כי השיניים והשפתיים והחיך והגרון מסבבים ומצפינים את הלשון "ושומרים אותו לבל יפרוץ בלשון הרע", וזה מרומז בדברי נעים זמירות ישראל "תצפנם בסוכה מריב לשונות" שנטמנה הלשון בתיבת "סוכה", להכניע יצרו "מריב לשונות" היינו שלא ידבר לשון הרע ודיבורים אסורים.

דרש הגר"א (משלי לא, כ"ה) "עוז והדר לבושה" עוז - זה יוהכ"פ והדר - זה סוכות שהוא הדר ותשחק ליום אחרון - זה שמיני עצרת.

אמר הגר"א: שתי מצוות ישנם, אותן מקיימים עם כל הגוף כולו: מצוות ישיבת א"י ומצוות סוכה. הוא שנא' "ויהי בשלם" שתי מצוות הן שהאדם עושה אותן כל כולן בשלמות: "סוכו" ו"מעונתו בציון".

בדברי אליהו: וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). פעם אחת בחוה"מ סכות בעת שמחת החג שאל הגר"א זיע"א, מניין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה, ולא היה מי שישיב לו על זה. ויען ויאמר: איתא במדרש. וה' ברך את אברהם בכל - זו סוכה. ויהיו [שומעי דברי הגר"א] כמתמיהים. ויאמר: ב'סכת תשבו שבעת ימים, כ'ל האזרח בישראל ישבו בסכת. ל'מען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל [וגו']. (פרשת אמור כג, מב-מג). (קול דודי)

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

י"ט תשרי (ה'תקע"ד)

יומא דהילולא קדישא

של היהודי הק' מפשיסחא

הרה"ק רבי יעקב יצחק זיע"א

בן הרה"ק רבי אשר זיע"א

וכן יומא דהילולא קדישא

של בנו הרה"ק רבי נחמיה יחיאל מבעחיווע זיע"א (ה'תרי"ג)

בן הרה"ק רבי יעקב יצחק זיע"א

היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל אמר שפלפלין (-פלפל שחור) טוב לזיכרון. ופרי האדמה (קארטאפלעס-תפוח אדמה) קשה לשכחה. ובכל סעודה היה על שלחנו פלפלין, ופעם אחת הביא המשמש לפניו ה'פרי אדמה' לאכול, ושכח להביא פלפלין על השולחן. אמר היהודי הק' בצחות לשונו: הנה המשמש משום שנשא את הפרי האדמה (-תפוח אדמה), אפילו עדיין לא אכל מהם, כבר גרם לו שכחה, ושכח להביא את הפלפלין... (נפלאות היהודי הק').

הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע נהג ביום הפורים שעמד על שלחנו קנקן וכל מי שהביא משקאות שפך בזה הקנקן ואמר הרה"ק מבארדיטשוב שרבינו הקדוש ממעזריטש זי"ע אמר כי יש לו תלמיד שיודע לצרף האותיות כבריאת שמים וארץ כמו בצלאל, וכיוון זאת עלי, חבל לקלקל מוח כזה, רק אם חז"ל אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא צריכים על זה מסירת נפש ושתה מהקנקן.

