“ויבז עשיו את הבכורה” (כ”ה, ל”ד)
הנה כולנו רגילים להסתכל על עשיו בבוז על שמכר את הבכורה בעבור נזיד עדשים, אבל אנחנו שוכחים שלפעמים גם אנחנו יושבים שעה או יותר ומדברים דברי הבל ומבזבזים זמן יקר שאפשר להשיג בו שכר לנצח כפשוטו, וכל זאת בעבור נזיד עדשים של הנאה חולפת ופעוטה, והרי אנו ממש דומים לעשיו שאע”פ שבשכלו ידע היטב מהו מעלת הבכורה, אבל לא התגבר על תאווה רגעית לקבל הנאה במזומן, וכך גם אנו אע”פ בשכלנו יודעים אנו היטב שהתורה יקרה מפנינים ומזהב ומפז רב, אבל לא מתגברים על היצר הרע ליהנות במזומן מהנאה רגעית של דברים בטלים אע”פ שבזה אנחנו מבזבזים חיי נצח. ועל זה נאמר “כי דבר ה’ בזה וגו’ הכרת תיכרת הנפש ההיא מישראל”, (במדבר ט”ו ל”א) זהו מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. (סנהדרין צ”ט ע”א)
וכן גם מי שמספר לשון הרע וכיו”ב רח”ל, הרי אף שבשכלו הוא בוודאי מאמין בכל דברי חז”ל שהפליגו בעונשו, אבל כיון שבשעת מעשה הוא נהנה, הרי התאווה שבשעת העבירה מעבירה אותו על דעתו, וח”ו עלולים אנחנו להיות כעשיו שצעק צעקה גדולה ומרה כשנגמרה תאוותו והבין כמה טיפש היה שאיבד את הבכורה וחיי העוה”ב.
ויש בני תורה שקשה להם לפרנס ולכלכל את בני ביתם, ויש להם ניסיון לעזוב את לימודם בכולל כדי לעבוד לפרנסתם, אבל כשידעו מה המשמעות של חיי נצח שיזכו לה על ידי התורה, הם ישמחו בגורלם שזכו להיות בני תורה ולא יסכימו לעזוב את עולם התורה, ויידעו שמוטב להם לוותר על הנאת המזומן בעולם הזה, והעיקר שיזכו להרבה תענוגים אין סופיים בחיי הנצח בעולם הבא.
