אף שבעבודה דעכשיו קשה ביותר לברר ולהפוך את המידות, וכמבואר בתניא שהבינוני אין בכוחו להפוך את מידותיו, וכל שכן המוחין, שהבירור שלהם קשה יותר מבירור המידות, וכידוע שעיקר בירור המוחין יהיה לעתיד לבוא, שדווקא אז יהיה כיבוש ג' הארצות קיני, קניזי וקדמוני, מכל מקום, צריכה להיות עבודת האדם בעניין הלבושים דמחשבה, דיבור ומעשה, והלבושים עצמם יפעלו כבר עניין היופי בכללות מציאותו.
ויש להוסיף, דאף שלפי פשוטו משמע שהיופי שנעשה על ידי הלבושים הוא בחיצוניות, לעיני הרואים בלבד, מכל מקום, מהמשך העניין בהמאמר במעלת כוח הלבושים, שיש בזה "עניין עמוק", מובן, שבלבושים יש כוח לשנות גם את הפנימיות והמהות. וזהו גם תוכן הסיפור אודות דברי רבינו הזקן, במענה לטענה על דבר הנהגת החסידים שמאריכים בתפילה ומהדרים במצוות כו', שעושים זאת בחיצוניות בלבד, אף שאינם אוחזים בכך (זיי הַאלטן ניט דערביי) - שיקויים בהם פסק המשנה "העושה עצמו כו' אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם". ועניין זה הוא על דרך האמור לעיל במעלת הלבושים דמחשבה, דיבור ומעשה, שהלבושים עצמם משנים גם את המהות.
מתוך מאמר שבת חול המועד סוכות ה'תשכ"א