סיפר נכדו הרה"ק מהרא"צ מה ששמע מאביו, שסיפר לו חותנו רבינו הקדוש מפינטשוב, שפעם אחת היה אצל רבו הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע כמה שבתות, ובתוכם ימי פורים, ואחר זה אמר לרבו הק', ברצוני היה להישאר פה עוד לשבת אחד, אבל אז לא אוכל לבוא לביתי על ימי הפסח, ובהכרח לי לנסוע לביתי, וגם אני שמעתי ואומרים, והלוואי אינו אמת, כי נחלק מקומינו לשני מדינות, וצריכין תעודת הרשאה (פאס) לעבור הגבול. ויען לי הרה"ק בזה הלשון: געבין א פאס. וכן היה, שקודם נסיעתי באתי לבית רבי, והרה"ק נטל נייר חלק ורשם עליו נקודה קטנה בעט, וקיפלו ונתנו בידי, ובירך אותי שאסע לחיים ולשלום. ובבואי אל גבול המדינה, היה שם פקיד אחד, שנטל התעודות מכל אחד, וכשנטל הכתב ממני, שאל אותי מה שמי, ואמרתי: 'אברהם הארוויטץ הפקיד הלך למשרד שם, להראות הכתבים להשר, ואחר זמן קצר יצא החוצה, והחזיר התעודה לכל אחד ואחד, והלכו כולם לדרכם, אבל אני קבלתי פקודה, שאבוא אל השר. וכראות אותי השר, עמד מפני וכיבד אותי כלום כפי גודל החיוב לעשותה לפני יוצר כל היצורים מלך מלכי המלכים הקב"ה, לישב אצלו למעלה ושאל אותי מי אני, אמרתי לו שהנני ראבינר אמר לי זאת אי אפשר, וחזרתי פעם שניה לאמר, כי כן הוא. ושאל אותי אם כן מהיכן יש לו התקשרות גדול כל כך עם המלך, שנתן עצם חתימת ידו (וכזה איתא בהקדמת "ים של שלמה' לב"ק, שהראו לו מן השמים בנר של מצוה, ועיין בזה ב'שם הגדולים' לההחיד"א בערך המהרש"ל) וכששמע רבנו את זאת ענה תיכף ואמר: וכי איזה חדשות היא זאת, והלא כבר אמר שלמה המלך 'טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה', ובטח ידוע כי טוב היה לימודו של הגה"ק החת"ס בעיני הקב"ה, ולכן לא נכבה נרו. (ספר "להב אש")

סיפר רבי עקיבא יוסף שלזינגר [מאחרוני המתדבקים בדרכיהם, ועקבותיהם, והיה הנימולים ע"י החת"ס, וכתב בסוף ה'מוהלים בוך' עקיבא יוסף שלזינגר מילה ופריעה, והיה החת"ס נוהג שהוא היה חותך וחתנו רבי דוד צבי היה פורע, כי לא היה אז לחת"ס צפרניים לעשות פריעה. ובבריתו של רבי עקיבא יוסף בנו של הצדיק רבי יחיאל שלזינגר, לאחר החיתוך פנה החת"ס לחתנו רבי דוד צבי שיעשה הפריעה, אך רד"צ לא היה שם, והניח החת"ס שני ידיו הקדושים ועשה פריעה, ואמר אח"כ שאליהו הנביא עשה את הפריעה. וכן כתוב בספר המוהלים 'הילד עקיבא יוסף שלזינגר, ה' יגדלהו לתורה ויראת שמים, מילה ופריעה'.] שאביו רבי יחיאל סיפר, שכשהיה בא שאלה קשה אל החת"ס, היה עוצם עיניו בדביקות בהשי"ת, וראו על פניו הטהורים שאין כוונתו להתאמץ להיזכר באיזה תוס', אלא היה דבוק בהשי"ת. וראה החת"ס את רבי יחיאל מתפלא על שהוא מתדבק בהשי"ת כדי להשיב על השאלה. ואמר החת"ס לרבי יחיאל, אל תתפלא על כך, שהרי כתוב בתורה 'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו', היינו שכשיש דבר קשה מכם, תקריבון אלי, יתן לך דעת ושכל מה להשיב, כי לא הפלפול העיקר אלא הדביקות בהשי"ת. כך היה החת"ס נוהג לפני כתיבת התשובה, היה נכנס לדביקות בהשי"ת.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

כ"ד תשרי (ה'תקמ"ב)

יומא דהילולא קדישא

של בעל ה"תולדות יעקב יוסף" הרה"ק רבינו יעקב יוסף זיע"א בן הרה"ק רבי צבי זיע"א

תלמיד מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב זיע"א

שמענו פעמים רבות מהגאון רבי עקיבא ערנפלד זצ"ל שמע מאביו הגאון רבי שמואל זצ"ל הרב ממטרסדורף, שהכיר את בתו של החתם סופר שהיתה כבת עשרים בפטירת אביה החתם סופר, ועלו אליה לשאול כיצד היה נראה ליל הסדר אצל החתם סופר, וסיפרה שהחתם סופר היה אבא מאד טוב לשמור ולעשות וכו' ... ומה לי לכתוב עוד, הכל כתוב הדר בכל הספרים, ובפרט בדברי קדשו של הגאון בספריו הקדושים "פורת יוסף" "תולדות יעקב יוסף", ושאר דבריו כגחלי אש כזוהר הרקיע מזהירים למשכילים וכו'. ע"ש.

