מאת המשפיע הרב דב מנחם דוברוסקין
שאלה: אם המהות של השבת היא רוחניות, למה יש בה כל כך הרבה גשמיות?
תשובה:
שאלת חכם – חצי תשובה. דווקא משום שהשבת רוחנית ועילאית כל כך, יש בה כוח לרומם גם את המציאות הגשמית. כשם שהאדם עצמו חווה התעלות ביום השבת בכך שנכנסת בו נשמה יתרה המרוממת את מציאותו, גם העולמות וכל אשר בהם מתעלים בפנימיותם למדרגה עליונה יותר. על כך נאמר "ויכולו השמים והארץ" – הן מלשון כיליון וסיום מלאכת בריאתם והן מלשון כיליון ותשוקה, "נכספה וגם כלתה נפשי", כאשר ביום זה כל מעשי שמים וארץ מתעלים ככלה לקראת דודה, הקב"ה, ואזי העולם כולו נמצא ברוגע ומנוחה פנימית.
מסופר על הרה"ק מרוז'ין זי"ע, שכשהיה ילד ולמד עם המלמד מסכת שבת והגיע לסוגיה (סט, ב) "המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת", תמה ואמר: "וכי איך אפשר לא לדעת מתי שבת, הלא השמיים נראים אחרת!?". ואמנם אצל צדיקים וקדושים הדברים פשוטים וניכרים לעין, אבל אצלנו העבודה היא בהפנמת הידיעה שקדושת השבת מרוממת כל כך, עד שבכוחה לקדש ולרומם גם את החלק הגשמי שבעולם.
לכן, באשר לנוסח שאלתך, אין בשבת ריבוי של גשמיות במובן הרגיל, אלא יותר נכון להגדיר זאת חיבור בין הרוחניות לגשמיות. מכיוון שבשבת יש לנו כוחות נעלים יותר, יש ביכולתנו לחבר גם את הגוף ואת ענייני הגוף לעבודת ה'. על אכילה שכזו נאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו", היינו שהאכילה מוסיפה כוח בעבודת הנפש.
עבודה זו גבוהה היא, ועל מנת להתחבר לדברים אלו באמת ובפנימיות איש לפי ערכו, כדאי מאוד ללמוד במאמרי החסידות העוסקים בסוגיה זו (לדוגמה בתורה אור ד"ה יגלה לן טעמיה – פרשת חיי שרה דף טו, וביאורו בספר חסידות מבוארת שבת קודש). שם מבואר שהקליפות המסתירות על האלוקות נפרדות קודם השבת מכל העניינים הגשמיים. מטעם זה, אומר הזוהר (ח"ב פח, ב), לא נזכר בכתוב "פרש שבתכם" (כמו שנאמר "פרש חגיכם"), מאחר שמאכלי השבת מבוררים ועומדים ללא פסולת.
לענייננו, משום כך יש ביכולתנו לרומם ולהגביה את המציאות הגשמית, כולל מאכלי השבת, ולחבר אותה לקדושת השבת (אם כי, כמובן, אין בכך משום תחליף לתענוג הרוחני של השבת בעבודת התפילה ולימוד התורה).