בכורות כט-מד
אלא אם כן היה מומחה כאילא ביבנה, שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וששה לגסה (כח, ב - כט, א)
אילא שהיה חכם גדול רומז על בחינת חכמה, ושמו אילא גימטריא ל"ב נתיבות החכמה עם י' דחכמה, ודר בעיר יבנה אותיות בינה, כי חכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין.
ובכור הוא בחינת חכמה (כידוע בפרשת קדש לי כל בכור, שקודש הוא בחינת חכמה) ולכן היה יכול לראות בבכורות ולהתירם.
והשכר שלו ד' איסרות ו-ו' איסרות, כי השכר הוא מבינה, כידוע בענין יששכר יש שכר והוא מיודעי בינה לעיתים, אלא שהוא בינה הכלולה בחכמה, וזהו ענין ו"ד שהם מלוי היו"ד ראשונה של שם הוי' שהיא בחינת חכמה, וכמו שכשצריכים לדבר י' במבטא הוא על ידי אותיות יו"ד, כך גילוי הברקת החכמה הוא על ידי כח ההבנה וההשגה.
ואיסר פירושו התקשרות, כי התקשרות חכמה בבינה הוא על ידי אותיות ו"ד, מלוי היו"ד דחכמה, ומהם גופא נעשה הבינה שהיא אות ה' ראשונה של שם הוי', דאותה ה' מורכבת מהאותיות ד"ו.
(על פי אור התורה שיר השירים ח"א ע' רכא.
תורת לוי יצחק ע' רסח)
עצמיות הצדיק נמצאת בתורתו
אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. ואמר רבי יצחק בר זעירי מאי קראה? וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים – ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר (לא, ב)
דבריהם ז"ל הם נאמרו מחלק תורתם שהוא שורש נשמתם . . בהזכרת דבריהם חלק תורתם מעורר שורש נשמתם למעלה, ולהיות כי נשאר בקבר קיסטא דחיותא הקשורה בשורש נשמתם כדאיתא בזהר, על כן בהתעוררות נשמתם מתעורר החיות שבגוף, וזהו פירוש הולך לדודי למישרים – לשורש נשמתו, ומשם הוא דובב. ומובן מזה כי העוסק בתורה בכוונה שלימה מתקשר