הרב ישעיהו ובר מייסד 'שיטת הרב ובר' ללימוד הגמרא ומומחה בעל שם לחינוך ולהקניית מיומנויות למידה
ילדי ה'דור השביעי' // מאמר חמישי בסדרה
ישנן דרכים שונות ללימוד התניא - דרך השינון, דרך ההתבוננות והעמקה וכיו"ב.
במאמר זה לא נתווה דרך בלימוד, אלא נדגיש 'הנחות יסוד' לגישה חינוכית חסידית מתוך התניא.
כי הרי כידוע ספר התניא מכונה ה'תורה שבכתב' של תורת חסידות חב"ד. וכשם ש'תורה שבכתב' של כללות התורה מכוונת אותנו למסרים ולרעיונות חינוכיים, על דרך זה גם ב'תניא' יש אבוקות אור המאירות את דרכנו ומכוונות את צעדינו בסוגיות שונות המעסיקות אותנו כהורים וכמחנכים.
מפת רכיבי הנפש
לעיתים אנו נאלמים דום אל מול התנהגויות שונות של ילדינו, בעיקר באופן שבו הם מתייחסים לסביבתם. תופעות דוגמת חוסר התחשבות, התפרצויות כעס, רכושנות, אגואיזם וכו' - עשויות להדהים אותנו ולגרום לנו לחוש חסרי אונים.
אומר לנו אדמו"ר הזקן בפרק א' בתניא: הילד שלנו והילד שבתוכנו, נולד עם ארבעה יסודות שמהם באות המידות הלא טובות - כעס וגאוה מ'יסוד האש', התפארות וליצנות מ'יסוד הרוח', תענוגות מ'יסוד המים', עצבות ועצלות מ'יסוד העפר'.
כשילד מגיב בכעס בלתי נשלט או באנוכיות מוגזמת, הנטייה הראשונה שלנו היא להתנגד להתנהגויות הללו או להכחיש אותן: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה!", אנחנו מצטטים באוזני הילד. או "תעשה אתכפיא!", אנו ממהרים להטיף לו.
אך כאשר נבין כי למעשה זהו היסוד הדומיננטי אצל הילד ואין זו אגוצנטריות אלא מפת רכיבי הנפש, נוכל להגיב ולכוון אותו בצורה הרבה יותר מדויקת.
ההבדל בין יהודי לגוי
איך נוכל לעזור לילד להתקדם מהמקום הזה?
כאשר הילד לומד להבין את עצמו ולזהות את היסוד הדומיננטי המוביל אותו, הוא יוכל בהמשך לנהל את הטבע שלו ולעבוד עם עצמו בצורה טובה יותר.
באותה מפת רכיבים מציין אדמו"ר הזקן, כי לכל יהודי יש מידות טובות טבעיות: רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים.
גם המידות הללו קיימות באופן מולד בכל ילד יהודי, והן מהוות את 'תשובת המשקל' למידות הלא טובות הטבועות בנו. אדמו"ר הזקן מאזן את האגואיזם של 'הנפש הבהמית' של היהודי, וזה אחד ההבדלים בין יהודי לגוי.
את המידות הללו אין צורך להמציא או ליצור מחדש. כל שצריך הוא - לעורר, לחזק ולהדגיש אותן. והכי חשוב: להביט על הילד כעל בעל מידות טובות בטבעו. להדגיש ולשקף לו זאת בכל הזדמנות שבה הוא מביא את אותן מידות טובות לידי ביטוי.