אביו כ"ק מרן מהרי"ד מבעלזא כי מסורת בידם, שיחוסם עולה י"ח דורות בן אחר בן עד לרבינו אלעזר מגרמיזא בעל ה"רוקח" ומבעלי התוספות.

במשך שתי שעות עד שבא להכרה שגם מאיש זה הוא פחות ממנו. אמרות טהורות מכ"ק האדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א (זצ"ל) )פר' כי תשא, עמ' שצא, יעו"ש ביאור הדברים)

השתוקקותו לקיים מצות תפילין למחרת החג

איתא מהרה"ק ה'קדושת לוי' זצללה"ה, שבמוצאי פסח וסוכות היה ניעור כל הלילה ומשתוקק לקיים מצות תפילין שכבר יצאו שמונה ימים שלא הניח.(ליקוטי הרי"מ)

עיכוב הסתלקותו מן העולם עד אחר עבור חג הסוכות ביהודה', באומרו: "כל עוד והקדוש והטהור מרן בעל 'קדושת לוי' זי"ע בשנה האחרונה אמר במוצאי יום הכיפורים להאנשים העומדים שמה, תדעו שהיום מלאו ימי וצריך אני להיפטר מן העולם כעת, אך ביען כי מאוד צר לי לילך מן העולם כעת ששני מצוות שהם סוכה ואתרוג באים לקראתנו, והיאך יכולים לילך ממצוות קדושות כאלה, ועל כן התפללתי שיעוכב זמן פטירתי עד עבור ימי הסוכות ושמע השי"ת לתפילתי ומילא שאלתי בזה. וכן היה שבאסרו חג של סוכות נחלה, וביום כ"ה תשרי גברו עליונים את התחתונים ועלה השמימה בשנת תק"ע לפ"ק. לזכר עולם יהיה צדיק זי"ע ועכי"א. אילנא דחיי (אור הנר, יוה"כ. וכעי"ז אי' בס' 'אור ישרים' מערכת הרה"ק מקאברין זצ"ל אות ס, יעו"ש)

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

כ"ה תשרי (ה'ת"ר)

יומא דהילולא קדישא

של בעל ה"חתם סופר" הרה"ק רבי משה זיע"א בן הרה"ק רבי שמואל זיע"א

סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי: "החת"ס היה מהרבנים הראשונים של דרעזניץ, ואע"פ שהיה לו היתר הוראה היה צריך לקבל היתר הוראה ג"כ מרב המדינה ובא לפני הג"ר מרדכי באנעט זצוק"ל שהיה רב המדינה באותו זמן, הגר"מ באנעט סיים את הכתב הוראה שנתן לו בתיבות: "והוא ישפוט תבל בצדק", היינו שיפסוק לכל העולם ובצדק אליבא דהילכתא, ואע"פ שהחת"ס היה אז עדיין צעיר לימים כבן ל"א שנה כבר כתב עליו הגר"מ באנעט ברוח קודשו "והוא ישפוט תבל בצדק".

"באחת הפעמים כשהחת"ס נסע למרחצאות בא אליו איזה יהודי עם שאלה, והיות והגר"מ באנעט ג"כ היה שם על כן אמר לו החת"ס שישאל את הגר"מ באנעט, והגר"מ באנעט אמר שרוצה שהחת"ס ישיב מכיון שבשמים פוסקים כמותיה. ('בית סופריהם', גיליון יג)

תלמיד החת"ס, המהר"ם א"ש, סיפר בשם החת"ס ששמע מרבו הגה"ק ר' נתן אדלר, רבדים מבהילים בגדולת הרה"ק בעל נועם אלימלך, וז"ל: "בעת שיש לי עליית נשמה בגן עדן, הנני רואה שמה מכבר את שנים האחים היקרים הרבי ר' אלימלך והרבי ר' זושא. פ"א שמרתי לבוא לגן עדן בעת השערים נעולים, ותיכף כשפתחום מצאתי שמה את האחים הק', מהיכן נכנסו איני יודע, לא לחינם אומרים שהפולנים אין להם דרך ארץ. כלום לא היה בידם להמתין עד פתיחת השערים"...

