קרוב לעשור הוא בא מדי שבת לחברון ומפעיל מערך הכנסת אורחים, עם מאות מנות של אוכל משובח. אורחים מכל גוני הציבור נהנים מהסעודות, ברוחו של אברהם אבינו
תעודת זהות: הרב שאול דושינסקי (63), תושב ירושלים, מפעיל בשנים האחרונות מערך הכנסת אורחים בחברון. מדי שבת הוא דואג להכנת מאות מנות מזון, לאורחים ולמשפחות הנזקקות. הוא גם מחלק כריכים לחיילים הנושאים במשימות הביטחון בחברון.
קנאות. גדלתי בסביבה קנאית, שבה לא תמיד ראו בעין יפה קשר עם מי שאינו שייך לקבוצה. דווקא אווירה זו עוררה בי תגובה הפוכה: לאהוב כל יהודי באשר הוא. לפעמים עולה בי מחשבה שאולי מישהו אינו ראוי לקבל. למדתי לעצור את המחשבה הזאת, ודווקא לתת לו יותר מלאחרים. זאת העבודה שלי עם עצמי.
התחלה. לפני כתשע שנים באתי לחברון לשבת עם אשתי, הילדים והנכדים. אשתי הכינה אוכל, כדרכה, והתארחנו בדירה ששכרנו. הזמנתי כמה יהודים מקומיים להצטרף לסעודה. הם באו וישבו לאכול, אבל משהו בדרך שבה אכלו גרם לי להבין שהם לא זכו לאכול אוכל כזה זמן רב. שאלתי אותם מה היו עושים אילולא היינו מזמינים אותם. הם ענו בפשטות: "לא היינו אוכלים".
אברהם. באותו רגע חשבתי על אברהם אבינו. חז"ל מספרים שהוא ישב בפתח אוהלו וחיפש אורחים, אפילו כשהקב"ה בא לבקרו אחרי ברית המילה. הוא היה סמל החסד. שאלתי את עצמי: אם אנחנו רוצים ללכת בדרכו, איך אפשר להסתפק בסעודה שלנו, כשיהודים אחרים נשארים רעבים?
הסעודה. החלטתי להתחיל לדאוג לאוכל גם לאחרים. תחילה בישלנו בביתו של יהודי יקר, ר' יונתן ברטלר, ואחר-כך הצטרף לעשייה ר' ברוך מרזל, שסייע לי למצוא מקום קבוע במתחם המסעדה הסמוך למערת המכפלה. בהמשך נפתח לפנינו מקום נוסף, במתחם היישוב היהודי הישן, בזכות יהודים שמסירות נפשם נוגעת ללב.
השולחן. בשבת רגילה אנחנו מכינים מאות מנות. סלטים, חמישה סוגי דגים, מרק עוף, בשר, פשטידות ותוספות. אנחנו משתדלים שלא יחסר דבר. לפעמים באים יותר אנשים מכפי שאפשר להושיב בבת אחת, ואנחנו עורכים את הסעודה בשתי משמרות.
מימון. חלק גדול מההוצאות מכוסה מכספי, מתוך הפרנסה שהקב"ה נתן לי. בעשייה, אני פונה גם אל אנשים שמסייעים. בעלי עסקים נותנים לנו מחירים מיוחדים. הם יודעים לאן האוכל הולך, ורוצים להיות שותפים במצווה.
אחדות. אין אצלי הבדל בין ספרדים לאשכנזים, ליטאים וחסידים, חרדים ודתיים-לאומיים או מי שאינם שומרי מצוות. באים אלינו אנשים מכל הסוגים. אני לא בודק מי האדם ומה השקפתו. אם הוא יהודי ורוצה לאכול – הוא מוזמן.
ישועות. רואים ישועות מופלאות בתפילות בקברי האבות. לפני ל"ג בעומר האחרון פגשתי ליד מערת המכפלה יהודי מארה"ב, שסיפר לי שהוא מנסה כבר חצי שנה לסגור תסבוכת עם הבנק וללא הצלחה. הוא אמר שאם יצליח, יתרום 1500 דולר להכנסת האורחים. ניגשתי להתפלל אצל אברהם אבינו וביקשתי שהעסקה תסתדר, גם לטובת אותו יהודי וגם לטובת העניים בחברון. כעבור כמה שעות התקשר אליי בהתרגשות: הבנק יצר איתו קשר, והעניין התקדם לכיוון החיובי. הוא לא הבין מה קרה. אני מאמין שכאשר אדם משתדל לעשות טוב, נפתחים לפניו שערי חסד.
שותפה. אני בא לחברון כמעט מדי שבת, לפעמים עם המשפחה ולפעמים בלעדיה. אשתי שותפה מלאה לדרך, אף שהיא נדרשת לוותר לא מעט על הנוכחות שלי בבית. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בכך. מבחינתי, הכנסת אורחים היא לא רק להגיש צלחת אוכל. היא לתת ליהודי תחושה שהוא רצוי, שהוא לא שקוף, שמישהו חושב עליו. אם נצליח להמשיך את דרכו של אברהם אבינו אפילו במעט, עשינו דבר גדול.