בקיץ תשל"ד נשלחו הרב ישראל ורעייתו אביבה דערן על ידי הרבי מליובאוויטש לאמהרסט, עיירת סטודנטים בבית אוניברסיטת מסצ'וסטס, כדי לפעול בקרב הסטודנטים היהודים ולהנחיל להם את אור היהדות.
הרב דערן ביקש לציין את פתיחת בית חב"ד באירוע מרשים שיגיע לתודעת כל תושבי המקום. הוא החליט לערוך מופע ברחבת הקונצרטים של המרכז לאומנויות באוניברסיטה, בהשתתפות זמר יהודי אמריקני מפורסם. הרב דערן לא חסך בפרסום: הדפיס מודעות מושכות עין ויזם פרסום באמצעי התקשורת המקומיים. תקוות רבות תלה בקונצרט, שיהיה יריית פתיחה מוצלחת לעשייתו.
אלא ששעתיים לפני שבת הכול התהפך. הרב דערן טלפן למשרד הכרטיסים כדי לברר כמה כרטיסים נמכרו, והפקידה הנחיתה תשובה שההממה אותו: "שמונים ושבעה כרטיסים". משמעות הדברים הייתה כישלון מוחלט. זו הייתה השבת המדוכדכת בחייו. בשבת לפנות ערב צפה בלב שבור אל רחבת הקונצרטים, ולפתע נזכר בסיפור על המשפיע ר' מענדל פוטרפס, שבהיותו בסיביר 'כתב' לרבי במחשבה. הרב דערן הרהר וחשב: אילו הייתי חסיד אמיתי, הייתי 'שולח' עכשיו מכתב אל הרבי וכותב: "רֶבֶּ'ה! שלחת אותי לכאן לקדש שם שמים, ועומד לקרות לי ההפך. אנא, רֶבֶּ'ה, הצילני!".
בוקר יום ראשון נפתח בתקלה נוספת. הוא הזמין אישים מכובדים ותורמים לארוחת בוקר, אך חברת ההסעדה טעתה בכתובת... איכשהו צלח את התקלה, ובתום הארוחה יצא בצעדים כושלים לעבר רחבת הקונצרטים, מוכן לגרוע מכול.
כשתמרן מעבר לפינת הרחוב נתגלה לעיניו מחזה מדהים: תורים ארוכים השתרכו מול הקופות. קהל עצום בא לקנות כרטיסים. יותר מאלף בני אדם גדשו את המקום, והאירוע הוכתר בהצלחה כבירה.
בין המשתתפים הייתה סבתו, שנסעה לאחר מכן לניו יורק ל'יחידות' עם הרבי, לרגל נישואי בתה. כשהסבתא סיפרה לרבי על הקונצרט, שאל הרבי: "נו, וכמה השתתפו?". כשהשיבה "יותר מאלף!", חזר הרבי אחר דבריה ואמר: "ואתמול ישראל היה שרוי ב'מרה שחורה' כל כך!"...
כשבני המשפחה התקשרו לשאול את הרב דערן אם דיווח על חששותיו למזכירּות הרבי, השיב: "לא כתבתי מכתב פיזי ולא התקשרתי. שיגרתי את ה'מכתב' במחשבתי בלבד, ומתברר שהרבי קיבל אותו...".
אתר בית חב"ד