לגבי יחסו של החת"ס לספה"ק "נועם אלימלך", סיפר הרה"ק ה"ויגד יעקב" מפאפא, שכאשר הגיע הספר לפני החת"ס הביט בתוכו ואמר שאנו "האלץ האקרעס" (חוטבי עצים) לגביו.

גדולים וטובים העידו על דבר פלאי שראו במחיצת קודשו, כאשר בזמנים מקודשים לא היה ניתן להביט על פני קודשו וזאת מחמת שפניו הק' האירו באור יקרות שלא מעלמא הדין.

הג"ר פישל סופר זצ"ל כותב: "ולא היה אפשר בשום אופן לראות בפני קודשו יותר מרגע קטנה, כי היה ממש שורף בעין קודשו בזקוקין דנהורא, כל הרואה אותו, בלי שום גוזמה..." ("זכרון למשה", דף מד)

בתו הצדקנית מרת שמחה לעהמאן ע"ה אף היא העידה שהיו תואר פניו זוהרים ומאירים באור יקרות והיה קשה להביט בפני משה כי היו מפיקים נוגה ומאירים כצאת השמש בגבורתו. ואכן ידוע שהחת"ס עצמו היה אומר שהרבה כוחות עולה לו בכדי שיוכל תלמיד או אחר להסתכל בו ובפניו.

סיפר הצדיק ר' פייבלי מגריצא זצ"ל שפעם אחת דיבר את כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק דבר כסף והשיב לו כ"ק זקיני זצללה"ה בלשון מאוים: "מה אתה אומר כסף, זה אני שונא בתכלית", והיו נקבעים הדברים האלה בלב הצדיק ר' פייבלי זצ"ל עד כעבור איזה חדשים שהי' כסף נמאס בעיניו ולא הי' יכול להביט בו כלל. (שם משמואל אמור שנת תרעא)

ביאר ר' פייבלי מגריצא הכתוב ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך בקהל קדושים (תהלים זז, פט, ו). פי' השמים מספרים נפלאות ה', דהכלל ישראל עם היותם מוכים ונתונים למשיסה ולבוזזים, מ"מ אמונתך בוערת בקהל קדושים, ואינה דועכת בשום מצב. (כתבי חסידים, בשם זקני החסידים)

כ"ב תשרי (ה'תר"ט)

יומא דהילולא קדישא

של הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא זיע"א בן הרה"ק רבי צבי הירש זיע"א

הנה שמעתי מפי החסיד המפורסם ר' יעקב יוסף מאוסטרהא [ר' ייב"י] אשר ז"ל מווארשא שהוא היה נוסע עוד לאדמו"ר הקדוש הזקן זצללה"ה מווארקי והי' לו חבר אחד המופלג והיי"ש ר' יודל געלבלאם ז"ל ור' יודל הנ"ל הי' מתנגד והי' קרובו של רבינו הקדוש ר"פ זצללה"ה הנ"ל פ"א עשה רבינו הק' ברי"מ בעת שהי' רב בגריצא ונסע ר' יודל הנ"ל ג"כ על הברי"מ וכשבא לביתו אמר לחבירו ר' אשר הנ"ל הנני אספר לך התורה מרבך מווארקי [הוא אדמו"ר הסבא קדישא] שהיה ג"כ על הברי"מ ואמר תורה אפי' מתנגדים מוכרחים להודות שהוא תורת אמת ומתוק לחיך, ואמר על פסוק ע"כ אני מצוך לאמור פתוח תפתח את ידך, והיה מדייק מה זה לאמו"ר, והיה מאוד מאוד היה מחבב מצות הסוכה, ואמר בקול רם: אני יכול להעיד כי הרבי ר' בונם היה "דאס שפיצעל פון הארץ" [=נקודת הלב] של אבי היהודי זצ"ל והיה חשוב אצלו כבבת עינו, ושמעתי ממנו שאמר בזה הלשון: את האוצר של יראת שמים הפקדתי ביד אהובי רבי בונם !!

ואמר הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע היה אומר כי מה שמדברים מגדולתו וקדושתו של היהודי זצ"ל זהו סגולה לבוא ליראת שמים (מאיר עיני הגולה)

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

More in this printout

View the whole printout